ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ד׳:ד׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 4:4

א׳וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק הַזֶּה (תהלים טז, ח): ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ – הַיְנוּ הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת, כַּנַּ״ל. כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט – כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד קוֹצְרִין אוֹתָהּ מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמַעֲלִין אוֹתָהּ אֶל אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׂמְחַת הַלֵּב עַל־יְדֵי הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַשָּׁנָה וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם.

ב׳וְזֶהוּ ״כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט״ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה ״בַּל אֶמּוֹט״, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא אֶמּוֹט וְלֹא אֶפּוֹל בְּשִׂכְלִי אֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת שִׂכְלִי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל יָדוֹ לְהַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, כַּנַּ״ל.

ג׳וזְֶהוּ (שם) ״לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי״; ״שָׂמַח לִבִּי״ – זֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְחִינַת כָּבוֹד, בְּחִינַת ״מֶלֶךְ הַכָּבוֹד״. וְזֶהוּ ״לָכֵן שָׂמַח לִבִּי״ – שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, בְּחִינַת (משלי טו, יג): לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַל־יְדֵי־זֶה ״וַיָּגֶל כְּבוֹדִי״ – שֶׁנִּמְשַׁךְ שִׂמְחָה וְחִיּוּת לְהַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד.

ד׳וְעַל־יְדֵי־זֶה ״אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח״ – שֶׁהוּא בְּשַׂר הַגּוּף, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם – שֶׁיְּבַטֵּשׁ גּוּפוֹ עַל־יְדֵי עָמָל וִיגִיעָה בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת. כִּי ״אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״ (איוב ה, ז) – זֶה עֲמַל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (סנהדרין צט:), כִּי צְרִיכִין לַעֲמוֹל בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָאִיר גַּם בְּגוּפוֹ הֶאָרוֹת מֵהַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

ה׳כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי מְסַבֵּב עִמָּנוּ בְּסִבּוּבִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וּבְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁיָּאִיר בָּנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת גַּם בְּעוֹדֵינוּ בְּגוּפֵנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ גַּם לְהַגּוּף הֶאָרָה מִזֶּה, כִּי זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, לְהוֹדִיעַ גַּם לְהַגּוּף מִכָּל הַהֶאָרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה ״חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם״ (סימן כב). וְזֶהוּ בְּחִינַת ״אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח״ – שֶׁגַּם בְּשַׂר הַגּוּף יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיָּיו, בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, עַל־יְדֵי הַצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, וְכַנַּ״ל.

ו׳וזְֶהוּ (תהלים טז, י): ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״; ״נֶפֶשׁ״ הוּא בְּחִינַת ״מַלְכוּת״, כַּיָּדוּעַ (תקוני זהר מט.), הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל. וְזֶה כִּי לֹא תַעֲזבֹ נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל – שֶׁלֹּא יִפּוֹל חֶלְקֵי הַמַּלְכוּת שֶׁלִּי, בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁלִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״נַפְשִׁי, לֹא תַעֲזֹב לִשְׁאוֹל״, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁחוֹתְרִים לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁהוּא שִׂכְלוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָבֹא עַל יָדוֹ לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ״ל.

ז׳אֲבָל אֲנִי בָּטוּחַ ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״, כִּי ״לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת״. ״חֲסִידְךָ״ זֶה בְּחִינַת הָרַבִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנוֹ, שֶׁבִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ אֲנִי בָּטוּחַ ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״, כִּי ״לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ״ – שֶׁהוּא הָרַבִּי הַצַדִּיק הָאֱמֶת ״לִרְאוֹת שָׁחַת״, כְּדֵי שֶׁהוּא לֹא יִרְאֶה הַשַּׁחַת, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם בְּכָל עֵת לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִשָּׁם.

ח׳כִּי אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אֶהְיֶה בִּשְׁאוֹל וְשַׁחַת, בְּוַדַּאי יִהְיֶה הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת מִסְתַּכֵּל שָׁם בְּכָל עֵת בְּצַעַר גָּדוֹל כְּדֵי לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִשָּׁם, כִּי הוּא עוֹסֵק בְּתִקּוּנִי בְּכָל עֵת. וְעַל־כֵּן בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ אֲנִי בָּטוּחַ ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״, כְּדֵי ״שֶׁלֹּא תִתֵּן חֲסִידְךָ״ – שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – ״לִרְאוֹת שַׁחַת״, וְכַנַּ״ל.

ט׳וזְֶהוּ (שם): ״תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ״ – שֶׁתּוֹדִיעֵנִי הָאוֹרַח וְהַדֶּרֶךְ לָבֹא לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְהַחֲיּוֹת אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׂמְחַת הַלֵּב, בְּחִינַת ״שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.