ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות תפלה ד׳:ה׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Prayer 4:5
א׳ וְכֵן הַכַּת שֶׁאָמְרוּ שֶׁנִּאוּף הוּא הַתַּכְלִית זֶה הַטָּעוּת מְבֹאָר לַכֹּל מֵהֵיכָן הוּא נִמְשָׁךְ כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבַּתּוֹרָה כִּי לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ (יְשַׁעְיָה מה). וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם עַל-כֵּן מִצְוָה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, אֲבָל אֵין צְרִיכִין לַעֲסֹק בָּזֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּצְוָה לְבַד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְהֵם מִגֹּדֶל תַּאֲוָתָם הִטּוּ אֶת דַּעְתָּם מִן הָאֱמֶת עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵהַאי דַּעְתָּא וּמִכָּל דֵּעוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבָן:
1