ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות פורים ה׳:ה׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Purim 5:5
א׳כִּי הָמָן-עֲמָלֵק הוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְכוּ'". כִּי שֹׁרֶשׁ הָרַע עַיִן הוּא בְּחִינַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהָיָה עָרוּם וְכוּ', שֶׁהָיָה לוֹ עַיִן רָעָה בְּאָדָם וְחַוָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק, "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ. וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּדֶה וְכוּ'". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה אוֹתָם עוֹסְקִים בְּתַשְׁמִישׁ לְעֵין כֹּל, נִתְקַנֵּא בָּהֶם וְהֵסִיתָם לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, כִּי נָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת וְכוּ'. כְּדֵי שֶׁיָּמוּת אָדָם וְיִשָּא אֶת חַוָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָז הָיוּ שְׁנֵיהֶם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת, עַל-כֵּן שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים לְעֵין כֹּל וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, כִּי לֹא הָיוּ מִתְיָרְאִים וּמִתְבַּיְּשִׁים מִכָּל עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת מִשּׁוּם רַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הָרַע עַיִן הוּא רַק שֶׁלֹּא יַטִּיל הָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, אֶרֶס בְּהָאָדָם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיס בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה רַע מִן הָרַע עַיִן. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַשּוֹנֵא וְהָרַע עַיִן שֶׁיִּהְיֶה הוּא כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וַאֲפִלּוּ עַל הָרָשָׁע בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מְלַמֵּד זְכוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֵינוֹ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בִּגְדֻלַּת הָרָשָׁע, אַף-עַל-פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְיַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי צַדִּיק ד' וְלֹא יְהֵא בְּלִבּוֹ שׁוּם עַקְמִימִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם, עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא יִתְבָּרַךְ, וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע (כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). כִּי הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵהָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב, דְּהַיְנוּ רֹעַ הַלֵּב שֶׁבָּא לוֹ עַל דַּעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה הִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד וְהָעֲשִׁירוּת לְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהָרְשָׁעִים וְהַמִּתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת, וְהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הֵם מֻנָּחִים בְּבִזָּיוֹן בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, זֶה הַהִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי רַע עַיִן תָּלוּי בְּרֹעַ הַלֵּב, כִּי שׁוּרְיְנָא דְּעֵינָא בְּלִבָּא תַּלְיָא, (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). נִמְצָא, שֶׁרֹעַ הַלֵּב, דְּהַיְנוּ עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁמְּהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת רַע עַיִן, עַל-כֵּן הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע עַיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה צַד מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּר אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבְיִשְׁרַת לֵב כִּי צַדִּיק ד' בְּכָל דְּרָכָיו. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע עֵינוֹ, כִּי עַל-יְדֵי לִמּוּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע זוֹכִין לִרְאוֹת צִדְקַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ מֵעַקְמִימִיּוּת, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וְלִתְפִלָּה, (כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). כִּי זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה נִצֹּל מֵהָרַע עַיִן שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה הוּא בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וְזֶה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה תַּמָּן רֵאשִׁית מִן בַּת, שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). וְכֵן הַתּוֹרָה מְסַיֶּמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הוּא לִבְלִי לֵילֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרַע וּמַרְאֵה עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְכוּ'". כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל הַתַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁכֻּלָּם בָּאִים עַל-יְדֵי רְאִיַּת הָעַיִן כַּנַּ"ל, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב וְכוּ' כַּנַּ"ל, כֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת הָרַע עַיִן, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלִהְיוֹת עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרַע וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחִיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, לְסַלֵּק וּלְבַטֵּל אֲחִיזַת הָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ וּמִגְּבוּלוֹ לְגַמְרֵי, רַק שֶׁיִּהְיֶה טוֹב עַיִן לִבְלִי לְהַבִּיט בְּעֵינָיו רַק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ". וּכְתִיב, "עֵינַי תָּמִיד אֶל ד' וְכוּ'":
1