ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות פורים ו׳:י׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Purim 6:10
א׳וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה נֶאֱכַל אֶלָּא צְלִי אֵשׁ, זֶה בְּחִינַת לַבַּת אֵשׁ הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא מַכְנִיעַ הָרַע הָרוֹצֶה לְהִתְאַחֵז בַּלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ הַכַּעַס, שֶׁזֶּה עִקַּר פְּגַם הָעֲשִׁירוּת וְכַנַּ"ל, וְזֶהוּ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ, כִּי צָרִיךְ לְבָרֵר כָּל הָעֲשִׁירוּת מִתְּחִלָּתוֹ עַד סוֹפוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִים לִקְנוֹת עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן, וּמִזֶה נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, מֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי הַמָּמוֹן יְכוֹלִים לִקְנוֹת כָּל דָּבָר, אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל הֶבֶל, כִּי הַמָּמוֹן עִם כָּל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים שֶׁיִּקְנֶה עַל יָדָם הַכֹּל יִכָּלֶה וְיֵאָבֵד וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, כִּי הָאָדָם עִם כָּל הַחֲפָצִים וְהַחֶמְדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יְסוֹדָם מֵעָפָר וְסוֹפָם לֶעָפָר, וְאֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְזָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵם הַדְּבָרִים חֲמוּדִים שֶׁקּוֹנֶה עַל-יְדֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּמִכֻּלָּם לֹא נִשְׁאָר כְּלוּם כִּי אִם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, וְעַל-כֵּן הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל שֶׁהָעֲשִׁירוּת יַגִּיעַ אֲלֵיהֶם הֵם מַעֲלִין כָּל הַמָּמוֹן עִם כָּל מִינֵי חֲפָצִים שֶׁקּוֹנִים בָּהֶם הַכֹּל מַעֲלִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים, עַיֵּן שָׁם). הָרָחֵל הַזֶּה כֻּלָּה קֹדֶשׁ קַרְנָהּ לַחֲצוֹצְרוֹת עוֹרָהּ לְתוֹף וְכוּ' צִמְרָהּ לִתְכֵלֶת וְכוּ', הַיְנוּ הַצֹּאן שֶׁהִיא עֲשִׁירוּת בְּשָׁרְשׁוֹ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, כִּי נִתְבָּרְרִין וְנִתְגַּלִּין עַל-יְדֵי זֶה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנַעֲשִׂין נִגּוּנִים וְשִׁירוֹת נִפְלָאִים, עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹּף שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן וְהָעֲשִׁירוּת בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת וְלִבָּא מְקַבֵּל לֵהּ בְּחוֹדָא דְּנִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַשְׁגָּחָה סִימָן יג, עַיֵּן שָׁם), וְעַל-כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּקָרְבַּן פֶּסַח שֶׁהוּא תִּקּוּן תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה נִצְּלֶה בְּאֵשׁ בִּשְׁלֵמוּת רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ כְּדֵי לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הָעֲשִׁירוּת כֻּלּוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלוֹ, בִּבְחִינַת הָרָחֵל הַזּוֹ כֻּלָּה קֹדֶשׁ, וְכַנַּ"ל:
1