ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות בית הכנסת ה׳:ל״גLikutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of the Synagogue 5:33

א׳וְעַל-כֵּן אֵין נוֹטְלִין לַיָּדַיִם אֶלָּא מִן הַכְּלִי וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכְּלִי שָׁלֵם דַּוְקָא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַחֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם כַּנַּ"ל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיכָם כִּי אִם עַל-יְדֵי כְּלִי שְׁלֵמָה, כִּי הַחֶסֶד חִנָּם נִמְשָׁךְ תָּמִיד רַק אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי כְּלִי וְעַל-כֵּן אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל מֵהָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם שֶׁהוּא הַחֶסֶד חִנָּם כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ, כִּי הַצַּדִּיק אֲפִלּוּ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אַף-עַל-פִּי-כֵן הַכְּלִי שֶׁלּוֹ הוּא תָּמִיד בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל וְעַל-כֵּן הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם וּלְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם בּוֹ אֶת כָּל הַפְּשׁוּטִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְדַרְכֵּי הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה בְּלִי חָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, כְּמוֹ כֵן הוּא יָכוֹל לִינֹק וּלְקַבֵּל יוֹתֵר מֵהַחֶסֶד חִנָּם שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק, כִּי עִקַּר הוּא אֱמוּנָה וּתְמִימוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלִי שָׁלֵם וְתָמִים לְקַבֵּל עַל יָדוֹ כָּל טוּב. וְעַל כֵּן הַכְּלִי שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם וְתָמִים בְּחִינַת תְּמִימוּת שֶׁהוּא עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, כִּי חָכְמוֹת אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג שׁוּם דָּבָר עַל-פִּי חָכְמָה בִּשְׁלֵמוּת כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז), "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם א), "כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים" וְכוּ' וּכְתִיב (שָׁם ח), "וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא" וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ג), "גַּם אֶת הָעֶלֶם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים" וְכוּ' וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, הָעֶלֶם חָסֵר וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וּתְמִימוּת וְעַל-כֵּן נִקְרָא בְּשֵׁם תָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יח), "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, כִּי תָּמִים פֵּרוּשׁוֹ שָׁלֵם, כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִתְמִימוּת בֶּאֱמֶת זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כְּלִי שָׁלֵם שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשָׁכִין מֵימֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה וְכַנַּ"ל (וְכֵן מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְּרָא" בְּסִימָן לא חֵלֶק א שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַיֵּן שָׁם):