ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות דגים א׳:א׳Likutei Halakhot, Yoreh Deah, Laws of Fish 1:1

א׳סִימָנֵי דָּגִים טְהוֹרִים הֵם סְנַפִּיר וְקַשְֹקֶשֶֹת:

ב׳וְהָעִקַּר הַסִּימַן טָהֳרָה הֵם הַקַּשְֹקַשִּים, כִּי כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְֹקֶשֶֹת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, אֲבָל הַסְּנַפִּירִין אֵינָם סִימָן כְּלָל, כִּי יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְכוּ':

ג׳כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת 'בָּשָֹר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן' (הֲלָכָה א), שֶׁהַדָּגִים הֵם בִּבְחִינַת עֵינָא פְּקִיחָא, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלִיטָה וּפְגָם שֶׁל רַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כִּי הַמַּיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם כַּנַּ"ל, וְהֵם בִּבְחִינַת יוֹסֵף שֶׁנִּמְשָׁל זַרְעוֹ לְדָגִים, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית (כַּמּוּבָא לְעֵיל בָּאֵר הֵיטֵב). וְעַל-כֵּן אֵין צְרִיכִין דָּגִים שׁוּם הֶתֵּר שֶׁל שְׁחִיטָה וְאֵין בָּהֶם שׁוּם מִין טְרֵפוֹת וְשׁוּם אִסּוּר דָּם וָחֵלֶב, כִּי כָּל זֶה עַל-יְדֵי בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית כַּנַּ"ל, אֲבָל דָּגִים שֶׁאֵין בָּהֶם אֲחִיזָה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית כַּנַּ"ל, כִּי הֵם בִּבְחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, בְּחִינַת הַמַּיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אֵין בָּהֶם שׁוּם אִסּוּר וְאֵין צְרִיכִין שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. אָמְנָם עִנְיַן דָּגִים טְמֵאִים וְסִימָנֵיהֶם עַל-פִּי הַמְבֹאָר בְּמַאֲמַר הַטְּפָחִים, הַמַּתְחִיל, "סוֹד כַּוָּנַת הַמִּלָּה" (בְּסִימָן סג). וּכְפִי מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַיּוֹצֵא לָנוּ מִשָּׁם, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית, בְּחִינָה אַחַת כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ מִבְּהֵמִיּוּת, מֵרַע הַכּוֹלֵל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת קָדוֹשׁ לְגַמְרֵי בִּשְׁלֵמוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַתַּאֲוָה הַבְּהֵמִיּוּת שׁוּם אֲחִיזָה בּוֹ כְּלָל כְּלָל לֹא. וּכְפִי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ כֵּן גֹּדֶל דַּעְתּוֹ, כַּאֲשֶׁר כְּבָר מְבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁשְּׁמִירַת הַבְּרִית הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, אֲבָל יֵשׁ עוֹד בְּחִינָה שְׁנִיָּה, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מְאֹד בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְדַעְתּוֹ שָׁלֵם מְאֹד לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ כַּנַּ"ל. אֲזַי צָרִיךְ לִשְׁמֹר דַּעְתּוֹ וְשִֹכְלוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה', שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ, שֶׁלֹּא לָצֵאת מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נִתְקַלְקֵל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵהַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁנִּכְנָס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ, הוּא הֵפֶךְ מִתִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח (וְכַמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וּכְבָר נִכְתַּב מִזֶּה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת סֻכָּה (הֲלָכָה א):