ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות שחיטה ב׳:ד׳Likutei Halakhot, Yoreh Deah, Laws of Slaughtering 2:4
א׳וְעַל-כֵּן אֵין הַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא בְּיִשְֹרָאֵל, אֲבָל שְׁחִיטַת נָכְרִי נְבֵלָה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וַאֲפִלּוּ הוּא קָטָן, וַאֲפִלּוּ אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ. (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ב, סָעִיף א) כִּי, אַדְּרַבָּא, הָעַכּוּ"ם מְנַבֵּל הַחַי בִּשְׁחִיטָתוֹ, כִּי הוּא מִן הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בְּהָרַע הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל, וְאֵין כָּשֵׁר לִשְׁחֹט כִּי אִם יִשְֹרָאֵל, שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית וְיֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַכְנִיעַ רַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְעַמֵּךְ יִשְֹרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים":
1