ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות שחיטה ב׳:ח׳Likutei Halakhot, Yoreh Deah, Laws of Slaughtering 2:8
א׳וְזֶה בְּחִינַת כִּסּוּי דָּם בֶּעָפָר. בֶּעָפָר דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת עָפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת חֶרֶב הַנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן ט), בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה מא, ב) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, עַל וְשָׁקַל עַפְרָא וּמוֹרַח וְכוּ' (ב"ב עג), עָפָר הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן הַכִּסּוּי אַף שֶׁהוּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הוּא גְּמַר הַשְּׁחִיטָה, (כַּמּוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ), כִּי הוּא בְּחִינַת שְׁחִיטָה מַמָּשׁ וְהִיא גְּמַר הַשְּׁחִיטָה, כִּי הַשְּׁחִיטָה הִיא בַּסַּכִּין הַנַּ"ל, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ מַכְנִיעִין רוּחַ הַבְּהֵמִיּוּת בִּבְחִינַת חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, בְּחִינַת וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָֹר, כִּי הוּא בְּחִינַת כַּלָה, דְּאַכְלָא כֻּלָּא וְשֵׁצֵי כֻּלָּא כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה זוֹ בְּעַצְמוֹ בַּחֶרֶב הַנַּ"ל מְתַקְּנִין וּמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ שָׁם, בִּבְחִינַת (דְּבָרִים ד, ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת כִּסּוּי הַדָּם, לְתַקֵּן מוֹתְרֵי הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּהַדָּם עַצְמוֹ. כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דָּם, שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ וְכוּ'. עַל-כֵּן צָרִיךְ לְכַסּוֹת אוֹתוֹ בֶּעָפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב הַנַּ"ל, כְּדֵי לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם הַחַטָּאת, לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁסְּבִיבוֹ וּלְכַלּוֹתוֹ וּלְבַעֲרוֹ עַל-יְדֵי הֶעָפָר בְּחִינַת חֶרֶב הַנַּ"ל. וּלְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ שָׁם לְהַעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ לְחַיּוֹתוֹ בָּזֶה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁשָּׁחַט, הוּא יְכַסֶּה, (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן כח, סָעִיף ח) כִּי הוּא בְּחִינַת שְׁחִיטָה מַמָּשׁ וּגְמָרָהּ שֶׁל הַשְּׁחִיטָה כַּנַּ"ל. וּמִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהִתְחִיל לְתַקֵּן הַנְּפָשׁוֹת עַל-יְדֵי הַסַּכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה כַּנַּ"ל, הוּא יִגְמֹר אוֹתָהּ (עַל-פִּי יְרוּשַׁלְמִי פְּסָחִים פֶּרֶק י הֲלָכָה ה), לְכַסּוֹת הַדָּם בֶּעָפָר. גַּם כֵּן לְתַקֵּן מוֹתְרֵי הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶֹה הַשְּׁחִיטָה וְהַכִּסּוּי כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵין שְׁחִיטָה, אֵין כִּסּוּי (יוֹרֶה דֵּעָה שָׁם סִימָן יז), דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, אֵין הַדָּם טָעוּן כִּסּוּי, כִּי כְּשֶׁלֹּא תִּקְּנוּ, הָעִקָּר עַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה שֶׁהִיא עִקַּר הַתִּקּוּן, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עוֹד הַמּוֹתְרֵי הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּדַם הַנֶּפֶשׁ עַל-יְדֵי הַכִּסּוּי, כִּי כְּבָר הִתְגַּבְּרָה וְשָׁלְטָה עֲלֵיהֶם סִטְרָא דְּמוֹתָא וְנַעֲשֵֹית נְבֵלָה כַּנַּ"ל וְאִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַתִּקּוּן שֶׁל הַכִּסּוּי, כִּי אִם כְּשֶׁכְּבָר נִתְתַּקְּנָה כַּהֹגֶן עַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁבְּחִינַת כִּסּוּי דָּם נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל:
1