ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות שחיטה ה׳:י״טLikutei Halakhot, Yoreh Deah, Laws of Slaughtering 5:19
א׳וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת מַעֲשֵֹה פָּרָה נִמְשָׁךְ מִשֵּכֶל גָּבֹהַּ וְעָמֹק מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא חֻקַּת הַתּוֹרָה בְּחִינַת אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, בְּחִינַת עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ, שֶׁזֶּה הַסּוֹד. וְהַשֵּכֶל אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אִם בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְךָ גִּלִּיתִי וְלַאֲחֵרִים חֻקָּהּ. כִּי הוּא עִקַּר כְּלַל כָּל סְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כֻּלָּם נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. כִּי כְּבָר נִתְגַּלָּה לוֹ בְּסִינַי כָּל מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ וּלְחַבֵּר סֵפֶר אֲמִתִּי. וְעַל-כֵּן רַק הוּא יוֹדֵעַ לְהַמְשִׁיךְ הַמְתָּקָה וְטָהֳרָה וְשֵֹכֶל כָּזֶה שֶׁיָּאִיר עַד לַחוּץ מַמָּשׁ. שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת מַעֲשֵֹה הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם כִּפּוּר, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנִּכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּדַם הַשָּעִיר הַנַּעֲשֶֹה בִּפְנִים, עַל-יְדֵי-זֶה הִמְשִׁיךְ שֵֹכֶל וְהַמְתָּקָה, עַד שֶׁהִכְנִיעַ וּבִטֵּל כָּל עֲוֹנוֹת יִשְֹרָאֵל עַל-יְדֵי שָֹעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל, כִּי בְּגֹדֶל הַשֵּכֶל הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל הִכְנִיעַ כָּל הָרַע שֶׁבַּחוּץ מַמָּשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הִמְשִׁיךְ סְלִיחָה לְכָל עֲווֹנוֹת יִשְֹרָאֵל. כִּי זֶה עִקַּר תֹּקֶף כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא זוֹכֶה לִבְחִינַת עָיֵל וְנָפִיק בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא זוֹכֶה לִכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנָס לְשֵֹכֶל נֶעְלָם וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וּמַמְשִׁיךְ הַמְתָּקָה נִפְלָאָה מִשָּׁם. וְעִקַּר הַחִדּוּשׁ בְּיוֹתֵר הוּא; שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיךְ לָצֵאת וּלְהוֹצִיא שֵֹכֶל כָּזֶה לַחוּץ מַמָּשׁ, לְהָאִיר עַל-יְדֵי-זֶה הַשֵּכֶל עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת לְכָל הַמֻּנָּחִים בַּחוּץ מַמָּשׁ, לְגַלּוֹת גַּם לָהֶם הָאֱמֶת לְהוֹצִיאָם מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, לְהוֹדִיעָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל הֲבָלִים אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בַּמֶּה שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן הָאֱמֶת הוּא אֱמֶת; שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הֶבֶל וָרִיק, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל, צֵל עוֹבֵר. כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ זֹאת שֶׁהָאָדָם הַיּוֹם בְּכָאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר וְכוּ'. אַךְ מִגֹּדֶל הַתַּאֲווֹת הַמַּעֲלִימִין הָעוֹלָם, אֵין יוֹדְעִין לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשָׁם אֵיךְ לְמַלֵּט נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת. וּמֵחֲמַת זֶה הֵם מְסִיחִין דַּעְתָּם מִזֶּה וּכְרוּכִים אַחַר הֶבְלֵי הָעוֹלָם. כִּי אוֹמְרִים, מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, כִּי כְּבָר נִלְכַּדְּנוּ בַּמֶּה שֶּׁנִּלְכַּדְּנוּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה סְבָרוֹת הַרְבֵּה שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זֶה דַּרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁמָּא תֹּאמַר שִׁכְחָה הִיא מֵהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר, "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה". וְאָמְרוּ שָׁם, כִּי הַחֵלֶב שֶׁעַל הַכְּלָיוֹת מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם, כִּי כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת וְהָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת מֵהַכְּלָיוֹת, אֲבָל הַחֵלֶב שֶׁהֵם שַׁמְנוּנִית וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה מְחַפֶּה עֲלֵיהֶם וּמַסְתִּיר וּמַעֲלִים הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל, אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה בְּחָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה מַמְשִׁיךְ הַשֵּכֶל מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ וְדַק מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁמְּגַלֶּה הַהַעֲלָמָה וּמֵאִיר הָאֱמֶת בְּכָל הָעוֹמְדִים בַּחוּץ מַמָּשׁ. וּמֵאִיר גַּם בָּהֶם עֵצוֹת אֲמִיתִיּוֹת אֵיךְ לְהַצִּיל נַפְשָׁם שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ לְגַמְרֵי עַל כָּל פָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם:
1