ליקוטי מוהר"ן, תנינא א׳:ז׳Likutei Moharan, Part II 1:7
א׳ז אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מֵהִתְמַנּוּת, כִּי זֶה הַזּוֹכֶה לְיִרְאָה יֵשׁ לוֹ הִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִתְמַנּוּת, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין (ברכות ו:), וּמֵחֲמַת שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְמַנּוּת, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵהִתְמַנּוּת, כִּי הַהִתְמַנּוּת מַפְסִיד הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה, בְּחִינוֹת הַמַּלְאָךְ הַנַּ"ל, הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה.
1
ב׳וְזֶה שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ לְמֹשֶׁה, כְּשֶׁנֶאֶמַר לוֹ: אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה (במדבר י״א:כ״ז): – אֲדוֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (והוא בסנהדרין יז): הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר וְהֵם כָּלִים וְכוּ'; כִּי צָרְכֵי צִבּוּר, הַיְנוּ הִתְמַנּוּת, מְכַלֶּה וּמַפְסִיד הַנְּבוּאָה כַּנַּ"ל, כִּי נַּעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת מַלְאָךְ כְּלָאֵם:
2