ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״ב:ב׳Likutei Moharan, Part II 72:2
א׳וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ כֵּן זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה, בִּבְחִינַת (שה"ש ו): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – בִּרְהִיטֵי מֹחִין (סוף התיקונים תי' ו' דף ה). הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת הַמַּלְכוּת, דְּהַיְנוּ גְּדֻלָּה, הוּא אָסוּר וְקָשׁוּר בִּרְהִיטֵי מֹחִין, שֶׁלְּפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין כֵּן מְקַבֵּל גְּדֻלָּה.
1
ב׳וְהַמֹּחִין וְהַדַּעַת הֵם בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, כִּי דֵּעָה נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְכוּ'; וְעַל־כֵּן כָּל אֶחָד כְּפִי מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ וּכְּפִי שֶׁהוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַדַּעַת, כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹסֵק יוֹתֵר לְהַגְדִּיל מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, כֵּן הוּא עוֹסֵק בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי עִקָּר בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא הַדַּעַת כַּנַּ"ל.
2
ג׳וְיֵשׁ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ מָהִיר וְחָרִיף, וְהוּא עוֹסֵק תָּמִיד לְהַגְדִּיל מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עוֹסֵק בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וּכְפִי הַגְדָּלַת דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ כֵּן זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה. וְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ב:כ״ט): חָזִית אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב. אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, זֶה בְּחִינַת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ מָהִיר וְחָרִיף כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, הַיְנוּ בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְלֶאכֶת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא כְּפִי מֹחוֹ כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה: לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לִגְדֻלָּה, בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי הַגְּדֻלָּה הִיא כְּפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחַ, בִּבְחִינַת: מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, כַּנַּ"ל:
3