ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״ב:ז׳Likutei Moharan, Part II 72:7
א׳אֲבָל זֶה הַמַּנְהִיג צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, וְאָז דַּוְקָא הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל־יְדֵי פְּרִישׁוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הַגְּדוֹלָה, הוּא יָכוֹל לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְלַחֲלֹק הַגְּדֻלָּה לְכָל אֶחָד עַל־יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת לְבַד, בִּבְחִינַת: וְאַתָּה תֶחֱזֶה כַּנַּ"ל, כִּי הִסְתַּכְּלוּת הַזֹּאת הִיא תְּלוּיָה בִּקְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת גָּדוֹל. וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל מְאֹד עַל־פִּי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה׳:כ״ח): וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי – עַל־כֵּן הָיָה יָכוֹל לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, וּלְחַלֵּק לָהֶם הַגְּדֻלָּה עַל־יְדֵי־זֶה.
1
ב׳וְזֶהוּ: וְאַתָּה תֶחֱזֶה – אַתָּה דַּיְקָא, כִּי רַק מֹשֶׁה שֶׁהָיָה פָּרוּשׁ גָּדוֹל מְאֹד בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, זוֹכֶה לַהִסְתַּכְּלוּת הַזֹּאת, כִּי הִסְתַּכְּלוּת הַזֹּאת, בְּחִינַת וְאַתָּה תֶחֱזֶה, הִיא תְּלוּיָה רַק בִּקְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת מִתַּאֲוָה זֹאת.
2
ג׳וְזֶה בְּחִינַת (מלכים־א כב): וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לט:): לְמָרֵק שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת. הַיְנוּ, שֶׁכְּפִי מַה שֶּׁרוֹחֲצִין עַצְמָן מִתַּאֲוָה זֹאת, בְּחִינַת: וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹחֲצִין עַצְמָן מִתַּאֲוָה זוֹ, כְּמוֹ־כֵן הוּא מְמָרֵק וּמְצַחְצֵחַ שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת, בְּחִינַת: וְאַתָּה תֶחֱזֶה, בְּחִינַת: חָזִית אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וְכוּ', דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת הַנַּ"ל. כִּי עִקָּר הִסְתַּכְּלוּת הַנַּ"ל הִיא עַל־יְדֵי קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת מִתַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל. כִּי תַּאֲוָה הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת פְּגַם הָעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט״ו:ל״ט): וְלֹא תָתוּרוּ וְכוּ' וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.
3
ד׳וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר בִּפְרִישׁוּת גָּדוֹל מִזֹּאת הַתַּאֲוָה, וְאָז יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם זַכִּים לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל וְלִתֵּן הַגְּדֻלָּה לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ לְבַד כַּנַּ"ל, וְאָז דַּוְקָא הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.
4
ה׳וּכְשֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל מַנְהִיג וּמַשְׁגִּיחַ כָּזֶה, בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹלָם מְעֹרָב וּמְבֻלְבָּל, וְכָל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם, נוֹטֵל, כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג עַכְשָׁו, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. כִּי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם מַשְׁגִּיחַ, שֶׁיַּשְׁגִּיחַ וְיִרְאֶה בָּהֶם שֶׁיַּעֲמֹד כָּל אֶחָד עַל מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת, וְהַמַּשְׁגִּיחַ הַזֶּה יִהְיֶה פָּרוּשׁ וְקָדוֹשׁ גָּדוֹל, בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת מֹשֶׁה, וְאָז יָכוֹל לְהַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל לִתֵּן לְכָל אֶחָד גְּדֻלָּה כָּרָאוּי לוֹ עַל־יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת לְבַד כַּנַּ"ל:
5