ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״ז:א׳Likutei Moharan, Part II 77:1
א׳דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם, וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת (קהלת א׳:י״ח): יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
1
ב׳וְהַהַמְתָּקָה הוּא עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַמְתָּקָה, שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר הַצַּעַר בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַצַּעַר, חַס וְשָׁלוֹם, הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא דִּין קָשֶׁה, חַס וְשָׁלוֹם.
2
ג׳וְעַל־יְדֵי־זֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהַמְתָּקָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת (שמות ד׳:י״א): מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה וּמֵשִׂים הַפֶּה לִבְחִינַת קוֹמַת אָדָם. כִּי מִי שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי פִּיו הוּא בְּחִינַת בַּעַל־חַי מַמָּשׁ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מֵשִׂים אֶת הַפֶּה לְאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
3
ד׳כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא, בִּבְחִינַת (רות ב׳:י״ד): לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם, (כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן ז' אות י')) – אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת (זבחים קב), שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבוות פ"ג): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה אֲזַי בָּאָה הַיִּרְאָה לְהָאָדָם, (וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם', שֶׁעִקָּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב).
4
ה׳וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה הַבָּאָה לוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹכֵל עִם יִרְאַת־שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא מַכְנִיס אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, לְתוֹךְ הַפֶּה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם כַּנַּ"ל. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, אֲזַי הַיִּרְאָה הַבָּאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָה כַּנַּ"ל, הִיא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת בּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה קְדוֹשָׁה הַנַּ"ל, אֲזַי נִכְנָס בְּחִינַת הַיִּרְאָה מַלְכוּת בְּפִיו, וְנַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
5
ו׳וּבִשְׂכַר זֶה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, וְעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲלִיָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם הַנַּ"ל וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת (יחזקאל א׳:כ״ו): וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שֶׁבִּפְתִיחַת פִּיו הוּא בְּחִינַת אֲדֹנָי, בְּחִינַת שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. הַיְנוּ, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, אֲזַי הוּא בְּגֶדֶר מְדַבֵּר, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדִּבּוּר, אֲבָל אַחַר־כָּךְ זוֹכֶה שֶׁנִּתְעַלֶּה הַפֶּה בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, כַּנַּ"ל:
6