ליקוטי מוהר"ן י״ז:ה׳Likutei Moharan 17:5
א׳ה אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, וַהֲלֹא הֵם רְחוֹקִים מְאֹד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּמֵאַיִן בָּא זֹאת שֶׁיָּבוֹא לָהֶם עַל הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ. אַךְ דַע, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת (משלי י״ט:ד׳): הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים; הַיְנוּ עַל־יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לְתַלְמִיד־חָכָם, שֶׁהוּא כָּלוּל מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל,
1
ב׳כִּי בֶּאֱמֶת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְעַכּוּ"ם לָבוֹא לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא הֵם רְחוֹקִים מְאֹד מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר לָהֶם שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיָבוֹאוּ לְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, אַךְ כְּמוֹ כְּשֶׁאֶחָד רָחוֹק מְאֹד מֵחֲבֵרוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אֵלָיו שֶׁיִּשְׁמַע, צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ כְּתָב, כֵּן צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ בְּחִינַת כְּתָב לָהֶם, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ אַף שֶׁהֵם רְחוֹקִים,
2
ג׳כִּי עִקַּר חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר נֶחְקָקִים בָּאֲוִיר, וְהָאֲוִירִים מַכִּים זֶה בָּזֶה עַד שֶׁבָּא לְאֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָאֲוִיר נָח וְזַךְ וְצָלוּל, אֲזַי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר, אֲזַי נִשְׁמָע הַדִּבּוּר לְמֵרָחוֹק, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ,
3
ד׳אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ רוּחַ־סְעָרָה, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לַחֲבֵרוֹ לִשְׁמֹעַ, כִּי הָרוּחַ מְבַלְבֵּל וּמַפְרִיד חֶלְקֵי הָאֲוִירִים וְנִתְפַּזְּרִים, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲבֵרוֹ לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ הַקּוֹל, מִכָּל שֶׁכֵּן הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ:
4
ה׳וְעַל־יְדֵי צְדָקָה הוּא לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת, כִּי לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים. כְּמוֹ שֶׁאָמַר מוּנְבַּז (ב"ב יא): אֲבוֹתַי גָּנְזוּ מָמוֹן, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי נְפָשׁוֹת. נִמְצָא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוֹתֵן צְדָקָה לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא קוֹנֶה לוֹ רֵעִים יוֹתֵר,
5
ו׳וְעַל־יְדֵי זֹאת הָאַהֲבָה שֶׁקּוֹנֶה עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר, וְכָל מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים צְדָקָה, וְקוֹנֶה אַהֲבָה עִם יוֹתֵר אֲנָשִׁים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה יוֹתֵר הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, כִּי אַהֲבָה הוּא אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, דְּהַיְנוּ רוּחַ הָאוֹהֵב בְּרוּחַ הַנֶּאֱהָב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח, שֶׁרוּחָם נָחִים זֶה מִזֶּה, כִּי אֵין רוּחַ רָעָה, שֶׁהוּא שִׂנְאָה, שֶׁיַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם,
6
ז׳כִּי הַשִּׂנְאָה הִיא בְּחִינַת רוּחַ רָעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים ט׳:כ״ג): וַיָּשֶׂם ה' רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין אַנְשֵׁי שְׁכֶם; וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: שִׂנְאָה. נִמְצָא שֶׁשִּׂנְאָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ רָעָה, בִּלְבּוּל הָאֲוִיר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֵין יְכוֹלִין לִשְׁמֹעַ הַדִּבּוּר.
7
ח׳וּלְהֵפֶךְ, אַהֲבָה וְרֵעוּת הוּא בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁמָע הַדִּבּוּר לְמֵרָחוֹק. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי צְדָקָה, בְּחִינַת הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה הוּא לוֹקֵחַ לוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל.
8
ט׳וְכָל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לִתֵּן צְדָקָה לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים, נִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, כִּי כְּשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לְאִישׁ אֶחָד, נִמְצָא שֶׁקּוֹנֶה לוֹ אוֹהֵב אֶחָד, וַאֲזַי נִתְדַּבֵּק רוּחוֹ בְּרוּחוֹ וְנַעֲשֶׂה שֶׁטַח קָטָן שֶׁל אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, וּכְשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים, נַעֲשֶׂה שֶׁטַח יוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁל אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לִתֵּן לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים, וְקוֹנֶה לוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים יוֹתֵר, בִּבְחִינַת: הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, נִתְגַּדֵּל וְנִתְרַבֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַשֶּׁטַח שֶׁל הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ.
9
י׳וְעַל כֵּן הָעִקָּר לִתֵּן צְדָקָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְלַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, שֶׁכְּלוּלִים מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי בָּזֶה הוּא מַגְדִּיל מְאֹד הַשֶּׁטַח שֶׁל הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל, כִּי בִּצְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם לְבַד הוּא קוֹנֶה לוֹ רֵעִים רַבִּים מְאֹד, כִּי הֵם כְּלוּלִים מֵהַרְבֵּה נְפָשׁוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל.
10
י״אוַאֲזַי, כְּשֶׁהָאֲוִיר נָח וָזַךְ, אֲזַי כְּשֶׁמְּדַבֵּר זֶה שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי, הַיְנוּ דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, אֲזַי זֶה הַדִּבּוּר נִכְתָּב וְנֶחְקָק בְּהָאֲוִיר, בִּבְחִינַת (תהלים מה): לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר; וַאֲזַי הוֹלֵךְ הַדִּבּוּר וְנִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (אסתר ט): וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת; כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָאֲוִיר נָח וְזַךְ, יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ לְמֵרָחוֹק,
11
י״בוַאֲזַי זֶה הַדִּבּוּר נִכְתָּב בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁל הָעַכּוּם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וַאֲזַי מוֹצְאִים הָעַכּוּ"ם בְּסִפְרֵיהֶם הֵפֶךְ אֱמוּנָתָם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה גֵרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ מֵחֲמַת זֶה, מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.
12
י״גוּמֵאַיִן בָּא זֹאת, שֶׁיִּמְצְאוּ עַתָּה מַה שֶּׁהוּא מִתְנַגֵּד לֶאֱמוּנָתָם, אַךְ זֶה בָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּחְקָק וְנִכְתָּב בְּהָאֲוִיר, בִּבְחִינַת: לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר; וְהָאֲוִיר הָיָה זַךְ וָנָח עַל־יְדֵי בְּחִינַת: הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים; עַד שֶׁהָלַךְ הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת; וְנֶחְקַק וְנִכְתַּב שָׁם בְּסִפְרֵיהֶם, וְעַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת מָצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם,
13
י״דוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּיְּרוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה גֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ עַל־יְדֵי זֶה, עַל־יְדֵי שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל.
14
ט״ווְזֶה בְּחִינַת (אסתר ו): וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי. מָרְדֳּכַי הוּא בְּחִינַת הַכְּפִירָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אִישׁ יְהוּדִי; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יג): כָּל הַכּוֹפֵר בְּעַכּוּ"ם נִקְרָא יְהוּדִי. הַיְנוּ שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי, שֶׁהֵם דִּבּוּרִים שֶׁל כְּפִירַת עַכּוּ"ם, הֵם נִכְתָּבִים בְּהָאֲוִיר, עַד שֶׁנִּמְצָא כָּתוּב בְּסִפְרֵיהֶם כַּנַּ"ל.
15
ט״זוְזֶהוּ: וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי – שֶׁהַדִּבּוּרִים אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי, שֶׁהֵם דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, נִמְצָא כָּתוּב בְּסִפְרֵיהֶם, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק הָלַךְ לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחְקַק שָׁם בְּסִפְרֵיהֶם, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִמְצָא בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם, כִּי נִמְצָא בְּסִפְרֵיהֶם הַדִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי, כַּנַּ"ל. וַאֲזַי, כְּשֶׁבָּאִים אֵלּוּ הָעַכּוּ"ם וּמוֹצְאִים שָׁם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם, מִזֶּה נַעֲשִׂים גֵּרִים, בִּבְחִינַת (אסתר ח): וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים:
16