ליקוטי תפילות, חלק ב ו׳Likutei Tefilot, Volume II 6

א׳[עַל־פִּי תּוֹרָה ו' - עַל־יְדֵי זֵיעָה טוֹבָה]
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּזַכֵּנִי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד.

ב׳וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת וְכָל הַדְּבָרִים שֶּׁבִּקְדֻשָּׁה בְּכֹחַ גָּדוֹל, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַזִּיעַ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה,

ג׳וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנִּי כָּל הַדָּמִים הָעֲכוּרִים וְכָל הָאַרְסִיִּים רָעִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, הַכֹּל יֵצֵא לַחוּץ עַל־יְדֵי הַזֵּעָה טוֹבָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת דְּבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה,

ד׳וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהַכְנִיעַ הַטְּחוֹל שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הָעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם,

ה׳וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד וּלְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה מִמֶּנִּי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שְׁלִיטָה וַאֲחִיזָה בִּי כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד:

ו׳וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְתִשְׁמְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים וּמִכָּל מִינֵי חֻלְשׁוֹת,

ז׳וְתַחְמֹל עַל כָּל חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּבָר נָפְלוּ לְמִשְׁכָּב, שֶׁתִּשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה זֵעָה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵצְאוּ מֵהֶם כָּל הָאַרְסִיִּים רָעִים שֶׁל הַדָּמִים הָעֲכוּרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּרְפָּאֵם רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּרַחֲמֶיךָ,

ח׳וְתִשְׁלַח עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת.

ט׳וְנִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ תָמִיד הַשִּׂמְחָה שֶׁל יוֹם טוֹב עַל־יְדֵי זֵעָה טוֹבָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְנִיס כָּל כֹּחוֹתֵנוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רְצוֹנֶךָ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַזִּיעַ זֵעָה טוֹבָה,

י׳וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה תָמִיד לְשִׂמְחָה שֶׁל יוֹם־טוֹב, לָגִיל וְלִשְׂמֹחַ בְּךָ תָמִיד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַל אֲשֶׁר זִכִּיתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ:

י״ארִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה וְכַמָּה מַזִּיק לָנוּ הָעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה מִתְגַּבְּרִים עָלֵינוּ בְּכָל פַּעַם בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר, עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל, וּמַה נַּעֲשֶׂה וַעֲוֹנוֹתֵינוּ עָשׂוּ.

י״באַךְ כְּבָר הִזְהַרְתָּנוּ שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד, וְכָל אָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, וּלְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכֹּחוֹת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.

י״געַל־כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁתָּחוֹס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עָלֵינוּ בְּכָל־עֵת, וְתַעַזְרֵנוּ לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת וּדְרָכִים, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מֵאִתָּנוּ בְּכָל־עֵת, וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד,

י״דעַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַשִּׂמְחָה שֶׁל יוֹם־טוֹב קֹדֶשׁ,

ט״ווְנִזְכֶּה לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהַאֲמִין בְּמַעֲשֵׂי יְהֹוָה וְנִפְלְאוֹתָיו, אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם נִפְלָאוֹת וְנִסִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים לְחַזְּקֵנוּ וּלְאַמְּצֵנוּ לְבַל נִמּוֹט לְעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם,

ט״זכַּאֲשֶׁר כְּבָר גִּלִּיתָ דַּעְתֵּנוּ לִרְאוֹת מְעַט מֵרָחוֹק חֲסָדֶיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם וּבְכָל־עֵת וּבְכָל שָׁעָה,

י״זכְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

י״חשַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא.

י״טחַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי בְּדַרְכֵי חֲסָדֶיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד בֶּאֱמֶת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: