מאמר זהר הרקיע ב׳Ma'amar Zohar HaRakia 2
א׳על דבר כתיבת ספר הזהר
1
ב׳על דבר כתיבת ספר הזהר, שהעירו האיך הותר לכתוב שהרי דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב ותנא דבי רבי ישמעאל כתב לך את הדברים האלה, אלה-אתה כותב ואי אתה כותב הלכות, (גיטין ס׳ א׳ תמורה י״ד ב׳) ובימי רשב״י עדיין לא הותר הכתיבה, עד רבינו הקדוש משום עת לעשות לה׳, ומצינו לרשב״י שצוה לרבי אבא שיכתב אדרא זוטא (האזינו רפ״ז ב׳) ועייו בזוה״ק משפטים (קכ״ג ב׳) אמנם באמת הדבר נכון מאד שהרי מצינו שהיו להם מגלת סתרים (שבת ו׳ ב׳) ופירש״י ז״ל שהסתירוה מפני שלא ניתנה לכתב, וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינם נשנין בב״ה וכותבין אותן שלא ישתכחו מסתירין את המגילה. ובבא מציעא (צ״ב א׳) אמר רב מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא פירש״י מגלה טמונה לפי שאסור לכתב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו היה כותבו ומסתיר מן העין.
2
ג׳וכן מגילת יוחסין, תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים (יבמות מ״ט ב׳) ובירושלמי תענית (פ״ד ה״ב) אמר ר׳ לוי מגלת יוחסין מצאו בירושלים, וכ״ה בבראשית רבה פ׳ ויחי (פ׳ צ״ח סי׳ ח׳). וכן מגילת חסידים, עיין בספרי פ׳ עקב (סי׳ מ״ח) וכתוב במגלת חסידים אם תעזבנו יום יומים אעזבך, וכ״ה בירושלמי שלהי ברכות, ובמדרש שמואל (פ״א). ובילקוט עקב (רמז תתע״ג) הגירסא מגילת סתרים.
3
ד׳ועוד מצינו שהיו להם ספרא דאגדתא (תמורה י״ד ב׳) וירושלמי שבת (פט״ו ה״א) הרי שהיו כותבין את דבריהם, וקשה האיך היו כותבין דברים שבעל פה, והתירו להם והלא לא מצינו שום היתר עד רבינו הקדוש, וכבר נתלבטו בו רבים.
4
ה׳אמנם מתורת משה למדנו ביאור נכון וברור על זה והוא מדברי הרמב״ם בהקדמתו ליד החזקה וז״ל: רבינו הקדוש חיבר המשנה ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ״ברבים״ בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ״ברבים״ וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדו מפי השמועה אלא במדה משלוש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים וכל הפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה, ושננו לחכמים ״ברבים״ ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם ורבצו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל. ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה, לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו מהרה ולא ישכח וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולמדו המשנה ״ברבים״.
5
ו׳ומעתה יאירו עינינו. בודאי כל החכמים היו כותבים לעצמם ביאורי התורה והלכותיה, והסתירום לעצמם וזו לא נאסר מעולם ומה שאמרו דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב הוא ללומדם לרבים מתוך הכתב, וזהו שהותר אחר כך בימי רבינו הקדוש משום עת לעשות לה׳ הפרו תורתך ולכן נכתבו המגלות סתרים וספרא דאגדתא וזוהר הקדוש.
6
ז׳ומצאתי מקור לדברי הרמב״ם בגמרא (תענית כ״ח א׳) א״ר יוסי וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור, אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע. הרי מפורש, דהא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה הוא דוקא בצבור. וכן כתבו התוספות ישנים ביומא (ע׳ א׳ ד״ה ובעשור) בשם הרבי אליעזר ממיץ, שאם אינו מוציא את הרבים, מותר לומר על פה מגמרא זו, עיי״ש. ועיין בביאורי הגר״א ז״ל באורח חיים סי׳ מ״ט. וממילא הוא הדין לדברים שבעל פה שאסור לאומרן בכתב הוא רק ברבים, שהלימוד הוא מפסוק אחד מרומיא דקראי.
7