מאמר זהר הרקיע ג׳Ma'amar Zohar HaRakia 3
א׳על דבר לשון הארמי של ספר הזהר
1
ב׳על דבר לשון הארמי של הזהר, שטענו המערערים שבזמן התנאים היו כותבין דברי תורה בלשון הקודש כהמשנה והברייתא, ואם חברו רבי שמעון למה לא כתבו בלשון הקודש ועיין בקדמות ס׳ הזהר ענף חמישי מה שכתב בזה. אמנם טענה זו בטלה, שהתנאים הראשונים כשהיו מלמדים לתלמידיהם למדו אותם בכל לשון.
2
ג׳ואעידה לי עד נאמן הוא רב שרירא גאון שמסר לנו כל סדר הקבלה, וז״ל באגרתו (הנדפס בס׳ יוחסין מאמר ב׳): ״ושקטו רבנן ביומי דרבי משום רחימותא דאיכא בין אנטונינוס ורבי, ואסכים לתרוצי הלכתא כי היכי דליגרסו רבנן כלהו פה אחד ולשון אחד ולא ליגרוס כל חד וחד לישנא לנפשיה, משום דהנך ראשונים דקמי חורבן הבית לא אצריכו להכי, הואיל ותורה שבעל פה הוא ולא אתמרו טעמייהו בדברים ידועים, כגון תורה דכתיבא אלא ידעו וגמרי טעמיה בלבבהון, וכל חד וחד מגמר להו לתלמידיו כאדם המספר לחבירו ״ומלמדו באיזו לשון שירצה״.
3
ד׳ותרגום אונקלוס שאמרו מפי ר' אליעזר ור׳ יהושע יוכיח, ואונקלוס גופיה תנא הוא. עיין בגמ׳ בבא בתרא צ״ט א׳ דתניא אונקלוס הגר אמר כרובים מעשה צעצועים הן. וכן תרגום יונתן בן עוזיאל (מגילה ג׳ א׳) בלשון ארמית.
4
ה׳וגם במשנה יש לשון תרגום, וגם תרגום השבעים. כלים (פי״ז מ׳ ט״ז), והאסל שיש בו בית קבול מעות, ופירש הערוך (ערך אסל) מוט. וישאוהו במוט מתרגמינן באסלא והוא בתרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר י״ג כ״ג). הרי ששנה התנא בלשון המשנה לשון תרגום במקום שיש לשון המקרא ושם (פ׳ כ״ג מ׳ ב׳) וטפיטן של סוס, וכתב שם רב האי גאון בפירושו לסדר טהרות (הנדפס במשניות דפוס ווילנא) וז״ל: א״ד וטויטוואן כך פירשו שבעים זקנים חטובות אטון מצרים (משלי ז׳ ט״ז) ופי׳ בטיית זילוי״, וכן בריש פ״ב דעוקצין זתים שכבשן בטרפיהן, ופירש הר״ש והרע״ב, עלה זית תרגום טרף זיתא. והרבה מלות ארמיות נמצאות במשנה גסטרא (כלים פ״ד מ״ב) מלטימיא (אהלות פי״ז מ״ג) ועוד, מפני שהיה רגיל על לשונם.
5
ו׳וגם לשונות הכתובה והשטרות המה בארמית. בנין דכרין דיהוי לכו מנאי אינון ירתין כסף כתובות יתר על חולקיהון דעם אחוהון, בנן נוקבין דיהווין ליכי מנאי הויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתתנסבן לגוברין, את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי״ כתובות (פ״ד מ״י י״א י״ב), וכן בבבא בתרא (פ״ד מ״ב) אף על פי שכתב לו ״עומקא ורומא״. ובמגילה (פ״ד מ״ו) פוחח.
6
ז׳ועוד ראיה ברורה ממגילת תענית שנכתבה עוד בזמן הבית על ידי חנניה בן חזקיה בן גרון וסייעתו (שבת י״ג ב), והיתה חשובה כמו מקרא כש״כ רש״י ז״ל (תענית ט״ו ב׳ ד״ה שאין) ״מגלת תענית נכתבה בימי חכמים אע״פ שלא היו כותבין הלכות, והיינו דקתני כל הכתוב במגלת תענית כאילו היה מקרא״ ונכתבה בארמית עיין בגמרא תענית (י״ז ב׳ י״ח א׳) וראש השנה (י״ח ב׳) וכתב רש״י ז״ל שם (ד״ה בתלתא) כך כתוב במגלה לשון ארמי. הרי שכל כותבי הלכות היו כותבין בלשון ארמית. ובעירובין (פ״ב מ״א) דיומדין.
7
ח׳וכן כתבו אגרותיהם בלשון ארמית כמו שספרו חז״ל מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו עומדין על גבי מעלות בהר הבית, ויוחנן סופר הלך לפניהם, ואמרו כתוב לאחנא בני גלילא עילאה ובני גלילא תתאה, שלמכון יסגי, מהודעין אנחנא לכון דמטא זמן בעורא לאפוקיא מעשריא ממעטניא זיתיא, ולאחנא בני דרומא עילאה ובני דרומא תתאה שלמכון יסגי, מהודען אנחנא לכון דימטון זמן לאפוקיא מעשריא מעומרי שיבולא, ולאחנא בני גלותא דבבל, ובני גלותא דמדי ושאר כל בני גלותא דישראל שלמכון יסגי, מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין, ואמריא דעדקון וזימניה דאבובא לא מטו ושפר באנפאי ובאנפי חבראי ואוספנא על שתא דא תלתין יומין (תוספתא סנהדרין פ״ב ה״ב). ובגמרא שם (י״א ב׳).
8
ט׳וראיתי בשער הגמול להרמב״ן ז״ל שמביא ברייתא מרבי יהושע בן לוי כולה בלשון ארמית ״ובאגדה אמרו אמר רבי יהושע בן לוי כד משחנא ביתא קמא דבמדור גיהנם אשכחית בה כו׳״, וריב״ל נזכר במשניות (אבות פ״ו) ושלהי עוקצין, והרמב״ם בהקדמתו לפירוש המשנה בסדר המקבלים פ״ב מנאו עם התנאים. ועיין ביוחסין בערכו מאמר א׳ ומאמר ב׳ ובסדר הדורות.
9
י׳כן מה שלגלגו המלעיגים שלשון הזהר הקדוש אינו לא לשון תרגום, ולא לשון הבבלי והירושלמי, זוהי להג הרבה ופטומי מילי בעלמא, כי בודאי נשתכח ממנו הלשון הארמית המדוברת אז, והרי גם בלשון הקודש נשתכחו ממנו הרבה מלים וכמו שכתב הרמב״ם רפ״א דתרומות על המלה תרם שזה לשון עברי עיי״ש, כי אצלנו נשאר לשון הקודש רק לשון הנביאים בתנ״ך. והשאר נשתכח ונאבד מאתנו. וכמקרה אשר קרה ללשוננו הקדושה, קרה גם ללשון ארמית, שאצלנו נשארו רק לשון התרגומים והבבלי והירושלמי ובודאי היו גם הרבה מלים בארמית שאין זכר למו בתרגומים ובשני התלמודים ורק נשתכחו ונאבדו.
10