מאמר זהר הרקיע ו׳Ma'amar Zohar HaRakia 6
א׳על דבר הטעמים והנקודות הנזכרים בזהר
1
ב׳על דבר הטעמים והנקודות וחלוקת האל״ף בי״ת לחמשה מוצאות הפה הנזכרים בספר הזהר. ועל זה ערערו המעררים שהמה מאוחרים אחר התלמוד, אבל ערעור זה אין בו ממש שהרי על הטעמים אמרו חז״ל (נדרים ל״ז ב׳) ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ופירשו הר״ן והרא״ש, כפי תנועת הטעמים כדאמר פרק קמא דחגיגה (ו׳ ב׳) נפקא מינה לפיסוק טעמא, ועיין ברש״י חגיגה שם וז״ל: ״לפסוקי טעמים בנגינות אם תאמר שני מינין צריד אתה לפסוק הטעם של ויעלו עולות באתנחתא כמו שאנו קורין אותו, או בזקף קטן טעם שמפסיק הדבור ממה שלאחריו ואם מין אחד, היה צריך אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע״. ושם בנדרים, אמר רבי יצחק מקרא סופרים, ועטור סופרים, וקריין ולא כתבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני, מקרא סופרים ארץ ארץ, ופירש הר״ן שם שכשיש בו אתנחתא נקרא ארץ בקמץ.
2
ג׳וכן על הנקודות אמרו רבותינו ז״ל במדרש רבה (במדבר פי ג׳ אות י״ג) ובמסכת אבות דרבי נתן (פ׳ ל״ד). והובא בפסקי תוספות (מנחות סי׳ רל״ד): ״כשכתב עזרא את התורה עשה נקודות, אמר אם יאמר משה למה נקדת אשיב הלא לא מחקתי״ ובספרי בהעלותך (פיסקא ס״ט). מונה שם התיבות הנקודות שבתורה, ועיין בשו״ת הריב״ש (סי׳ רפ״ד). ובמדרש רבה (קהלת פ״ז א׳) ונשא אהרן את שמותם לפני ה׳, אלו היו חסרים אות אחת לא היו משמשין (ובילקוט שם וכן במדרש שמואל (פ׳ כ״ג) מכפרין) תני רב אושעיא אפילו נקודה אחת וברבינו בחיי פ׳ וארא כתב כמו שדרשו רבותינו ז״ל בספר הבהיר דמיין נקודתא באתוותא דאורייתא דמשה כנשמת דחיי בגופא דאינש. וכן אמרו במסכת מגילה ושום שכל זה הנקוד. הרי שהיה לו גירסא זו בגמרא ועיין במגדל עוז להגאון יעב״ץ (בית מדות עליית הכתיבה) שהאריך בראיות שהנקוד, הוא מסיני. כן חלוקת האותיות לחמשה מוצאות הפה, אחה״ע בומ״ף גיכ״ק דטלנ״ת זסשר״ץ הנזכרים בזהר הקדוש (פנחם רכ״ח א׳) הוא משנה בספר יצירה (פרק ב׳ מ״ג) והמה מימות התלמוד, כמו שכתב רב האי גאון בספר הקמיצה על משנה זו דספר יצירה הובא בפירוש הרב ר׳ משה בוטריל שם ״וכל זה נודע הטעם בסוד הקבלה וכבר חבר על זה הסוד ספר הנקוד הגדול אשר חברו רב אשי בבבל והוא נמצא היום בישיבתנו״.
3