מערכת האלקות ט״וMa'arekhet HaElokut 15

א׳בבאור כונת השם בתפלות ובתחנות ובברכות וכונת הקדושה והקדיש וברכו וקריאת שמע:

ב׳דע כי הזכרת השם באותיותיו ובנקודו אננו רק בארץ הנבחרת. ובזמן השלמות שהאיש בביתו והשם שלם ואז יזכירוהו בשלמותו ובכתבו וזהו בזמן המקדש. אבל בזמן הגלות שבית המקדש חרב והפנים המאירים נסתרים והמינקת נרדית בחטא בניה והיא בגולה עמהם דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות שהם יק הרומזים אליה. וכמו שדרשו ז"ל בערובין וסמכו על הפסוק שאמ' כל הנשמה תהלל יה (תלים קה) כי לא ישתמשו במה שאין להם ואינם ראוים אפי' במה שיש להם:

ג׳אמנם אף בזמן שאין השלמות וחוץ למקדש ובזמן הגלו' שהבית חרב כאשר ירצו להזכיר את השם בין בתפלו' בין בתחנו' בי' בברכו' לא יזכירוהו באותיותיו ככתבו אבל יזכירוהו בכנויו ר"ל באד' הרומז' לע' בכל מקום. אבל בהזכרת אד' יתבונן במחשבה השם ככתבו בי' לשניה ובעוקצה לראשונה ובה' ראשונה לשלישית ובו' לתפארת כלול בו בו' הקצוות כי מנינה עולה כך ובה' אחרונה לעטרה. ואחר כן יכוין בנקודו שהוא כמו יהבך או דברך. וסימניך לעולם יי' דברך נצב בשמים (תלים קיט) וכן השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך (שם נה) וכך תכוין בשם בכתבו באותיותיו כמו שזכרתי. ואח' כך יכוין בנקודו שאמרתי למעלה:

ד׳וכל זה בהזכירו אד' כי לשם בכתבו ובנקודתו לא יגיע רק המחשבה כמו שאמר המחבר והמקובלים. וכוונה זו לא תשתנה כלל לא בזמן מהזמנים ולא בענין מן הענינים. אך זאת היא כונת כל מקובל שבישראל בין בברכותיהם בין בתפלותיהם בין בתחנוניהם. ואע"פ שצרופי השם מרובין כענין הפעולו' כמו שכתבתי בשער השם:

ה׳ובברכות יכוין למלת ברוך לראשונה שהוא מקור הברכה והיא הבריכה. ומלת אתה לשניה כי פירושה לשון אתה כי תרגום בא אתה כלומר נאצל מהר"ח ומלת אתה לשניה. אמנם המחבר אמר טעם אחר אתה כלומר את ה' ואת הוא רבוי ומה הוא הרבוי מהשניה ומהר"ה ה' שהוא השלישית נאצל מן השניה ולכן נקרא אתה וצריך לכוין בו בהזכרת המלה וצריך לנעוץ סופו בתחלתו בהזכרה המלה. אל תעשה מקום קבע לתפלתך כי זה יהיה קצוץ:

ו׳ובמלת השם יכוין לשלישית באותיותיו ובנקודו כאשר זכרתי ויכוין במלת אלקינו לשלישית כלולה מדין ורחמים כי מלת השם ברחמים ומלת אלקינו לדין ותכוין שהשלישית כלולה מדין ורחמים:

ז׳ובהזכרת מלך העולם יכוין שהשלישית הוא מלך מן העולם שהוא התפ' וכלול מכולם. ויכוין עוד שהעולם מתנהג על ידי העט' והוא אשר ברא ואשר יצר ואשר עשה ואשר קדש וכיוצא בזה כפי הברכה וכאשר יתבאר עוד. ויש מפרשי' מלת אתה כפשטה והוא מדבר לנכח עם הש"ת והוא עקר וכאשר יתבאר עוד:

ח׳ודע כי כל כוונת הברכות הוא להמשיך מן הו' ראשונות לזרעות ולתפ' שהוא עקר והכלל מן הבנין וכן לע' צריך להמשיך אבל לא בכל הזמנים אע"פ שהיא רמוזה בכלל הבנין עם כל זה צריך לרומזה לבדה כמו שהבנת:

ט׳עוד דע כי מה שאמ' כל ברכ' שאין בה הזכר' השם אינה ברכה הטעם הוא כי בזכיר' הש' באותיותיו ובנקודו כמו שזכרתי תלויה הברכ' כי בזכירה ובכוונה יצא כח הש"ת אל הפעל. גם אמ' כל ברכה שאין בה מלכו' אינה ברכה רמז במלכו' לש"ת שהוא המלך אשר ממנה מתברך הכל כי הוא המפרנס את שבע הנערות היושבו' ראשונה במלכות והם יסוד הכל ומהם צוה המלך את הברכ' חיים עד העולם ובלא זכירת מלכות אינה ברכה בעבור שגוזל אביו ואמו וכדרך שזכרתי בהריס'. וזכירת הש' בברכה בלא מלכו' לא תורה על הממשלה ועל השפע העליון כי לשון מלכות תורה על הממשלה כי הוא מחיה את כלם והוא מחיה לכלם זהו שקבלתי על הממר' דכל ברכ' שאין בה מלכו' אינ' ואני אומ' אם קבלה נקבל ואני חושב מן המלכו' שמזכירו רמז לע' הנקר' מלכו' בכל מקו' ועליה מברכין הברכה כי שם צוה ה' את הברכה. אם כן הוא יהיה הזכרת המלכות שבברכה רמז לע' וממשיכי' במלת ברוך מן הראשונו' לע' ולע' אנו אומרי' ברוך אתה שאת' כלול ברחמי' ובדין ואתה מלך מן העולם אשר קדשנו ואשר עש' לנו כי יקר' פעמי' מלך מי שהוא תחתון במדרגה כדרך ואני נסכתי מלכי כי אמר השם ית' כי נסך את מלכו שהוא בארץ. אמנם דבר נכון כוונת הראשוני' אשר קבלנו. אמנם הממרא כפשטה נרא' כן כמו שבארתיה:

י׳והנה שבארתי כוונת הזכרת הש' ית' באותיותיו ובנקודו והכוונה ההיא לא תשתנה כלל. אמנם הכוונה בברכות ובתפלו' ובתחנו' בעצמם ר"ל לאי זה מדה יכונו בה. הכוונה האלה תתחלפנה פעמים לפי הזמן ופעמים לפי הענין. ודע כי באמרי תפלת אין כוונתי אלא באמצעיות של יח' ולפיכך כל שאר הברכות כולם הכוונה בהם לשלישית. ובכוונה שהעולם הוא אשר עשה ואשר ברא ויצר כמו שכתבתי למעלה:

י״אוהתחנה הכוונה מוחלטת לעטר' הנקרא תחינה. וכבר כתבתי בהריסה למה אין אנו אומר תחנ' בלילה ושם מבוא' הטעם ולמה אומרים אותה בחשאי. אמנם אנו הרגילין לחשכי' באשמרת הבקר בעשר' ימי תשובה וקדם ראש השנה ולומר תחנות קדם עלות השחר נכון הוא לכוין בתחנה לשלישית כי מלת תחנ' ותחנוני' קרובי' בענינו. אך השלישית רמוז ברמז העטר' כמו שכתבתי בשמניות. ובארץ אשכנז לא יאמרו תחנ' כי אם אחר עלות עמוד השחר. אבל ביום בכל ימות השנה אפילו בי' ימי תשובה הכוונה בהם לעטרה אך הכוונה לסומכה אל הרחמי' כאשר בארתי בשער ההריסה:

י״בויש לך לדעת כי באמרי שצריך לכוין במדה מן המדות אין הכוונה חלילה שיכוין אליה לבד כי כוונה זו הריסה גמורה. אך הכוונה לעשותה עקר כפי הפעולה וההנהגה הצריכה להתפלל ולפי הזמן שהש' מתנהג במדותיו כלומר אם הוא יום רחמים שיכוין שיתנהג במדה זו. ואם הוא יום דין שיכוין שיגלגל רחמיו על כל מדותיו ולא יבא עמו כפי היום אך לפנים משורת הדין. אמנם לעולם יכוין בשם המיוחד הכולל כל המדות כי אותיותיו כוללות כל הבנין:

י״גהנה בארתי כי כוונת כל הברכות כולם לשלישית וכן כוונת כל התחנות לעטרה. אמנם הכוונה של י"ח ברכות האמצעיות הכוונה בהם לעתים לתפארת כי היא תפלת בקשת רחמים ולעתים לשלישית ועל הסדר אשר כתבתי וזו היא כוונת מאמרם ז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמי' ותחנונים כלומר שלא יקבע תפלתו אל מדה מיוחדת לעולם אלא לעתים לתפ' והוא הרחמים ולעתי' לשלישי' והוא התחנוני':

י״דאו נוכל לפרש שלא יקבע תפלתן לשלישית או לתפארת לבד רוצה לומר לעשות אחד מהם עקר אבל יכוין אל הרחמים ואל התחנונים וכענין שאמרו עיניו למטה ולבו למעלה וזהו הכוונה אל כל יום ויום כאשר יתבאר למטה בענין ג' ראשונות ואחרונות ואמצעיות אמנם לשון תפלתך מורה על פי' זה כי לא יקראו תפלה אלא לאמצעיו' כאשר זכרתי למעלה לכן נחזור לפי' הראשון:

ט״וויש שאין גורסין תחנונים אלא אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים כלומר שלא יקבע תפלתו כמו שהתחיל בג' ברכות ראשונות שהם שבח והודאה והכוונה בהם לשלישית אך יכוין באמצעיות שהם בקשת צרכיו אל הרחמים. כי התפלה בקשת רחמים הוא שהוא התפארת העושה כל הצרכים על ידי העטרה:

ט״זוכבר זכרתי כי הכוונה בג' ברכות ראשונות ואחרונות בשוה אבל ההבדל שבכוונו' אינם רק באמצעיות כי בכל יום שאין בו מוסף כל הכוונ' בתפא' שהיא מד' רחמים כי היא הפועלת ביום אבל בלילה תכוין לשלישית כי אם תכוין בתפאר' אולי יבוא לכוין בעטר' הכלולה בו והיא נקראת לילה ויבוא לידי הריסה וכענין שזכרתי בשער ההריסה בענין תחנה:

י״זאבל ביום שיש בו מוסף הכוונה בתפלה לעולם לשלישית בעבור כי בימים ההם יש תוספת ברכה והש"ח והשגחת העליון מרובה וראוי לכוין בה. אמנם ה"ר אליעזר מגרמישא כתב כי ביוצר של ראש חדש הכוונה בתפלה בתפא' ואיננה רחוק אמנם לא נתחדש לנו בר"ח דבר בענין הכוונ' כי בתפלת מוסף כאש' יכוין הברכ' האמצעית לשלישית אין זה חדוש כי כן הם בכל המוספין:

י״חועשרת ימי תשובה הכוונה מוחלטת לשלישית. ואמרי מחלטת בעבור כי בכל השנה כולה אם יתפלל ביום צריך להמשיך ברכה לעטרה ר"ל בברכות של י"ח במלת ברוך מן ההתחלה כלומר מן הראשונה עד הסוף שהיא הברכה והיא העטרה. ובלילות עד היסוד ולא יותר כדי שלא להתבונן בעטרה המיוחדת ללילה. אבל בעשרת ימי התשובה אין צריך להמשכה אך יכוין אל השלישית שהיא כלולה מכל המדות והטעם בעבור כי בזמן ההוא השלישית הוא המלך המשגיח בעולמו ודן אותו ומתנהג ומתעלה בפועלים שהם הד"פ וכענין שנאמר ויגבה יי' צבאות במשפט (ישעיהו ה׳:ט״ז) יי' צבאות רמז לפועלים עם כל הבנין המתגבר בשלישית שהוא המשפט ושופט כל הארץ:

י״טובברכת השבח ובברכת הנהנין ובברכת המצוות אפי' לא כוין בברכ' ולא המשיך בה כדרך שכתבתי יצא. והטעם בזה לדעתי כי המלות בעצמן ובזכירתן הם במקום הכוונה וההמשכה כמו שכתבתי למעלה ומובן הוא. ואולי כי בעבור חשיבות המלות שבברכה אמר ההכם חטוף ובריך. אבל בשלש הראשונות של י"ח אין לפחות הראשונות שאין בה מלות להמשכה היא צריכה כוונה ואם לא כוין לא יצא. וענין כוונתה יתבאר למטה:

כ׳ועתה נשאר לנו לבאר טעם הברכות הפותחות בברוך למה תקנו התחלתן לנו בה כמו ברוך אתה ואחר מלת העולם חוזרת לנסתר כמו אשר קדשנו וצונו ואשר בחר בנו ועשה לנו וכיוצא בזה ולא אמ' אשר קדשתנו יצרתנו בחרתנו. והטעם הוא כמו שכבר כתבתי בענין מה שאמרו כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. ומאחר שצריכין בברכה זכירת המלכות הרומזת לשלישית שהוא אדון הכל תקנו בברכה לומר ברוך אתה כי הוא מדבר עם המלך ומברך אותו:

כ״אאמנם בספור החסדים אשר גמלנו אנו חוזרים לומר לכבוד המלך דרך נסתר והכונה שהעולם הוא התפאר' הוא אשר קדשנו ואשר עשה לנו כי כבוד המלכות לומר דרך נסתר שלא לומר לו לנוכח אתה עשית לנו קדשתנו בחרתנו וכיוצ' באלו. כי לא נאה לכסיל לומר למלך כן. לכן ישבחו את המלך וירומומהו על אשר פעל והוא העולם והעולם עשה לנו וקדשנו ויצרנו ובחר בנו כי מן העולם נצטוו כל המצוות למשה רבינו ע"ה וכל זה בברכות הפותחות בברוך הצריכות הזכרת מלכות להורות על הממשלה כאשר זכרתי:

כ״באבל ברכה הסמוכה לחברתה שאינה פותחת בברוך אע"פ שהכוונה לשלישית אחר שאין בה הזכרת מלכות תקנו לנוכח ולא חששו על הכבוד וזהו כי בעלינו לשבח תקנו לשון נסתר מפני שיש בו אל מלך מלכי המלכים הרומז לשלישית. אמנם כל הכוונה בו לשלישית ולכבוד המלכות הוא כולו נסתר. מלת מלך השלישית. מלכי הכתרים. המלכים הפועלים. והנה הוא כמו מלך העולם:

כ״גואחר שקבלתי הענין הנסתר בברכה הפותחת בברוך מן החכם תמהתי לפניו על נסחי הקדושים שבערבי שבתות ובמועדים המתחילם לנכח וחוזרים לנסתר ואחר כך יחזרו לנכח כי בערב שבת אנו אומרי' כי בנו בחרת ואותנו קדשת ושבת קדשך כל זה לנכח. ובמועדים חוזרים ואומרים ותתן לנו. וכן ביוצר אור אנו אומרים מה רבו מעשיך וחוזרים לנסתר עדי עד שמו הגדול. וקדוש של שבת ויוצר של שבת אין להם ישוב כלל. ומצאתי כי כל שאר ברכות חוץ מאלו כולם נסתר ממלת העולם עד סמוך לחתימתו:

כ״דנשאר עתה לבאר הכוונה בברכה ראשונה של י"ח. אמנם תחילה אעירך על מה שכתבתי בשער האדם בתפלה וחפץ הש' בהם. והתבונן עוד מאמרם ז"ל שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויובן זה כמו שכתבתי בשער השמות. וכתבתי כי התפארת נקראה תפלה והעטרה גאולה והוא המלאך הגואל. ומעתה מובן הוא שהב"ה מתפלל והסומכס בכוונתו הרי הוא סומך הגן עם העדן ביסוד שהוא העולם הבא וזהו שאמרו מובטח לו שהוא בן העולם הבא . מדה כנגד מדה. אמנם ראיתי מי שקרא היסוד גאולה ולעטרה תפלה וכדרך ואני תפלה ולמשכיל עולה הכל בקנה אחד כמאמר כל הסומך גאולה לתפלה:

כ״הומעתה אתחיל הכוונה בברכה ראשונה של י"ח והוא שיכוף אדם את ראשו ויכוין בברוך אתה לשניה כלולה בראשונה ויכוין להמשיך הברכה משם אם הוא יום עד לעט' כי שם צוה הש' את הברכה ואם הוא לילה להמשיך עד היסוד ואחר כן יזקוף ראשו ויזכיר הש' ויכוין בו לשלישית. ומפני מעלת הר"ה והשניה על השלישית אמר כופף בברוך וזוקף בש'. ויכוין בהזכרת השם באותיותיו ובנקודו כאשר זכרנו למעלה. ובמלת אלקינו יכוין שהשלישית כלולה מרחמים ומדין הפועלים למטה וכמה פעמים זכרנו זה הטעם:

כ״וואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב השלישית נקרא אלקי האבות התחתונים בעבור כי מדותיה באבות הבנין שהם הכתרים והפועלים. האל הגדול הגבור והנורא לשון אל כמו כח וענינו השלישית הוא כח הגדולה והגבורה והתפארת הנקרא נורא בהיות העט' הנקראת יראה מצד הפחד כלולה בו כמו שנאמר ונורא בתפראתך עוזך. אל עליון השלישית. גומל חסדים טובים כלומר השלישית ממשיך השפע לצד ימין. ר"ל מצד החסד והתפארת והנצח והיסוד הנקראים חסדים טובים על שכולם מצד החסד. ולכן אמר חסדים לשון רבים. והכוונה שמגלגל רחמיו על מדותיו מחסדיו המרובים מדיניו. כי הארבע שזכרתי ימיניים. והפחד וההוד והעטרה שמאליים אם כן חסדים מרובים מדינים:

כ״זוקונה את הכל לשון קן כלומר שהוא קינו ומקומו של עולם ר"ל השלישית. ואולי כי מלת כל רומז ליסוד עולם כי הוא האילן שהכל תלוי בו שדרשו ז"ל בבהיר אני יי' עושה כל (ישעיהו מ״ד:כ״ד) ורמזו שם במלת כל ליסוד שהוא קנו של של כל העולם ולומר שהשלישית עושה ממנו קן. וזוכר חסדי אבות כלומר זוכר על ידי הכל שרמזו ליסוד. וזוכר חסדי אבות שזכרתי ור"ל שמשפיע על היסוד ועל העט' וזוכר מלשון יי' זכרנו (תלי' קטו) והכוונה הי הש"ח משוך עליה ומביא גואל לבני בניה' קורין ליסוד גואל כמו שזכרתי למעלה וקוראים בני אבות הנצחיים והיסוד שהם דוגמת האבות כמו שזכרתי בשער הטע' ובני בניהם הם השכלים הנבדלים והפועלים בעולם השפל בשפע שהעטר' משפעת להם בהיותה כלולה מן הכל הנקרא גואל והוא שאמר ומביא גואל לבני בניהם או שהעטרה נקרא גואל כי הוא המלאך הגואל וכמו שזכרנו:

כ״חלמען שמו באהבה הוא העטרה וירצה לומר שכל זה למען היות קרובי' ישראל אל הש' במעשיהם הטובי'. או נאמר שכל זה למען גדל כח העטרה הנקרא אהבה בהיות הש"ח משוך עליה. או תרמוז מלת שמו ליסוד ויהיה כענין שנאמר צדיק ונושע הוא (זכריה ט׳:ט׳) וכמו שבארתי בפנת האדם כי הוא מגדל שמו הגדול בהיות שלום בארץ. וכל זה משבחי השם ית' שגומל עלינו חסדיו כי מצד מ"ה לא זכינו בהם:

כ״טובאמרו מלך עוזר מושיע ומגן יכוין במלת מלך לש"ת שהוא עוזר ברחמיו ומושיע בדין ומגן בחסד וכופף ראשו וחותם בברוך אתה יי' ומכוין כדרך הכוונ' הראשונ' שהתחיל בה וזכרנו לעיל כל זה. ומכוין בשם לש"ת שהוא בחסד אברהם וצריך לכוין בהזכר' השם באותיותיו ובנקודו כאשר זכרנו:

ל׳ודע כי הברכה ראשונ' מיוסדת שה"ת משובח וגדול בחסד אברהם שהוא תחלת הבנין. והשניה מיוסדת שהעליון גבור בפחד יצחק הנקרא גבורה. והשלישית מיוסדת שהעליון קדוש באביר יעקב. והאמצעיות הם בקשת רחמים הזן את העולם בטובו. וענין הג' אחרונות הוא ברכת העבודה היא מצד הנצח כי העבודות והתפלות כנצחון לעובד כנגד המקטריגן. וברכת הודאה כנגד ההוד מפני שהוא מצד הפחד אמר לכרוע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה מאימת הדין כי אין אנו ראויים לטובות המסופרות באותה ברכה אשר גמלנו השם בחסדיו:

ל״אואל יקשה בעיניך למה לא כרענו באתה גבור מפני שכבר כרענו על אשר גמלנו חסדיו הטובים לא בזכותנו כי אם למען שמו כמו שזכרנו. ובעבור שלא יראה כי גבה במה שעשה לנו תעורר מ"ה לפגוע. אבל בברכת העבודה כי באנו בדרך הנצחון כמו שאמרנו יש לפחד מהתעוררות מ"ה ולמהר לכרוע כמקל של חריו' דקל ולזקוף בנח' כנחש שלא ילקה כנחש להיות שדרתו כנחש מדה כנגד מדה וכדרך שאמ' במאן דלא כרע במודי' לאחר ע' שנה שדרתו נעשה כנחש. וכוונ' מאמרם ז"ל בע' שנה מורה על ענש עולם הבא שהו' יסוד והוא שבעי. וברכת השלום מיוסדת על מכריע השני הנקרא שלום שהוא חותם כל הברכות:

ל״בכונת הקדושה:

ל״גקדם שיתחיל במלת קדוש יכוין לשלישית בשם של ד' אותיות באותיותיו ובנקודו ואחר כך יאמר קדוש ויכוין בראשו שהשלישית קדוש בחסד ובקדוש השני שהוא קדוש בפחד. ובקדוש השלישי שהוא קדוש בתפארת הכולל את הכל והוא יי' צבאות כי הוא אות בצבא שלו:

ל״דויכוין במלא כל הארץ כבודו לכל שהוא הארץ הוא מבורך מן הכבוד הגדול שהוא יסוד לומר שהש"ח משוך על העט' ואחר כך יכוין אל העטרה הנקרא כבוד יי' ועל התפארת הנרמז בשם ויאמר ברוך כבוד יי' ממקומו (ישעיה ו) מקום הכבוד הוא הפחד אך יכוין שהכבוד ברוך מן הפחד כלול בעשר ספירות מיוחדות בא"ס:

ל״האו נאמר כי השניה הוא מקום הכבוד כי חכמת שלמה גובלת מחכמת אלקים וימשיך הברכה מלמעלה עד הכבוד. וכן מצאתי בבהיר. או נאמר כי מקומו הוא התפ' כי הוא חביון העוז כמו שנאמ' ושם חביון עוזו (חבקוק ג) כמו שמבואר פסוק זה בבהיר:

ל״וואח"כ יאמר ימלוך יי' לעולם אלקיך ציון לדו' ודור הלוליה (תלי' קמו) ויכוין בש' לש"ת באותיותיו ובנקודו ויתפלל שימלוך וישפיע הש"ת לתפא' שהוא העולם וימשיך עוד ויאמר כי אלקיך ציון שהוא היסוד ישפיע אל העט' הנרמזת במלת דור ודור כי הוא מלשון דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳) והנה מבוא' פסוק ימלוך יי' לעולם וכו':

ל״זומהנה נתבונן מה שכתבנו בשער שמות המדו' בענין ציון שהוא רמז ליסוד אם לא נאמ' כי מלת לעולם ומלת דור ודור כפשוטו ולא יבא כתוב זה אל נכון לפי פשטו כי לעולם דור ודור ענין אחד להם לפי הפשט. גם בשמות לא נצטרך לדקדק כל כך אם לא נאמ' בזה שיורה הכתוב בסוף כל הזמני' שיהיה היובל נוהג בעולם כי אלקיך ציון לא יתנהג כי אם בדורות ההם ואז יתעלה הכל אל היובל וזה רחוק לדרך התפלה כי עתיד להיות הוא שיהיה:

ל״חאבל התפלה הוא היות שלמות הברכה לעבודת הש' ית' בעולם הזה ואומר אני באמת כי הכוונה הזאת שכתבו בקדושה ר"ל קק"ק יפה היא וכן דעת כל המקובלים אשר הגיע לידנו מכתבם. אמנם לא נראה כן דעת המתרגם אם לא נאמר שרצ' להסתירו. אמנ' הבינותי דברי הרמב"ן ז"ל בפרשת ויצא בפסוק אנכי האל בית אל (ראשית לא) שגם דעתו אינו כמו שכתבתי אך נראה שבאר את קדוש הראשון לדעת המתרגם שירמוז אל העטרה והמשכיל יבינהו משם:

ל״טכונת הקדיש:

מ׳דע כי בכל מקום שהזכירו בשבחי השם שהוא הש"ת או משבחי התורה בעשרה כגון שקראו פסוקים או משניות או הלכות שרומזים לתורה שבעל פה. והש"ת נרמזת ברמז העטר' והיא כלולה מן המקור לכן תקנו לומר עליו קדיש כי בקדיש המשכת הברכה:

מ״אוהחזן ברצותו להתחיל קדיש יכוין בשם של ד' אותיות באותיותיו ובנקודו ויכניע את ראשו להמשיך הברכה מלמעלה ויאמר יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויכוין שישפיע הגדולה הנרמזת במלת יתגדל והפח' הנרמז במלת יתקדש לת"ת שהוא נרמז במלת שמיה רבא והוא השם הגדול. כי הפח' הוא הקדושה וממנו נתקדש יצחק וכל המקודשים כענין שאנו מזכירי' בהרבה מקומות הגדול והקדוש. והכוונה להמשיך הכתרים המקבלים מהש"ת שישפיעו אל הת"ת שהוא שמיה רבא והוא כולל כל הבנין וכענין יגדל נא כח יי' ובמלת שמיה רבא יכוין באותיות השם בנקודו:

מ״בוהעונים אחר החזן אמן יכוונו להשלמת הברכה כענין אשר זכרתי בשמות השוים ומוסיפים ואומרי' יהא שמיה רבא מברך כלומר יהא שמו הגדול מבורך מלמעלה כדי להשפיע לחמש אחרונות הכלולות בתפאר' למטה והם נרמזות במלו' לעלם ולעלמי עלמיא. לעלם חד. ולעלמי תרי. עלמיא תרי. הנה רמזו העונין להשלמת הכל. אמנם כבר ידעת מה שכתבתי בשער ההריסה בזכירת הע' תכף לבנין לכן תקנו שיאמר החזן שלא גמר תחלה בקול הנשמע כמו שעשו הקהל וצריך שישמיע הע' החזן והיא הנרמזת במלת שמיה דקודשא בריך הוא כלומר שמו של הב"ה והוא העטרה:

מ״גכונת ברכו:

מ״דבמלת ברכו יכוף את ראשו להמשיך מן הר"ה ויזקוף ויכוין לש"ת בשם של ד' אותיו' באותיותיו ובנקודו ויאמר שהוא המבורך. והעונים מכונים כמוהו ומוסיפין להמשיך מן הש"ת לד"פ הנקרא עולם ועד והיא הברכה השלמה:

מ״הכונת קריאת שמע:

מ״והנהגת החכם והיא הנהגת קצת מהמקובלים שמע לשון קבוץ וחבור. ישראל ישראל סבא שהוא התפארת. בשם הראשון יכוין בתפארת באותיותיו ובנקודו. ויכלול עמו האחרונות כלם כסדרן. ושם אלקינו יכוין לכתרים ממטה למעלה. ר"ל הפח' והח'. ובשם השלישי לשלישית באותיותיו ובנקודו. וכלולה שלישית בראשונו' ובעוד כוונתו שם יכוין במלת אחד מלמעלה למט' בא' לר"ה ולא יאריך בה כי איננה נגלית אפילו במחשבה הרבה. ובח' לח' ספירות שלמטה' הימנה זו אחר זו עד הצדיק ואל יכוין לח' יחד כי הן כלולו' מן הצדיק והכל יחוד שלם אחד ולכן לא יחטוף בח'. ויכוין בד' לעטרה הנקרא כן אבל לא בקבע אלא ברצוא ושוב והיא רמוזה בד' בפרט ובח' בכלל. ולכן הד' היא גדולה לרמוז אליה ויכוין בה שהיא כלולה מכולם ומיוחדת בא"ס והיא קבלת עול מלכות שמים כלומר מלכות של תפאר' הנקרא' שמים באחדות שלמה:

מ״זהנה כי בענין זה נרמז כל הבנין במלת אחד או בכוונת השמו'. אמנם שלא הזכיר העטרה אלא ברמז אות. וכבר ידעת שצריך להזכירה ברמז מלה סמוך לבנין ולכך תקנו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכבר בארתי ענין היחוד והמשל שאמרו בו בשער ההריסה. אבל לא מצאתי כתוב הנה כוונה זו לרוב המקובלים. אמנם בינותי בדברי הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה נראה שאין כוונתם כן. ואף כי ראיתי כי דרשו ועבדתם את יי' אלקיכם (שמות כג) זו ק"ש ותפלה וידוע מן הכתוב ומן הפרשה וממה שבאר הרב הגדול ז"ל בו שאין הענין אלא לסמוך גאולה לתפלה:

מ״חתם ונשלם תהלה לאל עליון: