מערכת האלקות ד׳Ma'arekhet HaElokut 4

א׳מערכת שמות המדות:

ב׳הן רוב השמות אשר לעשר הספירו' המורגלים בפי בעלי העבודה. מהם אשר הבינו הם בעצמם מצד הפעולות ההוות בעולם השפל. ומהם אשר קבלו בסתרי התורה ונביאי' וכתובים. ומהם בסתרי האגדות והמדרשי' ואם רבו שמותם זולתי מאשר נזכיר. אמנם אלה אשר אזכור הם אשר ימצאו בעלי העבודה בהם והם הדגלים החונים על המשכן:

ג׳עתה נתחיל שמות הספירה הראשונה. נקראת כתר עליון אין מן הכתוב מאין יבא עזרי (תלים קכא) ונקראת כן לגדל מעלתה. מחשבה עליה אמרו רז"ל כך עלה במחשבה. תחלת המחשבה הוא סוף המעשה. יראת יי' בפסוק ויאמר לאדם הן יראת אד' היא חכמה (איוב כ״ח:כ״ח) היא עקר הכל והיא הידיעה. היודע והידוע מכלל השניה והשלישית ובה גזרת כל ענין אשר נגזר בשניה ובשלישית עליה אין להרהר כי מדותיה ישרות לא ידע אנוש ערכה. ועד כאן מגעת המחשבה באדם ואולי כי אמרו עליה במכוסה ממך אל תחקור ונזכור זה בלשכ' הבנין במערכ' הסדר והיא רמוזה בא' בפסוק הוא עשאנו ולא אנחנו שהוא קרוי בו' ונכתב בא' כלומר ולא אנחנו (תלי' ק) וא' שבשם אקיק רומזת אליה כאשר יתבאר בדגל מחנה בנין בסדר עבוד' הש' רום מעלה רום השמות. רום בחולם כמו רום ידיהו (חבקוק ג׳:י׳) אויר קדמון. קוצא של יוד שבשם של ד' אותיות:

ד׳השניה חכמה. ועליה נאמר והחכמה מאין תמצא. (איו' כח) מאין תבא (שם א) יראת השם היא חכמ' (שם כח) היא הנקראת יראת ובזו עם השלישית וזהו פנימיות סוד גלגול הנפשות אשר יתבאר כללו בעבודת ההריסה וכאשר יתבאר עוד למטה בשלישית. ונקראת פלא הוא לשון כיסוי מלשון יפלא. ואולי שעליה אמרו במופלא ממך אל תדרוש. חכמת אלקים בעבור שהשלישית בכח השניה הנקראת אלקי' כאשר יתבאר עוד למט' בעבודת שמות השוים נקרא' זאת חכמ' אלקים. תרומה גדולה. תורה קדומה. ל"ב נתיבות שהזכיר בספר יצירה. רוח אלקים כלומר רוח השלישית הנקראת אלקים. טלית כמו שאמרו רז"ל נתעטף הקב"ה בטליתו. לבושו של הקב"ה כמו שאמרו שמי' מהיכן נבראו מאור לבושו ויתבאר זה למטה. דין מלחמה גבורה:

ה׳השלישית בינה ועליה נאמ' ואיזה מקום בינה. וראיתי מקובל שפירש כי הא' והיוד הרומזים לראשונה ושניה הם מקום בינה ועליה נאמר וסור מרע בינה (איוב כ״ח:י״ב) ל"ב נתיבות חכמה חקוקות בה. ספר רוח מרוח שאמרו בספר יצירה כלומר זאת היא הרוח הבאה מהשניי' הנקראת מים. באותיות אמ"ש. אויר. מים אש אם הבנים. אם העולם מלך העולם. מלך המשפט כלומ' מלך שהוא המשפט רחמי' גמורי' הקב"ה כמו נתעטף הב"ה. ועליו נאמר הביט בתור' וברא העולם. כלומ' בתורה קדומה והיא השנייה. אלקים שבפרשת בראשית רומז אליה. ובמקום שנאמר אלקי' חיים רומז אליה גם כן. עליון. מלך עליון. אל עליון. אור הלבוש. שמים תבונה אלקי קדם. אלקי האבות. מלכות שמים . ויתבונן זה למטה. וכן רוכב שמים. יושב הכרובים. יוצר בראשית. אדון הכל. תהו. והוא הנקרא בלשון יון היולי. ובאורו כח ממציא. קו ירוק. תחנונים. שלש עשרה מדות. חיים. נפש השם. חי השם. סוד הנדר. מזל. סוד הנפשו'. תשובה. יובל פרשת כי יביאך שבתפילי' רומזת אליה כי היא מספר בענין יצאת מצרי' ובה מתכווני' ענינו כאשר יתבא' בעבודת האדם. יוד קא ואו קא ה' הראשונה רומזת אליה:

ו׳הרבעית חסד. אהבה. מדת אברהם. גדולה. כהן. ימין. רחמים גדולים. חלב וכל דבר לבן רומז לה. מזרח. מים עליונים. כסף אחת מרגלי המרכב' והוא פני אריה מהימין והוא יום שלישי לסדר מספר הימים. פרשת שמע שבתפילין שכתו' בה ואהבת רומזת אליה כאשר יתבאר בעבודת האדם:

ז׳החמישית פחד. גבורה. מדת הדין קשה. מדת הדין של מעלה. מדת יצחק. מדת היראה. מדת הקדושה שמאל. פני שור שבמרכבה. מערב. לוי. שור הבר. והוא הזכר מבהמות בהררי אלף ובאגד' רמזו בו אל היראה וסימניך יאור. דין זהב. כי משם העשר נמשך. אש ממים שאמרו בס"י נחש הקדמוני. כח סמאל. ויש מבעלי העבודה שקראה מזבח. ומראה בפסוק ויאמ' אלקים לישראל במראת הלילה. וזו אחת מהם. משפט אלקים. יום רבעי למספר סדר הימים. ופרשת והיה אם שמוע שכתוב בה וחרה אף רומזת אליה כאשר יתבאר בעבודת האדם:

ח׳הששית תפארת. רום בשורק. מכריע ראשון. קו האמצעי. זכר. קו השוה. פני אדם שבמרכבה שהוא רגל שלישי. מדת יעקב. אביר יעקב. אביר ישראל ישראל סבא. שדים אב איש. חתן. אמת. שמים. רקיע. אור. אור הראשון. מאור הגדול. חמה שמש. יום ראשון למספר הימים. יום בקר. עדן. צרור החיים. כלומר צרור השלישית הנקראת חיים כאשר זכרנו. אור של הנצחי' הנקראים אלקים חיים כאשר אזכור עוד. או שמצד עצמו נקראת כן כי הם חיים הגמורים. וכן עץ החיים בענין הזה. דעת כי היא הידיעה וכמו וידע אלקים עולם ויורדים בו רמז לזה. דרום. ימין שם ועליו אמרו בבהיר ושם חביון עוזו (חבקוק ג׳:ד׳) כלומר שם הוא חביון העוז:

ט׳ובבהיר רמז זה בכובע בפסוק וכובע ישועה בראשו (ישעיהו נ״ט:י״ז) ובעבודת הסדר יתבונן זה למשכיל היודע שהכתוב הזה על האחרונ' נאמר תורה שבכתב. אש לבנה. מצות עשה ראש. כמו שאמרו בבהיר כאדם שיגן בשתי זרעותיו על ראשו. לשון . עין . מראה. אספקלריא המאירה. כח גדול קדוש. נור' בהיותו סמוך לגדול ולגבור מדת רחמים. כסא רחמים. כסא לשלישית הוא יושב עליו. וכן רוכב כרוב ראשון. שופר תקיעה. זכרון מים ראשונים. לויתן זכר. נסי' נגלים כלומר בשנוי טבע. יי' צבאות. כי הוא אות בצבא שלו. שכל. הקדוש ברוך הוא. תפלה והוא המניח תפילין. כאשר יתבאר בעבודת האדם:

י׳הכבוד הגדול. השם הגדול. השם המיוחד. יוד קא ואו קא. דבש. ואנחנו קראנוהו בעבודתנו חוט של חסד מפני שרבו חסד. ו' שבשם של ד' אותיות רומזת אליה:

י״אהשביעית נצח. שוק הימין. עמוד הימין. יום חמישי למספר הימים:

י״בהשמינית הוד שוק השמאל יום השישי למספר הימים:

י״גהתשיעית יסוד. יסוד עולם. צדיק עמוד. כמו שאמרו העולם עומד תחת עמוד אחד. שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י) מדת שמינית שבי"ג מדות שהיא האמת והיא מדת יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. אביר יעקב. אביר ישראל. זה שלום מכריע שני. עץ הדעת. כלומר עץ של השישית הנקראת דעת. והוא סוכת שלום. והוא עורו של לויתן כי לעתיד לבא יהיה פרוש על חומ' ירושלם וכן בשר של לויתן אשר יסחרו בה בשוקי ירושלם. ולכן נקראת סוחרת כאשר אזכיר למטה מן הבהיר. והכתוב אומר כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג) והמדה הזאת היא התורה. ובעבודת הטעם יתבונן ענין הסחורה אשר יסחרו בה בשוקי ירושלם בת זוגו של לויתן:

י״דובבהיר קרא' יראת יי' בפסוק יראת יי' היא אוצרו (ישעי' לג) ואמרו שהיא אוצרו של התור'. וכן אמרו שם בבהיר שנקרא' צדק בפסו' צדק צדק תרדף (דברי' יו) דבר. שדי:

ט״ווהרמב"ן ז"ל קרא לזאת הספי' הקב"ה. הש' הגדול יוד קא ואו קא קיום הנשמות כי משם פורחות וחוזרות לעולם הבא. אור הצפון. מדת יום. כבוד יום. מדת זכור שבת. יום שבעי למספר סדר הימים. אות. דומה לששית כחותם הו' כי הוא כל רמזיו כרמזי הששית בענין הרחמים. קדש. כל. חי העולמים. הוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. ראש. כמו שנאמר ראש דברך אמת והוא הראש שהכובע עליו:

ט״זוהרשב"א אמר שקבל מהרמב"ן ז"ל שנקראת זאת המדה ציון ונתן בה סי' ציון הלז. אמנם לא נר' כן בפירושו אמנם לא יקשה לבנו כל כך כאשר הש' שוכן בציון של מטה אז גדול בקרב' קדוש ישראל. והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכו' ונקרא כן על שם כסאו ועל שם העיר ועוד יתבונן רמז מזה במקום אחר. או אולי כי עקר ציון הוא המלכות וכאשר הכסא שלם תבנ' חומת ירושלים וחומת ציון כי שתי מעלו' הם. ובהדבק ירושלם אל ציון תבנה חומת ירושלם ויתבונן עוד בעבודת המרכבה ובעבודת התפלו' ובבהיר קראוה סוחר'. וכן ידברו במדה הזאת לשון נקבה באגדה אמרה שבת כאשר יתבאר בעבודת השביעיות:

י״זהעשירית מלכות ישראל. כנסת ישראל. שכינה. גבורה. מדת דוד. תהלה. תהלה לדוד שהיא מדתו. מלכות בית דוד. קרן המשיח. דוד כמו שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה להעמיד לישראל דוד אחר שנאמר ובקשו את יי' אלקיהם ואת דוד מלכם (ירמיהו ל׳:ט׳) ודוד יהיה נשיא. והעלו שם קיסר ופלגא. רגל רבעי שבמרכב' והוא פני נשר:

י״חמדת הדין של מטה. מדת הדין רפה. צפון. שמאל. שור לפי שיונקת מן החמישית. וכאשר יתבאר בעבודת הטעם. וכן נקראת ים על שם המערב כמו שנא' כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א׳:ז׳) או נקרא ים על שם שהשכינה במערב. כדרך שהירדן גבול ארץ ישראל. ימין בהיו' חוט של חסד משוך עליה. אמונה. ברית מלח עולם היא. כמו והיא לא תצלח. והיא שעמדה והיא מתהלכת. תורה שבעל פה. מצות לא תעשה. אש שחורה. האש הגדולה. האש האוכלת בראש ההר. קשת חרב. חרב המתהפכת . חרב נוקמת (ויקרא כ״ו:כ״ה) מלחמה. פגיעה. יראה שבת . שמור:

י״טכבוד לילה. מדת לילה. כלה. מלכה. את כמו את כרוב ממשח (יחזק' כא) כי היא הכרוב השני. ערב לילה. דמדומי חמה. לבנה ירח. מאור קטן יום שני למספר סדר הימים. נגה. כמו שנאמר ונגה כאור תהיה (חבקוק ג) ובדגל מחנה בנין יתבונן כתוב זה. נסים נסתרים כלומר שהם בטבעו של עולם והם נסים נסתרים. חדש. שנה. מים תחתונים. מים אחרונים. אספקלריא שאינה מאירה. פנים פנים שאינם מאירים. אחורים. תמונת יי'. מראה ממראות לילה. עין לשון מראה . קשר של תפילין חכמה . חכמת שלמה. בתו של אברהם אבינו. מגן . מגן אברהם מגן דוד. כה. כל הנבאים נתנבאו בכה מקום אתי. צור. שם .כבוד. שם ובעלי העבודה מכנין ורומזים אותה למלת עטרה:

כ׳אני. קול. פי יי'. יד יי'. כבוד יי'. רוח יי'. רוח קדשו. נבואה. אצבע. יד הגדולה יד החזקה. ישראל. פלא לשו' כסוי. נורא מלשון יראה. נורא מלשון אש. אד'. יק. אל אלקים. שומר כל לשון שמירה רומז לה. שומר ישראל:

כ״אמטטרון והוא הנער השומר על השער. ועקרו הוא מטטרון מטרון והוא לשון שמירה כי תרגום משמרת מטרת. והוא שר העולם שאמר נער הייתי וגם זקנתי. שליח. מלאך. המלאך הגואל. גאלה ויש מי שקורא אותה תפלה. תחנה. רופא. מוחץ. אומנת. מניקה. מגדלת. סרסור. אדריכל. לב בית טוב. אל שדי. כסא. כסא די'. צדק משפט עוז. אחות לשון איחוי וחבור. הוא המניח תפילין. כי מקבל מן הכל. דלת סעוד' קטנה. עצרת. תרומה. ראשית חלה. בכורים. מעשר. ארץ חפץ. ארץ החיים. ארץ ישראל. ירושלם כי היא רשות היחיד ולא רשות הרבים כמו שיתבאר בו טעם הוצאת שבת ויתבונן הכל לפנים. והכלל ממנו כי יעשו מרשות היחיד רשות הרבים. ציון עיר הקדש. עיר הצדק. משכן. מקדש. ארון. קדש. פיו של לויתן, והוא הנקבה מבהמות בהררי אלף. אילו של יצחק. בת זוג לשבת. אלוק יעקב. אדון. אדון כל הארץ. אלקי ישראל. אלקי הארץ. אלקי ירושלם. אלקי האלקים. אדני האדנים אבן הראשה. לבינה. אבן שתיה. זאת. אשה. אשה. קרבן. חטאת. שעיר. מזבח הנחשת. ונרמזת לשלחן. כנה. שנאמ' וכנה אשר נטעה ימינך. והוא כמו כסא. גנה. גן עדן. כלומר גן של הששית הנקרא' עדן ונאמר דודי ירד לגנו. ועד דור. עולם הנפשות אחרית . תכלית. כי הוא תכלית הכל. דוגמת צבא תכלת שהוא תכלית כל המראות. וכבר ארז"ל על פתיל תכלת שבציצית תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד:

כ״באמנם גם היא נרמזת בבגד תולעת שני ובצבע ארגמן. אמנם צבע תכלת הוא רומז שהיא כלולה בכל כלומר שחוט של חסד משוך עליה והיא עם הכל. וצבע תולעת שני הוא רמז שהיא מדת הדין רפה. וצבע ארגמן שהוא אדום יותר רומז על פגיעתו הגדולה מזוהמת הנחש ויתבונן זה ברמזי כסוי כלי המשכן בנסוע המחנה כסוי השלחן עם לחם שעליו בבגד תכלת. כי השלחן רמז למ"ה והלחם למ"ר. וכאשר הלחם על השלחן הוא רמז כי השלום בארץ ולכך כסהו בצבא תכלת לרמוז שהיא כלולה בכל:

כ״גאמנם על הבגד הזה היו נותנים כלים ועל הכל כסו בבגד תולעת שני לרמוז כי השלחן רמז למ"ה. או אולי הוצרכו זה מן הטעם כי ירמזו שהיא בכל והיא לעצמה כאשר יתבאר:

כ״דוכסו את הארון ואת מזבח הזהב הרומזי' גם כן אל המדה הזאת בבגד תכלת מפני כי בארון הלוחות הרומזים לתפארת היו מונחים או מפני הכרובים אשר היו עליו כי כל אלה רומזי' כי השלום בארץ. וגם מזבח הזהב. בעבור כי אין משפטו רק להקטיר הקטרת. וענין ההקטרה הוא רמז לקשור ולכלול מדת הדין עם מדת הרחמים. אבל מזבח העולה היו מכסין בבגד ארגמן שהוא אדום הרבה לרמוז על הפגיעה כי שם היו זורקין את הדם לכפר על נפשם. ונקרא כל בעבור בכל וכוללת הכל:

כ״האתרוג. פרי עץ הדעת שאכל אדם הראשון. וענין השם הזה שהיא פרי של היסוד שהוא עץ של התפארת הנקר' דעת . תאנה. חטה. יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. נוכל לומר משומר מלשון משמרת. כלומר כי הוא משוך מהששת ימים הראשוני' שהם האשכול והענבי'. ויתבונן ממנו לפני' מה שאמרו שחטא' חוה שסחטה ענבים. או נוכל לומר כמשמעו לשון שמירה ממש ויורה על ההשגה הגדולה אשר לעתיד לבא. ונקראת חוה והיא היתה אם כל חי. יום שמיני לסדר מספר שמונת הימים וכל השמיניות רומזים אליה. ה' אחרונה שבשם של ד' אותיות:

כ״ווהרמב"ן ז"ל קרא לזאת הספירה השם הנכבד בעבור כי משנה תורה נאמר במדה הזאת. ואמר משה במשנה תורה ליראה את השם הנכבד. וכנגד המדה הזאת היא תפלה של יד שהיא בית אחד. ובעלי העבודה קוראים ז' ספירות והמשכת השפע אשר מזו לזו הזמנה ומפני שהם מדות השלישית מוסיפים ואומרים הזמנת השלישית. וקוראים אותה גם כן ירקרוקת על שם השלישי' הנקרא קו ירוק. ועל זה הסמך אמרו חז"ל אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. והכתוב אומר ותלבש אסתר מלכות. סתם. וכן חביון בעבור היותן מתחברות זו בזו ביחוד שלם ודוד ע"ה הזכירו בענין אחר והמתנשא לכל לראש כי האחרונה מתנשאת עד למעלה ראש דרך הצנורות: