מערכת האלקות ז׳Ma'arekhet HaElokut 7

א׳מערכת הסדר:

ב׳שמות הספירו' על דרך אצילותם הוא כתר חכמ' בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות וכבר זכרנו למעלה בפירו' הברייתא של ס"י כי האלקו' הם עשר ספירות נאצלו מאין סוף ובארנו שם מהו ענין האצילות ולכן נאמר עתה בסדורן כי מאין סוף נאצל הראשונה שהיא הכתר כלול בט' כחות חתומות בכח ולא בפעל ומכח האין סוף נאצל מהכתר כח שני שהיא החכמה כלול בשמנה כחות בכח ולא בפועל. ואין צריך לומר היות כח המאציל בנאצל:

ג׳ומהראשונה והשניה נאצל בכח אין סוף כח שלישי הנקרא בינה כלול בז' כחות מאצילה. והכח הזה הוא אשר האציל בכח מאציליו את הז'. ומהחסד נאצל הששה על הסדר אשר זכרתי אחת לאחת למצוא חשבון ולא שהיה בענין זמן או המתנ' או טרח ועמל חלילה:

ד׳אבל כאשר עלה הרצון במחשבה מיד היה סוף המעשה כענין שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו (ישעיהו מ״ח:י״ג) וארז"ל תחלת המחשבה הוא סוף המעשה. ואמרו משל לגץ כאשר אזכור עוד. ודע כי האי' סוף אשר זכרנו איננו רמוז לא בתורה ולא בנבאים ולא בכתובים ולא בדברי רז"ל אך קבלו בו בעלי העבודה קצת רמז. וכבר זכרנו בפירוש הברייתא עשר ולא י"א לרמוז שלא יגדר בגדר בגדר מספר כי אין שם מספ' נתפס בו. ולכן אמרו דרך כלל אין לך עסק בנסתרות:

ה׳ואמרו עוד המסתקל בד' דברים מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. בשלמא למעלה וכו' אלא לפנים מאי דהוי הוי. ואמרו עוד דרך משל לאדם שבנה פלטריא באשפה. המשילו הענין לאשפה מפני שאם בא אדם להשתכל בו ישתומם ויסוג ממנו אחור כמו האשפה כי כל ענין שאין המחשבה גודרת וסובלת כלל חוזר להיות מאוס כאשפה. וכענין הזה אולי תשיבהו מחשבתו למצוא ולחקור בו כדרך שאמ' שלמה המלך ע"ה דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו (משלי כ״ה:ט״ז) ובעבור היות הענין מופלא ומכוסה ונסתר ודק מאד לכן לא רמז בו מרע"ה והורנו בזה שלא תגע בו יד המחשבה כלל:

ו׳ומתוך מה שקבלנו מענינו אמרנו כי האצילות הראשון שהוא הראשונה כי ממנו היה. אבל על דרך אחרת אין רשות להעלותו אף על המחשבה מגדל תעלומיו. ומהעלמת האין סוף אשר בארנו נשכיל ונתבונן מעלת אצילו' הראשון הקרוב אליו כשלהבת בגחלת והוא הראשונה. ולגדל מעלתו ודקותו רמזוהו במלת אין ובמלת מחשבה כי בשם אחר זולתם וכיוצא בהם לא יתפס. גם משה ע"ה לא רמז בו ולא בענינו דבר שיורה עליו בשום ענין המובן:

ז׳אלא שקבלו בעלי העבודה כי רמזו משה במלת בראשית כי הב' רמז לו כי אמרו כי ראשית רומז לשניה והב' שמוש כלומר ע"י ראשית ברא אלקים את הבריאה ומשמעו שיש שברא ע"י ראשית אלקי' כי מלת אלקים רומז לשלישית. ומלת ברא כמו האציל. ואי' מלה בלשון הקדש דקה לענין הזה כמוה. והנה הב' תרמוז על הראשונ' וראשית לשניה ואולי כי בעבור המלה תרמוז לשתי ספירות נרמוז הענין בשני תגין על ה' והב' גדולה להכתיר המלה. ויהיה ענין הכתוב כי על ידי ראשית ברא הראשונ' את השלישי' הנקרא אלקי:

ח׳או נאמר כי תחזור מלת ברא על הראשי' כי למעלת הראשונה לא יאמר עליו ברא. גם כי לא הוזכר במלה שיאמר עליו כי הוא אשר ברא ועל דרך הזה נאמר כי הראשית ברא אלקים:

ט׳אמנם הכתר המלה בב כאשר וכאשר זכרנו למעלה כי מהראשונה ומהשניה נאצל עוד כח שלישי הנקרא בינה. ומה שזכרנו למעלה כי הכח השלישי היה נכלל בשבע הוא מה שהוסיף הכתוב את השמים ואת הארץ. שמים וארץ הפועלים אשר הם עקרי השבע. ומלת את הראשון רומז לכתרים. ואת אחרון רומז לנצחים עם מה שנמשך מהם:

י׳ומפני שבכח השלישי נכלל הכל דרשו בפסוק והארץ היתה תהו ובהו שכבר היתה כלומר היתה בתהו שהיא השלישית ומה שזכר' עוד כי השלשית האצילה את השבע הוא ענין כל פרשת בראשית שנאמר בו ויאמר אלקים יהי כן ויהי כן. כי כל אלקים שבפרשת בראשית שנאמר בו ויאמר רומז לשלישת כמו שזכרנו כי השלישית האצילה את השבע. והימים רומזים לשבע הנאצלות ממנה. ואלה הז' הם מדות השלישית להנהיג את הנעלם בהם. ומפני שהם מדותיה וכוחתיה נקרא אלקים כמו מנהיג כי הוא מנהיג במדותיו והמלה מורכבת אם הם כלומר כח שלהם:

י״אומפני שכל מעשה בראשית על ידיה והיא אשר האצילתו וסדרתו נקראת יוצר בראשית כלומ' שיצר את אשר ברא בראשית. עד הנה ראינו לדבר בסדר האצילות עד דרך כלל מפני כי בסדר האצילות ג' הראשונות לא יצא טעות למחשב' האדם כלל כי לגדל חשיבות' ודקות' הוזכר בהם הבריאה בלבד ולא מהות פרטיה ר"ל כי שלל מהם המשא ומתן במהות בריאתם ולא כדרך שאר המאמרות כמו יהי כן ויהי כן. ויקרא אלקים. וכן ויבדל אלקים. ויעש. ויברא. ולכן אין לנו בהן רק הכלל אשר קבלנו שרמז בו משה רבנו ע"ה בסדר הכתובים ורמז לנו בזה שאין כח באדם להתבונן בענינו בעבור כי הן חוץ מבנינו ועולמו ולא יתבונן האדם כי אם בבנינו ובעולמו. ואף במשה אמרו נ' שערי בינה וכו' וכולם נמסרו למשה חוץ משער החמישים ויתבאר בשביעיות:

י״בוזהו מה שאמרו עוד במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות. לה היה צריך לומר ממך ממך ואין לך. אלא יאמר במופלא ממך אל תדרוש ומכוסה אל תחקור ואין עסק בנסתרו'. או יאמ' ע"ד כלל את תעסוק בנסתרו' אבל מפני שרמזו על דברי' שאינן מכלל חלק האד' והם מופלאי' ומכוסים מדעתו אמרו כך ממך ממך ואין לך. ואח' שהענין כך אף אם ירצ' האדם לישא וליתן בסדר אצילות הג' ראשונות לא ימצא מקום לטעות כי לא יתבונן בו יותר ממה שהוא כתוב ורמזו בו:

י״גאבל ממאמ' אלקים יהי אור והלאה יספר בפרטי הז' הנאצלות מהשלישית איך היותן יסוד לפעולות הנמשכות והמשתלשלות מהם מפי עליון. אלה הם סוד מעש' בראשית והם מבנין האדם ומעולמו ונותן לו רשות להתבונן בעולמו ולכן גלה משה ע"ה את הכל בפרט למבינים ולנבאי' ולחכמים בקבלה איש מפי איש. ומשה רבינו ע"ה הוא אשר התבונן בכל אלה כמו שאמר וכולם נמסרו למשה רבינו וכו'. ואולי בעבור כי הרשות נתנה להתבונן בהם נקראים הפועלים אשר הם עקר הז' רשויות:

י״דאו בעבור שהם הפועלים המושלים נקראו כן. או שנקראו כן מהטעם אשר נתבונן בשביעיות לענין הוצאת שבת כי הם רשות היחיד ולא רשות הרבים ומפני שהפרטים אשר כתב בו משה רבינו ע"ה הם עמוקים ורחבים מני ים ואין הקבלה מספקת אפי' לחכמים הראשונים וכדרך שאמר בפסוק ויעש אלקים את הרקיע כאן הרעיש בן זומא את העולם לכל אדם לבא במתכונתו במשאו ובמתנו לטעות ולהיות דובר שקרים בענין אל תאמרו מים מים. וכענין עדיין בן זומא מבחוץ וכיוצא באלה. לכן נמנע גם אנחנו לעבור בהם הרבה כי אין לנו בדור אשר אתו קבלה מספק' לעבו' בהם מרוב עמקם:

ט״וולמדנו ממשה רבינו ע"ה על הדרך אשר העלים את הראשונה כי אין ראוי להרבו' בו גם את המחשבה. וכענין שאמרו במכוסה ממך אל תחקור כי החקיר' היא מחשב' הלב תמיד על הדבר . ומפני כי לא יגדרנה רק המחשבה קראוה מחשבה. אמנם גם אין המחשבה גודרתו כי אם ברצו' ושוב לא בהתמד' כי בהתמד' להסתכל בעניניה. ואין ראוי להסתקל בה מטעם שהיא יראת יי' ואמ' המסתכל בד' דברים וכו'. מה למעלה מה למטה. כי צד התחתון וצד העליון שוים בענינה למעוט התבוננות בה אין צריך אליה ואין לה בן זוג ויתבונן זה בשמות השוים ולמטה בציור למשכיל:

ט״זאמנם בשניה שרמז בו משה רבינו ע"ה במלת ראשית נלמוד ממנו כי בה תשלוט יד המחשבה אבל לא המשא ומתן בדבור כדרך אשר הוא לא ספר בה דבר וכענין שאמ' במופלא ממך אל תדרוש. והדרישה הוא הדבור והמשא ומתן בכל מקום וטעם התרחק ממנה שגם היא מעולה מאד לא יבין אנוש דרכה ולא ידע את מקומה. ומפני היותה דקה מאד לא נזכר אצילותה ממאציל כדרך השלישית אלא כדרך הראשונה. ומפני היותה שוה לראשונה בענין זה נרמזה עם הראשונה במלה אחת:

י״זאמנם יותר העלים את הראשונה מהשניה בעבור כי השניה היא ראשית הראשי' ר"ל היא ראשי' היות נאצל מנאצל מה שאין כן בראשונה. והמשכיל עוד מה שזכרנו בשמות השוים בענין השלישית והאחרונה ימנע מלהרבות ממנה לספר כי שמה פלא כמו העט':

י״חומהנה נתבונן עם מה שנתבונן בטעם מאמר ז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות כי מדרגות הם ממטה למעלה ויתבונן למטה בציו'. ונתבאר עוד למה הזכיר במופלא דרישה, ובמכוסה חקירה ובנסת' העסק כי הדריש' בדבור וחקירה במחשבת הלב:

י״טוהעסק כולל את הכל שלא יתעסק בנסתר כלל ואפילו במחשבה כי אין רשו' לדבר אלא בש"ת וכדרך הפרשה ויאמר אלקים יהי אור וכו' המספר מהשלישית איך סדר' מעש' בראשית שהוא עולם העליון. אמנם אף על פי שהרשות נתנה לדבר רק הדבור לבד הנמנע מן הראשונת נתן רשות לדבר בשלישית כאשר אמרנו. אבל להתבונן בו ממש אינו יכול כי הוא שער החמישים אשר לא השיג גם משה רבנו ע"ה:

כ׳אבל הרשות שהיא נתונה להתבונן הוא התבוננו' בעולם העליון כאשר זכרנו למעלה ואין צריך לומ' להתבונן ממנו איך הוציא הוא את הכל המכח אל הפעל בכח השלישית והיא פרשת אלה תולדות השמים והארץ וכו'. שהזכיר בה השם מלא שהוא עקר עולם העליון. וכן נתבונן בו בענין התורה והמצוה והמעשים וההנהגות המתנהגו' בעולם כי הוא אשר פעל ועשה את הכל יפה בעתו. כי כל אלה מכלל בנין האדם ומעולמו:

כ״אומהנה נשכיל כי הבריאה שהיא דקה היתה בשניה אל השלישית כמו שנא' בראשית ברא אלקי' והיצירה בשלישית אל העולם ולכן נקרא יוצ' בראשית והעשיה בעולם התחתונים שהיא סוף הכל. ונתבונן מהנה עם מה שנתבאר על הכתו' שיאמ' כל הנקר' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה) כי מעולם ועד עולם הוא. כ"ל הע' בשמי הוא השם הגדול ולכבודו נברא ונזדמן בשמו היות' לראש פנה:

כ״בוסדר ציור מקום הספירות הוא שמשימין שלש הראשונות זו על גב זו ממש. ולמטה מהם לצד ימין חסד. ולצד שמאל פחד לעומתו. ולמטה מהן בין החסד והפחד התפ' נוטה כלפי חסד. ולמטה מהתפא' אל הימין נצח למטה מהחסד. ולצד שמאל לעמת הנצח תחת הפחד ההוד. ולמטה מהן בין נצח והוד תחת תפארת יסוד נוטה קצת אל התפ'. והמלכו' תחת יסוד נוטה אל השמאל יותר על דרך זאת הצורה (יש בספר תמונה):