מעבר יבק, שפתי רננותMa'avar Yabbok, Siftei Renanot
א׳כמו חלב ודשן תשבע נפשי. ושפתי רננות יהלל פי. ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך בעה"ז ובעה"ב אמן כי"ר:
1
ב׳ברם יזכה אדם את ארחו לעמוד לשרת לפני מלכו רק לידע ולהודיע כי פעולת הדברים הגשמיים כלם להם מבא ורמז בדברים הרוחניים ושלמותם הוא בהאחז הפעולה הגשמית ברוחנית כדי שיתעורר השרש הנעלם הרוחני ע"י הענף החצון הגשמי לכן הוצרך אל כל פעולה גשמית יתלוה אליה דבר נעלם ורוחני. וזהו סוד הברכה על מעשה המצות שיתלוה עם המעשה הגשמי הרוחני שהוא הדבור והבל פה. ולמעלה מזה עוד המחשבה בדבור ההוא. הקדמה זו למד אותנו החכם קורדואיר"ו זצ"ל בדרושיו המופלאים. ומעשה המצות הגשמי יעלה עניינה במקום העשיה לבד שבו מקום שמקבלות הנפשות אחר מנוחתם שכרם והוא לבוש מתהוה ממעשה המצות הגשמיות ומצד העשייה נוטל שכרו גם הגוף העושה בפירות והקרן קיימת לו לעה"ב. וזהו מצד הנפש שהיא מצד העשיה והדבור שהוא הבל פה הוא במקום היצירה ששם מנוחת הרוחות והקולות ומהדבורים נעשה להם לבוש והיינו חלוקא דרבנן בג"ע מקום מנוחת הרוחות ומהמחשבה שהיא דקה ביותר והוא חלק השכל מורכב על הדבור והמעשה נעשה לבוש לנשמות במקום הבריאה ששם תשובת הנשמות אחר פטירתם מהגוף. וג' חלקים אלו הם חלקי הגוף וזה כל האדם על כן תקנו הברכות על מעשה המצות כדי שע"י הברכה יפנה למעלה ויזכה אל תקון שלשה חלקים אלו. וכן בתפלות שהם דבור ומחשבה לבד תקנו שיתלוה אליהם המעשה בתפילין וציצית וגם בפעולות גשמיות תקנו ברכות כמו ברכות השחר וכיוצא תקנו ברכה כדי שע"י הפעולה ההיא תזכה הרוח והנשמה. עוד תקנו לתת תודה לקונו על כל הפעולת גשמיות שע"י התורה הפעולה גשמית נעשית רוחנית ונמצא זוכה בעצמו וזוכה אל הרוח והנשמה ואחר שהרוח והנשמה יש להם שכר טוב בעמל הגשמי ממילא נמשך חלק אל הנפש. וזה כולל בכל הברכות וההודאות ואפי' האכילה אם יכוין ליהנות ולזון נפשו מרוחניות הקדוש שבמאכל ההוא ולהעלותו מדומם וצומח ובעל חי בלתי מדבר למדרגת האדם נקרא צדיק אוכל לשובע נפשו ואם לאו הוא מצד החסרון והקליפה ועליו נאמר ובטן רשעים תחסר וזהו בכל דרכיך אפי' הגשמיות דעהו לקב"ה והדבק בו והוא יישר אורחותיך הגשמיות לעבודתו כדי שתשיג האושר האמיתי. וברכה שעל כל המצות והפעולות היא המשכת רוחניות מרום המעלות עד מלכות שבה קבוץ השפע המקבלת מת"ת. לכן נקרא כנסת ישראל ואח"כ משם נמשך אל התחתונים ולא חוייבנו להמשיכו אלא בה והיא הנותנת טרף לביתה וחק לנערותיה ובכל מצוה שיעשה האדם יכוין כי נשמתו מתתקנת ומאירה באור מצוה. ובמעשים שאין בהם ברכה יוכל האדם הנלבב לקדשם ולפארם בשפע עליון בפסוקים קדושים מתורה נביאים וכתובים וכ"ש כשהמעשה בעצמו הוא מקודש כגון בעסקו בג"ח וכדומה שכבר המעשה מוכן וכלי לשרות בו ברכה ולהחזיק גם הרוח והנשמה כי יעורה עליו רוח ממרום ויעלה על במתי עב ונמצא פועל בארץ ובשמים ובשמי השמים ובזה הארץ תענה את השמים והשמים יענו את הארץ ורב טוב לבית ישראל וה' יברך את עמו בשלום:
2
ג׳הלא מראש בב' חלקים הקודמים הודענו ומהם ישמע האדם ויבין דעת לאשורו כמה צריך האדם לכוין בהתעסקו בג"ח וצרכי המת בפרט שדל הוא ואין ידו משגת לעשות התעוררות תחתון ע"כ מצווים החיים לגמול חסד לגופו ולנשמתו במעשיהם ובכוונתם למען בעת במרום תמריא ותשכון סלע ותתלונן ברום חביון בכח. ואל חביריו העומדים עליו להכין אותו ולסעדו באמת ובמשפט ובצדקה הלא הוא מעשה ודבור ומחשבה ראשונה כל אחד מהעומדים על החולה בשעת יציאת נשמתו יסובבנהו יבוננהו כדדרשו בזהר פ' האזינו כאשר הודעלו למעלה למבקרים אותו בתחלת החולי ויצרנהו כבבת עין העליונה בכח הבל הקדוש המעלה מפיו סביב למטתו בסדרי הפסוקים אשר יבואו לפנינו עד כי יעבור זעם מעליו ובזה ירחיקו בכל האפשר הדינים החצונים המלפתים אותו וסובבים מטתו כי סביב רשעים יתהלכון. ובזה יאחז צדיק דרכו והנפש תשוב אל האלהים אשר נתנה דרך האויר ההוא המעוטר בשיח רנה ותפלה ותעלה ותראה עם להקות נפשות חסידיו אשר באו ללותו ולכבדו ושכינת אל בראשם עם המלאכי שלום ובכבודה תזכה נפשו לאור באור החיים כי באור פני מלך חיים אשרי מי שזוכה. וכל המתעסקים בו בגופו הן בשמירתו וכ"ש ברחיצתו ובהלבשתו ובהכנסתו בארגז וכן נושאי המטה וחלופיהם וחלופי חלופיהם וכל שלמטה צורך בהם והבאים ללותו וא"צ לומר בעת אומרם צדוק הדין יכונו למתק דין הקדוש בכל בחינותיו כנזכר ולהפריש ולבלע דין החיצון לשקעו ולגלגלו בנוקבא דתהומא רבה ובזה יסכר פיו כעדשה מגולגלת ואדומה ואין לה פה או לרמז ביצה כנזכר וכן בנשוא אותו מאיבולא לסכרא בשעת הקבורה יכוונו בכל מעשיהם לעורר כחות העליונים כאלו היו כלם בג"ע לפני השכינה. וכל מגמת פניהם תהיה לעשות חסד של אמת עם נפש הנפטר כדוגמא שהם עושים למטה לצרכי גופו שגם לנשמה וחלקיה יש להם רמ"א אברים ושס"ה גידים ועורקים רוחניים כמו שיש לגוף כי הוא דוגמא אליהם בכל מכל כל אלא שהוא חומרי והם רוחניים וכבר אמרנו כי פעולות הגשמיות תפעול ברוחניות וכ"ש כשיש הדמות בין הגשמי והרוחני בכל צדדיו הגוף המת עם נפשו והנלוים עמו וכבר אמרנו שבזמן הקבורה יש עם הגוף נפשו רוחו ונשמתו של הנפטר. והכנת התכריכין כבר אמרנו טעם למה מוטל על הנשים להיות תקונם הראשון בעלמא דנוקבא ויזכוהו בפרוטות צדקה שתתן כל אחת מהן עבור נופר נפשו בעודן שם וכמו כן האנשים בבית הקברות ישימו בקופות כל אחד כפי השגת ידו להרבות צדקה וחסד לפדיון נפש הנפטר הצריך לרחמים וטוב לתת לפחות שש פרוטות למתק השש קצוות ולביסום שש מדות שיש בהם דין. ולא לחנם הרגילו בארץ הצבי לאנשים רשומים ליתן על גופם זהב וכסף ונחשת כנגד שלשת חלקי נשמת הנפטר נשמה מבריאה ששם בחינת הזהב טוב ורוח מיצירה ששם הכסף ועלמין דכסופא לרוח ונפש מעשיה ששם בחינת הנחשת בסוד הרי נחשת ואח"כ חולקים הכל לעניים כמו שיבא. ויאמר בכל פרוטה הריני נותן פרוטה זו לצדקה על כל ישראל ועל פלוני זה הנפטר למנוחת נפשו בג"ע ויאמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו' וכן בכל פרוטה ופרוטה. גם ברחיצה הגדולה יש להם סדר נפלא וסודות מכוונים אשרי הזוכה להיות נמנה עמהם:
3
ד׳הן מקדם הודעתי למישרי דרך בתורה כוונת העומד בשעת יציאת נשמה. גם שאר העם הנמצאים שם יהיו כלם לאחדים ויכוונו להעלות נפשו קרבן לה' ליחדא קב"ה עם שכינתיה ולאתערא כ"י דכד סלקא נשמתא איהי מתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשר עלמא דנוקבא עם עלמא דדכורא דכלל גדול הוא כי בכל מעשי האדם בעי לכוונא לאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כנראה בפ' קרח דף קע"ז ע"ב על פסוק ראה חיים עם אשה אשר אהבת ובעי בר נש בכל עובדוהי לאכללא שמאלא בימינא בשמא דקב"ה. וכתוב בתקונים דף קל"א ע"א סוף סוף כל מה דאשתדל בר נש בפקודוי דקב"ה בגיניה ובגין שכינתיה הכי אשתדל קב"ה בגין בר נש ובין זוגיה בההוא עלמא זכאה מאן דאשתדל למעבד רעותיה דלית פומא יכול למימר אגרא דיליה בההוא עלמא דאיהו לדרי דרין. ובר"מ פ' כי תצא כתיב אין חסיד אלא המתחסד עם קונו דכל פקודין דעביד למפרק בהו שכינתיה ובהא עביד חסד עם הקב"ה. ועיין בסוף פרשה זו בכמה פנים קושרים ישראל שכינה עמהם ומאין ולאין יזדמן לאדם בעה"ז לעשות נייחא לשכינתא להיות במדרגת הכהן עליון המקריב נשמות לפני קונו אם לא בעת כי יראה חכמים ימותו דאז יבודאי בעי לכוונה ולשואה רעותיה ליחודא דקב"ה ושכינתיה ויתחזק כח המוטל על ערש דוי בפסוקי דרחמי ובפיו ימתיקנו במלין קדישין. ובזה מתדבק באילן החיים. ואמרו כי מלאכא דמותא לאשליט על מאן דאשתדל באורייתא לששה אלא מיתתה על פי ה' והיא הנשיקה דהוא דבקותא דנפשא בשכינתא ובעקרא דיליה בגין כך צדיקים אינם מטמאים במיתתן מכה דתיננן ביום שמת רבי בטלה כהונה כלומר דאעסקו ביה דלא שרא עליה רוח מסאבא. א"כ בהתעורר על הנפטר אילנא דחיי בכח רוחניות הנחתם ונעלם בפסוקי אנ"ך בכוונת אותיות ונקודות וטעמים בזה ישמרוהו ויחיו נשמתו מרתיחת כחות הדין המתגברים עליו וישתתפו נצוצות נשמותם עם נשמות הצדיקים המתים הבאים ללוותו אלו פורשים כנפיהם עליו מלמעלה והחיים מסייעים אותו מלמטה ובשתים יכסו פניו מלמעלה ובשתים יכסו רגליו מלמטה ובזכותו יעופף להקרב קרבן לפני ה' במזבחו הטהור ע"י מיכאל כהנה רבה בעונתה ובזה יתעורר כהן עליון שבאצילות חסד אל כל היום על פי מדותיו ורוח אחד יחיה להם באחדותא בדבקותא וברעותא שלים ינהרון כל בוצינין עילאין ויתרק עליהון משחא דרבותא עילא עילאה מעתיקא קדישא סתימא דכלא. ואמרו בפ' ויחי דף רמ"ח ת"ח כד נשמתא סלקא אתער כלא לגבי נוקבא דהא איהי אתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשרת ביה ואם ימצאו שם עשרה שיעסקו כלם בדברים שבקדושה ובשירי דוד שכינה הבוחרת בשירי זמרה אתיא על ראש המטה עם עלמות שיר ומלאכין דשכינתא דצלותא דסגיאין קב"ה מתעטר בה בגין דסלקא בגווניו סגיאין ואתכלילת מכמה סטרין ואתעבידא עטרה ומנחא ע"י סנדלפון רבא ויקירא על רישא דצדיק חי עלמא:
4
ה׳מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק בראותינו גם בני אדם גם בני איש כי הבל יהמיון ומלתי מילין הציקתני רוחי בטני בראותי המתאספים בבית הגוסס. וכן מדי עסקם בגופו אחר מותו ומספרים שיחות בטלות ודברים הרבה מרבים הבל שיש בו חטא ואוכלין ושותין ופוחזין כדאמרי' בירו' מסכת מ"ק כי אין לשעות בדברי שקר רק לעשות מלאכתן מלאכת שמים והרבה ריקים ופוחזים שפיהם שם עביט של מי רגלים ומנבלים פיהם בבית המת ובבתי הקברות ובזה מרחיקים הקדושה מהם ומהמונם ובדד ישבו כי הם נזופים לשמים וקיימי ארבעים יום דלא אשתמע צלותהון ולא עיילא לפרגודא. והרבה סוררים נשבעים שבועת שוא ושקר ומתלוצצים שם ובזה מעוררים כח הגיהנם ח"ו ובפרט בליצנות מחזיקים מוסרות הדין כדאמרי' בפ"ק דע"ג קשה ליצנות שתחלתו יסורין וסופו כליה שנאמר ועתה אל תתלוצצו וגו'. ופעמים מריבין ומחרפין ומגדפין זה את זה ומכים זה לזה. ובזה מסתירים כח הרחמים והדין הווה באויר המלא שוא ודבר כזב ואין בהם משכיל אל דל המוטל לפניהם נמצא הסניגור נעשה קטיגור ועבירה מכבה מצוה. וכמה פעמים צווחתי ככרוכיא ונתתי עליהם בקולי לבל יאשמו בזה. וכל שאפשר בידו למחות בהם ומוחה עושה חסד עם החיים ועם המתים וזכות הרבים תלוי בו והמצוה הזאת על הכהנים והשרים אשר בכל עיר ועיר להחזיק בדק זה. ולהרים מכשול מדרך עמי אני אהרן ברכיה ממודינ"ה יצ"ו הצעיר שבמשפחתי בינותי במקרא ושום שכל במזמורים ופסוקים מסוגלים בסדרם ובטעמם כל אחד קורא זה לזה בכוונה נאותה אפי' כפי פשטם מלבד שהמעמיק בהם ימצא נופת מתוק בסדר קריאתן והצעתי אותם לפני בני גילי הצריכים סעד לתומכם אשר על שפתם יכונו קצת מהם או כלם מדי עסקם בגמילות חסד של אמת וכן המזמורים הם מסוגלים לכוונה זו כפי פשט הפסוקים מלבד כוונה מסותרת שיש בכל א' מהם בכלל ובפרט ובראשי תיבות ובסופי תיבות ורמז תמורות של כ"ב אלפא ביתות קצתם יכוונו לתקון נפש רוח נשמה וחלוץ עצמות וכפרת אשמות וקצת מהם לדפוק על פתחי רחמים שעל הארץ יריקו וקצת מהם נגד נפשות הצדיקים המתים אשר שמה כי באים נגד הצדיק מאותן הצדיקים שעשו מעין מעשיו מלבד קריבוי ורחמוהי וזה נראה ברור מכמה מעשים שהובאו בירו' פ' אחרון דסוטה. ומהם לבסום כחות הדין ומהם ליחוד קב"ה ושכינתיה ומהם להגין מהחצונים בפסוקי היחוד כחות קדושים מקבלים עם כחות משפיעים. מקבלים דין מן דין ביחוד קרבנא דא דסליק כדפי' בפ' נח דף ס"ח דאמרו בר נש דאיהו זכאה איהו קרבנא ממש לכפרא ויחד כלם עונין ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ועיין בר"מ פ' בהר סיני דף ק"ט דפי' סוד כחות קדושים משפיעים וכחות מקבלים בדרוש שאומר כי התפלות מיחדות מדרגות האצילות המתלבש בשבת בהיכלות הבריאה ובחול על לבושי מלכות אלו יש לבושי חול כי הבריאה מתלבשת בז' היכלות היצירה. ברם התקרבות כורסיין ומלאכי דאינון אברים מלבד צריך הקרבות ונפש ורוח הצדיק ודאי בעלייתה היא קרבן לקרב גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא. ובכח עליית נשמתו עם הגה הקדוש המעלים החיים עליו יעשה קרוב ויחוד באורות עולם האצילות בפנימיותם ששם עולה הבל התפלה והתחנה עם סוד המחשבה שהיא בעולם הכל. ומשם היא מקור הנשמה. וכבר ידענו כי מההבלי העולים מפסוקי התורה נעשה מכל אות ואות מלאך רוחני המתעלה מדרגה אחר מדרגה עד שרש הענין ההוא ויפעלו למעלה פעולה נפלאת עד כי יתעורר שפע עליון לירד ולהשפיע דרך מקומות אחיזת נשמתו שנשאר שרשם למעלה כי אין דבר רוחני נעקר ממקומו ומה שנכנס באדם הוא מהתפשטות שרשה העליון. ונמצא חוט משוך בין הנפש לאדם וחוט אחר בין הרוח לאדם וחוט אחר בין הנשמה לו והם כשלשה חוטין של שתי והמצות והמעשים טובים הם כחוטי ערב המחזיקים ג' חוטי שתי אלו ועושה אותו יריעה קיימת כן האדם ע"י תורה ומצות מוסיף מאורי אור בחינות שרשי קדושת התורה ומצות בצנור המשכת קדושת חלקי נפשו והוא כמוסיף ערב על השתי. והעון מתדבק בנפש ומפסיק בין צנור קדושת חלקי נפשו לקונו. וזהו קפדתי כאורג חיי. ואין לו תקון עד ישוב יחבר ההבדל אשר הבדיל והפסיק בטומאת עונו ע"י תשובה בעה"ז או ע"י מירוק חלאת העון אחרי מותו כי עד אשר ישיב לחבר נפשו עם קונו א"א לו ליהנות מאושר מעשיו הטובים שכל עקר האושר אינו כי אם דבקות נפשו עם קונו ואיך יהיה לו כן והוא נפרד ממנו וגם כל מעשה הטוב אשר יעשה האדם לא יהנה ממנו אחרי מותו עד ירחץ יטהר מטומאתו כמשל האורג הקוצר יריעתו כמדובר. וכן אם יתפלל לא יעלה הבל פיו לרצון עד אחר תשובתו כי אח"כ יחזרו וישפיעו דרך מדרגות אחיזת נשמתו והכל לפי הכוונה. ואפי' פשטי הדברים יעוררו עד מלכות אך הוא כמי שמדבר מאחרי כתפיו וזה מתבאר בפ' חקת ועיין בפ' ויקהל דף רי"ז כי שם פי' איך מעוררים למעלה מלות התפלה והתורה ושירי זמרה:
5
ו׳אלה הם ציוני המזמורים וכל יחיד יבחר מהם מה שיראה בעיניו או יוסיף עליהם מדעתו הרחבה מזמור ט"ז כ' כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה ל' מ"ב מ"ג נ"א ס"ו פ"ד יושב בסתר ק"ג קי"ז קי"ח ק"כ קכ"א קכ"ג ק"ל ק"מ קמ"א קמ"ב קמ"ג קמ"ח קמ"ט ק"נ ומזמור קמ"ח וק"נ כתוב בפרשת פקודי דף רל"ב שהם כלל כל התושבחות ויחד כלם שם כ"ח מזמורים כנגד כ"ח פרקים שביד הגדולה שהוא שם ההוי"ה בד' אותיותיו ומלואו שהם י"ד ויד החזקה הוא שם אהיה ומלואו המושפע משם הוי"ה שהוא לימין והוא ג"כ י"ד וליחוד כ"ח מחנות שכינה שהיא הלבנה העליונה המלבנת עונותיהם של ישראל המזדמנת עם מחנות יה להקביל הנשמה הקדושה העולה ליחדה ולקשרה עם קוצה. והם מוסיפים כח ומחלימים ומחיים הנשמה וגם הגוף. ומיבעי לאדם לארמא ימינא על שמאלא בכח יד רמה המתווכת ביניהם שבכחה הוא גידול שמיה רבה שהם עשר אותיות של הוי"ה מנוקדים חולם סגול קמץ סגול. ויבואו אחריהם קי"ב פסוקי תורה נביאים וכתובים יחד כלם טובים לישא אותם על שפתיו האיש הישראלי מדי אשר הוא מוכן לעבור המעבר יב"ק מתחתית לעילית וימצע ביניהם מהמזמורים הנרשמים א' או ב' או ג' ומספר מפקד הפסוקים מכוון ליחוד ג' שמות שהם אהי"ה הוי"ה אדנו"ת מספרם יחד קי"ב. ויכוין האומר כי נצוץ נשמת החולה שכלולה בנשמתו על דרך שכל ישראל ערבין זה לזה בכחה מסייע ונותן כח ואון לו ופיו כפיו ודבורו כדבור המוטל על ערש דוי וכמו שמוסיף שבע רצון על נשמת האיש הלזה בזה יתוסף לו רבו וחיי וחינא וחסדא וכל המוסיף מוסיפין לו. ואמרו כי תיבת אמן אותיות הבאות אחרי ג' אלה הם בנס ויש אומרים שהוא שם קדוש והוא בסוד היחוד על ידו. ושם זה עולה קי"ב וגם יב"ק שהוא שם קדוש ועליו נאמר ויעבר את מעבר יב"ק והוא סוד "יעננו "ביום "קראנו והוא סוד יחוד ברכה קדושה. יחוד באמצע בת"ת. קדושה משמאל. דכתיב וקדשת את הלוים. ברכה מימין. והם סוד ג' שמות הנזכר. וג' שמות אלו הם סוד פסוק שיר השירים אשר לשלמה וי"ב אותיות אלו מצורפים יש להם כח גדול לכל דבר והוא סוד מלכות ת"ת בינה או כתר שבשתיהם צודק שם אהי"ה וצרופם אות א' מכל שם. ויש מוסיפין עמו ג"כ סוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' ישראל ה' מימין. אלהינו משמאל. ה' שהיא יחוד הכל יחד באמצע ור"ת ארבע מלות אלו הוא ייא"י והיינו מלוי שם ס"ג והוא שם קדוש ולפי זה הם ד' שמות ידו"ד ייא"י אהי"ה אדנ"י ומהם יצטרפו ד' שמות כנודע. ובספר הקנה הפליא לדבר בסגולתם ושם הנתוסף על יב"ק עולה אל והיינו אל יב"ק והוא שם קדוש והיינו כי במקלי עברתי כ"י עולה א"ל עם המלה. במקלי סוף תיבה ואמצע תיבה וראש תיבה יב"ק ושם ייא"י סודו בכתר והוא היחוד הגמור והוא מתלבש בשם אהי"ה ושם ידו"ד מתלבש באדני. ויש עוד הוי"ה ואהי"ה בסוד רישא דמלכא והוי"ה ואדנו"ת בסוד התפשטות גופא והם א' אל הימין וא' אל השמאל ומתייחדים באמצע כנזכר בספ"ר ובהם סוד יחוד מלמעלה למטה וממטה למעלה. והצעתי פה דרוש זה הגם שהם דברים כבושים להיותם מאד מסוגלים לכוין בהם לעולם ובפרט סמוך ליציאת נשמה בפסוק שמע ישראל. וג' שמות אלו מהם עדון תחתון עדון עליון וצרורא דחיי מכוונים לג' מיני לבושים וג' עדונים המתהוים מזיהרא עילאה בהתעוררות מיין נוקבין המעלין הצדיקים מדי עסקם במצות בעובדא ובמלולא ורעותא ובתקון נפש רוח נשמה ובזה מתעלים כל אחד מהם ליסוד יב"ק העליון: אמרו על בן עזאי שלפי שהיה חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים היתה האש מלהטת סביבותיו כי בהתדבקות המחשבה מתוך האצילות ההוא שהיה מאציל וממשיך עליו היו הדברים מתוספים ומתרבים ומתוך השמחה היו נגלים אליו ומאירים בכח מקור נשמתו שהיא למעלה בין הקדושים ע"כ ערכתי סדרן של פסוקים אלו החורזים מתורה ת"ת לנביאים נ"ה ומנביאים לכתובים מלכות ובזה אמריהם ישישו ויעלזו לפני אלהים ויגדל כח אדנ"י. ובר"מ פ' פנחס דף רי"ז מאי להצהיל פנים משמן אינון י"ב פנים מיכאל אריה ד' פנים דיליה ידו"ד ד' פנים דשור ואיהו גבריאל ואינון ידו"ד ד' פנים דנשר ואיהו אוריאל ואינון ידו"ד ואינון ממנן תחות חסד פחד אמת דרגין דתלת אבהן ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה וסלקין נהורין לחושבן יב"ק ואינון מלך מלך ימלוך שכל הוי"ה מנוקדת בנקודות ג' מלות אלו והוא סוד שם י"ב ומנייהו אתתקן גדפין ואנפין ועיינין גדפיו אדנ"י אנפון הוי"ה עיינין אהי"ה. אדנ"י הוא לתקון המעשה הוי"ה לדבור אהי"ה למחשבה ויכוונו ליחד דבור בקול עם המחשבה העליונה ומשם לרעותא עילאה ובזה יתרבה אור עליון ויופיעו הרחמים ומיכאל וגבריאל רצים לגבי ההוא קלא דכתיב ורגליהם רגל ישרה. ובאתר דהוי"ה תמן הוא דרך ישרה:
6
ז׳על פי הדברים האלה נראה לעניות דעתי כי טוב לחלק פסוקים אלו לג' מערכות באמור ביניהם א' או ב' או ג' מהמזמורים המצויינים. המערכה הראשונה תהיה מכ"א פסוקים כמספר אהי"ה אך טוב לישראל כי הוא חנון ורחום לכל פועל. המערכה השניה תהיה מכ"ו פסוקים כמספר שם הוי"ה ויכוין כנזכר. המערכה השלישית תהיה מס"ה פסוקים כמנין אדנ"י ויכוין כי ה' בהיכל קדשו ה"ס שהוא שם אדנו"ת ובזה ישתקו פיות תחתונות המקטרגים ויחתו מגבורתם. וזהו וה' בהיכל קדשו אז ה"ס מפניו כל הארץ ומגמת פניו יהיה לתקון עליון נפש רוח לשמה של אותו העומד עליו בכח בטישת האורות הקדושים המתהוים מפיהם. המתפטר אם זוכה בכוונתו הטהורה מעלה מיין נוקבין בסוד נשמתו העולה ונפשות החיים שעומדים עליו מעוררים מיין דכורין עליו מלמעלה למטה. ולכן סדרי הפסוקים מתחיל לרמז והארת רוחניות משם אהי"ה ובטישת האורות מקדש האויר שעולים דרך בו ומפנים כחות הגורמים לו צער וחיל ובעתה מלבד כי מתהוה מהם שרפים ואופנים כנדרש בפ' פקודי ובכח נהורין אלין מעלין נשמת הנפטר על כנפי רוח ויפרשו כנפיהם יקחוהו וישאוהו על אברתם ועיין בריקנאט"י פ' וירא כי הדברים מתהוים באויר בסוד וכל העם רואים את הקולות ואמרו בפ' וילך כי דבריו של משה היו מתחקקים בשמא דקב"ה בדברי השירה והיינו דכתיב עד תומם ומזה נבין כח ההבל הקדוש ואיך מקדש ההבל הנשמה להיות היכל לרוחניות המתהוה ממנו ועיין בדברי ההוא מארי דקבין אשר הובא בתקון ס"ט דף ק"ו ע"א ובכח ההבל המסקל המסלה תזכה ותיסק לאסתחיי' בעי בוסמין עילאין דנגדי מתלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא לעדן בהן נשמתייהו דצדיקייא אשר נתגלה לר' אבהו בשעת פטירתו אשרי העם שככה לו. עוד בסוד ג' שמות אלו יש דברים עתיקים להעלות הנשמה וכבר זכו בהם מפי גורי האר"י זצ"ל שלמים וכן רבים אשר זכו לשמש הגאון מורי מפאנו זצ"ל בחלקם יהא חלקי והם יוסיפו על הנדרש עשר ידות. ופסוקים אלו נאותים ליאמר בכוונה ודעת צלולה לעורר רחמים על הנפטר בשבעה ימים הראשונים ובסוף השלשים עם ההשכבה וכן בכל י"ב חדש בעת שירצה לעורר על מתו ולהזכיר נשמתו לפני קונו ובפרט בג' לבכי כאשר הזכרנו למעלה. אמרו דורשי רשומות כי צריך להזהר שבעת המות לא ישאר כלום מאבריו חוץ למטה כי כל הנשאר ממנו חוץ לזאת המטה לא יאסף ולא יקבר לחית השדה נתתיהו לאכלה וזה לפי שבסביבות המטה הנזכר יש מיני משחית ופורענות כד"א כשושנה בין החוחים לפיכך צריך שיאסף אל עמיו ולא חוץ לכחות הטומאה. וכן צריך ליזהר שהרצועה של יד לא תהיה תלויה רק יכרכנה סביב הזרוע והטעם כי רגליה יורדות מות וסמך לזה מה שאמרו בשבת ובלבד שלא תצא רצועה מתחת ידו טפח. וצריך אותו אבר הנשאר חוץ לסבול יסורים רבים עד כי יוכל להכנס בפנים והוא נקראת פליטת הגלגל ובזה נבין עג עוגה ועמד בתוכה. וזהו ענין אסיפה הנאמרת בצדיקים מלבד הנדרש עליו שהוא אסיפת נשמתו להיכלי הקדושה ולאבותיו ולחביריו הקדושים ומידי עברה בועטת כל כחות הדין המנגדים אותה בקולה הגדול שהולכת מסוף העולם ועד סופו כדאמרו בקולות הרוגי מלכות שהיו מכוונים להתיש הקליפות בקולם העצום פן יתגברו עליהם מתוך צערם וכן אמרו במ"ר פ"ו נפשיה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנין. ועל העומדים עליו מוטל להיות עיניהם פקוחות על זה שלא יצאו מאבריו חוץ למטה. מצאתי קצת סמך על מנהג ישראל שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס יען כי מ"ה כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתוב בזהר פ' פנחס דף רל"ד ע"ב המבקר את החולה לא ליתוב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ"ה לרגלוהי. האי לאו לכל בר ישראל אלא לבינוני אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוהי. רשע גמור מדת הדין אסחר ליה בכל סטרא ודא יצר הרע רחמנא לישזבן. ואי זכה נחית בדמות אריה לקבלא נשמתיה ואי לא זכה נחית בדמות כלב וזהו מיד כלב יחידתי. ובתקון י"ח דף ל"א ע"ב אית רעש דלא ייתי תמן קב"ה ואית רעש דייתי תמן ורעש בהפוכא ערש ומאי כל משכבו הפכת בחליו. דאתהפך רעש לערש דאיהו ערש בהיפוך אתוון ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשר דאיהי שריא לרישא דחולה ובגין כך ה' יסעדנו ובמאי על ערש דוי על שכינתיה ודאי ואי שכינתא לאו תמן רוח סערה תמן דאסעיר גופיה דבר נש דכתיב ביה האניה דהיינו גופא חשבה להשבר דלית שכינא דסמיכת ליה ובזמנא דשכינתא סמיכת ליה מיד קלא נפיק בן אדם עמוד על רגליך וקאים ממרעא דיליה ונפיק מדינא שלים בגופיה שלים בממוניה. ואי לא דמסתפינא אמינא כי אפילו אותם הנהרגים בידי אדם מלאך המות מקדים לבא שם ואולי מתלבש ברוצח והוא חרבו של מלאך המות אך באמת אין מלאך המות מושל בו ברצונו כי רשע זה קודמו. וגם שמדברי ספר הזהר בסוד עגלה ערופה לכאורה אין נראה כן. מ"מ כשיושקף בטוב העיון לא יחלוק על סברתנו זאת:
7
ח׳פרק ז' וח' היב"ק פסוקים עם הנמשכים אחריהם והתפילה השייכה בשעת יציאת נשמה כבר באו בתחילת הספר למען לא יהיו עיני הקורא משוטטות וכל החפץ יכול למלאת ידו לזכות את הרבים לעשות חסד עם החיים ועם המתים:
8
ט׳טעם עצימת הבן עיני אביו ותועלת המגיע מזה לנפטר, עיין פ' שלח דף קס"ט כדי דליהוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא דלא זכי לדא עד דאסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולכן אפילו כשאין לנפטר בן מצוה לעומדים שם לסתו' עיניו וטוב שהיורש ממונו יעשה לו תקון זה. ואם זכית לסוד רמז תורת הנחלה בעולם העליון תבין טעם זה וכן למה אסור להעביר נחלה אפילו מברא בישא לברא טבא. ויש בעצימת העין של מת טעמים אחרים ואחד מהם לבל יחזי חיזו אחרא בתר חיזו דשכינתא עוד אמרו בזה דברים עתיקים ובפרט בפ' ויחי דף רכ"ו ע"א ומשם נראה שראוי לבן לנגרא עפר על עיני דאבוי כד אתקבר. ואם יש לו עפר א"י טוב שהבן ישים אותה בעצמו על עיניו ואמר כי סתימת העינים ע"י הבן הוא סיוע לדינא דקברא. וכבר דברנו מזה למעלה בחלק א'. אחר פטירת המת מתוך ד"ת יקיימו מצות הקריעה דאמר רשב"א העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לס"ת שנשרף שהכל חייבים לקרוע ופי' הרמב"ן כי נפש בגוף כאזכרות בגוילין ומשל הוא לומר שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב לקרוע עליו כאלו נשרף ס"ת לפניו אי נמי יש לומר כשם שקורעין עליה קורעין על מקיימי מצותיה שבשריפתה אובדין מצות של כתיבה ובמיתת עושיה אובדים מצות של מעשה הילכך על כל אדם מישראל קורעין ואפילו על אשה. עוד נוכל לומר כי טעם הקריעה יהיה לסייע למת להפשיט מעליו לבוש הגשמי להכינו ללבוש חלוקא דרבנן. והיא בצואר להורות כי לבוש זה איצו עוד דבק עם נשמתו כעור הצואר שנפשט מעצמו כדאמרי' במשנת העור והרוטב. ועוד כי עקר ההתלבשות במדרגות הקדושה היא מבחינת הצואר ולמטה דבסוד רישא דורשים דרשות אחרים ובכמה בחינות הראש עומד בעצמו ואינו מתפשט ומתלבש כמו מהצואר ולמטה ועומדים בשעת הקריעה ויכוונו להעלותו מעלמא דנוקבא שהיה בו על ידי הלבוש הזה התחתון החומרי לעלמא דדכורא להלביש נשמתו ורוחו ונפשו מחלצות מזיהר' עילאה כדאמרו בטעם ספירת העומר מעומד. ויאמרו בשעת הקריעה פסוק ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. הצור תמים פעלו וגו'. והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. תשכב בשלום ותישן בשלום וכו'. ויכסו פני המת לבל יביטו המקטרגים בפניו ובמצחו ששם נרשמים העונות ויוסיפו לו מכאוב ואפילו האדם החי טוב לכסות מצחו לעולם שלא יתראה בפני החיצונים ועוד שאסור להסתכל בפני המת פן יתבזה בעיניו ועוד אין להשפיע ראיית העין שהוא רמז לבת עין העליונה במקום המיתה ח"ו כי אור העין שואב משם להיותה כמראה הלטושה ולא המתים יהללו יה ולכן אמר לשון הסתכלות שהוא ראיה בהבטה תמידית כי אז פוגם עינו וח"ו מפריד ברמז העין כי רגליה דווקא יורדות בקצת להתלבש בסוד המות לאכנעא לאינון קליפין כדכתיב ומלכותו בכל משלה לא בחינת העינים כי עיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו וגורמים היחוד לכנסת ישראל. טעם למנהג שימת המת בקרקע הוא כי קרקע עולם אינו מקבל לא טומאת מת ולא טומאת מדרס כדאמרי' במס' נדה וכלים וראייתם מפסוק ונקתה לארץ תשב ואם יניחו המת במטה או ישימוהו על גבי שלחן וכלים הראויים לקבל טומאה כ"ש שידרסו ויחזיקו בו הרוחות כי אין המטה טפלה למת כדאמרי' במס' שבת פרק המצניע. מלבד כי רמז הקרקע הוא במלכות שבה נטועים כל הנטיעות וגם יסוד בהיותו משך וא"ו נקרא קרקע ערבות ת"ת ועוד שכל דבר מתאוה לחזור למקורו וזהו מנוחתו עליונים תאבים לעלות למעלה שהם נפש רוח ונשמה ותחתונים תאבים לרדת למטה שהם אברי הגוף כי עפר הוא ואל עפר ישוב והגוף הוא בחינת הזכר המשפיע על הנקבה עפרא דארעא: בעת שמשימים אותו בארץ יכסוהו בסדין כנהוג להעלימו מכחות הדין כנ"ל ומבחינת איזה רוחות רעות שאינם שולטים אלא על הנראה לעין ויתחילו ויאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ויאמר זה ג' פעמים ויכוונו לסוד עפר העליון שהיא בינה ועפר התחתון שהיא מלכות ולעפר קברו למטה ובפרט אם נקבר בארץ ישראל ואחרי ששמו אותו על גבי קרקע יאמרו עליו מזמור לדוד ה' רועי עד סופו ושיר של פגעים בחתוך מלותיו ובכוונה גדולה ובפרט פסוק כי מלאכיו יצוה לך כי הוא מסוגל מאד כמו שבא למעלה בארוכה במאמר ב' וסופו ד' תיבות אלה הם יו"הך. והוא סוד י"ו פיות שיש לחרבו של הקב"ה ובהם הוא מכה וזהו יו"הך י"ו ה"ך. ולכן תקנו להנצל מהם י"ו בני אדם שיעלו לס"ת בשבוע שבעה בשבת שחרית שלשה במנחה ושלשה בשני ושלשה בחמישי וזהו שהתחילה התורה בב' וסיים בל' הם ל"ב ברכות שמברכים הששה עשר בני אדם העולים לקרות ברכה ראשונה ואחרונה. ולזה אפשר שרמזו באמרם ספר תורה וסייף ירדו כרוכים יחד. העוסק בזה ינצל מזה: ושומרי המת כבר הזהרנו שיזהרו עצמם מלשון הרע וקטטה ומריבה ושבועות והזכרת שם שמים לבטלה ח"ו וניבול פה בעודם שם לפחות וימעטו דבריהם ככל האפשר שכל המרבה דברים מביא חטא. במקומות אלו בפרט ומה טוב אם יבקשו עליו רחמים בשירי דוד ובמזמורים המסומנים למעלה וכן חוצבי הקבר והמתעסקים בארגז ובשאר צרכיו לא יפגמו לשונם ויזהרו מלחטוא בנפשותם בזה ושמירת המת הוא כדי שלא יתעוללו בו המזיקין והרוחות כנזכר:
9
י׳השופר שהיו נוהגים לתקוע בעת שהיו נושאים המת לבית הקברות כתיב בפ' ויקהל דף קצ"ו ב' שהיה להגין על החיים שלא ישלוט בהם מלאך המות להשטין למעלה דאז אית ליה רשותא. והזהיר בכל תוקף לבל יתראו הנשים עם האנשים בעת הליכתן לבית הקברות כל שכן בעת חזרתן שמלאך המות ביניהן ואמר דבשבע בעי דינא. ובעשרה אסגי לקטלא. ואמר דכמה בני אדם מסתלקים מן העולם קודם זמנן בגין דלא אזדהרין מן דא. ולכן יש למנוע הנשים מללכת לבית הקברות עם האנשים. וכל שכן בחזרתן ובשום פנים לא ילך בדרך עמה אז. והועד לפני מפי אדם כשר שכך נתפשט המנהג בכל ארץ הצבי ובבבל ובכל מלכות מזרח שבתחלה הולכים האנשים ושם עומדים שמשים ממונים להפריש הנשים שלא יתחילו לצאת עד אחר שעברו כל האנשים. ואחר הקבורה מתעכבים שם הנשים כמו רבע שעה עד שיצאו כל האנשים ושם מקוננות על הנפטר. ויש מקומות שאינן יוצאות אחר המטה כלל. וגם מדברי הגמ' נראה שלא היו יוצאות עם האנשים דאמרי' בפ' כ"ג מקום שנהגו הנשים לצאת לפני המטה יוצאות ומקום שנהגו לילך אחר המטה הולכות. ומפרש בירושלמי מפני כבודן של בנות ישראל שלא יסתכלו בהם האנשים הנה כי חשו בירושלמי להסתכלות בהן הגם שפשט דבריו יראה משום הרגל עבירה יוכל גם כן לפרש שכוונתו גם למה שאמרו בזהר וזהו כבודן לבל יגרמו נזק לעולם ומצאתי קצת סמך למה הקינה מיוחדת לנשים כדכתיב ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. וכן התבוננו וקראו למקוננות. ובמשנה גם כן נשים במועד מענות והטעם מפני שהם מצד הדין ולכן בבכייתן ודמעתן מכבות אותו על דרך מה שכתב החכם אלשיך בפירושו למגילת איכה על סוד הדמעות עוד מצאתי בפ' פקודי דף רנ"ז ע"ב דאמר כל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר ואמרי שירתא תדיר וזהו על עלמות שיר ואולי יהיה כטעם שיר של הלוים להיותם מצד הדין ולכן להם לבסמו בשירם ואמרי' בפ' שמות דף י"ט כי השירים עליונים עמדו עד שנולד לוי ואז פתחו בשיר ופי' למה נקרחו לויים בשם זה וכ"ש דמזה נוכל להקיש בקינות ובכי כי אותם הבאים ומושפעים תדיר מכח הדינים יפה כחם לשברם ולהחלישם. על דרך מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא וירך דסטרא אחרא מתוכה מסרחת ועוד כי מצדם הבכי והנהי והקינה והם ג' מיני יללות שכן כחות החצונים הם משולשים כמו שאמר ומבחר שלשיו כי יוצאים ויונקים מג' קליפות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת כי הרביעית נכללת בקדושה כנודע: גם מזה נראה כמה צריך האדם לשמור עצמו מלהזכיר כחות הקטגוריא בעת הסכנה רחמנא ליצלן. ועיין בזהר פרשת נח בסוף דף קי"ג שהזהיר כי אין להזכיר כחות הטומאה בלילה עת שליטתן ובמקום שיש תנוקות בני שנתן בפרט. ונמצא כתוב כי חסיד אחד הזכיר שם ס"מ בלילה באמצע דבור עם בני אדם ובבקר ראה אותו רבו האר"י זצ"ל וא"ל הרי עברת בלילה על ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולכן הזהר כל ימיך שלא תזכור שמו ולא כיוצא בו ובפרט בלילה כי אז יכול להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך. וכ"ש שאין להזכירם במקום שיש מתי ישראל דתיאובתייהו לשלוט בגופיהון כדפירשו בזהר פ' אמור דף פ"ח. ועיין בפרשת נשא דף קכ"ו כמה דינין מתעוררים על המת אם מלינים אותו שלא לצורך. בעת שמזמינים עצמם לטהרו טוב שהגדול שבהם יבקש עליו רחמים בתפלה ותחנה בגין דיתרבי ויתוסף רבות קדושה באתר דאצטריך ויכוין לעורר הרחמים. ועיין בתחלת הספר מה יביעו וידברו אז:
10
י״אסדר רחיצת המת למטיבי צעד. ראשונה ירחצו שערות הראש כי שערות האדם רומזים להמשכות כמו שלמעלה בסוד שער הראש מתאחדים בהם עליונים ותחתונים מארי דמארין מארי דקשוט מארי דמתקלא מארי דיבבא מארי דיללא מארי דדינא מארי דרחמי וטעמי אורייתא ורזי אורייתא דכיין ומסאבן כלהו נקרא שערי. פי' מטיבותא דאתמשך ממלכא קדישא. ואמרו המשכילים ומביני דעת כי מנין שערות הראש הם אלף אלפי רבואות ושבעת אלפים שערות ישתבח שמו הכולל כמה אלף אלפים עולמות עד אין תכלית ומספר. וכלם גנוזים ונעלמים לשעשועו. ואין מי שידעם אלא הוא בעצמו האצילם לקיום הנמצאות. ודרך כלל הם אלף אלפים רבואות קוצות ובכל קוץ ארבע מאה ועשר נימין כמספר קדוש. ובכל נימא ארבע מאה ועשר עולמות כמנין קדוש ובכל עולם שבע מאה ועשרין עובר. שבע מאה מצד ז' ספירות זעיר ועשרין מצד סופי בחינות חכמה ובינה הנגלות בשבעה התחתונים. ועובר הם קצוות ורבוי בחינות. והקצוות הם נובעות הארת לובן רחמיו כי תר"ך עמודי אור שהם בכתר מתפשטים בכל עולם מלבד כללות אחד ממאה בכל אחד וזהו שאמר כי העולם שהוא עולם הנקביי הנעלם להיט למטה לשבע מאה מצד הנקבה בת שבע ועשרים כבר אמרנו שהם בסוד ב' בחינות על השבעה שהם חכמה ובינה ועובר ירצה בחינות הקצוות והספירות. ומי הוא שיוכל לשער ולתת טעם למציאות בחינות רבות אלו מפני העלמן בעצמן. וכל אלו הם א' מאלף אלפי אלפים ורבי רבואות מהאוכלוסין שיש לדרוש בבחינת רישא עילאה כי אין סוף לגדודיו וזוהי בחינה אחת לבד מתקון י"ג תקוני דיקנא שהמתקת וכבישת הדינים תלוי בו. זה כתבתי דרך העברה להודיע כמה יש לדרוש אפי' בבחינת השער שהוא התפשטות לבר מגופא כ"ש בסוד העצמות. בחינת המצח רומזות למצח העליון שהיא פוקדת הרשעים כשמתגלה עונותם למעלה ומצחא ירצה גבורה אתתקף בדינוהי ואתפשט וצריך תקון ומתוק. בחינת העינים תרמוז להשגחת הכל עליונים ותחתונים. בחינת גביני העינים הוא מקום שמשם באה ההשגחה לכל בעלי ההשגחה וממשיכים מנהר דנפיק ונגיד לרחוץ כח הגבורה שהיא המצח בחלב עליון הה"ד רוחצות בחלב. בחינת החוטם רמז לדינים שנתעוררו המתבסמים בעשן המזבח. בחינת האזנים הוא כשהרצון נמצא ואור עליון מעורר אור אבא ואמא בחינת המוחין ואז מתקבלת תפלתן של ישראל ובהתעוררות הזה מתעוררים בעלי כנפים הנוטלים הקולות הנקרא אזני ה'. בחינת הפנים הוא אור אבא ואימא המתפשט בראש המלך. בחינת הדיוקן הוא כשכל המאורות עליונות נכללות יחד נקראים כן. בחינת שפתים ופה הם אורות אבא ואמא ודעת ביניהם ואז יוצא בחינת המלות בחכמה בתבונה ובדעת ובחינה פנימית מהג' אלה נקראים חיך שבו השלימות מתראה באותיות אח"הע. בחינת גופא הוא התפשטות תפארת שכל הגוונים מתחברים בו בחינת זרועות הם אורות חסד וגבורה. בחינת המעים דעת בפנימיותו. בחינת השוקים והכליות כלם רומזים למקום אחד שהם נ"ה ושם נמשך כל כח ומדת הגוף ומשם מריקות הכל לאבר הקדוש שהוא שלום הבית ונ"ה ה' צבאות ואלהים צבאות שמם. וכל תקונים אלו מתחברים יחד עד שכל רבות קדשא נטיל יסוד ומריק בלויה שלו מלכות ומתברכת ממנו. וזהו בעת שלמטה מתקנים הדינין ובצדק ישפוטו דאז כל תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו דכתיב אלהים נצב בעדת אל. המעלה על לבו בחינות אלו עם פסוקי שיר השירים שאמרנו בעת רחיצת אדם גדול שקדש גופו בעה"ז ונזהר מכל טומאה כפי האפשר בזמננו זה ברחוץ תשמישי קדושה אלו ויקביל בחינות רוחניות כחות קדושים אלו לעומתן אדם זה ביקר ילין וישמח ויגל מאד באדם הזה החי באמת המחיה ונותן נשמה ברוחניותו לאבריו המתים מכח ההרגשה טבעית אך לא מהרוחניות כדאמרו בפ' שואל כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל והנה הגומל עמו חסדים טובים בהשים בקרבו את רוח קדשו שהעיר וקשט בעשותו פה למטה ודאי במלאכת שמים זו יזכה לו ולבניו. הרי שאברי האדם כלם נרמזים למעלה ולא להם חלק בגשמיות כי בתוכם האלהות הקדוש נסתר ונגלה והסתרת נפש האדם בגוף כהסתרת מדה אחת במה שלמטה ממנה בספירות עליונות אשרי המקדש עצמו בעה"ז. ויזהר האדם בעוד בחיים חיותו מכל דבר הנזכר בו טומאה ואפי' בדברי חכמים כגון החולץ מנעליו והנוגע בגופו והחופף בראשו וכל הדברים שנזכרו ומהדברים שנזכר בהם טומאה ונדוי בדברי חכמינו ז"ל. ובפרט לא ילך ד"א בבקר בלא נטילת ידים כי דברים אלו גורמים טומאה לנשמתו בצאתה מן הגוף ומתאמצים בה הרוחות רעות שהחזיקו בו בחיים ואז מבקשים שלהם מתחת ידו ושומר נפשו ירחק מהם. ואל יהא קל בעיניו שום אזהרה הנזכרת בדברי חכמים כי הם בחנו וידעו הדברים על בריין. והמקדש עצמו קדוש יאמר לו בשעת מיתתו כדכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. ואמרו דכל מאן דינטר ארחי אורייתא ואשתדל בה כמאן דאשתדל בשמא קדישא שמא עילאה שמא דכליל כל שמהן ובעובדא תליא מילתא בעובדא דלתתא לאתערא לעילא כנזכר למעלה:
11
י״בבעת שמסירין הסדין מעל המת לרחצו יכוונו להפשיט ולדחות מעליו כחות סטרא אחרא דשליט עליה במיתתו ע"י דההוא מחבלא דנבל שמיה. ולכן מתי ישראל שבח"ל נקראי' נבלה כדדרשו בספר הזהר פ' תרומה דף קכ"א על פסוק יחיו מתיך וגו' וצריך חזוק גדול נגד הפכו למתי חוצה לארץ שאינם בחיק אמם כי אין רוחם נכנס למקום מנוחתו מפני כחות הטומאה המעכבים אותו. אמנם בארץ הנבחרת אין שם כחות אחרות כי היא חלק ה' ומיד תמצא מנוח לכף רגלה אם לא יעכבוה עונותיה. ע"כ בח"ל צריך תמיד התעוררות בפסוקי דרחמי. ובמים שרוחצים אותו בהם ובפרט ברחיצה שניה כי הראשונה תהיה להבריח הרוחות ששורים על הזוהמא אבל בשניה יכוונו להשפעת מי החסד עליו הזועם בכל יום נגד הקליפות והמים נמשכים דרך קו האמצעי ומריקים עליו מכלי עליון הברוך ומבורך ולכן מברכים על המים שהכל נהיה בדברו על דרך שנאמר עולם חסד יבנה והטומאה באה מן האש מדה השמאלית וטהרה מן המים אשר במעלה שביעית והמים נקרא שערי דמעה שלא ננעלו ושמם כן בזמן הגלות שבו נאמר השיב אחור ימינו. והשושנים הנוהגים לרחצו בהם אינון השפעת המלכות שהיא שושנה בין החוחים והיא בתליסר עלין ויתיבת על חמש עלין תקיפין ושאר מיני בשמים שמצרפים עמהם הם להעלאת נשמתו עד מקום הבינה ולכן יש מוסיפין ההדס ליחד עליו כח החסד והדין והרחמים שלשתן עבותים וכלולים זה בזה ולעורר עליו זכות אבות העולם. ומיני בשמים בכל מקום רומזים ומעוררים המקורות למעלה מעלה וראיה מהקטרת וכן כתיב שמן שהוא חכמה וקטרת שהוא בינה ישמח לב. וכבר דברנו למעלה מסוד האזוב כי טוב לצרפו עם זינים אלו כנזכר שם. ובהסרת הסדין מעליו יענו ויאמרו פסוק ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר וגו'. ויכוונו במעשיהם ובדבורם לתקון נשמתו למעלה ולזה יהיה מגמת פניהם בעשיית כל צרכיו כנתבאר למעלה: בשעת הרחיצה כשזורקין מים על ראשו. יאמרו מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנוו. אם רחץ ה' וגו'. וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. אח"כ יאמרו מקוה ישראל ה' וגו'. והתקדשתם והייתם קדושים. ואפי' לפי פשטי הכתובים מתבאר כוונתם בזה כ"ש למי שיעמיק בסוד כל אחד מהם וכבר עלה בדעתנו לפרש בהם איזה רמזים אך יתארכו הדרושים וכבר הרחבנו למעלה יותר ממה שהיה במחשבתנו הגם כי השמטנו הרבה פסוקים ומשניות ומאמרי חכמינו ז"ל שהיו מפרשים ומוסיפים כח להרבה דברים שדרשנו כפי עניות דעתנו. הבצים שחופפים על ראשו אולי יהיה להסתיר כחות הדינים הנרמזים בשערות הראש למען יגולו רחמיו על מדותיו ויחדו יהיו תמים להניח ברכות על ראשו ויבוסמו הד' מאות בתי דינין דאינון במצחא בסוד ארבע מאות איש עמו. וכתיב באדרת האזינו כי מוצא מארי דיבבא ויללא ומארי דמארין כלם בשערי זעיר אנפין וצדיק התחתון בדמותו נוצר ונברא ועליו נאמר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. עוד ביצה ירמוז השפעת כחות המלכות עליו כי ביצה ירמוז לכל ספירה מצד המלכות בסוד אור החוזר בתקונים. או ליו"ד שבשם בן ד' שבחכמה בר"מ. המאיר לכל בסוד כלם בחכמה עשית ומשם משך שמן הטוב היורד על הראש וכבר דברנו מזה למעלה:
12
י״גאחר הרחיצה כשמלבישים אותו יכוונו לתקון ג' מיני מלבושים לנפש רוח ונשמה כפי המתבאר באדרא בזהר פ' ויחי דף רכ"ד ובלבישת הלבוש תחתון והבתי שוקים יכוונו להלביש הנפש. ובסרגני"ז יכוונו להלביש הרוח. ואם נהג ללובשו בחייו ביום הכפורים נ"ל שטוב להבדיל במוצאי יום הכפורים קודם שיפשטנו מעליו והיודע סוד ההבדלה ורמז יינה יבוסם לו דעת זה. ובעטיפת הטלית עליו יכוונו להלביש הנשמה ואם בחייו היה מקיים עטיפתו על ראשו לפחות בתפלת העמידה שחרית טוב להשימו על ראשו ויקשרו אחד מציציותיו אם מנהג המקום כן. אבל לא יפסלו אותו בהסרת הציצית ויכוונו בהנחת הטלית להסתיר אותו מבעלי הדין ולהכניס נשמתו תחת כנפי השכינה. וכשאדם בחייו מעוטף בציצית ויוצא לפתח ביתו קב"ה כ"י שמח ומלאך המות יזוז משם וינצל האדם מכל היזק ומשחית והיינו לדורותם לדור אתם. ומזוזת הם אותיות ז"ז מו"ת. ור' נהוראי פתח אסהדנא על מה דנפיק בעטיפא דמצוה ותפלין ברישיה בשעתא דנפיק בין תרין תרעין אז שכינתא עלויה ותרין מלאכין קיימין עלוהי חד מימינא וחד משמאלא ומלוין יתיה עד בי כנישתא. עוד במנחות פרק התכלת ראב"י אומר כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו מוחזק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש וגו' ואומר חונה מלאך ה' וגו'. והטעם הוא כי בר"מ איתא וכן בתקונים כי שם שדי הוא שד י' ופי' שהיו"ד היא חניקא כריכא בצואריה דשד שתופס בו ואינו יכול לו. והנה שם שד"י הוא בתפלין ש"ד בתפלה של ראש וי' בתפלה של יד. וכשאדם לובש תפלין נמצא ס"מ תפוס בחניקא די' בצואריה שאינו מתקרב אצלו להחטיאו וכן במזוזה יש בה שד"י כמו כן וכן כשהוא לבוש בציצית בו רמוז שם שדי כדפי' בר"מ הא כיצד שד"י במספר קטן עולה ח' כנגד ח' חוטין שבכל כנף ולכן בהיות ששם זה רמוז באלו המצות הוא משבר כחו של ס"מ ומוחזק שלא יחטא וז"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו במקום מ"ה חונה מלאך ה' סביב ליראיו. והזהיר במצות ציצית בחייו יכוונו בעטיפת הטלית עליו אחר מותו כוונה זו שאמרנו המתעסקים בתקונו כי בזה ילך לבטח דרכו לדור בב"ה עליון ומלאכיו יצוה לו ושכינת אל על ראשו. ומשם תעלה בצרור החיים וכבר בארנו בסוד הציצית בח"ב. ועיין סוד צרורא דחיי בדרוש השבת פ' ויקהל ובפ' ויקרא דף כ"ה. עוד שם איך זוכה אדם במעשיו לרוח ונשמה ומדרגת כל אחד מהם בעה"ז ובעה"ב ואז יאמרו פסוק נרד וכרכום וגו'. עיין בזהר פ' ויקהל דף כ' מפסוק זה ובפ' אמור דף ר"פ נתן טעם לקבורה ועיין למעלה ח"ב. וכבר אמרנו שאין להשהות המת בלילה כאשר כתוב בפ' אמור דף פ"ח ובשום אופן אין לשהותו כ"ד שעות דיהיב חלישותא בשייפוהי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלמעבד וע"ש ובריקאנ"טי ריש פ' כי תצא:
13
י״דואחר שהלבישוהו יאמרו עוד לסוד הלבשת בגדים הרוחניים שוש אשיש בה' וגו' ויאמר כשמתקן כסוי ראשו בעטופא דמצוה ואומר ישימו צניף טהור וגו'. עיין מפסוק זה פ' שלח לך דף קס"ט ע"ב ושם למה השטן היה מקטרג בלבושי יהושע אחר שנטלה נשמתו כבר. ושם מתבאר בפרטות כל חלקי גוף האדם מלמעלה בהדרגה אחר שפי' מוצא הנר"ן וטעם למה נאמר חלוץ בעצמות ולא בבשר עוד בלבושי יהושע בפ' בלק דף קפ"ה ע"ב נתן טעם למה נדון האדם המת במתיבתא דרקיעא. עוד יאמרו כי כארץ תוציא צמחה וגו'. ונחך ה' תמיד וגו'. והיית כגן רוה וגו'. ואין לחוש לדברי המונעים מלומר דברים שבקדושה במקום המת באמרם כי המת מטמא. כי לא נמצא שאסרו רבנן רק לומר ד"ת במקום הטנופת כי שם הרגיעה לילית והם צריכים הבדלה לא עירוב וכבר פירשו מה הם דברים המטנפים צואה ומי רגלים וצואת חמור הרכה ובית המרחץ ובית הכסא ואביזרייהו ומקום שרואה בו ערוה משום ולא יראה בך ערות דבר אבל אין אסור לומר ד"ת במקום טומאה שאינם מקבלים טומאה ומקום טנופת לחוד ומקום טומאה לחוד וכבר איפסיקא הלכתא כר"י בן בתירא כדאיתא פ' מי שמתו ורב הונא דאמר ת"ח אסור לעמוד במקום טנופת משום שא"א לו בלא תורה לא אמר במקום טומאה ואי משום ערות המת אם היא מכוסות אין להקפיד דרחמנא אמר ולא יראה בך ערות דבר והא לא מתחזיא. וכשמכניסין אותו בארון יכוונו להטמין גופו ולבושיו עליונים בתחתונים מכחות בעלי הדין והוא נטמן בסוד עץ החיים. עוד יכוונו שגופו בסוד וא"ו ובריתו משך וא"ו נכנס בסוד התיבה בסוד נח איש צדיק בתיבה והוא השושבין המייחד סוד וא"ו ת"ת במלכות בסוד וה' בהיכל קדשו וב' ציציות עליונות עם הב' תחתונות הם לרמז כחות מקבלים דמתייחדין עם כחות משפיעים בסוד וקרא ז"ה אל ז"ה ואמר קדוש קדוש קדוש. יחוד זה גורם כניסת נפש הצדיק למעלה במקורה העליון במקום מוצאה שהיא מארון הברית אדון כל הארץ שמתרבה הכבוד העליון בעליית נר"ן הצדיק עם אלומות מעשיו המתייחדים ומאירים יחד כלם בארץ העליונה ולדרים בחצרות אל כנזכר למעלה. וזה רמז אמירת פסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד בעת סלוק הנשמה וכנסת ישראל משוררת לפני המלך העליון וזהו בא יבא ברנה נושא אלומותיו ובודאי כי מדת ז"את תענה ותאמר לו שלום בואו. ועיין בזהר פרשת ויקהל טעם הכנסת הגוף בארון. ויאמרו בעת הכנסתו. ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. ואם הוא אדם חשוב יאמרו אותו ג' פעמים בקול רם ואחר שכסוהו בארון יאמרו. ראיתי והנה מנורת זהב וגו'. ויכוין להשפעות המנורות משבעה מוצקות עליונות עם שנים זיתים שעליהם שהם שתי גולות הכותרות ויחד כלם מריקים בצדיק יסוד עולם ומשם על ארון הברית העליונה ויחוד זה גורם עליית נפש הצדיקים ועיין בזהר פ' ויחי סוד קבורת צדיק בארון. אח"כ יאמר בשבח הכבוד העליון. מי אתה הר הגדול וגו'. ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ואם הוא בעל תורה נראה לי שטוב לעשות צרכיו במקום שעסק בתורה שם כנזכר למעלה שמצינו בפ' פנחס שהצדיקים פוקדים מקום שהיו מחדשים שם ד"ת וכ"ש כד שראן בגויה אחרינן בההוא אתר במליה דאורייתא והביא מעשה דר' פנחס בן יאיר שנראה שם בדמות ההוא טולא וזה בסוד ויהללוה בשערים מעשיה שרושם הקדושה אינו מסתלק ממקומו הראשון לעולם אך מתרחב והולך ומתפשט עד אין תכלית:
14
ט״וכשבאין הכתפים לשאת אותו ובפרט אם הוא ת"ח יאמרו ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים וגו'. ויהי בנסוע הארון וגו'. כי מלאכיו יצוה לך וגו'. על כפים ישאונך ויסיימו המזמור. ומה טוב שכל המתחלפים תחת הארגז יאמרו כל א' מהם פסוקים אלו. ופסוקים שרפים עומדים ממעל לו וגו' מסוגל לאדם גדול ויכוונו להעלותו בסתר עליון להתייחד במדרגות אשר מעל ראשי כתפין כנזכר למעלה. ואמרו בתקונים דף רל"ח כי נשיאת המת הצדיק על הכתף הוא בסוד ויביאו את המשכן אל משה ובנסוע המשכן שהיא הנשמה הזאת הממושכנת בעוה"ז בעל כרחה בירידתה בעה"ז יורידו אותו הלוים כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך כדפי' למעלה וגם בחנות המשכן כשהולכת למקום מנוחתה יש ללויתה שרפי קדש אשר פעל ומלאכין אין מספר מול צדקותיו אשר עשה כדכתיב הנה צדקתו אתו ופעולתו לפניו ושכר מעשיו גורם הדבקות עם השכינה בעצם. באופן כי הזר הקרב יומת פי' הזר הקרב לנגד נשמה זו יומת ויבולע כי סקל המסלה ופנה לו דרך לעלות לה' בלי עכוב. וקול קורא במדבר שהם כחות החצונים השוכנים במקום חורב פנו דרך ה' וגו'. ואם כן המלוים המת נעשים מרכבה למלוים עליונים. וכמו שהם מלוים גופו למטה בגופם כן יכוונו ללות נפשו בסוד נפשם ורוחו ברוחם ונשמתו בנשמתם כי נשמת המת ורוחו ונפשו מלוים הגוף לקבר כדאמרי' דהתם קאימנא ולא לחנם הזהירו חכמים כל כך בכבוד המת ובלוייתו ואמרו הרואה את המת ואינו מלוהו. עובר משום לועג לרש ודברים הרבה כיוצא בזה כי ודאי לא כוונו אל הכבוד המדומה לגוף בלבד ובפרט כי מהנראה לעין הוא אבן מעמסה. וכתוב בארחות חיים של רבי אליעזר הגדול בני הוי זהיר להוצאת הקבר להכניסו ביד קונך כי מצוה גדולה היא עליך כל העושה חסד חנם הקב"ה עושה לו חסד של חנם. ובכל זמן שעומדים עם הארגז להחליף יכוונו להבריח מעליו ומסביביו הרוחות כי בכל עמידה הרוחות פורחים ואולי שאין להם רשות רק להלך לא לעמוד כמו שהמזיק אין לו רשות לזוז ממקומו ואולי הרוחות נקראות פורחות על זה כדכתיב ונפשותיכן לפורחות. וזה כלל גדול בכל צרכי גופו יכוונו בעצם ובראשונה לתקן נשמתו בסוד כוונתם העולה עד סוד נשמתם למעלה וזהו חסד של אמת ודאי יכוונו להשפיע כח האלף על מת וזהו אמת כנדרש למעלה. והסדר שתקן יעקב אבינו לבניו בנשיאת מטתו כדאמרי' במדרש רבה פ' ב' כיון שבא יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו וצום וזרזם על דרכי האלהים וקבלו עליהם מלכות שמים משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה וכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי וכן ממה שצוה רבינו הקדוש וממה שנתבאר בסוף אדרת האזינו בקבורת רבי שמעון בן יוחאי נראה בפירוש כי כבוד והדר ונייחא רבא אית לצדיקים כשאנשים הגונים מתעסקים בהם אחר פטירתם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואם בכניסת חתן וכלה לחופה מנהג להעשות ע"י גדול כ"ש וק"ו להכניס הנשמה והנלוים אליה עם הגוף למקום משכן כבודם כי כבוד יעשו לו במותו ע"י אנשים של צורה. וא"ר שמעון בן יוחאי בפ' נגמר הדין כי קבורה מן התורה מפסוק כי קבור תקברנו ביום ההוא ובירו' פ' אלו עוברים אמר כי לויית המת קודם לת"ת. וחכמי המשנה חשבו דבר זה לזכות גדול יוסף זכה לקבור את אביו וכו'. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו וכו' ובעת הלוייה יכוונו ללוות הקדושה עמו בכח ניצוצות נשמת כל אחד מהם שהקדושה חופפת ושוכנת בכל עדה מישראל כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכבר אמרנו כי היודע סוד הלוייה לחיים ממנה יבין צורך הלוייה למת. ועוד יתוסף ללויית המת כוונות אחרות ואין זה מקומן ונרמז קצת מהכוונה של הלוייה בזהר פ' וירא דף קכ"ו ולא לחנם ת"ת נדחה מפניה ולמאן דמתני לית ליה שעורא:
15
ט״זתורה מפי יודעי דעת תצא כי מהתקון הששי שבזקן עליון שהיא סוד השרשת הגבורות בבינה והבינה בכתר וסוד י"ג תקוני דיקני הם סוד השער התפשטות ווין מסוד הספירות ויש חמש בחינות בכתר להמתקת הדינין הראשון כל עצמו של כתר דכתיב ביה כורסיה שביבין דנור שיושב על כסאו שהוא זעיר כאומרו ועתיק יומין יתיב עליו לכפות דיניו. הב' גלוי סוד מצח הרצון שמשכך הדין ואפי' אש גהינם נשקע. הג' עינא פקיחא דזעיר המאיר לספירת גבורה הוד מלכות והם מתרחצות מדינם ובכח זה עיינין דזעיר רוחצות בחלב. הד' בסוד חוטמא עושה למטה נחת רוח וממנו קבלת התפלה כדכתיב ותהלתי אחטם לך. הה' בסוד דיקנא שכל מציאותה לבטל הדינים ובטולם בי"ג דרכים שונים. ותקון הששי שמתראה בצורה הגשמית בסוד שבולת הזקן והוא שער שמכסה הזקן מראש הפה עד ראש הפה מלמטה ונקרא חפץ חסד במדות מי אל כמוך ובמדות אל רחום הוא ואמ"ת ותקון הזה הוא קשר נ"ה עם היסוד ודרך נ"ה עובר אל המלכות ונצח הוא חפץ בהמשכת החסד וכן במדות נותן טעם ורב חסד ואמת נקשר רב חסד עם האמת הזה כי נצח נקשר באמת. ולכן נקראים נביאי האמת נביאי קשוט ומבטל הדינים בהמשכת החסדים והחסד תלוי בשרש זה. ותקון זה נקרא חסד של אמת שעושים עם הנשמות דהיינו חסד של אמת שעושים עם המתים והם חסדים המושפעים להרפות הדין כאשר הוא מתחזק ומבטלו ואין נותן לו כח להתחזק. וזו תהיה כוונת כל המטפלים במת להמשיך מתקון חפץ חסד ממדות אריך ובמדות זעיר ממדת ואמ"ת להרפות כח הדינין המתגברים בכח המות. ונושאי המטה הם דוגמת כחות המתפשטות ממלאך מיכאל כשהולך להקריב הנשמה לפני מזבח ה' הטהור ונושא אותה על כנפי רוח ומלאכי צבאות ידודון ידודון לסייעה וללוותה ולהעבירה דרך ע"ב גשרי החסד המשפיעים מכחם על מחנה מיכאל כהנא רבא. וחוצבי קברות בחצר מות התחתון לשם שמים הם דוגמת האופנים המתקנים קבר עליון בחצר מות עליון בעשיה רוחניות ששם מדור הנפש כן בקבר יש מדור לחלק תחתון מהנפש הנפטר כאשר כתבנו למעלה ועצמות אלישע יוכיחו שאחר כמה שנים החיו האיש שהשליכו בקברו. וגם שאין למדים ממעשה נסים מ"מ הוכחה יש ששוכב על העצמות שבקבר לעולם חיות מה ועל ידו הוא החלוץ בעצמות שפי' יזיין ידשן וכו'. עוד חוצבי הקבר הם לדוגמת אותם המלאכים המשמשים את הגן ואותם הצדיקים אשר שם המתקנים מדורות הצדיקי' המזומנים ליכנם שם ומכינים מקום כבודם בגן עדן בכמה מיני בוסמין וחופות כנראה ממה שהובא בזהר פ' ויחי שאמר אבוה לר' יצחק שהיה ג' ימים שהצדיקים ומלאכי הגן היו מכינים לו מקום בג"ע ומדור עילאה שהיו מתקנים לרשב"י וכמה כוין פתיחין ליה לאנהרא מזיוא עילאה. ואפילו בצדיקים שבדורותינו נראה באר היטב ממה שהובטח למהרר"י קארו כאשר הבאנו בחלק א'. ולדברים אלו ישימו לבם חוצבי קברות ומלוי המתים ובזה יכירו וידעו כמה רב גוברייהו במעשה ההוא ויקדשו רוחם ונפשם בהתעסק במלאכת שמים ומזה יש כמה בחינות בכל מעשה הקדושה וא"א לכוין הכל בכתב ישמע חכם ויבין:
16
י״זהשבע הקפות שנוהגים בקצת מקומות לעשות למת בבית הקברות נ"ל ע"ד כי הוא תקון גדול להבריח מעליו רוחות רעות כי סביבו רשעים יתהלכון שהם כמדורין סביב משכן הנער מטטרו"ן. ולהיות צורה הנכבדת זו כלי שנשתמש בו קדש וירד ממדרגתו בנסוע ממנו הנשמה הקדושה מחמת שירי קדושה הנשאר שם הרוחות מבקשים ליהנות ממנו. ולהיות צורת האשה אפי' בחייה מוכנת לשרות עליה כחות הטומאה כי הויית נפשה היא מן כח השמאלי ולכן כתיב מכשפה לא תחיה ואמרו כי דבר הכתוב בהוה לכן תכף למיתת נשים קבורה כי בגופה תרמוש חיתו יער. ובסוד ההקפות שהם דוגמת המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בג"ע כי אז תשמח בתולת ישראל במחול ההוא בסוד אני ראשון ואני אחרון החצונים תובעי דין מסתלקים מהמדורין ואינם נותנים עוד קול קטרוגם בבית ה' כי כשאור המלאכים קדושים הרצים עליונים יוצאים שם במדורין דחופים בדבר ה' אין פורץ ונדחים משם לסוף פתח לבנת הספיר בחלון ששם הנקראת נוקבא דתהומא רבה. וזה סוד הקפת יריחו להיותה סוגרת למטה ומסוגרת למעלה מכחות הטומאה בסוד ההקפות עם השופרות המחרידים כל עם הארץ ובכח קדושת הארון אשר היתה מכלה אותם והיו נמסים מפניה כמסוס נוסס כן ההקפות בסוד שיר של פגעים ושם מ"ב שבתוקפו ובגבורתו משבר הרים ומפרק סלעים וחוצב להבות אש ובוער כתנור לכל זדים ועושי רשעה יבושו ויחתו מגבורתם כל הרוחות אשר יחד יסולו דרכם סביב הנפטר ופונים מקום לקדושים הבאים ללוותו ומוליכים לפניו צדקו. וא"כ כמה רב טובם ויפים ממקומות שנוהגים אותם במקום דליכא למיחש לאנצויי המרגילם תבא עליו ברכה. ויש מקומות שאחר צדוק הדין כשנושאים אותו לקבר אומרים שיר של פגעים ונכון הוא. סדר ההקפות כפי הנמצא בדברי חכמים ברחיצה הגדולה המיוחסת להלל הזקן כבר באו בתחלת הספר:
17
י״חאחר ההקפות ירימו ארגז המת מעל הארץ על זרועותיהם ויכוונו להעלותו על זרועות עולם כדכתיב ומתחת זרועות עולם כי אחרי שמגמילות חסדים שעשו לו נעשה בסוד אמת והכניסוהו לתיבה בסוד נקוד' בהיכלה ממש ואז מתעלם בה"א אחרונה ושם נמתקו כחות בסוד הדין בסוד צדוק הדין והקדיש וההקפות כנזכר בסוף חלק ב' עתה בכח שם מ"ב שהזכירו ובקשו עליו רחמים בסוד שם זה העולה הנה הוא מוכן להעלותו לסוד זרועות עולם ומשם יסק ויעלה להסתתר ברום חביון אשר עין לא ראתה והוא טמור וגניז במקום שאין העין שולט בו בו ומעלימים אותו בקברו. ובעת שמכניסים אותו שם יכוונו כנזכר למעלה בעפר שתחתיו ובעפר שנותנים עליו שהם רמז עפר העליון ועפר תחתון בסוד שני ההי"ן שבשם ובוא"ו שהוא רומז לצדיק שביניהם המתעדן מעדון עליון ותחתון וג"ע של מעלה מכוון לעפר עליון וג"ע שלמטה מכוון לעפר תחתון כמו שהגוף מוצא מנוח בשובו ליסודו לעפר הלזו כך הנשמה והרוח והנפש שלו מוצאים מנוחה בשוב כל אחד מהם למקורו המיוחד ומיועד לו והמבין שותא דרבנן דאמר הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה ישכיל וידע כי דברי חכמים כדרבונות ועיין מזה בר"מ פ' צו דף ל"ד ע"ב. ויכוין במעשה הקבורה כנזכר למעלה להכניס נפשו למעלה בקבר עליון ונשמתו בסוד תלת עשר נהרי דאפרסמונא הנמשכים מי"ג תקוני דיקנא כנרמז בפ' ויקבור אותו בגי כנזכר למעלה. עוד יכוין להצפין נשמתו בתוך י"ג חופות שבהם מתעדנים הצדיקים בג"ע על דרך שאמרו ברשב"י דהוא יתיב על תליסר תכתקי פיזא ועיין בזהר פ' תרומה דף קמ"ז ע"א. ויאמר כל א' פסוק והוא רחום וגו' ג' פעמים וזהו ג"ח גדול למת להחליש ראשי המשחית הנזכרים בפסוק הזה ואם יאמרוהו כל הקהל ג"פ בקול הנה מה טוב שהם ל"ט תיבות כנודע ג"פ י"ג כנגד י"ג מדות רחמים וי"ג גבולים פי' מיני יחוד שבשלשה מקומות באצילות וכמו כן בבי"ע ובזה מקילים מעליו כח המלקות מחבוט הקבר ושאר דינים ואח"כ יאמרו וסר עונך וחטאתך תכופר. ונחך ה' תמיד וגו'. וישב עמי בנוה שלום וגו'. ויהו נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו'. וכוונתם תהיה לבסם ולהחליש כחות פולסי דנורא בכח מדת אמ"ת וחפ"ץ חס"ד כאשר ביארנו למעלה ולעורר הנעימות העליון עליו על ידי החמשים שערים המתפשטים מסוד עה"ב. ועיין פ' בלק דף קמ"ה למה נדון האדם אחר המות בז' עדנין אשר יחלפון עלוהי ואיך דנים האדם אחר מותו ובעת מותו. ודין אחר המות מתבאר בפרטות בפ' נשא דף קכ"ו. ולבך יהגה אימה ותבין כי חולי הנשמה בע"הב היא מחמת אהבתה לגוף כדדרשו על פסוק כי חולת אהבה אני. וטעם כמה דינים דמתדנא הנשמה והגוף הכל הוא לטובתם שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כי מבלי תקון ומרוק אין מאכילין לו לאדם מטוב מעשיו שא"א לאדם לקבלו כנזכר למעלה שכל עקר האושר אינו אלא ההתדבקות עם קונו וזהו ונהנים מזיו שכינה וכן כתיב והתהלכתי בתוככם ואמרו אטייל עמכם בג"ע וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ואמרו כל זמן שאדם חי נפשו נתונה בידו של הקב"ה דכתיב אשר בידו נפש כל חי וכשמת נתונה באוצר ואוצר זה הוא התכללותה בסוד אוצרות ביצה ותפארת ומלכות בסוד הבריאה יצירה עשיה רוחנית אחרי שתקנה מעשיה בעשיה גשמית ואם עקר האומר הוא הדבקות עם ה' איך יהיה לו כן והוא נפרד בעונותיו שהפסיקו החבור שהיה לו עם יוצרו בהשתלשלות חבור נפשו ורוחו ונשמתו באופן שכל מעשה הטוב אשר יעשה האדם יהיה אושר אורות מעשים ההם עם ה' אלהיו כמוס עמו יתברך עד ירחץ יטהר מכל טומאתו אשר הוא טמא לנפש על עונו כמ"ש על אלישע אחר שלא נהנה מתורתו עד שר"מ תלמידו הכניסו לצרוף סיגו בגיהנם וכשמת עלה עשן מקברו וכן לוי לא היו מכניסין אותו לישיבה של מעלה על שלא נהג כבוד לר' אפס. ומעשים כיוצא בזה בס"ה רבים. וא"כ הנשמה חיה חיי עד מאמת חלייה ויסוריה וכי הגוף וה"ה ביסורים הבאים בעה"ז כי יאמר אדם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ובזה יפשפש מעשיו אשר לעומת יסוריו ושב ורפא לו באופן כי טוב לו חליו מבריאתו כי בו יחיה את נפשו. ויש מקומות שאומרים כלם אחר ששמוהו בקברו אסיפת שלום תהיה אסיפתו ורביצת שלום תהיה רביצתו מחיצת שלום תהיה מחיצתו. שכיבת שלום תהיה שכיבתו. הנה מכון הנה מלון הנה מנוחה וכו'. ויאמרו כל קהל עדתו יבא שלום יבא שלום יבא שלום ינוח על קבורתו. בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר. יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. כל הנשמה תהלל יה הללויה. ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:
18
י״טאין לישראל גומלי חסדים העוסקים בצרכי המת להתפלא ולומר איך נוכל אנחנו לסדר ולכוין העניינים אלו עם הפסוקים כי הכל הולך אל המחשבה טובה. והאדם עובד במעט והקב"ה עוזרו ותומכו ברב. אדם מיחד ואינו יודע לגמור הענין והעזר האלהי סומכו וכוננו וזהו נקרא שרוי שכינה במעשה האדם. כדפירש בזהר על מעשה ידינו כוננהו כדלקמן וכן אמרו פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם וכו'. וכל מלאכת הקדש נעשית מאליה ודי לאדם להתחיל בה כי ה' יגמור על ידו כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכן כתיב בעבודת אהל מועד ותכל מעצמה ובמקדש כתיב והבית בהבנותו ואם על העצים ועל האבנים לפי שהיו עתידים להתקדש נאמר כך כ"ש לגוף שהיה נרתק של קדושה. ודי שהגדול מאותם המתעסקים בו הוא יטול המשרה על שכמו לסדר דבריו ועסקיו של הנפטר יהיה רבו או חבירו או תלמידו ואחריו כל אדם ימשוך וכאשר יסדר ויאמר הוא כן יענו ויעשו אחריו דבתר רישא גופא אזיל. ואמרו בפ' פקודי דף רכ"ה שכל מקום ששלט צד הקדושה סטרא אחרא לא יכיל דדחייא לה מאתרה בכל מה שהוא עושה כנגדו כמו שפירשנו למעלה וכ"ש גוף תשמיש קדושה ועוד קדש אבריו עצמם בעשיית המצות ועוד יש בו חיות מה כי ודאי זכותו כדאי לסייע המתעסקים בו שיכוונו מעשיהם כראוי לו והועד לפני כי תלמידי המקובל אשכנזי זצוק"ל בשעה שרצו להטבילו אחר מותו נשמט גופו מתחת ידם ונשקע במים ואחר כך צף על פני המים מעצמו וגם שאין למדים מסוד קדושים אלו דהוה חמי מראות עליונות כדאמרו דחמא עמודא דנורא דאוזיף הגאון קורדואיר"ו לקבורתו מכל מקום כל אחד לפי מדרגתו וזכותו יסייע במתעסקים בו. וקודם צאתם מבית הקברות ירחצו ידיהם. מלבד טעם הנכתב במדרש שהוא להבריח הרוחות השוכנות על הידים בפרט מהטעם שכתבנו. עוד הוא רמז כי ידינו לא שפכו את הדם הזה לומר שלא מנענו ממנו צרכיו ובקורו בעת חליו. ויש שאומרים פסוק כפר לעמך ישראל וגו' ויכוין ג"כ לעורר אחר קבורת המת סוד הרחמים בכל עשרה שליטים עליונים ולבסם כחות שנתלבשו בדין ובזה יוסר בקצת חירוף השליטים תחתונים להכות הגוף בקבר וזה יהיה על דרך ויאמר למלאך המשחית די. עוד זה תהיה הערה לאדם שבכל עת יהיו בגדיו לבנים ויקדש עצמו מלמטה כי המות בכל עת ישלח חצו וברקו. ובנטילת ידיהם יאמר פסוק תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלהיכם. ועיין בזהר פ' נשא מסוד רחיצת ידים. ועל פי מה שכתוב בזהר על אותו צורבא מדרבנן שאמר רבי אלעזר ברכאן דאבא אצטריכו הכא ופעם אחת מצאו ר"ש בן יוחאי שהיה נוטל ידיו בשופע והתפלל עליו ואמר רבון כל העולמים מלא ידיו מברכותיך ומן היום ההוא והלאה נתעשר. על פי הדברים האלה הרגלתי עצמי לומר בכל פעם שאני נוטל ידי לסעודה רבון כל העולמים מלא ידי מברכותיך ומברכותיך יבורך בית עבדך לעולם ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך כי בשעת המעשה התפלה נשמעת ובפרט בעת התעוררות רחמים ברחיצה וכן א"ר חסדא אנא משאי וכו' ונ"ל שגם כן ברחיצת ידים מדי צאתו מבית הקברות טוב לומר זה להתפלל על הנפטר ולומר מלא ידיו מברכותיך וידיו יהיה מלשון מקום בהתפלל לה' יחננהו מאוצר של חסד וחנינה וימלא מקומו בג"ע עליון ותחתון ובחצר מות מברכות פיהו משפע מימי החסד הנוזלים ומלבינים עונות עמו ישראל בחסד וברחמים וטוב לשפוך המים על ידיו ג"פ. ולרוב הטעמים שכתבנו בנ"י זו טוב שלא לנגב ידיו במפה ועוד כי בזה מראה שאינו מסיח דעתו מן האבל ואינו משליך אחרי גוו זכרון יום המות וכבר כתבנו מזה בח"ב. והמנחם האבל בעי ליסדא מלין בקדמיתא דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט אבל לנחמא ליה לא בגין דבעי מלין דיודי עלייהו וכדין יקבל עליה דינא ויודי לאלהא קדישא כדעבד אליהו. זה לשון הזהר פ' קרח דף קע"ו. ויודיע אליו שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים שנאמר ואתחנן אל ה' כדאמרי' שם במדרש. והמנחם הוא במדרגת מדת המשפט הממתק האף וזהו יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני וכשהשפע ממדת המשפט בא למלכות אז היא מתטהרת מדיניה ומתנחמת מתגבורת הדין שהגבירו עליה עונות התחתונים. ולכן אומרים לאבלים מן השמים תנוחמו וכן לשון המשנה בסנהדרין תתנחמו מן השמים ועקר הנחמה הוא שיצדק דין שמים בלב האבל עד שבפיו יודה למלך המשפט ויברך על הרעה מעין הטובה שאז יזכה למה שאמר הנביא כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ירצה כי ישראל יקבלו נחמות כפלים מחטאתיהם אחד על כי יעשו תשובה מאהבה. וב' על קבלת היסורין מאהבה וכן צריך האבל לקיים בעצמו. כי יזכה לנחמות כפלים והמנחמים יזכירו ויזהירו על זה ולכן אמרו דנחמתא דבבלאי גידופא הוא כיון שלא היו משתדלים עם האבל שיצדיק עליו דין שמים וכמו שנראה מדברים שנחמו חכמי ישראל לר' ישמעאל:
19
כ׳כתוב בספר הלבוש ותולשין עשבים עם עפרן ואומרים זכור כי עפר אנחנו למען יזכור יום מיתתו ואנו אומרים פסוקים ועתה ה' אבינו אתה וגו' ויש אומרים שהוא רמז לתחיית המתים על דרך ויציצו מעיר כעשב הארץ וכבר כתבנו הנראה לנו בזה למעלה בחלק ב' וזורקים אותם על ראשיהם דרך צער על דרך ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה. ונ"ל שיהיה להורות כי המתים בתחייה יתעלו בגוף טהור וזך הרבה למעלה מחומר הלז ע"י הטל עליון המוכן להם שהוא שפע יו"ד ה"א וא"ו בגימטרי"א ט"ל כנודע כנדרש במדרש הנעלם בפ' וירא בדרוש מתשע טפין הנוטפים מגנתא עוד מזה בפ' חיי שרה באורך וכבר כתבנו מזה למעלה במאמר ראשון. בצאתם אומרים ויהי נועם יושב בסתר עליון להבריח הרוחות ויש שיושבין ז' פעמים להבריח מהם הרוחות המלוות את המת כדאמרן לעיל על פסוק ונפשותיכן לפורחות ובכל עת שהוא יושב בורחות ממנו עיין הטעם שם ויש שיושבין ג"פ לבד נגד ג' מיני מזיקים שכתבנו למעלה וכן נגד ג' כתות של מלאכי חבלה. אך טוב לישב ז' פעמים ובפעם ראשון יאמר ויהי נועם יושב בסתר עד ונגע לא יקרב באהלך. וגם יאמר מלת כי שבראש פסוק כי מלאכיו ואח"כ ישב במקום אחר ויאמר ויהי נועם עד כי מלאכיו ופעם השלישי עד כי מלאכיו יצוה וכן עד דרכיך וישלים בפעם השביעי כל המזמור ונ"ל טעם לישיבת שבעה פעמים כי אמרו שהקליפות וסטרא אחרא מהם ששה כתות וכלם כאחד נקראים נגעי בני אדם ור"ת למפרע אב"ן כלומר שהם ע"י אבן הראשה שהוא היצה"ר הוא השטן וכלם רמוזים בפסוק לא תאונה אליך רעה שהם כחות נקביות ונגע לא יקרב באהלך אלו נגעי בני אדם ע"כ אמרתי שטוב לומר פסוק זה בלכתו לבקר החולה וכלם הם פורחות ומסתלקות ע"י שיר של פגעים ועקרו עד כי אתה ה' מחסי שבו ששים תיבות נגד הנה מטתו שלשלמה שבו ששים אותיות ובו קדשו ירושלים בימי עזרא כדכתב הר"ן והם סובבים האדם כשמוצאים בו עילה ליאחז בו וכ"ש גופים המתים. ונ"ל שעל כן בפסוקי מזמור מן המצר שהוא תקוני זעיר להיות כי פעמים מתגבר הדין וזה גורם למטה מטה בעולם העשיה התגברות החיצונים ע"כ להשמדם עדי עד אמר שש פעמים סביבה בחיצונים הסובבים במדורין חוץ למשכן מטטרו"ן. הא' כל גוים סבבוני ב' וג' סבוני גם סבבוני. הד' סבוני כדבורים. הה' והוא דחה דחיתני לנפול וה' עזרני והם ד' פסוקים כנגד ד' קליפות שאמר יחזקאל ובג' ראשונים שאינם מקבלים מתוק אמר שכל מגמתם לסבוב ולבלע הקדש ח"ו ע"כ יכריתם בכח שם ה' אך הפסוק הד' שהוא נגד הרביעית אמר דחיה לבד דחה דחיתני ולא הזכיר בה אמילה וכריתה להיותה נגד קליפת נגה שבעזר שם הוי"ה במלוי ב"ן מתמתקת כאשר כתבנו וא"כ כיון שאדם מסובב מו' מיני רוחות אלו ע"כ צריך לישב ז' פעמים ולומר שיר פגעים המבריח אותם מעליו ובפעם הז' יכוין להמשיך עליו כח הקדושה ולעלות למעלה שביעית ששם המים הנוזלים המטהרים כנזכר למעלה ולכן אחר זה הזכיר במזמור ההוא כח ימין החסד הנאדרי בכל בחינותיו היורד למטה וגובר בכל הספירות ויורד בפני אריה מיכאל ומשליט הימניים ומבריח החצונים וכל ההנהגה בלובן ופני אריה הם מתפשטים בכל העולמות והתפלות מקובלת. וזועמת בכל יום נגדם והם כאבק פורח וכרוח נושבת והיא סוד אבן דלא בידין דמחת לרגלא דצלמא שהוא כללות קומת החצונים בהתרוממותה למעלה ועושה חיל למטה ובזה אין חשש שישלטו כחות המיתה וזהו לא אמות כי אחיה וגם היסורים יהיו ע"י הרחמים הנכללים בשם י"ה ולא ע"י כחות החצונים ששם המיתה וזהו יסור יסרני יה ולמות לא נתנני ובזה יריק צדק לצדקה ויפתחו שערי צדק ומזה ישמע טעם לשבעת הקפות הנעשים בכל מקום ובפרט על המתים מלבד מה שכתבנו בזה למעלה. אח"כ יאמר ברכת אתה גבור עד ונאמן אתה להחיות מתים כי בכח שמות הקדושים שבו בהם סוד להבריח כחות הטומאה. עוד בברכה זו בה תקון הדינים שהם השש קצוות בגבורה וקשור דינים עליונים מהגבורה עם דינים התחתונים שבמלכות גורם מתוק להם כי כשצדק ומשפט יחד הוא מכון הכסא כי יצחק גבורה נח מרגזו ומתנחם ברבקה אשתו שהיא מלכות ובזה הדין יורד ממותק ומגביר מלאך גבריאל ומשם לפני שור שבהיכל הרצון ונותן הכח והגבורה להיכל הזכות ומשם יתפשט הכח לצד חוצה לכל בעלי הדין עד החצונים הנקראים צללי ערב שהם הכחות והצללים אשר לערב ולדין וזהו סוד תפלת המנחה שעושה נחת רוח ויצחק מתנחם ברבקה אשתו והדינים ממותקים וגם זה סוד תקון עקדת יצחק ובברכת אתה גבור בה מתוק הדינים בסוד הנזכר ונקרא גבורות בפי חכמי הגמרא שבה מתוקן. לכן טוב לאמרה אחר ז' ישיבות ואפי' נקבר המת ע"י אינו יהודי או סמוך לשבת יעשה כן ויש מקפידים שלא ליכנס לבית עד שירחץ ידיו ויעשה ז' ישיבות או לפחות ג' ומנהג אבותינו תורה היא:
20
כ״אוהחי יתן אל לבו דברים של מיתה כדאמרי' במ"ק פרק אלו מגלחין ובכתובות פ' המדיר דיספד יספדוניה המספיד צדיק למטה גם במותו יספדוהו למעלה ויפרסמו מעשיו בג"ע כאשר כתבנו בטעם ההספד. דידל שירים נפש המת בכוונתו בעשותו צרכיו כנדרש גם נשמתו תזכה שתורמה תרומה לפני מלכו וכן הקובר ומשמר ומטמין המת מכחות הטומאה ומהרוחות רעות בכוונתו ובהקפות הנזכר יזכה גם הוא להטמן מאימת מלאכי מות ומלאכי דין בכל שבעה עידנין דיחלפון עלוהי וכתוב בארחות חיים של ר' אליעזר הגדול בני הוי זהיר לנחם אבלים ולדבר על לבם כי לא היו ראוים חביריו של איוב להענש אלא על שאמרו דברי קנטורין ולא דברי ניחומים. והאבל יצדיק עליו דרכי ה' כדאמרי' בסנהדרין וירושלמי דר' אבהו מת לו תינוק אחד ואמר לעומדים לפניו דאם רשות של מטן שיש בה שקר וכזב וכו' נאמר בה הקרובים באים ושואלים שלום הדיינים והעדים וכו' רשות שלמעלן שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד והוא חי וקיים לעולמי עולמים עאכ"ו שחייבים אנו לקבל עלינו מדת הדין. טוב ללכת אל בית אבל לתת מוסר לנפשך ולשפוך דמעות מעיניך וכל השופך דמעות על אדם כשר לא ישפוך על בניו כשהם קטנים וגם שאין הכל יודעים כוונת הדברים והפסוקים מכל מקום יעשה תקון אפי' כפי פשוטן של פסוקים. אם מחמת איזו סבה מונעת לא יוכל לילך ללוות המת לא ימנע עצמו לפחות מלבקש עליו רחמים ולומר ב' או ג' מזמורים או יתן צדקה לכפרת נפשו בעת שקוברין אותו אך כשאפשר לו אל יפטר בכך אם הוא איש בפרט דבאתתא יש אומרים דבעשרה סגי לה. ובחסד אשר יעשה עם המתים כן יעשו בחייו ובמותו פמליא של מעלה ומטה כאשר נזכיר לפנינו בס"ד. הנותנים צדקה עבור המתים לחיים צריך להודיעם כדי שיתפללו על המתים שכן משה התפלל על עצמות יהודה ואף הנהנה מן החיים צריך להתפלל עליו דכתיב ושכב בשלמתו וברכך. וראינו כמה מעשים בגמ' ובירו' שהעניים היו מתפללים על הנותנים להם צדקה בפרט בשבת פרק במה אשה חד סב פגע בתרין תלמידים מן דר' חנינא אמר לון זכון עמי וקצון פלג עגיל ויהבון ליה אכל וצלי עליהון אמר תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא נפקין בשלם וחוזרין בשלם ואישתזיבו מנשיכת נחש. והמתענים על אחרים בשכר שנותנים להם יכוונו שלהיות נשמות ישראל ממחצב א' כי הם גוי אחד הנצוץ שבנשמתו שיש לו שייכות עם אותו פלוני שמתענה עליו יקבל תקון בתעניתו ויהיה כמו מלאך מליץ אחד מני אלף ובכחו זה יבקש רחמים ויתפלל על אותו החולה או האסור או שבוי או מי שחלם חלום והמענה אותו מכוין שברבים יהיו אתו כדי שתקובל תפלתו עמהם בכח הצדקה והשכר שנותן להם לכופר נפש. על כן אל יבישוהו מסברו וטוב להוסיף מעין המאורע לאיש ההוא בענינו שאומר בשומע תפלה כי שם הותר לשאול כל מיני צרכים ויאמר ביום תעניתו איזה מזמורים הנאותים לפי דעתו לפי צורך האיש ההוא שמתענה עליו. ועל רשע שמת טוב להתפלל עליו ולעשות צדקה לכפרת נפשו אפי' אחר י"ב חדש בכל חדש ובפרט בסופו שאז גובר מדין במיעוט הלבנה והנהגה על ידי הוי"ה אחרונה מי"ב גבולי אלכסון שהיא דין יותר מהשאר כנודע. ואמרו שמלחמה גדולה בין המיימינים והמשמאילים קודם קדוש הלבנה ככתוב בתשובות הגאונים וכבר הובא בספר קול בוכים מהגל"אנטי ז"ל. ולכן מפייסים הרצון בחטאת ר"ח וזה טעם לתענית בחסרונה של לבנה להיות כי בסוף החדש תתגבר הדין מחמת המיעוט וכתיב והיה מדי חדש וגו' ואומר ואשם לא תכבה וכן מתפללים לפני שבת וראש חדש ואחריו על אותם שלא שמרו שבת וי"ט כהוגן. והחי המענה ומסגף נפשו למעט פורענות המת זה ודאי מועיל לאותו מת מפני יחס הנפשות אלו עם אלו שע"כ כל ישראל ערבין זה לזה וזהו סוד חטאת הקהל עבור יחיד אחד וכ"ש אם הוא קרובו ואצ"ל בנו. והנהנים מן הצדקות שהניחו המתים תוך שנה בפטירתו יאמרו והוא רחום יכפר עון בזאת ההנאה שאני נהנה על אודות פלוני בן פלוני וחטאתו תכופר ונפשו בטוב תנוח על גורל הצדיקים בטוב שמטיבין להם לעה"ב ורוחו תרגיע בחלק הטובים בג"ע ונשמתו תתעדן בטוב הצפון ותדבק בצרור החיים את ה' אלהינו עם שאר כל הצדיקים שבג"ע ולנקבה יאמר בלשון נקבה אם הוא ובני ביתו נהנים יאמר בהנאה שמהנה אותנו נפש פלוני ואחר שהתפללו על מרגוע הנפש ועל מנוחת הרוח ועל עדון הנשמה יתפללו ג"כ על הנפש השוכנת בקבר כי שם הבלא דגרמי ועצבונא דבשרא. ועל העצמות בפסוק ונחך ה' תמיד וגו' תשכב בשלום ותישן בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום:
21
כ״בומכאן מודעא רבה לעניים המקבלים ונהנים מקופות של צדקה החוזרים בבתי כנסיות וכן ממעשרות שמעשרים איזה בעלי בתים הן עשירים הן בינוניים שחובה עליהם להתפלל אל ה' עבורם ובעד קהלות הקדש ואצ"ל שיזהרו הרבה מאד שלא להוציא המעות ההם רק לצורך פרנסתם ופרנסת אנשי ביתם ולא יבעטו בהם בקנות מהם מותרות ואכילות גסות ובצחוקות כי אם ככה יעשו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. ואמרו בערובין כי הענקת עבד עברי שלא היה פחות משלשים סלע כדאמרינן בספרי ובמסכת קדושין היה לעצמו ואין ב"ח גובה ממנו. ור' יהודה אומר בפ' המקבל ופ' האומנין שאם בע"ה נתן מעות לעני ליקח בו חלוק לא יקח טלית שכל המעביר ע"ד בעל הבית נקרא גזלן וגם שאין הלכה כר"י יודו מיהא רבנן שאין לבעוט במעות צדקה כי סלקו שעבודא דב"ח מדאורייתא ממעות שקבץ עני בקבוצו כדפסק מהרר"י קאר"ו בסוף סי' רנ"ג מיורה דעה. וסמ"ג בסוף הלכות מגילה פסק כפי גירסא אחת לחומרא כר"ע דאמר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי לקנות מהם רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר ואפי' תימא דאמדינן דעת הנותנים שלא יקפידו מזה ודאי יקפידו לבל ירדו לטמיון במותרות והלעטות. ובזהר פ' בשלח בביאורו ד' מיני מזונות אשר בהם נזון כל חלקי המציאות ראשונה הוא מזון העולם הבא מן השמים והארץ. הב' מזון הבא ממדת צדק לעניים. הג' מזון החולים הבא מת"ת כדכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי שמשם ארוכה ומרפא מכח כ"ע ומזונם הוא חלב ודם במזון הקרבנות. הד' מזון החכמים הבא מהחכמה שמחיה בעליה. הנה שאמר בפירוש כי מזון העניים בא אליהם מצד הדין והעשיר הנותן לו מזון ממתק אותו הדין שלכן נקרא גמילות חסד. וא"כ אל יבעטו במה שבא להם מצד מדת הדין פן תקפוץ ח"ו ידיה יותר ויותר עליהם מלבד כי עון זה גורם שהעשירים יקפצו ידיהם מהם וצועקים ואינם נענים. וצריך הנותן צדקה שיתפלל לה' ימציא אליו אנשים מהוגנים ראוים לקבלתה ומאותם בפרט שאינם נהנים מהעה"ז אלא בברכות הנהנים על כל דבר תחלה וסוף כי זה עקר גדול לכל אדם כדאמרי' האי מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מלי דברכות כי הברכה היא מזון הנפש הנהנה ברוחניות הדבר הנאכל המתעורר בסוד ההבל העולה מהברכה כאש שבאבן שאם אין מכים אותה לא יתהוה ויתראה החוצה. כך הברכה היא הבטישה באור עליון כי יהל על הדבר הנאכל ויתעורר הרוחניות הכמוס בו ע"י השר המגדלו כי בכח הברכה גם הוא משורר למעלה ועונה אמן אחר ברכתו וע"כ מי שאינו מברך נקרא גוזל שמלבד הפשט שאותו הפרי אינו שלו עד אחר ברכה כדאמרי' בגמ' על קושיית השמים שמים וגו' וכן בירו' דברכות על פסוק אמרת לה' ה' אתה וכו'. עוד נקרא גוזל השבח שהיה משבח השר והממונה ההוא בכח הברכה לה' ועיין בר"מ פ' עקב כי הפליג לדבר בסוד ברכות הנהנין ובפרט כשעונין אחריהם וכן בכל הברכות אך אמר שסוד ברכות התפלה עולים על הכל ושם זכר עשרה דברים הצריכים לכל הרוצה לאכול על שלחנו מתכא דמלכא עילאה ובפרט ביום שבת שסוד אכילתו הוא ע"דן נ"הר ג"ן ואם חיוב הברכות לכל מי שיהנה כ"ש לעניים המקבלים מצד"ק וצדק"ה כי מאד צריכים שמור בהוצאת הצדקה כנזכר ובהנאתם ממנה ויתנו לה' תודה בברכות וברכה אחרונה אמרו שהוא כדי שיתברך המזון שבמעיו שברוחניית הברכה תהיה ברכה תוך המעיים ולא יתהוה מהמאכל מותרות המעפשים גופו וסרכות יען כי החצונים אין להם אחיזה במעיו בכח הברכה שבירך אחריו כי עבור ההשתלשלות מהפה למעים יתהוו בו מותרות ע"כ צריך לברך שנית אחריו להרחיקם ממנו ובזה ישבעו לחם ושארו מזון ויהיו טובים ובריאים ויראה מראיהם טוב כמו דניאל וחבריו. ואמרו ג"כ שאין ליתן לאכול למי שלא נטל ידיו והאוכל בלא נטילת ידים מלבד רעות רבות המשתרגות אליו עוד יאחזוהו חבלי עוני. ע"כ העניים בפרט יזהרו מזה כי אם כן יעשו יזכו עצמם והנותנים עמם ויהיו טובים לשמים ולבריות. וכן הכהנים הנותנים להם פדיוני הבכורים שהוא לפדותו מסטרא דשמאלא מכח הנחש המתגבר בבטן המבכרת ולכן ממשיכין עליו כח הימין מכהן איש החסד והוא בכח רחמיו מקבל פדיונו לפצות כח הדין מעליו כי צריך להוציא המעות ההם לפרנסתו ואם יקנה בהם דברים של מצוה כגון סעודת שבת ויו"ט ור"ח וכדומה הרי מה טוב ואל יבעוט בהם וכן כל מתנות כהונה כי נתנו להם למשחה ולגדולה כדרך שהגדולים אוכלים מאן רבנן שכל סעודתן היא מצוה ואוכלים לשובע נפשם כנזכר ואמרו בפ"ב דבכורים על משנת ונתנות סעודתן כהן שכונת המשנה שאינו בקי בטומאה וטהרה אבל הוא מחזיק בתורת ה' כי בפ' הזרוע אומר שמי שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנות. והעשיר יתן צדקה בסתר ולא בגלוי כי אז נקרא זורע לרוח ולא יקצור שכרה. ועוד כי תפלה בלא כוונה ומצוה שלא לשמה מעוררים קטגורא ח"ו ודברים אלו נמוקם עמם ודבר שפתים בזה אך למחסור:
22
כ״גמדברי ברזילי הגלעדי שאמר אמות בעירי לראה כי יש הנאה למתים שבניהם ואוהביהם ילכו על קבריהם להשכיב אותם ולבקש לנשמתם טובה ומטיבים להם באותו עולם ותפלת הבן על אביו שלמדו תורה וכן תלמיד על רבו ותלמידי חכמים הלומדים זה עם זה ודאי תהיה יותר רצויה ותעשה להם יותר נייחא מתפלת אחרים ובפרט בשבעה ימים הראשונים בביתו או על קברו וראיה ממה שהובא בזהר פ' ויחי בחד מן תלתא מלין דבעא ר' יצחק מר' יהודה הוא דיזיל לקבריה כל שבעא יומין ותבעי בעותך עלי ומשם נראה ג"כ כי זכות גדול לאב אם בנו עוסק בתורה שנתוספו לו חיים בגין דיזכה ר' יוסי בריה באורייתא. וכן הוא מתחלה חילה פני ר' יהודה שילמד בנו תורה ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותם כשיעשו הבנים הוא כאלו יעשוהו האבות כי ברא מזכי אבא. כיון שע"י האב זכה הבן. והמתים מתפללים על הבנים בפרט שנאמר ותעל שכבת הטל פלפול שכיבת שוכני קבר. ההשכבה שנהגו באיזה מקומות לאומרה בקבורת המת ובכל ז' ימים בביתו אחר התפלה וכן בכל עת שהולכים לבקר המתים הנה הוא בתחלת הספר. מנהג זכירת המתים בשבת אין ספק שזכירתם ביום המנוחה מועיל להם מאד מפני שהם נחים וע"י הזכירה נשמתם מתחדשת שיש תלייה לשם עם הנשמה ע"ד שאמרו בילקוט אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה איני יכול לעמוד על מניינם א"ל טול ראשי אותיות של שבטים שכל שם מורה על מהות ועצמות האדם ואמרו בירו' דסנהדרין פרק חלק על פסוק וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה רבי ברכיה בשם רבי חלבו אף שמותיהם פרחו מתוך טימסותיהם ופירושו קונטריסים שביד אחרים שהיו שמותיהם כתובים בהם. והנה בהזכרת שמו במנוחה מתחדשת שם מנוחתו ויהיה עתה במנוחה ודיוקן נשמתו מאירה. ומצאתי כי המלאך שאל ליעקב מה שמו יען כי עקר החיים והמות תלוי בשם האיש וגם במזל ומטעם זה הנהיגו קצת מקובלי אמת שלא לקרות שם בניהם כשמם והרבה סודות דברו החכמים בשמו של אדם. וכן רבנן אמרו שמא גרים ור"מ הוה בדיק בשמא. ואל תקרי שמות אלא שמות וע"כ לא מסקינן בשמייהו של רשעים ושנוי השם ושנוי מקום והתשובה משנים צבא השמים ומערכת הככבים כמו שלדברי קצת אחר חטא הקדום נתחדש כוכב אחד ברקיע הביאו בעל העקדה פ' בראשית שער ט'. ומצאתי בציוני בפ' בראשית גודל כח התעוררות תחתון הן לטוב הן למוטב כי אמר שמאנוש ואילך בא רפיון וחולשה בעולם ואמר בשם איש סודו כי היו מהלכים מסוף העולם ועד סופו ומביאים כסף וזהב ומרגליות ועשו מהם עבודה נכריה בארבע רוחות כשיעור אלף פרסה והיו מורידים חמה ולבנה וכוכבים ומזלות לשמש להם כדרך שמשמשים לפני הקדוש ברוך הוא כי שמחזאי ועזאל למדום כל מיני כשופים ואז קטרגו המלאכים ואמרו מהאנוש כי תזכרנו וע"כ אמרו אנוש שהיה ראש לע"ג. ואז עלתה השכינה ובזה לא יפלא ממנו יחס שם האדם עם המזל. וכ' בעל נוה שלום פ"ד מאמר ה' כי השם מורה על המהות. וא"כ חלוף השם מורה על חלוף המהות. ופירש בעל יפה מראה בר"ה פרק ראוהו ב"ד על מכאן היה ר"מ דורש שמות כי מה הוא שהמניח השם יסכים בו למציאות האדם. כדאמרי' בפ"ק דברכות מנלן דשמא גרים וכמו דחזינן נחש נחשת שעשה משה שהשם הסכים עם עקר מציאותו. גם שם של אדם יורה על עקר מציאותו שהוא הצדיק והרשע. ואם כינו אותו בשם אבותיו כוונתם שרוחו ונשמתו אליו יאסוף ולא יכרת שם המת מעל נחלתו ולא ימחה מישראל שמו. והגורל מה' כל משפטו. וכשמזכיר שמו במנוחה אחר מיתתו צריך כוונה מפני שדבור התחתונים פועל בעליונים מאד בסוד הבל פה העולה כנזכר ובפרט אם יזכר המת מבנו או מקרובו ובבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו וכ"ש אם הוא בנה אותה או הקדיש בה הקדשות שהכל מסייע להשכין נשמתו בענג שמתגלה באותו היום קדוש על הנשמות קדושות וכמו שהקדוש ב"ה מקדש נשמות הצדיקים החיים כ"ש שנשמות המתים ג"כ יקבלו מנוחה וענג ובפרט על ידי התעוררות המזכירים אותם: וברגלים מנהג לעשות זכרון נשמות ונדבות ביום טוב שני כי היום טוב שני אנו עושים אותו לכבוד שכינה שעמנו חוצה לארץ כדי שתתעכב בעבורנו ההארה הנוספת ביום טוב שני. כי להיותנו חוץ מארצנו אנחנו צריכים הארה יתירה וכמו שהאבות קיימו התורה קודם שנתנה להשכין שכינה עמם כן נהגנו אנחנו ביום טוב שני להשכין שכינה עמנו וזהו דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם והנדבות והזכרת נשמות זוכרים עמהם גם נפש אברהם יצחק ויעקב שהרחיבו גבול השכינה וכן נעשה אנחנו ביום טוב שני והזכרת הנשמות מוסיף אור למעלה ולכן מנהג הרוב להתנדב שמך לכפרת הנפשות כי הנרות בכנסיות הם מוסיפים ראיה והארה בנרות שלמעלה דבוצינין מתדלקן ונהורין נהרין וזהו העלאת הנרות שאמור בהדלקת המנורה במשכן ובמקדש כי היה מטיב בבקר ובערב נרות עליונות המכוונות נגד המנורה המאירה נגדה ועוד שבנר על ידי הכלי והפתילה והשמן והמים נעשה היחוד מד' אותיות שבשם ומאירים בכח החכמה שממנה מוצא השמן והשלהבת למעלה מהם רמז לקוצו של יו"ד על כן הרוב מתנדבים שמן אך גם צדקה אחרת זכות יחשב להם. וביה"כ גם כן יש כפרה לחיים וגם למתים כדאמרי' כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים כי בסוד לפני ה' תטהרו נכללים גם כן נפשות המתים כי צנור הנעלם מהכתר אל הבינה נפתח ביום האדיר ומתבשם הכל. ולכן נהגו להדליק נר כפרה לאביו ולאמו ביום הכפורים וכן לכל מתים ואין לכבות אותם במוצאי יום הכפורים: והצדקה תועיל למתים אם היה מנהגם לעשות אותה בחייהם ואם ישלשנה מחיים ודאי כי יותר זכות תחשב לו שעל זה נאמר מצוה לקיים דברי המת:
23
כ״דמצינו כי המתים מתפללים על החיים שכן כלב נשתטח על קברי אבות וממעשה שאירע לרבי אבא הובא בפ' שמות דף י"ו ע"ב נראה זה ברור ששאל למת א' שהיה לחמא בר ליואי וא"ל ואתון ידעתון בצערא דחיי והשיב לו שר הקבר אי לאו בעותא דילן על חיי לא יתקיימון פלגות יומא וכבר נודע התעוררות המתים להתפלל בעד החיים בעת צרתם באמצעות ס"ת כשר המביאין אותו לבית הקברות על ידי בעלי תורה כאשר הובא בזהר פ' ויחי דף רכ"ה ובפ' אחרי מות דף ע"א אך צריך תשובה גדולה והכנות רבות וספר תורה כשר יעויין שם וכן בליל הושענא רבה שבו חתימת חיי האדם כי בשמיני הוא חתימת הפרנסה ובלילה ההוא הנשמות יוצאות ומתפללות על החיים ושוטטות לשמוע הגזר דין ופעמים מודיעים לחיים בחלומות ובספר החסידים בסי' תנ"ב הביא מעשים על זה: מצאתי כתוב כי הנפש חונה בעצמות של מת ובזה נבין מה שאמרו חכמינו ז"ל באיזה עונות ותהי עונותם על עצמותם וכן מה שאמרו עבירה קשורה בו ככלב ירצו כי נטרדים עצמותיו על דרך גלגול עצמות יהודה שהנפש היא הנכרתת ממקורה. ובזה יובן ג"כ צער גלגול מחילות שהיא לנפש לבד שבהיות המתים בארץ ישראל אז יושפע עליהם הרוח שנאמר והבאתי אתכם אל אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם ויש קצת סיוע כי הנפש חונה בעצמות ממה שספרו כי איש אחד בא לפני שלמה לירש ממון פלוני וגם אחר עמו שהיה אומר שהוא בנו וגזר שלמה שיקיזו שניהם דם ושיטבלו עצם מעצמות המת בדם כל אחד מהם ומאותו שנצבע העצם בדמו אמר כי ודאי הוא בנו על דרך כי הדם הוא הנפש. וכתוב בזהר פ' תרומה דף קמ"א כי הנפש נמצאת תוך הקבר כשהגוף בלוי בעפר ואז מתגלגלת בעולם ונמצאת בין החיים ויודעת צער שלהם ומתפללת עליהם. ואמר במקום אחר שכל זמן שהעצמות הם באותו קבר הנפש נמצאת שם והיא מתגלמת בדיוקן שהיא תוך הגוף וכל עצמותיו בההוא דיוקן עולים ומשבחים ומודים להקב"ה הה"ד כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אומרות אינו אומר אלא תאמרנה. ולכן מנהג החכמים לנענע עצמם בחיים בעת שאומרים שירות ובעסקם בתורה כי הוא שומרת האדם בקבר כדכתיב בשכבך תשמור עליך בקבר ואלמלא נתן רשות לעין לראות היה רואה בלילה שיוצא השבת ובלילי ראש חודש ומועדים כדיוקנאות על הקברות המודים ומשבחים להקב"ה. ובליל ר"ה כל הנפשות משוטטות ומתפללות על דין החיים וזהו סמך למנהג האשכנזים שהולכים ערב ר"ה להתפלל על הקברות ומנהג מיוסד על פי ותיקין הוא כדי לעוררם בכח התשובה שעושים שם להתפלל בלילה ונפש הזאת רואה הצל שנוטל ממונה א' עם אלפי אלפים ורבבות עמו בליל הושענא רבה דנפקין פתקין מבי מלכא ומעלין אותו הצל למעלה. ואחר ראייתה חוזרת לקבר ומכרזת לשאר מתים פלוני עתיד לבא גבן ואם צדיק הוא כלם שמחים ואי לא אמרין ווי שהדין מתגבר על שאר מתים בבא אצלם רשע ולהפך בבא צדיק הדין מיקל ע"כ אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו טוב לצדיק וטוב לשכנו ושכנו יהיה מלשון שוכני עפר הגם כי דברים הם כפשטן ג"כ ואמרו שאותו הצל מעלין אותו לעבד נאמן מטטרו"ן והוא מעלה אותו למקומו דכתיב כעבד ישאף צל ומשם ואילך מתוקן מקום לאיש ההוא בג"ע ומקום לנפש לנוח וליהנות בעת שמשוטטת והולכת לפי שיש נפשות שאין להם מנוחה ועליהם כתיב ונפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. שאין לה מנוחה יומם ולילה. וזהו עונש גדול מכל. ויש נפש שנכרתת עם הגוף עליה כתיב והכרתי אותה מקרב עמה ואין לה זכר כלל ויש נפש שאינה נכרתת עם הגוף אלא כריתתה ממקום אחר עליה כתיב ונכרתה הנפש ההיא מלפני ואינה שורה עליה הרוח ואונה יודעת מדברים של מעלה כלל והיא כנפש הבהמות ואין לה מנוחה ובהליכתה פוגשת בממונה הנזכר עם חיילותיו ומראים לה כבוד הצדיקים וכבוד רוח שלה ומתדבקת בו במנוחה תוך מלבוש הרוח ואז יודעת מדברים של מעלה וכשאותו רוח עולה להתעטר תוך הנשמה עליונה למעלה מתקשרת עמו ומאירה ממנו כירח המאיר מן השמש ורוח מתקשר תוך נשמתו ונשמה מתקשרת בסוף המחשבה שהיא סוד נפש למעלה ואותו נפש מתקשרת בתוך ההוא רוח עליון ואותו רוח מתקשר תוך נשמה עליונה ואותה נשמה מתקשרת בא"ס ואז הוא נייחא וקשורא דכלא מעלה ומטה בסוד אחד ואז הוא נייחא לנפש למטה ועל זה כתוב והיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך בסוד וקשר אחד ועד"ז בירידתם מלמעלה למטה הירח כ"י שהיא נפש עליונה המאירה לארץ ולדרים היא מלאה ומאירה מכל מחנות ומרכבות עליונות ועושה מכלם גוף אחד שלם המאיר כאור וזיו עליון וזה ירמוז לעשר נצוצות מאור המלכות המתפשטות להחיות עולם הבריאה המאירה מאור עליון כדמיון זה יורדות נפש התחתונה מאירה מכל צדדין מתוך אור הנשמה ומתוך אור של הרוח ויורדת ומאירה לכל מרכבות ומחנות שהם אברים ועצמות ועושה אותם גוף שלם המאיר כאור עליון מצד צורת הדיוקן שלו שהוא צל מהעליונים הדא הוא דכתיב והשביע בצחצחות נפשך נפש ממש ואחר כך ועצמותיך יחליץ שעושה מהם בקבר גוף שלם ומאיר כאור עליון והוא קם ומודה ומשבח להקב"ה כדאמרי' מפסוק כל עצמותי תאמרנה וזהו ניוחא לנפש מכל הצדדין:
24
כ״הממה שהעלינו מסולת נקיה מדברי חז"ל ראינו כי הצדיקי' זוכים לג' נייחות אחר מיתתם דכבר אמרנו שהרוח נכנס בג"ע ומצטייר שם בדיוקן הגוף בעה"ז במלבוש שמתלבש שם ומתהנים שם בהנאות וכסופין דזיו דג"ע ובשבתות וחדשים ומועדים עולה למעלה ומתהנית שם וחוזרת למקומה ועל זה כתוב והרוח תשוב אל האלהים תשוב ודאי בזמנים אלו נשמה עולה מיד למקום שיצאה משם ומחמתה מתדלקת נר שהוא אור חדש כי יגיה בגינה למעלה וזו אינה יורדת למטה לעולם ועמה נכללת המדרגה העליונה שהיא כלולה מכל הבחינות מעלה ומטה שהיא מלכות שמים. ועד שהנשמה עולה להתקשר במקומה הרוח אינו מתעטר בעטרותיו בג"ע של מטה והנפש אינה מתיישבת במקומה ובעלייתה לכלם יש נייחא. וכשבני העולם בצער והולכים לבית הקברות הנפש מתעוררת ומשוטטת ומעוררת לרוח והרוח מעורר לבחינת האבות שבג"ע ועולה ומעורר לנשמה ואז הקב"ה מרחם על העולם וכשהנשמה מתעכבת מלעלות למקומה הרוח עומד לפתח ג"ע ואינם פותחין לה ומשוטטת משם בעולם ואין מי שישגיח בה כמו שבני אדם אינם משגיחין בעה"ז על מעשה המצות וכן הנפש משוטטת בעולם ורואה הגוף המעלה תולעים ובאותו הדין ונפשו עליו תאבל וכל זה הוה על צד העונש. ועד שהנשמה מתקשרת במקומה נפש אין לה אור מעצמה כלום והיא המשתתפת בגוף לזונו ולענגו בכל מה שצריך כד"א ותתן טרף לביתה. בית הוא הגוף ונערותיה הם אברי הגוף רוח רוכב על נפש זו לשלוט עליה ומאירה בכל מה שצריך ונפש היא כסא לו נשמה שולטת ומאירה לרוח מאור החיים שבמלכות ועד שהנשמה העליונה אינה עולה תוך מקור עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין ומתמלאת ממנו תדיר בלא הפסק הרוח לא נכנס בג"ע והנפש העליונה אינה מתישבת במקומה תוך הגוף למטה הכי נמי מתפרשן בבר נש וכיון שכלם קשור אחד נשמה עולה למעלה תוך מקור הבאר. רוח נכנס בג"ע כדוגמת העליון. ונפש מתיישבת תוך הגוף בקבר. ונפש שלמעלה המתיישבת תוך הגוף תוך ההיא קליפה קשה זהו נקרא קבר עליון ועד"ז נפש תחתונה למטה בקבר תחתון וכל עת שהעצמות נמצאים תוך הקבר נפש זו נמצאת שם. וכבר אמרנו איך מתעלית נפש זו לשבח קב"ה בשבתות וי"ט ור"ח בדיוקא הגוף עם העצמות. ובעוד האדם חי אמרו בתקון ס"ט דף ק"ט דרוח יורדת ועולה בגוף ומתפשטת בכל ורידי הלב המנענעים הה"ד אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו אבל הנפש קבועה בלב כאשה הקבועה בביתה ושם אמר כי השקרים גורמים סלוק שכינה מעל האדם. וראיה מפ' חלק ממעשה דאיתרע בההוא אתרא דשמיה קושטא שבאור פני מלך חיים. וכתוב בספר החסידים בסי' תתשל"ו כי הנפש היא במיתה כמו בחיים וזהו שאמרו חז"ל שהבועל שפחה חרופה נקשרים יחד והביא שם מעשה מאחד שלא ראה צל על ראשו בליל הושענא רבא והתענה הוא ואוהביו צומות הרבה ופיזר נתן לאביונים בשפע וחי. גם מזה יראה כי תעניות אוהביו ורעיו של אדם מסייעים אותו להעביר מעליו הגזרה מהטעם שכתבנו. עוד אמרו כי לנשמות יש להם ספרים ערוכים על השלחן וכמו שרגילים בחייהם ללמוד כן לומדים במותם וכבר נתראה למשכילי עמנו דוגמא מזה ועיין לקמן בשם ספר הזהר מהו סוד השלחן של צדיקים בג' רגלים. והרב יוצא לקראת התלמוד במותו ולכן אמרו באותו תלמיד שנתחייב שריפה למקום הניחו לו שאדם גדול שמש כנראה מדברי הגמרא ואולי אז ר' יוחנן אחז ביד אלישע אחר שבא לקראתו כי שנה תורתו והעלהו עמו לג"ע. והמתים שמחים במיתת החיים אוהביהם ומתפללים עליהם קודם מותם. וע"פ מה שאמרנו שהנפש היא בעצמות ומתראים בדיוקן שהיו בעה"ז ע"כ צריך ליזהר שיהיו כל אבריו עמו בקברו ובפרט אותם שאין להם חליפין. וראיתי נוהגים שאפי' שני הלסתות שאין להם חליפין מצניעין אותם להקבר עמהם וכ"ש אם מחמת חולי הוצרכו לחתוך לו אבר אם אפשר להם יקברוהו עמו וראיה מדוד דאסיק רישיה לגבי גופיה דאבשלום. עוד אמרו כי יש עת מיועד לרוחות להתאסף יחד ואז פעמים קובלים זה מזה כדאמרי' דלא נימא לרב מילי עלי. ואמרו בירו' דסוטה פרק ה' שאמר רבי אלעזר בן עזריה לר"ע דאמר אליהו בן ברכאל זה בלעם. אי לית הוא עתיד להתווכח עמך. ואמרו במסכת חגיגה פ"ג בגמרין על אותו הרוג שהרג יהודה בן טבאי שלא כדין ואחר שמת יהודה לא היה קולו נשמע כמו שהיה נשמע בכל יום שהיה משתטח על קברו וא"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ממאי דילמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעיה. והמתים מתווכחים בב"ד של מעלה והצדיקים עושים ביניהם שלום. וכשהמלאכים מקצת מחייבים ומקצת מזכים כפי מה שפוסקת עיר וקדיש שנקרא בגמרא רוח פסקונית כן גוזרים מלמעלה. ואמרו בפ' פקודי כי גבריאל הוא שליח העה"ז ולכן הוא לבוש הבדים שמתלבש בלבושי העה"ז כמו שהנשמה מתלבשת לבושים דוגמת העולם העליון כדי לעמוד שם. וזה מעשיו מושכים מאור זיו העליון לבוש ליראות בו לפני קונו ומתוכו מסתכלים באספקלריא המאירה לחזות בנועם ה' כי להשיג אורות עליונות צריכים לבושים על דרך הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וכן משה ויבא משה בתוך הענן ואחד מתכליות בריאת העולם היה להיות לבושים לאורות והדרוש רחב במקומו:
25
כ״ואם היה לאדם לב רחב כשלמה ויכול לעסוק בתורה בחייו ולא שמש כל צרכו בפשיעתו כשמתווכחין עמו באותו עולם לא יבין לומר האמת באופן שלא יודו לו בישיבה של מעלה ולא יזכה לבא בהם. ואם אדם טורח בזה העולם לדעת אעפ"י שאין לו לב עתה יהיה לו לב במתיבתא דרקיעא. וכתוב בפ' וישב דף קפ"ה ע"א אורייתא לא אתנשי מדמיכי עפרא דהא כדין ינדעון כל ההיא אורייתא דשבקו כד יסתלקו מהאי עלמא וכל מלין מזדכאן יתיר מכמה דהוו בהאי עלמא דהא כל אינון מלין דאיהו לא יכיל לאדבקא לון כדקא חזי ואיהו אשתדל בהו כולהון עיילין במעוהי מתקנן ואורייתא תמלל ביה והיינו דכתיב והקיצות היא תשיחך. ושני מלאכי השרת מסדרין תלמודו של אדם בפניו בצאתו מן העולם שלא יהיה לו בושת פנים לפני הקב"ה כמו שדרשו על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק. וא"כ אשרי העוסק בסודות התורה ובדברי רשב"י שכמו שטעם בעה"ז מעין עה"ב כן ישביעוהו מפרי מעשיו ותורתו ואמר מורי הגאון מפאנו זצ"ל כי שני מלאכים חלו הם יצ"ט ויצ"ה להיות כי הם שמעו מפיו תורה כל ימי חייו ונתקדשו שניהם על ידו שמשך אותם לבית המדרש ואם במתן תורה אמר בתקון כ"ב שכל אחד מהמלאכים היה עושה עצמו קול ופורח באויר וכל אחד מישראל שהיה אומר נעשה ונשמע היה שורה בפיו ומלמדו התורה כלה כ"ש שהמלאכים גבורי כחו של האדם המתהוים מתורתו ומעשיו בחייו שלומדים ומבינים אותו בעצם מה שלמד והגה בעה"ז וזהו ליגריס איניש בעה"ז והדר ליסבר בעה"ב לגרוס איניש ואע"ג דלא ידע מאי קאמר כי עתיד להבין ואמרו האי מאן דבעי למנדע אע"ג דלא ידע שבחא איהו ליה כי מי שטרח ולא השיג יזכה ויבין בג"ע ולכן טוב לגרוס ספר הזהר ותקונים ור"מ וכיוצא גם שלא יבין אותם. ובתקון ל"ח אמרו שהדבור שנעשה מלאך היה לשמור בחינת רוחם שמכחו דבר עמהם הקב"ה מעולם דמטטרו"ן ועוד דבר עמהם מכח הנשמה שבכסא שבה יורד השכינה העליונה כלולה משלשה ספירות ראשונות על זה נאמר מן השמים השמיעך את קולו. עוד דבר עמהם מאופן שמשם מוצא הנפש של אדם שעל זה נאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה שכן עליו נאמר והנה אופן אחד בארץ. הנה כי קדש רוחניות התורה שירדה מהאצילות העליון עולם הכסא עם כל גדודיו ועולם המלאכים בכללו ושמים וארץ רוחניים מעולם העשיה ומשם לשמים וארץ גשמיים עד שהעבירה זוהמת עם בני ישראל וקדשם. והצדיקים זוכים לעטרה שעל ראשם לעה"ב מפני שטהרו המוח שבראשיהם כדי שתהיה השכינה מתעטרת עליהם. ושכר המצות הוא כפי מה שממשיכים אותם בני האדם במחשבתם אם עובד לכבוד ה' הקב"ה בעצמו ישלם שכרו ואם בשביל שכר העה"ז יש לו שכר מעין עה"ז ואם בשביל ג"ע שכרו על ידי עולם המלאכים המשמשים את הגן אבל העובד שלא ע"מ לקבל פרס שכרו מלמעלה ממקום אשר עין לא ראתה אלהים זולתך ואין במצות למעלה מת"ת כנודע להיות כי בזה הוא אחוז בנוף אילן עץ החיים ואם לא עוסק בהם ויקחוהו וישליכו אותו הבורה וגו' ר"ל ופעמים בעה"ז נוצח שאינו צדיק לצדיק בפלפול כדי שיהיה לו עה"ז מלא. ופעמים כי הדור אינם זוכים בשמועות דאדם צדיק כישראל שהיו נשמעים לאחיתופל וכבר אמרו דטינא היתה בלבו. ואי לך ארץ שמלכך מנוער מן המצות דבתר רישא גופא אזיל ואשרך ארץ שמלכך בן חורין מדינה של גיהנם שהרב הדומה למלאך ה' צבאות אז הוא מוכן לקבל ממעינות של תורה עילאה ויכוין ההלכה על האמת והצדק:
26
כ״זאין הקב"ה דן את האדם אלא בפמליא של מעלה שלעולם פותחין בזכות ולכן נקרא ההיכל שבו הסנהדרין קדושים היכל הזכות לא כן היכל שכנגדו בקליפה הפותחים לעולם בחובה וכשהקב"ה גומר הדין אין מי שישיב עליו שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו: ויש עוד בקדושת ב"ד תחתון וב"ד עליון ודין האדם הוא בעליון דנפישי רחמיו. עוד אמרו כי הנפש החוטאת היא תמות דצריך למרק המשחית שעשה ביסורין ותשובה מועלת ואינה מבטלת הגזרה כולה אלא תולה היסורין עד שיקבלם עליו מעט מעט ובזה יתמוגג המשחית וגורמת התשובה חלישת כח המקטרגים ע"ד עת אשר שלט אדם באדם אדם רע באדם דקדושה לרע לו דאדם בליעל. והגר אחר שירשה מקומה של שרה והקל בעיניה ברחה ונתענתה תחת ידיה וזהו כוונת אברהם באומרו הנה שפחתך בידך וכוונת שרה לענותה כי חששה שגבר עליה כח הקדושה בביאת אברהם ואמר לה כי לא לקטה רק סריות שבו והראיה כי תכנע ותשתעבד תחתיה שהיא בסוד הקדושה ע"כ רצתה שרה לנסות זה בענות אותה כי לא היה לה כוונת נשים קלי דעת בענות אותה. ודימו שליטת החצוני בכח הקדושה לחיה גדולה שבלע אדם מזויין ולא חבלו בפיה להיותה גדולה הרבה וזהו סוד והלבנון באדיר יפול והאדם הזה שלא חובל בפיה יש בידו חרב פיפיות וירד לתוך מעיה של חיה זו והחרב בידו ובעודו בתוכה משחית בני מעיה בחרבו הקשה הנה ששליטתה בו הוא לרע לה בסוד ותבאנה אל קרבנה ומראיהן רע וגו' כמו כן התשובה גורמת חלישות כח במקטרגים. ולכן השב מאהבה יש לו שכר על כל עון כאלו עשה שתי מצות הא' החטא עצמו שנתהפך למצוה ומלאך רע נעשה טוב הב' המלאך החדש המתהוה מהתשובה פרטית שעושה לכל עון וזהו כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. כפלים נחמות ולכן נחמו נחמו עמי. והתשובה גם שהיא מיראה מועלת היא לנשמה להביאה לעה"ב שהמיתה עם התשובה כפרה עליו ובזהר פ' מקץ על פסוק וייראו האנשים דף ר"א ע"ב שם יש תוכחה לאדם שיזכור יום המות תמיד גם בתקונים כתב על פסוק יונה דרוש רחב על הנשמה והגלות אשריהם הצדיקים שתמיד מרבים שמן לנר נשמתם ורוחם בעה"ז וזוכים לבנים במיתתם כדאמרי' בפ' וישב דף ק"מ ע"ב. ואמרו בזהר פ' תרומה דף קכ"ח ע"א כי השתדלות התלוי במעשה המצות אסור ליקח אותו בחנם שרוח הקדש אינו נמשך על האדם במעשה המצות אלא באגר שלים ואמר שכתוב בספר שלמד אשמדאי לשלמה שכל מי שרוצה להעביר ממנו רוח הטומאה ולכסות רוח זרה ממנו כי צריך לקנות דבר הראוי לו לזה בכסף שלם ובהשתדלות רב וסגי שהוא בטהרת משכנו ורצון לבו ולא שיטה לבו לימין ולא לשמאל ואם לאו הטהרה תתרחק ממנו ולא יהיה בידו כח לקנותה כבתחלה לפי שרוח הטומאה תזדמן תמיד על הדבר שהוא חנם. ראה כמה גדול כחן של מעשה הצדיקים שאפי' זווג של ת"ח שאינם מולידים מתהוה מהם רוחות קדושות כדאמרו באברהם ושרה וכמו כן זווג הנעשה בקדושה גם שאין אנו רואים הויה מוגלמת מהם. מהטפות ההם מתהוה כחות מוכנות להתלבש בהם ניצוצות הנדחים מהקדושה והכל לפי הכוונה. והזווג שהוא עם אשתו קדושה בכוונה זכה יערה עליו רוח ממרום וידענו שהזווג שהוא להוליד כדומה נקרא בעילת קדושה והזווג שאין ראוי ללידה כגון המניקה והמעוברת גם הוא לצורך גבוה ונקרא בעילת מצוה ולכן קראו כן לבעילה ראשונה שאיו האשה מתעברת ממנה ועיין בסי' י"ח וי"ט מאם כל חי מהגאון מורי מפאנו ושם תמצא כמה מיני יעודים מוכנים לצדיקים ושם דבר מסעודת לויתן ובסימן כ"א מדבר מבהמות בהררי אלף ובסי' כ"א מזיז שדי:
27
כ״חברית כרותה לצדיק המקיים התורה מעוני דהיינו בעודו בגוף העני הלז שהוא מכח החצוני ומיניה וביה יכניעוהו לעבודת יוצרו במצות גשמיות סופו יהיה לקיים התורה מעושר בלבוש מלכות בעולם הנשמות במצות רוחניות ובתפלין של אור והכתוב צווח ואומר ואהיה שעשועים יום יום אינו אומר והייתי רק ואהיה בג"ע מקום השעשוע והטיול ואמרו בשם ספרא דחנוך שכל מצות של הצדיקים בארץ מתעטרים לעומדים לפני המלך ומשתעשע בהם הקב"ה ויורדין ועומדים לפניו בדיוקן אותו צדיק ומשתעשע הקב"ה באותו דיוקן ואח"כ נכתבים בספר זכרון לעמוד לפניו בקיום רב תמיד ועל הכסא דמות כמראה אדם כמראה כולל כל דיוקנין דמלין דחכמתא. והמתעסק בתורה שהיא נובלת חכמה של מעלה כמ"ש בתקון דף ע"ב כי חמה היא נוקבא לגבי שמשא לבנה נוקבא לגבי ירח ושם אמרו כי יש מ"ע פנים למטה מסטרא דישראל זוטא והוא מטטרו"ן שהוא מאור הנובל מחכעה של מעלה דבריאה ודאצילות המתעסק בה יזכה לעה"ב לאור החכמה העליונה המחיה את בעליה כאמרם ז"ל כל המלמד תורה בעה"ז זוכה ומלמדה לעה"ב שנאמר ומרוה גם הוא יורה. ואמרו במדרש רבה פ' ס"ד רבי ברכיה אמר בשם ר' יהודה. אין כל יום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלבנה בב"ד של מעלה. ובש"ר על פסוק לחם לא אכל ומים לא שתה בעה"ז אבל לעה"ב הוא אוכל מלחמה של תורה והוא שותה ממימיה. ומשה היה ניזון מזיו השכינה. ואמרו בזהר פ' תרומה דלית גבהו דאורייתא אלא בעלמא דאתי ווי למאן דאיהו גס רוחא במילי דאורייתא בעה"ז וכתוב בר"מ פרשת תרומה וכמה רזין עילאין אוקימנא במאן דאשתדל באורייתא דזכי לאתקשרא באורייתא דלעיל בהאי עלמא לא שכיך ולא שכיך בעלמא דאתי ואפי' בקבר שפתיה מרחש'. אורייתא כד"א דובב שפתי ישנים וכה"א דדיה ירווך בכל עת. והחכם נקרא בעל תורה דהוא ודאי מאריה דביתא דהא כל רזין דילה גליאת ליה ולא כסיאת מיניה כלום והוא במדרגת בן אחוז בעץ החיים והעבד הוא אחוז בעץ הדעת טוב ורע ואמר בר"מ פ' משפטים כי מדרגת נער שנאמר במשה כי היה כמטטרו"ן קודם שנדבק בעץ החיים וצד הרע שבו גרם לו לחטא כי מטה הראשון היה מעץ הדעת טוב ורע ובר"מ פ' משפטים דף קי"ז ע"ב פירש בסוד עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע רשע ורע לו. עוד אמרו בתקון ס"ו דף ק"א ע"א כי שבירת הלוחות גורם איבוד בית ראשון ובית שני ושני חרבנין היו תקון. והכנה לבית השלישי שמתחלה הוצרך להיות במדרגת הר ואח"כ במדרגת שדה ואחר יעלה להיות במדרגת בית ואז וגו' ונלכה אל בית אלהי יעקב כי זכותו יעמוד לעד והלוחות שניות היו מבחינת עץ הדעת טוב ורע שמשם נתנה תורה באיסור והיתר מימין חיים ומשמאל מות ולכן א"ר עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים ולא תהיו שוקלים שיש טהור לאבנים אחרים שיש בהם חיים ומיתה ולא עוד אלא כי תסתכנו בעצמכם שאבני טוב ורע הם בפירוד ואבני שיש טהור הם ביחוד בלי פרוד כלל. עוד אמרו בפ' תרומה דף קס"ה ע"ב פקודין דאורייתא גרים לבר נש לאשלמא רוחיה ונשמתיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי כתיב כי נר מצוה ותורה אור צריך מעשה המצות בעה"ז לתקן הנ"ר וצריך עסק התורה להאיר הנר ונשים מתקנים נר זה והאנשים בתורה מאירים לההוא נר שהוא של מצוה שהנשים נתחייבות בו. עוד רמז אור הוא למאתים ושבעה עולמות הגנוזים בצד ימין ומאה ושלש בצד שמאל וכבר בארנו בסוף המעירי שחר שלנו מה הוא פי' עולמות בכל מקום מס"ה ותקונים ומספר כל עולמות אלו הם שלש מאות ועשר ואלה הקב"ה מתקן תמיד ומאלה מתפשטים כמה אוצרי חמדה הגנוזים להתעדן בהם הצדיקים על אלה כתיב להנחיל אוהבי י"ש. בכל אלה כתיב עין לא ראתה ואור ימין זה הוא נקרא אור ראשון ולעולם הוא עושה תולדות והוא זרוע בגן ועתה הגן גדל מספיחי ספיחים ובריש פ' פקודי אמר רע"ג דהוא גנוז ביה קיימין בני נשא בעלמא דין וכן התורה נזרעת תמיד בעולם ועושה תולדות ופירות ומפירות שלה נזון העולם. וא"כ בכל מצוה הנפעלת בעולם הזה מתהוה ממנה שני מיני יחוד האחד בגן עדן של מעלה והשני בגן עדן של מטה. וזה סוד השעשוע למבינים ומכ"ש שתתעלה מאד הארת המצוה הרוחנית הנעשית בגן עדן אחר המות ששם הוא סוד העבודה והשמירה המעולה ומעלה לשמים שיאה עד אין קץ שהתעוררות מיושבי הגן ה"ה נשמותיהם של צדיקים ששם כבודם יגרום השעשוע שהוא זווג הספירות וכמו שהמהלך בגן הוא שעשוע הקב"ה עם שכינתו כך והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן וגם זה יהיה זווג הספירות על ידי תקוני הצדיקים שהיו בעוה"ז ומי שהיה בן יעבד להקב"ה בחייו יזכה להיות עומד ומשמש כבן או כעבד במותו ויהיה לו מהלכים בעולמות הנזכרות ובזה טוב יום המות מיום הולדו. וכתב הגאון מורי מפאנו בפ"ק מחלק ב' מחקור דין שלו כי ביום החטא נולד המבטל שלפתח חטאת רובץ וביום המות יתבטל המבטל וטוביות המות הוא כי יטהר היצר הרע עצמו וכמו שהרע מכלה את עצמו כנגדו הטוב מתרבה מיניה וביה כי יסודו מהעפר הקדוש העושה תולדות ופירות כדאמרי' על מעשה הצדיקים שיש להם קרן ופירות:
28
כ״טולא זו בלבד שמור להם לצדיקים אלא מצותיהם יגדילו כ"כ למעלה כח הקדושה שאפילו גהינם יטהר ויתוסף על גבולי הגן עדן וזה לפי ששכר מצות בהאי עלמא ליכא וחסידה שהיא השכינה בשמים ידעה מועדיה וחושבת מחשבות להכין לעת קץ. וכל המצות והמעשים טובים בעושים ישראל היא אוצרת אותם בגן עדן וכל חדושי תורה שמחדשים ישראל עתידים הם לאומרם לעוה"ב בתוספת בינה כנראה באדרת נשא כי אחר שסיימו רבי שמעון בן יוחאי וחביריו י"ג תקוני אריך. קודם התחלתם בתשעה תקוני זעיר בישר רשב"י לשבעה עיני ה' שנשארו מהעשר שהיו כי קב"ה גמר דין דלעלמא דאתי יאמרו הם זמנא אחרא כל אינון מלין קדישין ובין דא לדא הם כמוסים בגן עד כי יבא עת שלמותן ומצרף גם כן כל מחשבות טובות של ישראל למעשה ואפי' הקרבנות נעשים למעלה כאלו ב"ה היה קיים כי מיכאל מקריב למעלה עבורנו כבשים של אש וזהו ואישי ישראל ותפלתם כדדרש הגאון מורי מפאנו על פסוק שמחנו כימות עניתנו בריש עשרה מאמרות שלו. והנה תמיד בכל יום מתרבים האורות למעלה בחדרי גן עדן מלבד הנשמות הקדושות והישיבות אשר מתוספת שם מדי יום ביום ולהיות כי אין שפע יורד למטה שהכל משומר לעת קץ לכן למטה בכל יום קללתו מרובה מחבירו. ואמרי' בירושלמי דפאה פ"ז יפין ספיחות שאכלנו בילדותינו מפרסקין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אשתני עלמא ועל דרך זה אמרי' במסכת גיטין אך למעלה בכל יום ברכתו מרובה. וזהו טעם דבעקבות משיחא חוצפא יסגי וכי יבא כנהר צר רוח ה' ינוססה בו כי אז הגן והעדן יהיה מלא על כל גדותיו משובע וברכת ה' והמולות המולות שרפי קדש נבראים ונוצרים ונעשים ממעשה התחתונים מיום חרבן בית ראשון עד יום הגאולה ולעת קץ כרגע יפתחו שערי הגן ואחריו שערי העדן תחתון ועליון ומרוב הכחות קדושות והארות עליונות שיצאו כלם יחד יתבסם ויטהר העולם ורוח הטומאה יעבור מן הארץ וגר זאב עם כבש וגו' ושעשע יונק שהוא מטטרון על חור פתן על נוקבא דתהומא רבה ויבולע סם מן סמאל וכן מכל כחותיו ואז יתקדש גם כן חללה של גהינם המכוונת נגד פתחי גן עדן והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא ברוך אשר לו נתכנו עלילות. ובזה נבין אמרם שלשה באים בהיסח הדעת. האחד משיח וגם עקרב שהוא החטא העוקץ בא משום שהסיח דעתו מן הקדושה. ומציאה כפשטה. ועיין בפ' כי תשא דף קפ"ח ופ"ט וצ' ושם משל נאה. הנה כי הצדיקים מקיימים בגן עדן עליון ותחתון מצות ומעשים טובים ברוחניות יותר גדול וזה מעין חותם המצות דוקא שעסקו בהם בעולם הזה: וממה שבא בהקדמת תקוני הזהר נראה כי הרבה מסייעים יש לאדם המגלים לו רזי תורה וכל שכן לעוה"ב. ראשונה יש אליהו עוד נשמות של מתיבתאן עילאין. המלאכים. שמות הקדושים הויות וכנוים. ועשר ספירות והארת הנשמות למעלה הוא מן הכסא ופורחין מצדיק חי עלמין ומאירין למלכות. ובעלי הקבלה פורחין לעולם אחר השכינה ועליהם נאמר לא תקח האם על הבנים ועוסקי בתורה לשמה הם בגדר זה וכן מניחי תפלין ומיחדי קריאת שמע ושומרי אות ברית קדש ומקיימי לולב באגדו וסוכה הם פורחים אחר השכינה. ובתקון י"ח אמר רבי שמעון בן יוחאי כי העוסק בתורת ה' כל הבריות מסייעים אותו כמה דאוקמוה כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה ואפילו שרפים וחיות ואופנים לא נבראו אלא לסייעו וכל העוסק בטל תורה לשמה טל תורה מחייהו ובתקון ס"ט דף קי"א אמר כי נצוץ נשמת מרע"ה מתפשט בכל צדיק וחכם שעוסק בתורה. וזהו משה שפיר קאמרת דאיתמר בגמרא ואמרו עוד כי העוסק בתלמוד לעתיד לבא ילך עם בעלי תלמוד אם במשנה ילך עם בעלי משנה וכן במקרא ואגדה. וירא אלהים יעשה לו מהלכים בין כל העומדים האלה. וכתבו שטוב להתענות קודם סיום המסכתא. וברבה פ' כי תצא אמר ר' שמעון בן לקיש כל מי שנכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בעוה"ז זוכה ליכנס שם לעתיד לבא שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ויהללוך לעתיד משמע ר"א אמר ר' יודן כל מי ששומע בקול תורה בעוה"ז זוכה לשמוע אותו קול לעוה"ב וכו'. וכל מה שעוסקים המלאכים וצדיקים בג"ע אינו רק בכ"ד ספרים ובתורה שבע"פ. ומבעי ליה לאדם להסתיר מעשיו הטובים מבני אדם שבזה שכרו יהיה נסתר מבעלי הדין שהקב"ה חופה עליו. כדאמרי' בירושלמי דמועד קטן על ההיא איתתא דאיענשא משום דהות מפרסמא עצמה בימי תעניתה וזה א' ממעלות התפלין שנקראי' כנפי יונה שמסתירים הנשמה מבעלי הדין כיונה המגינה בכנפיה. על כן אשרי אדם אשר לו שיח ושיג תמיד בסדרי זרעים וקדשים וטהרות וכן בשאר המצות שלא יוכל לקיימן במעשה יהגה בהם ועקימת פיו יחשב לו למעשה אחר מיתתו ובזה יזכה לקיים כל התורה כלה בעולם הנשמות וזהו שכר מצוה מצוה וכבר ידוע שסגולות המשניות הם להכניע היצר שהם בעולם דמטטרו"ן עץ הדעת טוב ורע ויכוין להרוג היצר בגרסתו כדאמרי' בדוד דקטליה בגרסתיה ועל כן אמר ולבי חלל בקרבי. ויועיל שנונם ג"כ לטהרת המחשבות ובזרעים מרבה זרע הקדוש לגן עליון ובטהרות מטהר עצמו ומחשבותיו ובקדשים מקדש עצמו ומקדש עליון וכן כל סדר ומסכתא יש להם סגולה בפני עצמה כאשר בארנו בסוף מעירי שחר שלנו. ואחזה אנכי אשית לבי כי טוב לכל משכיל לתקון נפשו לקרא פעם אחת בכל שנה ספר הסמ"ג מלבד כי כל הוגה בו יחכם וידע להדורי סברא בפלפולי התוספות וגאוני עולם. עוד סגולה נפלאה להרוג היצר ולהכניעו הוא לקום בחצות לילה לעסוק בתורה כי מלבד מעלות רבות שזוכה אליהם כמו שבא מזה למעלה ויבא ג"כ לפנינו בעה"י הוא הורג היצר ומכניעו וזה רמזו רז"ל באמרם הבא להרגך השכם להרגו כלומר בא השטן להרגך אין לך במה שתהרגהו אלא בהשכמה וזהו השכם ובזה אתה הורגו והטעם כי אז הוא היחוד מדת לילה ביום והיחוד הוא הריגת ס"מ ואם הוא ישן הוא נהרג כי השליט עליו המות לשינה כי היא אחד מששים במיתה. וזהו שאמר ההוא ספדנא נשים ימים כלילות על מי שמשים לילות כימים דהיינו היחוד שהיה מיחד היום עם הלילה. א"כ אשריו ואשרי חלקו ממי שהוא מתגבר כארי להשתעשע עם הקדושה בג"ע מחצות ואילך:
29
ל׳אם כן גדול כחן של עושי מצוה בעוה"ב למה ינום אדם הנלבב ויישן אם הוא כשכיר יקוה פעלו להרבות כבוד עליון ע"כ תמיד לא יחשה מתורה ותעודה ויהיה רץ למצוה קלה כבחמורה כדי שיעשה לו הכנה לקיים תורה ומצות בסוד רוחניותם שבגן עליון ותחתון. ואם ירצה לזכות לפתורא דדהבא מוסמכת מזכות ג' אבות הגומלים חסדים טובים ומירכין עילאין ומסיומא דגופא יסדר שולחנו בעוה"ז לפני ה' ולפני הפנים עליונים שלכן אמרו כי היה נקרא לחם הפנים להיותו שואב מהפנים עליונים. וצריך על כל שלחן דברי תורה וחלק לעניים דכתיב ונפש נענה תשביע ואח"כ אז תתענג על ה' מכל אינון עידונין דאתמשכאן לההוא כבוד עליון ואמרי' בפ' תרומה דף קנ"ו ע"ב כי שלחן יש לצדיקים בעולם ההוא שהמזון וספוק של עידון שאוכלים באותו עולם הוא כמו מה שאוכלים מלאכים עליונים ומזה אכלו ישראל במדבר והוא סוד הטל דנגיד ונמשך מסוד עוה"ב ומשם נזונים סוד נשמות הצדיקים בג"ע ומתהנים שם שמשם נשמות מתלבשות בגן כמו שהיו בעולם הזה ומתפשטים ממנו בשבתות ובמועדים ועולים לראות בכבוד מאריהון ולהתעדן בעדן עליון. ופירוש יבא כל בשר כי כל זה הוא רוח השולט על הגוף הנקרא כל בשר כמו שכ"ל עליון נכנס בגוף עליון וזהו ויתרון ארץ בכל הוא וזהו יבא כ"ל בשר לא הבשר דוקא ועל עידון זה כתיב עין לא ראתה. וכל העוסק בתורה על שלחנו יהב תוקפא למאריה ומלאך סוריא נטיל כל אינון מלין ושוי דיוקנא דההוא שלחן קמי קב"ה ושלחן כזה מטהר לאדם מכל עונותיו ומזכה אותו לטוב עליון לעולם הבא וצורך תקון עליון הוא שדברי תורה יהיו נשמעים על השלחן קודם ברכת המזון. ומזכהו למזון עולם הזה ונזכר לטוב קמי עתיק יומין ומוסיף כח וחיל במקום שצריך ובזה יזכה לשלחן הגדול משלחנם של גדולים. ועל הכל יכוין בברכת המזון לתקון עליון ועיין בזה בפרשת תרומה קכ"ד וקנ"ז. ושם אמר דצריך לומר מזמור על נהרות בבל על השלחן ועיין בדף ק"ט בכוונת ד' ברכות וסמיכותן ובע"ב ביאר ההוא רביא סדר ז' ברכות החופה וסמיכותן ואמר כי רצון השכינה שכל העולם ישאלון מזונות שהיא מקבלת בראשונה ע"כ הלהגנו לבקש רחמים על המזונות אפי' בשבת כנראה בסדר יום ראשון ממעירי שחר כי זה נקרא צורך גבוה ושם פירש מה הוא הקושי ליתן מזונות לעולם וקושי קריעת ים סוף וכן קשים זווגים ושם בדף קע"א ועמוד ב' וע"ג ביאר דרוש על סדר הככבים יע"ש וכלן לצורך מעשה הצדיקים. ובעולם הזה העושי מצות נאחזים בעלים הנובלים מאילן עץ החיים וכל מעשה המצות בשעתו עולה וכותב עצמו שם בטרפי האילן שבתוך הגן. ונלע"ד ראיה לדרוש זה מטרפי דעלי שהזמין אליהו בגלימיה דרבה בר אבוה במציעא פרק המקבל ובתר כן שמע קלא דהוה אמר מאן אכיל לעלמיה בחייוהי כרבה בר אבוה. וזהו ספר המתקיים עמהם אך אינו מתראה לעין פמליא של מעלה וכ"ש למה שלמטה מהם רק ביום ראש השנה שבכח הגברת האש והדין המתרבה באותו יום למעלה בכסא מעשה הצדיקים והרשעים שמידי יום ביום נכתבים זה בחלק הטוב שבעץ הדעת טוב וזה בחלק הרע שבו אינו נקרא ונראה עד יום ר"ה כמשל הכתיבה העשויה מאיזה מי פירות כגון המיץ של לימוני שאין מתראה מה שכתוב בו עד כי יקריבוהו אצל האש כן בר"ה ג' מיני ספרים נפתחים שהם ג' מיני אוירים ספיריים אחד לצד ימין בחלק הטוב שבעולם מטטרון והוא מעשי הצדיקים ואויר ספיריי אחד שמצד שמאל בחלק הרע שבעץ הדעת טוב ורע ומשם יניקתו וכחו של ס"מ וחיילותיו ובו נרשם ונכתב מעשיהם של רשעים בסוד האפר שאינו עושה פירות ואויר דביני וביני חציו לצד מטטרון וחציו לצד ס"מ בו כתוב ורשום מעשיהם של בינונים ובכח האש הגדול המתלהט עליהם מכח עולם הכסא דכל נשמתין קדישין מתמן אתגזרו מביום הרת עולם שמלך המשפט יושב על הכסא וכל באי עולם מתראים לפניו בכל בחינותיהם חצוניים ופנימיים וכל צבא השמים עומדים עליו אז כרגע בכח מדת הדין האוקר כל נסתרות יוצא לגילוי רושם מעשים אלו דוגמא לזו אמרו בתקון דף ע"א ע"ב וגוונין אלו נהריו ברקיעא עד דיעול תמן קב"ה כי אז נאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וידוע כי כסא הכבוד מתעלה ומתהדר במעשה התחתונים ומשמח בתולת ישראל במחול שלו כשלהבת שתמיד מתנועעת כלפי מעלה וזה כי תאב להתדבק בעילתו בכח קשוטי התחתונים המתראים בו. לכן בשעת התפלה טוב לנענע עצמו דרך ימין ושמאל לרמז התעוררות הכסא ואמרי' בפ' תרומה דף קנ"ד ע"א כורסא קדישא לא אתקן לעיל אלא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון זכאין וחסידין וידעין לתקנא תקונוהי וזהו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. וכ"ש עולם היצירה והעשייה. ובזהר החדש במדרש הנעלם דף ל"ב תנו רבנן כשאדם הולך בדרכי קונו הרבה מסייעים אותו נשמתו מלאכי השרת שכיצה וכלם מכריזים לפניו בלכתך לא יצר צעדך וגו'. ובסדר שלש מיני אוירין אלו נבין פירוש שלשה ספרים נפתחים לא אמר נכתבים שכבר הם כתובים כל א' בשעת מעשה ברם ביום הדין כי הנה ה' באש יבא נפתחים שמתראה ונהגה מה שנרמז בהם בכח אש גלילי הכסא הרובץ עליהם וכמו שהעתידות בדעת עליון לא יחייבו הטוב והרע כן רושם שבאוירים אלו לא יחייבו מיתה וחיים לבעליהם עד כי יתראו למטה בסוד הכתיבה שהכתיבה היא הויה נגלית כדבר הנגבל בספר על ידי הכתיבה וסוד הכתיבה היא במלכות יד החזקה החתימה היא באימא יד הגדולה וכלא כ"ח פרקים ויש עוד יד רמה כנדרש בתקון נ"ה דף צ"ב בעולם המלאכים כתביאל ממונה על הכתיבה. חתמיאל על החתימה כתביאל מסטרא דאימא חתמיאל מסטרא דחכמה ותרווייהו חיים בהו ג' אצבעות מתייחדים לקולמוס לכתיבה ועליהם אמר בן זומא אין בין מים העליונים לתחתונים אלא בג' אצבעות ושנים סומכים להני ה"א תתאה כותב באות וא"ו שהוא קולמוס קנה הזרוע ה"א עילאה חותם באות יו"ד שהוא כף היד ובסוף תקון י' וגם בתקון י"ח דורש בכתיבה וחתימה פוק חזי. וכתיב באדם ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו וזה שמלבד דין ראש השנה כנזכר עוד יש דין המות ומי שהגיע זמנו למות קודם ר"ה אז מעשיו בכח הדין שדנין אותו נכתבין ונחתמין למעלה:
30
ל״אמה שאמרנו בפרק הקודם שהצדיקים נאחזים בעלים הנובלות מאילן עץ החיים בסוד נובלת חכמה של מעלה תורה זהו בעוה"ז אך אחר שמתעלים ומתאחדים בעולם הנשמות שם זוכים ליהנות מעצם האור המתהוה מאור הקדום שתמיד עושה פירות לצדיקים שנאמר אור זרוע לצדיק כנראה בזהר פ' תרומה דף קמ"ט דאור זה אזדרע כהאי זרעא דעביד תולדין וזרעין ואיבין ומיניה אתקיים עלמא ואמר כי הענן ששכן על המשכן היה מסטרא דאור קדמאה וגם שאינו נגלה ממנו מחדש בכל יום מעשה בראשות וחדוש זה הוא למעלה מן השמש בגן עדן שבעליית שם הצדיקים מתרבים בו בכל עת האורות ושם עוסקים ומשתעשעים בפירות אילן עץ החיים וזהו כוונת הפסוק אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ואמרו שכל מעשינו בעה"ז הם תהו ואפי' מעשה המצות ותהו הוא דבר שאינו מושלם וצריך תקון וכטעם ה' יגמור בעדי. ועצה טובה לאדם שיתפוס מצוה אחת לפחות בקנין גמור ויתמיד ויזרז בה כל ימיו ואל יניחנה מלעשותה אפי' בשביל ממון הרבה. כי היא מקדמתו והולכת לפניו לעה"ב כההוא דהוה גמיר מסכת חגיגה לבד שהובא במדרש רבי תנחומא ואמרו בקדושין פ"ק מי שיחד לו מצוה ולא עבר עליה כל ימיו זה נקרא עושה מצוה אחת שמטיבין לו ומאריכין את ימיו ואל ימנע אדם עצמו ואפי' יהיה השעה דחוקה לו מליתן בכל יום ששה או לפחות ארבעה פרוטות לצדקה ואם יהיה בשעת תפלה מה טוב ויפריד אותם בעת אומרו פסוק פותח את ידיך וישימם בקופה או יתנם לעני בעת אמירת ובא לציון ובבוקר כי היא תוספת קדושה וכל מקום שיש קדושה חצוני בורח שאין מקום לחצוני אלא לפתח או בגדרות אמנם פנימה בקדש אין שליטתו והיא מגן לתפלה שלא יזנב אחריה עמלק ראש צרים והקדושה נמשכת ממקום הקדש מלמעלה ותרד עד סוף המדרגות שהוא לבית חצוני טהור סוד התרגום ואז הוא עת רצון להמשיך השפע מצדק לצדקה לעשות מגן וצנה לקדושה ולהרבות השפע ולשים הצדקה בקופה. ובמנחה יקדים הצדקה לתפלה דכתיב אני בצדק אחזה פניך ולא יעבור שום יום מימיו שלא יתן צדקה אם מעט ואם הרבה ובערב שבת וי"ט יתן כפלים. ומי שאינו יודע לקבוע עתים לתורה שבעל פה ירגיל עצמו במעמדות הנסדרות ויקרא כל ימיו לפחות העשרים וארבע בכל שנה במיתון ובטעמים וכבר ברחמי שמים הורגלו כן פה בעירנו בעלי בתים הרבה ישמרם ה' ומי שאפי' זה אינו יודע ירגיל עצמו לקרות ספר תהלים לפחות פעם אחת בכל חדש ובפרט קודם שילך על מטתו ואמרו במדרש כי יעקב אבינו בבית לבן היה עוסק בספר תהלים כי הבא ליטהר בעה"ז מסייעים אותו לעה"ב ויפה כח הסיוע לעה"ב וכן פתחי לי אחותי פתח כחודה של מחט מתוך חשך העה"ז ואני אפתח לכם פתחים גדולים לעה"ב ובעולם שאחר המות וכתוב בסבא פ' משפטים דף צ"ו על פסוק יעשה למחכה לו כד האי ברתא אשלימת עשיה בהאי עלמא אוף הכי הקב"ה אשלים עשיה אחרא בעלמא דאתי דכתיב ביה עין לא ראתה אלהים זולתך. ומקובלני כי הוא תקון גדול לעם הארץ לקרות בכל יום פרשת אותה שבוע או לפחות חצייה ובזה יזכה להגות בה גם הוא בג"ע. ומה שאמר המלך החכם כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שם ירצה כי היורד לשאול לפי שלא התחיל לטרוח בערב שבת בעה"ז כדאמרו במדרש כי רשעי גהינם אומרים להקב"ה הניחנו ונעשה תשובה והוא משיב להם שוטים וכו' כדדרשו על פסוק לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה בראש אידרת האזינו. להם אין מעשה שם אבל הצדיקים שנטועים ושתולים בעודם בעה"ז בבית ה' בג"ע עליון ותחתון שהוא מדורם אחר המות ומסלסלים נטיעותיהם ושרשי נשמתם ששם שם יפריחו וירטיבו מצות ומעשים טובים רוחניים ויחודים מופלאים בכח סתרי תורה שיתחדש להם שם כי הנגלות הם לנו ולבנינו פי' פשוטן של מצות הנגלות הם לנו ולבנינו וזה אינו אלא עד עולם פי' בעה"ז כי אחר העולם גם הנסתרות מה' אלהינו יתגלו לנו כי לא ירעיב ה' נפש צדיק ולא לבד יתקנו למעלה אחר המיתה כפי מעשיהם אלא אפי' המעשה הטוב והתקון שעלה במחשבתם לתקן וליחד אבל מפני קוצר המשיג ועומק המושג לא הספיקו להוציא מחשבתם הטובה מן הכח אל הפועל וכן כל מין מצוה שחשב אדם בעה"ז ותאב בה הרבה לעשותה ואפי' לא הספיק לקיימה מקבל עליה שכר בעה"ב כמ"ש על הרהורי תשובה וזה יקרא עמידה מכסא דין וישיבה על כסא רחמים כי אלהינו מרחם משלם שכר כפי המחשבה הזכה כמעשה וכתוב בפ' ויקהל כי הרצון טוב מקדש כל אברי הגוף והם ממשיכים עליה אור השכינה בכמה עושר וברכות. ואם תפלת האדם המך בעה"ז עולה בכמה רקיעים ובכמה עטרין וכל חיילין דכולהו רקיעין סגדין לגבה ומעלין אותה לרקיע שביעי ומשם על ידי דסנדלפון רבא ויקירא עילאה דכל מפתחאן דמריה בידיה ואעיל לה תוך שבעה היכלין ומחבר לון כחדא למהוי חד ושמא דקוב"ה מתעטר בכל סטרין עילא ותתא למיהוי חד כדאיתא בפ' ויקהל ופקודי ופ' בראשית מזה נוכל להבין כמה יהא רב גובריה מסוד היחוד אשר יעלה מג"ע תחתון מסוד הרוח ומג"ע עליון בסוד הנשמה. ששם מנוחתה וכ"ש בעליית הנשמה עצמה עם כל מרכבותיה ותקוניה וקשוטיה כמה נהורין סלקין ונחתין עמה. ובג"ע שהוא למעלה מהשמש מתחדש טובו בכל יום כי שמש ומגן ה' אלהים בעלמא דיליה ולא בעלמא דהדיוט והכל בסוד התעוררות העולה מן נפשות החיים ועולה עליהם תקוני נפשות הצדיקים המתים כנזכר:
31
ל״בהנה דבר מוכרח מעצמו שבעת יציאת הצדיק מן העולם מלאכי השרת יוצאים לקראתו ואחר זה ייפו כחו למעלה יען כי נהנו מתורתו שעסק בעה"ז כאשר כתב ר"מ דף קפ"א וז"ל ואפי' מלאכין לית לון מזונא אלא בצדיקים דאי לאו בצדיקים יתעסקון באורייתא לא הוה נחית לון מזונא מסטרא דאורייתא דאימתילא לעץ הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה ולאיבא דאיהי מצוה וה"נ אורייתא אמתילא למיא וה"נ לאשא ולא נחית מיא מלעילא וכן חמה דהיא אשא לא נחית לבשלא פירות האילן אלא בגין ישראל הנה שכל המלאכים הממונים על הארץ ולדרים נהנים מהתורה והמצות ומושפעים ע"י מעשה התחתונים הזכים ומה שלמעלה מהם נהנים מכח שרשי הנשמה המאירה להם בכחה שעולה אליה מענפיה מלמטה ומכל השפע שמשפיע באבי"ע גם הוא יקח חלק הראוי לו ויהיה ברכה. ושם בג"ע יהיה השפע רבה מכ"ש ממה דהוה בעה"ז והדרוש הלז מתרחב מעצמו לאין תכלית למעיין ומבין בו. ועיין בבכורות פרק פסולי המוקדשין על פסוק אגורה באהלך עולמים. ולא זו בלבד הנה הצדיקים שבג"ע בכל יום ויום כחם מתגבר עליהם בתוספת אור בחדוה רבה ביחודא דקב"ה ושכינתיה ובגין דאינון קריבין למלכא תדיר פורעים בכל יום למלכא עסקיה דמטרוניתה שחולת אה"בה רבה היא דאינון נגידו דתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא כמספר אהב"ה. וכתב הגאון מורי מפאנו זצ"ל במ' חקור דין ח"א פ' כ"ה כי העבודה שבגן היא קיום התורה מעוני ושמירה שבעדן היא קיומה מעושר ומזה נדין לאדם המך כי העבודה הוא בעה"ז ושמירה הוא בעולם הנשמות ולעתיד לבא יתקיים עבודה ושמירה בגוף ונפש יחד במדרגה רמה ממה שהוא עתה בעולם הנשמות ונעבדה לשמרה היא לשכינה או לנשמה וזהו ומשחרי ימצאונני המתקנים בעה"ז נהורא שחרא דא זכו לעה"ב לנהורא חיורא דנהרא. ובזה נבין אמרם כי התורה היתה כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה בסוד אספקלריא שאינה מאירה ובמאירה וזו סלם לזו ואמרו תלמידיו לרבי שמעון בן יוחאי בפ' תרומה על פסוק כן בקדש חזיתיך דהוו עתידין למשתי בצחותא מליה בבי מקדשא עילאה אתר דאקרי קדש כדהוו עבדי בעה"ז וכשנשים לב על פסוקי מזמור אלהים אלי אתה אשחרך מתוכו יתבאר דרושינו זה. זאת ועוד מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו בעלות נשמות הצדיקים שמודים יחד נר"ן דרך מכון הר ציון להראות את פני המלך הקדוש ולהשתחוות לפניו שההשתחויה רומזת הורדת שפע ובכחם זה מתעדנים שם בצרורא דחיי כמה וכמה רבו יתירא מתוסף להון כי באור פני מלך חיים ומכמה נהורין ועטרין עילאין מתזנין ומתהנין תמן. והנה משה רבינו ע"ה בגוף ונפש בעלותו אל ה' בפעם אחת זכה לקרני ההוד ומזה נבין שכל נשמת צדיק זוכה לקרני הוד כפי השגתו והחופה הראוי לו באופן שהצדיקים בחזרתן למטן למקומם בכל פעם ופעם כחם יפה מאד להדר ולקלס מלכא עילאה ותורתם נאדרי בכח. וכתוב בסבא כדינא דאבא עביד לברתיה דחביבא לגביה דנשיק לה וגפיף לה ויהיב לה מתנן כך קב"ה עביד לנשמתא זכאה בכל יומא הנה שאפי' בכל יום בעבודתם הרוחנית בהתעסקם בתורת אור קונין דבקות דהיינו נשיקין דרוחא ברוחא ברחימותא ונכללים מן אורות ימיניים ושמאליים והיינו וגפיף לה ונתוסף להם אור ושפע וברכה ועילוי מהמשביר לכל וזהו ויהיב לה מתנן וע"ש דף צ"ז צ"ח צ"ט מעילוי הנשמות ואיך מתעטרן רוחי ונשמתי וסלקי לעילא. ולנשמה וגם לרוח אית להו שאר כסות ועונה ושלשה אלה אתמשכן מעלמא דאתי ע"ש. ונשמות המתלבשים בעלייתן בנשמות שהם תחת כנפי השכינה לבר כשחוזרין לעלות פעם אחרת מתפשטין מהן דתמן אינם קיימין בלבושא וזהו טעם שכל שהיה מחזיק בנכסי הגר כנעני היה זוכה בהם אשרי עין ראתה כל אלה ומה רב טובו אשר צפן ליראיו. שים נא עיניך וקרא כל תקון נ' כי שם ביאר כמה מיני יחודים ופרנסות דאית לה לקדושה בגלות והכל הוא כפי מעשה התחתונים ומתפרנסת באורות המעלים לה אשרי השם בקרבו את רוח קדשו ומוצא מקום לה' כי ממקומו יפן ברחמיו לעמו ברוך שמו המהולל ברוב התושבחות. וזה כלל גדול לכל מעשי בני אדם לכוין כאלו הוא עובד בג"ע לפני השכינה שנשמתו שם פועלת ועושה כמו שפועל גופו למטה בכוונה טובה וזו הכנה למה שעתידה לעשות אחר מות הגוף כנזכר וזה לשון ר"ש בן יוחאי עצמו בפ' חקת דף קפ"ד תא חזי כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות האי האי ודאי מתערי לקוב"ה לאמשכא מלין עילאין לגבייהו. אי הכי כל עלמא ידעי לסדרא טובדא ולסדרא מלין מאן חשיבו דילהון דצדיקייא דידעי עקרא דמנה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאלין אחרנין דלא ידעי כל כך. וע"ש התירוץ. הנה כי פשטי המצות עם הכוונה טובה מתעוררים למעלה ומתקדשים בקדושה העליונה וזהו קדושים תהיו פירוש אתם מוכנים לקבל הקדושות יען כי קדוש אני ה' אלהיכם החפץ ויכול ומטוביה מוטיב לעמיה בריך שמיה לעד:
32
ל״געלה במחשבתי ללקט מבחר דברי חכמים ולסדר איזה פרקים בלשון מובן לכל תלמיד קטן אשר עלימו תטוף מלתי בדרושי ג"ע ואגב יבא ג"כ קצת ממה שמצאתי זעיר הנה זעיר הנה שדברו חכמים במהות הגיהנם יען כי אחד מכוונתי בחבורי זה מלבד הנוגע לענין מעשה הוא ג"כ לחבר דרושים ופרקים נאותים להלהיב לב עובדי ה' שבצדקתם יחזקו ולא ירפו ממנה בהכיר מהות נפשם כמה רבה היא וכוונות כוללות בעבודה ושכר הצדיקים ועלוים אחר כמות שהם החיים הנצחיים. זאת ועוד הרוה פרקים ודרושים הצעתי להקרא לפני חולה בחליו עד שלא יכבד ראשו ואבריו עליו ויהיה שפוי לשמוע וליקח מוסר למען ישוב אל ה' וירחמהו וירפאהו או יכוננהו עליון. בפסוק והתהלכתי בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם נזכר בתורה שכר ג"ע וענג עה"ב ליודעי בינה ודברי הנביאים והכתובים בזה רבו מספר:
33
ל״דמצאתי כתוב בספרים קדמונים ובספר אסף ההודי כי יושבי הארץ הזאת רואים עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים שבתוך הגן ורואים להט החרב המתהפכת ושם יש כרובים שהם מלאכי דין שתופסין נשמת האדם בצאתו מן העולם ומקדמת לפתח ג"ע ופניהם פני כרוב ודנים אותה והם מחיצה המבדלת בין קדושי הגן אל החיצונים ושכינה דנה שם הנשמה אם אינה זוכה הכרובים מוסרים אותה אל להט מלאכי חבלה יובילוה לגיהנם ולהיות כי מתהפכים לאדם פעמים לפתותו ואח"כ להלשינו ואח"כ לאויבים לדונו על דרך הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות לכן נקראת מתהפכת ומתפשטים מהחרב שהיא מלכות המתהפכת כפי מה שאדם מהפך אותה אם לדין ח"ו ואם לרחמים ודין גיהנם אינו רק כפי גזרת דין שמים כי אין יכולים להוסיף אפי' כמלא נימא והיינו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי כפי גזרת מדת המלכות והיינו ואציעה שאול הנך. הנה הם להט מהחרב המתהפכת ובזה נמצא כי דין גיהנם הוא יצה"ר הוא מלאך המות כי שכר עבירה עבירה. וצריך להזדכך דרך אלו קודם שיכנס אל הגן ומשם אל עץ החיים לאכול מפריו ולחיות לעולם. וחכמי הקדמונים שהיה אסקלפייגוס חכם מקדוני וארבעים איש מלומדי החכמה ידעו המקום הזה וראו ארבע נהרות יוצאים משם והתחילו להלוך דרך פרת למעלה וכשהגיעו חצי מיל לפני הגן להט אותם להט החרב המתהפכת ונשרפו וכתב בעל צדה לדרך בסוף ספרו רבים מהבאים ארצה בני קדם רואים מרחוק להט החרב המתהפכת ואמרו הרבה מהחכמים כי אז נאבדו חכמות יונים הקדמונים בשריפת הארבעים אלו שהם היו קרובים אל האמת ושומעים ולומדים חכמת חכמי תורתנו. וכתוב בספר תורת העולה חלק א' פרק י"א כי אפלטון קבל החכמה מן הנביאים וסקרט קבל מאחיתופל ומאסף הקרחי. ואח"כ באו האחרונים ארסט"ו וחביריו ולקחו החכמה באומד הדעת ואין לה צד ענין בתורתנו ואם נמצאו בדבריו דבר טוב כתוב בשבילי אמונה שגנב אותם מחכמת שלמה כי אלכסנדרו"ס מוקדון השליט רבו הנזכר על אוצר ספרי שלמה וכל דבר טוב שמצא בהם כתבם בשמו וערב בהם דעות רעות וזרות כקדמות העולם וכיוצא וא"כ אפי' יהיה האדם חכם כדניאל או כיהושע בן נון אל יסמוך על חקירותיו לפי שכלו וחכמתו כי מי לנו גדול כאבינו הראשון שהיה איכותו עד לשמים ובטח בשכלו כנזכר וקצץ בנטיעות והפריד אלוף ח"ו. נח רצה לעלות מתוך היכל החיצונים לקדושה ונאחז בהם כי אחז ביין המשכר ונפגע. נדב ואביהוא הגשימו והציצו ומתו וזהו מי עלה שמים בחקירה וירד בשלום ולכן שומר נפשו ירחק מחכמת הפלוסופיא והחקירה השקרית ואל ישעה בדברי שקר בהקדמות המזוייפות אשר בדו הפלוסופים הקדמונים מלבם שהם ודאי מבלי עולם אויבי השם מוקדי עולם השמים עקרי תורתנו תלויים בעפושי שכליהם ואותותי כזביהם אוי להם כי נדדו ורחקו מעל ה'. וכתב בעל דרך חיים איש מופלא בדורו וירא את ה' מרבים כאשר העידו על חסידותו וחכמתו שלמים וכן רבים שמכל עברות אשר עברו עליו מיום היותו עד היום שחבר ספרו היקר עון זה שסטה אל סטי כלב מחכמת הפלוסופיא השקרה בילדותו הכריע את כלם כי היא מולידה עמל ואון בדיעות אלהיות האמיתיות. ושפחה תירש גברתה וכל באיה לא ישובון כי נופת תטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה כי ממנה סברות ארסיות ממיתות וחדה כחרב פיות שמנפש עד בשר תכלה ושאול צעדיה יתמוכו והמבלה ימיו בה ינהום באחריתו כרשעים שמלאים חרטות ויאמר איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה כי בהבל פיהם משמיעים קול המון לעם בפירושי פסוקים ומאמרים כפי כזביהם והם כקול הסירים תחת הסיר בדברים מרבים הבל וכל רוח אין בהם. וכל זמן שמזקינים מטפשים כאשר כתב הראב"ד בפי' משנה ה' מספר יצירה אם יתאמץ החוקר לחקור על מה שאין בדעתו יכולת להשיג אל יעלה על דעתו שלא יוכל על הנמנע לבד אלא אף מה שהיה בכחו מטרם לכן להשיגו יחלש ולא יוכל עליו ונשא משל על זה יעויין שם. צאו נא וראו גדול הפוסקים הרמב"ם ז"ל כמה הפליג לדבר מרעות הפלוסופיא בפרק חלק בפירוש המשנה בביאורו מהכת השנייה אך אחר שנמשך אחריה גם הוא לא ניצול ממנה גם שברוב הדברים קליפתה זרק. ולהיות שאין הקב"ה מביא תקלה אפי' ע"י בהמתן של צדיקים כ"ש שרגלי חסידיו ישמור כהרב רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל מי כמוהו מורה. ע"כ בסוף ימיו אורו עיניו ותהה מהרבה מדבריו שכתב בספר המורה וכדומה לו שכך כתב לבנו כי זקן אחד האיר עיניו ולולי שנתפשטו ספריו ברוב העולם היה חוזר בו מכמה דברים שכתב. הנה חכמה נכריה זו אש היא עד אבדון תאכל. שפתים ישק משיב דברים נכוחים ה"ה הר"ר עובדיה מברטנורה אמר כי הקורא בספרים החצונים (דברי הכחשה בהשגחת הבורא) שאמרו שאין לו חלק לעולם הבא הוא הקריאה בספרי ארסט"ו וחביריו. ובר"מ פ' כי תצא דמה הפלוסופיס לשדים. ברוך טעמו של החבר כי בדברו עם המלך כוזרי האריך הרבה בסוף דבריו בגנות החכמה הזאת עד כי האחרונים כתבו בספריהם שקודם שיסטה אדם לבו לעסוק בחכמה זרה הלזו יקרא וישנה דברי החבר בזה ובפרט חלק ד' מהכוזרי ויהיו לטוטפות בין עיניו ומתוך דבריו נראה גודל יקר חכמתו בכל מדע והיה מדיני בטבע ועכ"ז געלה נפשו בפתויי הפלוסופים כי הכיר וידע שלמי אוי ולמי אבוי למי שיש לו שיח ושיג בדעותיהם הכוזבות כי כרגע תזרוק בו טעות ומשם יפרד מקדמונו של עולם. צאו נא וקראו מה שכתוב בעל עבודת הקדש נגד דעותם בהרבה מקומות ובפרט בפרקי ט"ו ט"ז י"ז י"ח מח"ג הנקרא חלק התכלית ובחלק העבודה נגד תשובת בר ששת ומשם נראה ג"כ מאין זכו לחכמה האלהית דורות אחרונים כי רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם. והחכם בעל העקידה בשער ראשון דבר תועה במוציאים ימיהם בחכמת הפלוסופיא השקרה במשל בנין הבית על החומר והצורה והתכלית והפליג להזהיר האדם ממנה בהרבה ממפתחי שעריו ובפרט בשער ה' ט' וי"ו וגם שהוא דורש דבריהם כבר יצא מדי חשד בהקדמתו כי גדולה עבירה לשמה ובשער ז' אמר שחכמה זרה זו גרמה המיתה לאדם הראשון ולכל העולם ובעבור קנאת ה' צבאות נגד העוסקים בה חבר ספר חזות קשה בי' וי"ב הוכיח על פניהם מומם והוא ודאי ידע מתי שוא וירא און ולא רצה להתבונן בו. מה טובו אמריו ומה נעמו דבר גדול הפשטנים והדרשנים אחרונים ה"ה החכם המצויין כמהר"ר משה אלשיך זצ"ל בכמה מקומות הרחיק חכמה נכריה זאת השקרה ודחה אותה בשתי ידים בפ' בראשית ובשאר מקומות מחבוריו ובפרט בפי' משלי הרחיק מעליה כל ירא וחרד לעבודת ה'. ובאמת כי הקדמות הפלוסופים מחכמת גלגל הירח ולמעלה מונעים עם ה' מלהאמין בתורת משה ובדברי חכמים שהם כדרבונות וכמסמרות נטועים ומישרים האדם לעבודתו ויראתו ואהבתו של יוצרנו ב"ה. וכבר כתב אחד מן החכמים שהיה חפץ להעלות ארסט"ו ואמר שכל מה שכתב בחכמת הטבע כלו אמת. וברוך יודע האמת. ומגלגל הירח עד גלגל ערבות רובו שקר אך מה שרצה לדבר באלהיות כלו שקר וכזב. אשרי העם שה' אלהיו ולא פנה דרך שועלים המחבלים כרמים. ואמר הגאון מורי מפאנו זצ"ל כי מדרבנן בגימטריא מפי גבורה שדברי סופרים הן הם גופה של תורה. ועיין בהערה שלנו בסוף המעירי שחר עונש הגדול למי שאינו עוסק בחכמת החבלה בעולם הזה ולמה נקרא חכמה מפוארה זו קבלה:
34
ל״הונדעה נרדפה מדרושי גן עדן שהיה תחלת דברינו בו בתחלת פרק הקודם יש שכתבו כי גן עדן תחתון הוא מהלאה לים אוקיינוס בקו השוה אמנם דעת רשב"י וחביריו הוא כי מקום כבודו באמצע כל העולם בין חרבה בין ישוב ושם יש נקודה טמונה וגנוזה ואינה נודעת ועמוד אחד נעוץ ממטה למעלה בתוך אותה נקודה ומשם נובעים מים המתפרשים לד' סטרי עלמא ונקודה זו מקבלת מאימא עילאה וירושלים היא באמצע הישוב כי בשתי נקודין מתפרשת למלכות שמים שהוא צד הקדושה. אחת נקודה המוקבלת להשפעת מלכות שהיא במקום ב"ה וירושלים ואחת להשפעת אימא עילאה שהוא מקום ג"ע ויש נקודה אחרא באמצע החרבן ששם היו משלחין ישראל השעיר למדבר. ואמרו בפ' תצוה דף ק"פ שאפי' בזמן שישראל בגלות ומתפללים כל יוה"כ שהשכינה עולה לפני המלך לתבוע על בניה. על כן שענו במעירי שחר שלנו תפלה לזווגא דמטרוניתא בבקר יוה"כ שחובה עלינו להקדים להתפלל בשלומה של מלכות שמים ביום אשר היא מכינה עצמה לתבוע מן המלך עליה ועל בניה. הנה שג"ע הוא באמצע העולם ואמרו שנטוע בכח שם שלם כגוונא דג"ע עליון שבו נכלל הדין ברחמים ורחמים בדין וכל הדיוקנאות עליונות כלם מתרקמים ומצטיירים בג"ע תחתון והכרובים ששם אינם לא מכסף ולא מזהב אלא הם כלם אורות של מעלה מצויירים כציור מעשה ידי אמן דשם שלם של הקב"ה וכל הדיוקנאות וצורות של עה"ז כלם מצויירים ומחוקקים שם בדמות שהם בע"הז והוא מקום לרוחות קדושים בין אותם שבאו לעה"ז בין אותם שלא באו עדיין ואותם המוכנים לבא וכל הרוחין מתלבשים בלבושים וגופים ופרצופין בגוון עוה"ז ורואין שם בזיו כבוד דקב"ה עד שבאים לעה"ז כי אז מתפשטים מאותו גוף ולבוש ששם מעין רוחניות אותו אויר הקדוש ומתלבשים בגוף מעין אויר וגשמיות עוה"ז וכיון שמגיע זמנו למות מתפשט מלבוש הנגוף הזה (דיש לסטרא בישא חלק בו) ע"י מלאך המות ואז הולך ומתלבש באותו גוף האחר שבג"ע שהפשיט אותו בעת ביאתו לעה"ז לשמרו שם עד בואו ואין שמחה לרוח רק בעודו לבוש בגוף ההוא ושמח על שנתפשט מגוף העה"ז ואתלבש בלבוש אחר שלם כדוגמא שהיה בעה"ז וע"י אותו לבוש זך מספיריות הגן בו מסתכל בסודות עליונים מה שלא היה יכול לידע ולהבין בעה"ז וכמה עדונין וכסופין יש לרוח בלבוש ההוא ובלבוש הזה יזכה "לראות "בגנים "וללקוט "שושנים ר"ת לבו"ש. מזה יתאמת ג"כ מה שכתבנו בפרקים הקודמים משמירת התורה ומצות לצדיקים אחר המות בג"ע. והקב"ה אינו מפשיט לרוח הזה לבושים אלו שבג"ע עד שמתקין לו לבושים אחרים יקרים וטובים מאלו לפי ספיריות עולמות עליונים שעתיד להשתעשע בהם כפי מעשיו חוץ מרשעים שמתו אפי' בלא הרהורי תשובה שערומים ישובו שם ר"ל. והמהרהר תשובה מצפצף ועולה פירוש מצפצף כי רצון טוב שהרהר עולה ויורד לפני הקב"ה ושובר כל שערי גיהנם ומגיע למדור הנקרא שאול ששם ירד רשע זה ואז מצפצפת אותה נשמה לעלות משאול ואין שום רצון טוב שמתאבד מלפני הקב"ה ואשרי המהרהר הרהורי מצוה ולבו תאב להביאן לידי גמר כאשר בארנו למעלה ועליהם נאמר מוריד שאול ויעל. פוק חזי דברי החכם אלשיך בפ' בראשית על דרוש אילנות ונטיעות ג"ע כי יערב לך. ואמרו במקום אחר שג"ע תחתון הוא כלול משני דוגמות דוגמת העה"ז ודוגמת עולם של מעלה. ואמרו בויקרא רבה פרשה י"א אור שברא הקב"ה ביום ראשון היכן גנזו בג"ע שנאמר אור זרוע לצדיק וגו' ואם מלאכי השרת אינם ניזונים אלא מזיו השכינה כדאמרו בש"ר פרשה ל"ב כ"ש הצדיקים בג"ע כי יזכו להארת אור עץ החיים כאשר יבא לפנינו אם יגזור ה' כי אפי' בעה"ז הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם כדאי' בבראשית רבה פ' ס"ט. ובזהר פ' וארא דף כ"ג אמר דגופא דאדם הראשון ג"כ אתחבר מתרין עלמין מעלמא דא תתאה ומעלמא דלעילא ולכן הדיוקנאות של בני אדם שוכנים בג"ע תחתון ואמר שם בדף כ"ד ע"ב דכי היכי דמעפר מקדשא לתתא אתחברו ביה תלת סטרין יסודי עלמא דאינון אש רוח מים הכי נמי מעפרא דמקדשא דלעילא אתיהב ביה נשמתא ואתחברו תלת סטרי יסודי עלמא ואשתלים אדם וכבר נודע מה שנמצא כתוב בג"ע תחתון בדברי רבותינו כי רבי יהושע שנכנס חי בג"ע שלח לרב"ג תבנית ומדות הג"ע וחומותיו הפנימיות והחצונות והיכליו ותאיו ואולמיו הכל השכיל אותו בכתב אמת רשום והם ודבריהם אמת ותאלמנה שפתי שקר. ואמרו כי בג"ע אין שם עצבון כי לויתן ראשו בג"ע וכתיב לפניו תדוץ דאבה ואמרו ג"כ כי כשהצדיקים יושבים בבגדיהם ולבושיהם הנאים ובעדונים רבים הרשעים עומדים מבחוץ ורואים ממרחק ויש רשעים גמורים שאינן מניחין אותם לראות אלא ע"י שמועה שמגידים להם ויש להם רשות לפעמים להקיף הצדיקים ולראות דרך חורין וסדקין סביב רשעים יתהלכון. הנה כי בג"ע תחתון בו שעשועים גדולים והוא בהרבה בחינות מעין העה"ז. ועיין מזה בפ' כ"ז וכ"ט מחלק העבודה בעבודת הקדש. ואילנות ג"ע עושים פרי לעד לעולם בארץ לא יזקין שרשם ובעפר לא ימות גזעם ואין צריכים לעובד דזומר כי הם נטיעות ה' דכתיב ויטע ה' אלהים וקיומו לעולם כמ"ש לא יבול עלהו ולא יתום פריו כי מן המקדש יוצאים ואדמת גן עדן היה צריך עבוד ושמור. והדברים שבגן הם יסוד ורוחניות לכל הדברים אשר בארץ כמו שדרשו הביאני המלך חדריו זה חדרי ג"ע וכן אמרו כמעשה הרקיע כן מעשה ג"ע והנהרות נגד ארבע מחנות שכינה שעליהם הכסא נכון ומשם נמשך כח למלאכים והגן מעלה דשאים ממים חיים שהיא שפע בינה היוצאים ממעין הנובע מחכמה עד האין סוף והם מים שאין להם סוף ומג"ע נשפעים ונאצלים כל בעלי חיים וצמחים ויציצו ויפרחו. ובזה לא יהיה נמנע לצדיקים לראות את עולמם בחייהם:
35
ל״ומדברי ספר הזהר מוכח כי בג"ע של מטה יש סודות עליונות ברקיע העומד עליו כי כשעשה הקב"ה רקיע הביא אש ומים מתוך כסא כבודו ושתף אותם יחד ועשה מהם שמים למטה ונתפשטו עד שהגיעו למקום ג"ע ושם עמדו מה עשה הקב"ה נטל משמים קדושים עליונים אש ומים אחרים שמתגלים ואינם מתגלים והם אש ומים שנטלו מהשמים עליונים ועשה מהם רקיע שבו ד' גוונים ובו ד' פתחים ושם מאורות הרבה כמו שפירשו רבנן במקומו ומתראים שם מרכבות מיכאל ורפאל העומדים על הנשמה ואומרים יבא שלום יבא שלום ומרכבות גבריאל ונוריאל יורדים מב' פתחים אחרים ועומדים על הנשמה ומשם נכנסים תוך היכל גנוז בג"ע הנקרא אהלות ושם י"ב מיני בשמים ושם כל לבושי הנשמות כל אחד כפי מדרגתו ובלבושים ההם נרשמים כל המעשים טובים שעשה בעוה"ז ונרשם בו זה לבוש פלוני ומלבישים הנשמה ההיא בדיוקן עוה"ז כנזכר וזהו אחר ל' יום דכל ל' יום אין נשמה שלא תקבל ענשה קודם שתכנס לג"ע ואחר הלבון נותנים לה מקומה. ומרקיע ג"ע נוטף טל מהאותיות החקוקות בו ובו מתרחצים הנשמות להטהר ורקיע ההוא הוא סוד התורה ומהאש ומים של התורה נעשה. ועל כן ממשיכים מאותו טל על עוסקי בתורה לשמה כי דבריהם נרשמים בג"ע ועולים עד אותו רקיע הה"ד יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. באמצע רקיע זה בו פתח אחד שדרך בו פורחים הנשמות לג"ע עליון דרך עמוד ששם וברקיע ההוא יש ג' מיני גווני אורות המאירים לגווני עמוד ההוא ואז הרקיע הזה מתנוצץ ומתלהט בכמה מיני אורות המתלהטים ובכל שעה הצדיקים מאירים מאותו אור עליון אבל בכל שבת וראש חדש מתגלית השכינה ביותר משאר פעמים ברקיע הזה וכל הצדיקים משתחוים לגבה ולבושים אלו הם ממעשי המצות. אבל כשעולה הנשמה בפתח של רקיע למעלה מזדמנים לה לבושים אחרים יקרים עליונים שהם מרצון וכוונת התורה והתפלה כשעולה מתעטר מכתר התפלה הראוי להתעטר למעלה ונשאר אלקו לאיש ההוא ונעשה ממנו לבושי אור להתלבש הנשמה לעלות למעלה תוך המלאכים רוחין קדישין הכי פירש אליהו לר' שמעון בן יוחאי כי לבושים של ג"ע תחתון הם ממעשים ולבושים עליונים מרצון וכוונת הלב. ובגן עדן תחתון נהר יוצא ושרשו הוא מעדן ולהיות כי עדן עליון סתום וגנוז גם עדן תחתון שממנו יוצא אותו נהר סתום ואפי' מאותם הנשמות שבגן עדן וכמו שלמטה נהר זה מתפרש מעדן להשקות הגן הכי נמי מפתח אמצעי שבגן עליון יוצא אור המתפרש לארבע רוחות מארבע פתחים שאמרנו ואור זה המתפשט לארבע אורות בארבע אותיות יוצא מעדן מקום המאיר נקודה תחתונה נגד מעלה ונקודה זו מתנהרת ונעשית עדן להאיר כאינה נראית הנקודה רק האור המתפרש ממנה משתחוים כנגדו הצדיקים שבגן כנזכר. ונקודה זו תחתונה היא גן לגבי עדן שלמעלה מקום שלא ניתן לידע ולהסתכל על זה כתוב עין לא ראתה אלהים זולתך זה עדן עליון סוד עוה"ב האוחז למעלה מעלה עד אין סוף הוא יודע לנקודה תחתונה שהיא נקודת בת ציון בתר צדיק שהוא יסוד נהר דרוי לה ונהר היוצא מעדן למטה הוא סוד והשביע בצחצחות נפשך כי הנשמה היוצאת מעולם זה החשוך היא תאבה לראות כאיש התאב למים. וצחצחות הוא לשון צחה צמא. צמא מאותן צחות דמאורות הגן ורקיע והיכלות הגן וכל הנשמות בלבושיהם היקרים יושבים על ההוא נהר שאלמלא לבוש ההוא לא היו יכולים לסבול ונהר ההוא הוא תקון הנשמות להתיישב ולזון וליהנות מאותן צחות. וכבר נשאו נהרות קולם ודכים להעיד על אמיתת גן עדן ועציו ונהרותיו בכל קצות הארץ ושאין ג"כ לספק כי עץ החיים אשר בתוך הגן לטוב מזגו ושווי טעמו תהיה מסגולתו אשר כל אוכליו יאריכו ימים רבים או יחיו לעד כמו שכתב הרמב"ן ועיין בשער עשירי בבעל העקדה דף ר"ט ע"ב בסופו כי הכריח דברים אלו ממעשים העושים חכמים הטבעיים בכל יום הגם כי עדות ה' נאמנה מצד עצמה ובזהר פ' שמות דף י"א ע"א על פסוק וילך איש מבית לוי מבאר איך מתגלם רוח האדם בגן עדן תחתון קודם בואו לעולם והכריח מכל שכן שמתגלם שם אחר בואו בשובו למנוחתו בגן עדן ההוא ואיך זה ובדף י"ג ע"א מביא מעשה רב על זה ומתוכו מתאמת מציאות גן עדן תחתון כפשוטן של דברים יעויין שם:
36
ל״זהנהר של מעלה שאמרנו מוציא נשמות וממנו פורחים לתוך הגן ונהר שהוא בגן עדן תחתון מתקן הנשמות להתיישב ולזון וליהנות מאותן צחות כדוגמא שבעולם הזה ריח המים לבד מישב הנפש להאיר ולפי שמתהנים הנשמות על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן יכולים להתיישב באינון צחות עליונים ולעלות למעלה. סביב העמוד העולה למעלה לפתח הרקיע סביבו יש ענן ועשן מחוץ ונגה מבפנים וזה לחפות על העולים למעלה לבל יתראו מאותם שיושבים למטה. ובשבתות ובחגים ובמועדים כשהקב"ה רוצה להתלבש בלבוש מלכות שולח ד' פנים של נשר ועומדים על היכל הנקראת דרור והיינו מר דרור והם נותנים קול ואין מי ששומע אותן רק אותם הנשמות שהם ראויות לעלות ומתקבצים שם ונוטלים ד' פנים אלו ומכניסים אותם תוך העמוד העומד באמצע ואז עולה אותו העמוד וענן ואש ועשן ונגה מלגו וב' אלו נקראים מכון הר ציון ומקראיה מכון הר ציון דא תקון עליון כשנקודה תחתונה מתקשטת והם מקראיה של אותה נקודה המתקשטת. ובעלות אותן נשמות עד פתח הרקיע אז סובב ההוא רקיע סביבות הגן שלש פעמים ומקול נעימות זה יוצאים כל אותן נשמות ורואים נעימות של אותו רקיע ורואים ג"כ העמוד העולה אש וענן ועשן ונגה דלהיט ומשתחוים כלם ואז הנשמות עולים בההוא פתח עד שעולים תוך העגול הסובב אותה נקודה ואז רואים מה שרואים. ומתוך אור ושמחה ממה שרואים עולים ויורדים קרובים ורחוקים והיא תאבה להם ומתקשטת באור. ואז אלביש קנאה מאור דצדיק עילאה ומסתכל ביופי הנקודה הזאת ותקונה ואוחז אותה ומעלה לה לגביה ומאיר אור באור והם לאחדים וכל חיילי השמים פותחים ואומרים אשרי העוסקים בתורה ששמחת בוראכם בכם שעטרה של בוראכם מתעטר בכם. ואחר ששני אורות אלו מתייחדים יחד ומאירים אח"כ יורדים ומסתכלים להשתעשע באותם נשמות הצדיקים ומתקנים לון להתעטר למעלה על זה נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ולאדם הראשון הקב"ה התקין לו שבעה חופות בגן עדן להשתעשע בהם ובטעם עליון בשבע רקיעים למעלה ולבקר בהיכלו בשבע רקיעים למטה ושבעה חופות עליונות היו חופפות עליו להתעטר בהם ושבעה חופות תחתונות היה עוד בהם להשתעשע בתוכם עד שנמשך אחר ראש פתנים שהגוף נמשך אחריו הנה מהנדרש ראינו כי עדון הצדיקים בג"ע גורמים יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כאשר אמרנו למעלה. ויש שני רקיעים רקיע של מטה עומד על ארבע חיון ומשם מתפשט דיוקן נקבה המקבלת מאחורי הזכר וזהו וראית את אחורי ורקיע שלמעלה עומד על חיות עליונות ושם מתפשט דיוקן הזכר המשפיע שהוא סוד עליון. ושני רקיעים אלו א' נקרא קצה השמים ואחד נקרא קצה השמים ונקודת בת ציון שהוא נקודה אמצעית של מלכות למעלה מתייחדת בצדיק עליון ולמטה בפירות היוצאים מאותו צדיק שהם הנשמות היוצאות מיסוד ואינה מוצאה השעשוע מעלה ומטה אלא בצדיק והגן הוא מהאי נקודה הנקרא עדן וראשי החיות הם ארבע פנים אריה שור נשר אדם כלל כלם. והם ארבע ראשי נהרות המגיעים לכסא הקדוש. ומזיעת החיות הנושאות הכסא נעשה נהר דינור והנשמות בעלייתן מתרחצות שם ועולות לקרבן ואינם נשרפות אלא מתרחצות וק"ו מסלמנדרא שלהיותה מאש אין מתלבן אותו לבוש אלא באור וכן הנשמה היא מאש הנטלת מתוך כסא הקדוש דכתיב ביה כרסייה שביבין דנור. בעת שרוצה להתלבן מזוהמא שבה עוברת באש ומתרחצת והאש אוכל כל זוהמא שבה ויש לה צער כי ווי לנשמה שסובלת אש נכרי גם שהיא מתלבנת בו וכשיש זוהמא רבה עליה ווי לה הסובלת עונש ההוא כי בשני פעמים מתלבנת באש. פעם ראשון אחר שקבלה עונש הגוף מעלים לה במקום הנקראת הנום ששם מצרפים הנשמות קודם בואן ליכנס בג"ע. אם הנשמות ההם זוכות כשמכניסים אותן למקום ההוא יש שני ממונים והם מלאכים מזומנים בג"ע ועומדים על השער וצווחים לחותם ממונים של גהינם לקבל אותה נשמה וקודם שמתלבנת באור צווחים ואומרים הנם ופעמים שמתלבנת ואותם הממונים יוצאים עמה מן אותו המקום ומזמנים לה לפתח גן עדן ששם אותם השלוחים ואומרים הנם ואז מכניסים אותה נשמה בג"ע והיא משוברת מאש גהינם שהוא שיבור אש תחתון אע"ג שיורד מלמעלה כיון שמגיע לארץ הוא אש שאינו כל כך דק ונשמה נענשת בו ומשתברת ואז הקב"ה מוציא שמש המאיר מארבע פתחים שמאירים בארבע צדי גן עדך ומגיע על אותה הנשמה ומתרפאת הדא הוא דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:
37
ל״חאחר שנשמה זו ישבה בגן עדן ועדיין לא אתפרשת מדברים של עולם התחתון מכל וכל כשמעלים אותה למעלה צריכה לאתפרשא מכל דברים תחתונים ומעבירים אותה פעם אחרת באותו נהר דינור ומתלבנת בו מכל וכל ומתראית לפני בורא עולם מבורכת מכל הצדדין ובהסתכלותה באותו האור מתרפאת ומשתלמת מכל וכל ובזה עומדים הנשמות בלבושים מעוטרים לפני האדון ה' צבאות שמו. ונשמות שבג"ע תחתון שאטין בכל ראש חדש ושבתות ומועדים ועולים עד המקום ההוא שנקרא חומות ירושלים ששם כמה ממונים שומרי אותם החומות ואינם נכנסים לפנים עד שיתלבנו ושם משתחוים ושמחים מאור ההוא וחוזרים תוך הגן ויוצאים משם ושטות בעולם ורואים בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' ואח"כ מסתכלים ובלי יסורין על יחוד שם שמים כתלמידים המתענים בכל שני וחמישי וכדומה ובאים ואומרים למשיח והוא בוכה על רשעי ישראל כי הוא מחולל מפשעינו וכו' וחוזרים הנשמות למקומן. וכשיש רשעים הרבה שמורידים אותם לפני ולפנים במדורות גהינם האחרים ומקבלים עונש רב מרוב הזוהמא שבנשמותיהם אז מדליקים האש יותר לאכול אותו זוהמא ווי לאותה נשמה הסובלת אותו העונש. אשרי שומרי מצות התורה. השבינה כשהיא רוצה להשתעשע למעלה פירוש להתייחד הוא על ידי רוחיהם של צדיקים כמה שנאמר וכשהיא רוצה להשתעשע למטה ג"כ הוא ברוחותיהם של צדיקים כאם השמחה עם בניה ומשתעשעת בהם וכן בחצות לילה היא משתעשעת ומתייחדת בהם. כרוזא קרי ופס ידא כתבא כי אין בגן עדן אלא עסק התורה כי הטוב שהוא השגת האור הראשון אשר היתה יריעה שנכתבו בו כל הנמצאות והוא לא יושג אלא על ידי התורה שהעולם נברא בה ומהטוב ההוא היה מוציא כל הנמצאות ואח"כ השרישן בתורה והיינו וירא אלהים כי טוב בחזרת הדברים אל השורש וקשרן בתורה בכל יום ודרך כללן כלל כלן דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והתורה היא העדן העליון והצדיקיo מתעדנים כפי מה שיפתחו בסודות התורה כך הם מאירים באור עליון ולכן התורה נקראת לקח טוב כי הטוב צפון בה וכן בג"ע יש עדן נקודה סתומה שהיא נובעת לצדיקים סוד תורה ומתעדנים שם מהעדן ההוא הסתום והטוב תתפשט דרך אצילות בספירות ומשם אל הנשמות בגן עדן עליון בבריאה ומשם אל גן עדן תחתון ביצירה ומשם אל העוה"ז בגשמיות הזה. וזה עקר העבודה בעוה"ז ויאכלו הצדיקים מפרי דרכם בג"ע ויש לו לאדם בעוה"ז לעורר הזווג עם כלל יושבי הגן ובחינותיו ובפרט באליך ה' נפשי אשא כדכתיב ברכו ה' כל מלאכיו וכל צבאיו ואח"כ ברכי נפשי כי בזה יזכה שבחצות יבא הקב"ה להשתעשע ליטול התעוררות מנשמתו אחרי מותו בג"ע. והנה בגן בו באימת רבות מתפשטות לכמה מציאיות ואין כל צדיק מתפשט בכלו אלא כפי הרשות הניתן לו והצדיקים מתהלכים ומתעדנים בו עד שהם מתהלכים אל סוד נקודה האמצעית ששם סוד העדן והשפעה לכל הגן יוצאת מאותה נקודה האמצעית ומשתעשעים בהשכלת ענייני הגן ונטיעותיו עד שמגיעים אל סוד נקודת העדן שמשם אורה והשפעה יוצאת לכל הגן להאירו ולצחצחו ושם עומדים תאבים להשכיל בסוד הנקודה ושם הם נעשים אשד נהר הברכה המשקה ושם עקר מעמד האדם כדכתיב וכל שיח השדה וגו' בגין דאדם אין. א"כ אדם עקר אשר על הברכה באותה נקודה האמצעית. וקול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום היינו סוד אותה הנקודה אשר בגן שאותו העדן מכוון נגדו להמשיך שם נהרי ההשפעה ושם עקר התהלכות האדם כדי להעלות סוד התעוררות אל יחוד העדן בינה עם הגן שש קצוות שמשם יפרד לד' ראשי משמרות משמרת הבקר מיכאל וכו' וכמה פעמים נשמע בג"ע קול ה' אלהים כדאמרו בזוהר חביבין אתכנשו ליחדא האי איילתא כי קוראים על נטיעות הגן והענפים כלם ליקשר אל היחוד. ויחוד הצדיקים הוא במה שהם נכללים באור הספירות והם ב' מיני יחוד א' בג"ע של מעלה הב' בג"ע של מטה הצדיקים מתלבשים באויר ג"ע בסוד ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות כי הצדיקים מתלבשים באויר ג"ע אור מדת מלכות ואחר כך אור הת"ת מאיר באויר גן עדן ומאיר סוד לבושי הצדיקים וזהו ג"כ סוד לבושי הצדיקים בגן עדן של מעלה שהם שם בפלא גדול הנשמות זכות וטהורות לא כדמות גוף וגויה אלא שכל זך מתלבשות בשכל נפלא אור השכינה ואח"כ שכל הספירה העליונה שהיא ת"ת משכלת בהם ויתקשרו הספירות בסוד הנשמות המתקשרות ומתלבשות באור הספירות ומעין זה היה ממש יחוד הספירות בימי אדם בהיותו בסוד כתנות אור והיה ממש לבוש באור השכינה עומד ומצפה מתי יבא אור הת"ת ומאיר בו ויתייחד קוב"ה ושכינתיה באור אור לבושו ואופן היחוד הנעשה בלבוש הזה עתה אין כאן מקומו רק שאנו מוסרים נפשותינו שם בסוד אליך ה' נפשי אשא. ואינו מגיע לנו אלא ניצוץ נעלם מלבוש בעלי היחוד כדכתיב ורוח לבשה את עמשי ורוח לבשה את שמעיה ורוח לבשה את זכריה וכדומה. וזה נעלם ובלתי מושג בלבוש הזה. ולבוש זה יתוקן בתחיה כי יעמדו הגופים גופי עור ויתהפכו לאור ויתקיים בו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' כי יזדכך גם לבוש זה והדרוש הזה רחב מאד במקומו. כי מה שאפילו עתה רע הכל יתהפך לטוב.
38
ל״טנחזור לדבר על דבר הרקיע אשר זכרנו למעלה. רקיע שעל הגן הוא למטה ויש עוד רקיע של הנקודה העליונה העומד על ארבע חיות גדולות וכל חיילות תחתונות מצפות מזונם מההוא רקיע ובו ארבע פתחים רשומים בארבע אותיות ההוי"ה המאירים ומהם יורד טל לזון כל חיילות ומחנות קדושות וכל חיילות תחתונים מעלים שירות ותושבחות בסיבוב רקיע עליון זה ואומרים בקול נעים ברוך כבוד ה' ממקומו ומתייחד ה' אלהים ובו רשומים כמה אותיות וכמה שמות הקדש וממנו מקבלים כל הרקיעים שלמטה שהם לצד הקדושה עד שמגיעים לרקיעים אחרים של סטרא אחרא הנקראים יריעות עזים. העליונים הם בסוד מרכבות עליונות קדושות ואלה אחרים עומדים לחוץ בדבריהעולם והם צדדין של מעשי הגוף וחופים על הרקיעים שבפנים כקליפה על המוח. התחתונים נקראים שמים והעליונים השמים שמים לה'. מכאן ולהלאה אין מי שיוכל לידע רק אור קטן בלתי אפשר להתקיים בו והכי חמרו באדרא דנשא עדן דלעיל לית מאן דידע ליה ולא שבלויי בר ההוא אריך אנפין הדא הוא דכתיב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. וגם שגבהו דרכיו ברומו של עולם מ"מ קצת ראיה הוא על הדרוש שאנו בו אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. מדברי הזהר ריש פ' יתרו דף מ"ב ומ"ג נראה שמלבד מדור חצר מות לנפש וג"ע תחתון לרוח וג"ע עליון ללשמה וצרורא דחיי למעלה שכל מדרגות אלו הם בעולם הנשמות שהוא אחר המות יש עוד עולם הבא שהוא אחר התחיה כדברי הרמב"ן בשער הגמול. ומלבד זה יש עוד מעלה אחרת עליונה שהיא ביתא עילאה קדישא דזכאה חולקיה דההוא דמדוריה עם מלכא בביתיה ועליו נאמר אז תתענג על ה' ואמר כי ביתא דא נקרא אי"ן ע"ש. ובטול הקליפה תלוי בתחיה דאז נהירו ינהר בעלמא בלא סתימו מגו מוחא כן כתוב בפ' יתרו דף ס"ט ע"ב וכבר דברנו מזה למעלה. וכתוב בסבא דף ק"ח ע"ב דבבנין בית המקדש העתיד יקדים מוחא דכתיב הטיבה ברצונך את ציון בקדמותא ולבתר תבנה חומות ירושלם דלא יהיו מסטרא דקליפא רק מצד הקדושה דכתיב ואני אהיה לה חומת אש סביב וזהו ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי כקדמת דנא דעם אנ"י ה' למטה אלהים אחרים עו"ג. אני אמית ואחיה דמאן דהוו בההוא זמנא דלא טעמו טעמא דמותא מינה תהא לון מיתה ויקים להו מיד בגין דלא אשתאר מההיא זוהמא כלל ויחודש העולם. וכל צדיק וצדיק מוסיף במעלתו בעה"ב דאמרי' בשבת שלכל צדיק עושין לו מדור לפי כבודו ובסוף מס' תענית עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בג"ע וכו' בפ' קמא דמגילה עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וכו' ובפ' המוכר את הספינה אמר משבעה חופות שיש לכל צדיק בג"ע וכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח כדאמרי' בפ' אין עומדים אבל לעה"ב וכו' והקפואים בעה"ז יקרים הם לעה"ב כדאמרי' בפ' אלו עוברין. וכתב בעל יפה מראה בדף ע"ח כי לעולם הצדיקים מוסיפין והולכים תמיד אחרי מותם ואמרו בקהלת רבתי כל מי שהוא יגע בתורה בעה"ז מוליכים אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן וכו' עד ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. ובשוחר טוב מזמור פ"ד אין נחת רוח לחברים לעולם עד היכן עד יראה אל אלהים בציון ע"ד שאמרו בגמרין צדיקים אין להם מנוחה וכו' כפרש"י מג"ע לפרגוד ומפרגוד למחנה שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל. ואחר התחיה אז יהיה עקר השגת עץ החיים ויזכו כלם לכתנות אור כי נשמות הצדיקים בג"ע נהנים מעץ החיים יש שולח יד לבדו יש לוקח ויש אוכל כל אחד לפי שעורו שעשה בעה"ז אמנם אחר התחיה יתחדש העולם בכח החיים העתידים בסוד עולמו של יובל כי עסק התורה שיהיה אחר התחיה יהיה בסודות הנעלמות אשר עדיין לא נתגלו בעולם וכפי אותו עסק ירויחו העה"ב ואותו העה"ב יהיה יותר רוחני כלומר בלי התלבשות אמא עלאה דמקננא בכורסייא אלא בעה"ב העליון ממש הבינה בעצמה בלי מסכים. וזהו סוד בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. וכמו שאמרנו למעלה כי בעה"ז עוסק האדם במצות מעשיות ובפשטי התורה וסודותיה אשר נתנו לידרש בעה"ז ומתוכם יזכה לסודות המתגלים בג"ע עליון ותחתון שהם התעוררות אורות הבריאה כמו כן תהיה התחיה הכנה לעה"ב כנזכר מלבד כי העה"ב אחר התחיה יהיה בגוף ונפש כי יזדכך כל כך הגוף בטל התחיה שיהיה רוחני כנשמה ובאותו עסק התורה והמצות שיעסוק בזמן הזה יזכה ליכנס בעוה"ב בגוף ונפש ובזה לא יקפח הקב"ה שכר הגוף שעסק בעה"ז:
39
מ׳מלבד הנדרש בפרקים הקודמים מהצירוף שהתקין אלהינו מרחם לנפשות ורוחות ונשמות לבל ידח מהם נדח עוד בפרק זה נשוב להוסיף בו מה שהורונו מזה חכמינו ז"ל וההוגה בו ימצא איזה חדוש כאשר עשינו בדרושי ג"ע ברחמי שמים. אמרו בבראשית רבה כי האדים העולים מן השמים ומן הארץ הם נפשות הנדחים וכתב הראב"ד בהקדמתו לספר יצירה בדף ח' שהם עצמם מתפעלים להיות באוצרות שלג ואוצרות ברד ובהם נפרע הקב"ה מן הרשעים שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה כי באבני ברד נפרע מפרעה ומאנשי ארץ ישראל בימי יהושע וכן בכל יום נידונים הרשעים מאש לשלג ומשלג לאש וכן התמורות וכן הובא בירו' בפ' חלק וכאשר יתמו עונם יחזרו להיות אפר הרומז למלכות תחת כפות רגלי הצדיקים יסוד וזהו כי לשלג יאמר הוה ארץ. ותרגום אשר חשכתי וגו' די גנזית תלגא נעידן עקתא בגיהנם וברדא ליום קרבא דפרעה. ואמר הראב"ד שם כי יש שני מיני שלג יעויין שם. ואיך גהינם מתהוה אחר המות לראויים אליו הוא כי צער החולי נדבק בו מיום אשר הנפש בחול עליו וחום החולי חוזר להיות חומר לחום האש היסודי אשר בצאת הנפש מגוף החולה תגיע ליסוד האש בכח הדמיון אשר הגיע לה מצער החולי וחומו והנה האש היסודי נדבק בנפש ההיא ונוסף חום על חומה עד שיגיע אליה האש היורד מן נהר דינור ותחול על האש ההיא ועוד ירד עליה סערת ה' חמה וסער מתגורר על ראש רשעים יחול והוא הדין למת מקרירות שיתחבר אליו דינים ושפטים מצד שלג וברד ושם הוי"ה יהיה בידו החיים והבריאות כי שמש ומגן ה' צבאות והוא משלח החיים לכל הנמצאים אמנם לא בשווי רק כפי הכנת כל אחד ולכל איש יש לו נתיב ידוע שבו יושפע שפע החיים אל הנתיב ההוא הפרטי וכן לכל פרט מפרטי הנמצאים וכן בעולם הגלגלים וכן בשכלים וכן בעולם המלאכים והמרכבות וכן בעולם הספירות. הגיהנם של מטה מצאתי שהוא בארקא הנקרא ארץ נוד ושם קודמות הנשמות קודם שיבואו אל עדן העליון ושם לילית הרשעה שהיא קדמת עדן נוכח הקדושה ואי אפשר ליכנס אל העדן אם לא יקדים האדם תחלה אל ארץ נוד וירצה שם פעלו ואמרו כי היא נמשכת מן האש היסודי של מעלה הנקרא פחד יצחק שהוא פנימי וחזק יותר משאר אשות ובו יכולת לשרוף רוח הנשמות הגם שהם דקות שמעלת זאת האש גדולה יותר ממקום שיוצאות הנשמות כי יש אש אוכלת אש וכותל אחד מפסיק בין ג"ע לגיהנם וג"ע הוא מצד צפונית מזרחית שנאמר וצפונך תמלא בטנם. ולצד צפונית מערבית יש גיהנם ומעין יוצא מג"ע והמעין היוצא מגיהנם הוא חס וכן אמרו חמי טבריא דחלפי אפתחא דגיהנם. ואמרו בפרשת תרומה דף ק"נ כי הגיהנם הוא אור דולק יום ולילה מחמימות יצה"ר של רשעים ובה ז' פתחים כנגד ז' מיני רשעים ובכל מדור יש מלאך ממונה תחת יד דומה וכמה חיילות עמהם. ואמרו כי אש הגיהנם הוא מאש גיהנם של מעלה ונשמות המתלבנות מזוהמת עוה"ז ועולים משם כאשר אמרנו נשארת הזוהמא ההיא שם ומדרגות רעות הממונים על אותה זוהמא נקרא צואה רותחת ושחטאו והחטיאו ומתו בלא תשובה נדונים שם ובו ז' מדורות עיין פרטותם בציוני פ' אחרי מות ושם האריך לבאר מהו דין הנקר' גיהנם בדף ס"ט וד' ע' ובדף ע"א וע"ב ביאר מהגמול בג"ע ועה"ב וימות המשיח והתחיה. וכן ליצה"ר ז' שמות כי מתאנה ומחטיא לאדם בז' מיני פתויים כפי שניו בי' שנים ראשונים באופן אחד וכן בכל עשר משבעים שנותיו ושמותיו הם כפי פתוייו כשתעיין בהם והאחרון שהאדם זקן נקרא צפוני כי מחטיאו בהצנע ובפתויי לבו בדעות כוזבות והמתפתה אחריו נופל באחד מז' מדורות אלו המכוונים לעצות יצה"ר למרק חטאו ממנו ולעתיד לבא יוסר כל כחותיו ואפי' החלק הנקרא צפוני וידחנו במקום שאין בני אדם להחטיאם דכתיב והדחתיו אל ארץ ציה וגו'. ואמרו כי באותו עולם מפשיטין את הרשעים מעדיים ומלבישים לצדיקים שאין להם כגון צדיק שמת בחצי ימיו לובש עדיי הרשע שתהה על מצותיו ועיין מזה בס' פרדס בשער הנשמה ותאנא כי בגיהנם יש מדורות ששם יורדים מחטיאי הרבים הנקרא צואה רותחת כנזכר ואינם יוצאים משם לעולם וכן המשחיתים זרעם נדונים שם לדורי דורות ובשבתות ור"ח וי"ט אינם נדונים אבל אינם יוצאים משם כשאר רשעים דיש להם מנוחה וישראל שלא שמר שבת בעה"ז אין לו מנוחה לעולם וממונה אחד מוציא גופו ומכניס אותו לגיהנם לעין הרשעים ורואין כי סביבו תולעים ונשמתו אין לה מנוחה באור גהינם ועליהם כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. וכשיוצא שבת אותו ממונה מחזיר הגוף למקומו ונדונים כל אחד לעצמו וכל זה בעוד שהגוף הוא בקיומו כי אחר שכלה נאמר ולא יעיר כל חמתו וכל הרשעים בעוד הגוף שלם בכל אבריו תוך הקבר נדונים גוף וריח כל אחד הראוי לו כיון שהגוף נאכל דין הרוח כלה הצריך לצאת יוצא הצריך לנוח ינוח הצריך להיות אפר תחת רגלי הצדיקים כל אחד כראוי לו נעשה לו. ולכן אפי' לצדיקים טוב להם להקבר בקרקע שיכלה הגוף מהר ושלא ידון הגוף והרוח יחד בכל יום כי אין שום צדיק שאין לו דין הקבר וכ"ש לרשעים וכיון שהגוף כלה הדין נח מכל אחד. ואמרו בזהר פ' תרומה דף קנ"ב שאות קוף רומז לסטרא אחרא שהיא כקוף בפני הקדושה אינה מתיישבת בשום מקום בעולם וסי' איש לשון בל יכון בארץ ושולטת במקום הגיהנם ואות טית מתיישבת בכל מקום ואין ישוב לאות ק' במקום ששולטת אור אות טית ועל עיר לוז נשארה בבריאת עולם אות טית תלויה באויר על אותו מקום ואור אות זה נותנת חיים בעה"ז ליושבים שם ובמקום המקדש והמשכן נצטיירו ונחקקו כל האותיות יחד כראוי ולכן הוצרך בצלאל במשכן שהיה יודע לצרף כל האותיות דוגמת הצדיק עליון:
40
מ״אבמתניתא תנא כי בגיהנם יש ב' סופרים הכותבים זה מקום פלוני וזה מקום פלוני זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע ופי' מורי זלה"ה כי נעשה צנור לשכר המגיע לחברו על דרך הנמנה מעשרה ראשונים שנוטל שכר כנגד כלן לא לגרוע חלקם אלא שכלם זוכים על ידו ונשאר לו כנגד כלן והוא אינו חסר ועיין בפ' י"ד ח"ב ממאמר חקור דין מהו עטרותיהם בראשיהם. והטיול בג"ע הוא כפי זכותן של צדיקים זכו ארוכות לא זכו קצרות כדאמרו על טיול דקב"ה עם אברהם אבינו ע"ה בחורבן הבית ואמרו כי נקרא גיהנם לפי שהיא שוחה עמוקה שיורדים בה על עסקי חנם והנפשות שעולים מעלין אותם לשלוחי ג"ע ואומרים הנם כנזכר למעלה ועל הנפשות שאינם צריכים לבון צווחין לון הנם קחו ולכו כמבואר למעלה. ואין דבר נצחי אלא במדת הטוב ופירוש ותולעתם לא תמות דוקא אבל תתבטל ואשו של גיהנם אין לו כביה עולמית אבל אחר העולם יכבה וזהו אין גיהנם לעתיד לבא וירצה על אור דידה וכבר אמרנו כי חללה של גיהנם יתקדש כקדושת הגן ורשעים עוד אינם ברם יתוקנו. וכתוב בתקון מ"ח שהמלאכים קדושים שהם אש יסודם בגבורה ומלאכי חבלה שהם אש יסודם בגיהנם ויש מלאכים שיסודם מרוח עמוד האמצעי ויש שהם ממים שעל הרקיע וכל מלאך יש בו שם הוי"ה כי הוא בכל מקום עלת העלות מיחד ארבע אותיות ושם מפרש גדולת שם הוי"ה בפ' פקודי מתבאר התפשטות ראשון של הקליפה הנקרא צלמות פירוש צלמות רכיבת הזכר על הנקבה ומזה נמשכות המלחמות וכל שופכי דמים ומוצא רוגז ושנאה על אלה במדרגה ראשונה של התפשטותה. מדרגה שניה ממנה מוצא כל המחבלים לעשות דין בגלוי במסתרים מעשיהם ושם אף וחמה ואלה הם הזרועות של הקליפה ויש שלשה קשרים לימין ושלשה לשמאל משם מוצא עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים הוא התפשטות שלישי לה. מדרגה רביעית הוא התפשטות הגוף ממנו יוצא כח לשפוך דמים. מדרגה חמישית אינון ירכין דילה ושם רצין בסטרא אחרא בג' קשרים מימין וג' משמאל ומרעין דרשעים מהכא נפקין מדרגה ששית הוא יונק לההוא נחש עקלתון והעובד ה' ירחיק עצמו מהם במעשיו הטובים וידיחם מעליו. ועיין בפ' בראשית ופקודי מהיכלי התמורות כי שם מתפרש דברים הרבה ממה שהם בגיהנם כמו שבהיכלי הקדושה מתפרש דברים הרבה וחיילות גדולות שהם בחדרי גן עדן. ומשפטי גיהנם כלים בי"ב חדש ולכן יש שכתבו כשמזכירין הת"ח אין צ"ל ז"ל כמו שאין אנו אומרים אותו על משה ואהרן והתנאים והאמוראים. ואפי' צדיקים ובינונים יורדים לגיהנם יש מי שיורד להצלת הזולת כדאמרו בסוף תקון ל"ג ויש מי שיורד ע"צ המרוק ויש מי שיורד לראות חלילה והוא דרך לשערי ג"ע כדרך מדבר לבאי הארץ. וגיהנם אמרו שהוא מזיעתן של חיות נושאי הכסא בשעה שכסא הכבוד מכביד עליהם בעת רעה מחמת עבירות התחתונים ולכן נברא מזיעתן גיהנם כי בעת רצון הכסא נושא את נושאיו ק"ו מארון הברית ושמעתי אומרים כי נהר דינור מתהוה ג"כ מזיעתן של ת"ח העוסקים בתורה ומנצחין זה את זה בהלכה. ועיין בפ' ל' ול"א בח"ב של עבודת הקדש המדבר מזה. ואמרו בתקונים דף צ"א כי מנהר דינור תלויים בו ס' ענפים מאש הנקראים ששים גבורים והם שתין פולסי דנורא דמחיוהו למטטרו"ן. ובנהר דינור יש בו כחות ודינים קשים מזיקים שצומחים ומתיילדים להעניש שם הרשעים ונקראים קוץ ודרדר ולמטה כיוצא בזה ארץ הגשמית מוציאה חיצונים כאישות ועכברים ויתושים ותולעים וקוצים וברקנים. ונחל עדניך הוא נהר דנפיק מעדן דעין לא ראתה ומשם יפרד לד' אתוון בשם בן ד' ויש נהר למטה דהוא מטטרו"ן דאתפרש לד' סטרין שהם מיכאל וגבריאל רפאל נוריאל שהם ד' מחנות שכינה. ג"כ באדם יש רמז ג"ע וגיהנם. ג"ע בסוד הנשמה ורוח ונפש שבמוח ושבלב. וגיהנם היא הכבד שבו המרה שהיא חרבא דמלאך המות ומצד הטחול יש עצירות קטטה כי הם נגד ג' ראשי המשחית כנגדם בקדושה מוח לב ריאה כנגד שלשה פני המרכבה ואדם כוללם כלם. ובתקון נ"ג א' אמר ווי לבני נשא דלא משתדלי באורייתא דאתקריאו עצים יבשים דאינון עתידים לאתוקדא באשא דגיהנם וגם דמתרבא אילנא דהוא גופא דאורייתא ולית ליה איבא דאינון פקודין דעשה כתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת כי בעולם המעשה צריך לקשט נשמתו בסוד המעשה עם דבורו ומחשבה ורעותא ליחוד ארבע אותיות השם שרוחניותם מחבר ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ורוח אחד לכל. עוד אמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. וייצר בשני יודין. צייר לה בתרין עלמין בעלמא דין ובעלמא דאתי ויפח באפיו נשמת חיים דא נשמת כל חי ויהי האדם דא רוחא דחיי לנפש חיה דא שכינתא תתאה. ועוד ויטע ה' אלהים גן דא אורייתא שבכתב עדן דא עדונא דאורייתא ושוי תמן את האדם ומה כתיב ביה ביום נטעך תשגשגי. ויצמח ה' אלהים אבא ואמא כל עץ נחמד למראה דא עמודא דאמציעתא דכל גוונין שפירין ביה אתחזיין ובגין דא נחמד למראה תפארת שפירו דכל גוונין וטוב למאכל דא צדיק הנרמז במלת כ"ל עץ דבכל אתר כל איהו צדיק ע"כ. זכאה חולקיה מאן דדביק באילנא דא דחיי כי אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ודורשי רשומות אמרו כי תורה בגימטרי"א אוצ"ר שד"י כי היתה גנוזה אצלו יתברך והיה משתעשע בה. והיא גם כן בגימטריא אמצעי"ת שהיא אמצעית בינינו לבינו יתברך לחיותנו ולזכותנו לעולם שכלו טוב ולג"ע עליון ותחתון ולהצילנו מרדת שחת ח"ו. וכבר ציינתי לך לעיל מקום דרושי ג"ע וגיהנם ועה"ב ותחייה בציוני. והרמב"ן בשער הגמול כבר ידעת שייחד שער ההוא לדרושים אלו והובאו דבריו בקצור בפרק ח' להרמב"ם מהלכות תשובה. והיה כל מבקש ה' ימצא במקומות אלו מבוקשו מלבד מה שהוספנו בפרקים חלו. ברוך המרומם על כל ברכה ותהלה:
41
מ״בלבך תשית נא לדברים ואל יליזו מנגד עיניך כי בזה תדע ותבין איך משפטי ה' אמת צדקו יחדיו בדינו של נחש יצר הרע שבאדם ובדינו של הגוף ובדינה של הנשמה ואיך מרכיב חגר על סומא ודנם יחד:
42
מ״גבעת שאדם יפשוט גופו ויוצא מעולמו אז דנין אותו לפניו מדעתו ושומעים טענותיו ורואה שאין ממש בדבריו והוא טוען האשה אשר נתת עמדי הגוף הזה וטבעו הרע. והגוף משיב באימה הנחש השיאני והיינו סטרא דשמאלא וכל כחותיו המטעים והקב"ה גוזר על הנחש שיתעכל בגיהנם עד שתטהר הנשמה מחלאת טנופת החטא ושם כלים כל המשחיתים שנבראו בחטא האדם והיינו ארור אתה תקבל השפעת זיעת חיות הקדש והמותרות והקללות וכח הדינים הקשים הנשפעים משם וכל הפגם שגרמת אתה האדם בכל הבהמה וחית השדה שהם כחות קדושים הנפגמים בעונותיך אתה תקבל כל המותר והדין והקללה כדכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה אל גיהנם שם יחולו כל אותם הדינים והעונשים ומתהוה מהם מדרגות צואה רותחת כי הם טמאים ומוסרחים יותר מהאחרים ובזה המדרגות העליונות הנפגמות מחטאת הנשמה הזאת נטהרת ובזה טוב לה לנשמה הזאת כי לא תדחה כבראשונה. הנה כי נברא גיהנם לצרף הנשמות ולטוב להם ועפר שהוא חומר האדם הנברא מן העפר כדכתיב כי עפר אתה נאמר עליו ועפר תאכל כל ימי חייך כי הולך הגוף שהוא מעור הנחש בלבוש הזה להתעכל עפרו ואמרו שם ובמות הנחש כלים ונאבדים שם והיינו כל ימי חייך אין לך קיום ושמירה רק כל זמן שיש לך עפר זה לאכלו וכיון שהעפר כלה חייו כלים על דרך הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו דוקא לא חלק הנפש ח"ו. ואהבה הגדולה אשר אל החומר עם יצה"ר בעה"ז בעודו בחיים. אחר המות נפלה איבה ביניהם הנחש שונא את הגוף אבל מה יעשה שהוא משולח מלמעלה כאשר אמרנו על פסוק ואוכל את בשרו ולזה ואיבה אשית בינך ובין האשה החומר רואה שהחיצוני אשר אהבתו אהבה עזה ונמשך אחריו בא עתה לגבות את כל אשר שמע לעצתו ויהפך לו לאויב שכן דרך החיצוני ששונא ומשחית לאוהב אותו וכפי גודל אהבת האדם עליו כן יגביר עליו חצים ואבני קשת. על דרך דאמור רבנן טב לביש לא תעביד ובישא לא ימטי לך על זה אמר ואיבה אשית בינך ובין האשה שיש איבה אל החיצוני עם האדם שלא יהיה רוצה לשלוט בגוף אלא בנפש. והנשמה נמלטה למעלה מידו לטהרה והגוף החיצוני לא היה רוצה בו זהו כוונת ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. בין זרעך שזרעת במעשיך עמו ובין זרעה שזרע במעשיו עמך ואלו ואלו כלים יחד בקבר בדיניו הוא ישופך ראש שאפי' כחות דינו כלים בו. ואחר דין הקבר ששקט דיניו האדם מזומן לחלוץ עצמות ולתחייה שהוא כליון הנחש ואפי' בחלק העליון שבו מצד חוצה. ואתה תשופנו עקב שעתה הוא נושכו באחרית כחות החומר בסופו עקב מעשיו במספר לבד זהו גזרת החצוני הנגמר שם מיד. עד כאן דינו של נחש יצה"ר שבגוף האדם. דין הגוף עליו שהוא מיוחס לאשה נאמר הרבה ארבה עצבונך שם בקבר כי נפשו עליו תאבל והרונך שם מוליד כל מה שנתעבר בעכירות העבירות וזה יהיה פי' טול מה שנתת בי וגו' ימים הראשונים חבלי לידה יש לגוף כי מקשקשים בתוכו כל עכירות העבירות ותחיל תזעק בחבליו וזהו דין קשה של חבוט הקבר ושם הנשמה נכנסת אל הגוף אמנם אינו נכנסת כמו שהוא בחיים חיותו שא"כ מה יתרון תחיית המתים. אלא בזמן שאדם חי הנשמה בגופו מחייה אותו אמנם בקבר מכניסים הנשמה בגוף כאשה עוברה כעובר בתוך האשה הגוף הזה הוא מתעכר ושם הנשמה נעצבת בדיני הגוף. והיינו והרונך קשה רמה למת בבשרו כמחט בבשר החי ואפי' מספרי התולעים גוזרים מלמעלה לפי באשו וצחנתו אשר פעל ועשה וגרם בחייו ומספר קושי הרמה בבשר כמספר מעשיו הקשים ועם היות שאין לך אדם שאינו נדון ברמה ותולעה אינו שוה לכל בחינת קושי הזה שיש מי שיקשה לו מאד ויש מי שמרגיש אבל לא כ"כ ויש מי שאינו מרגיש. ואמרו בתוס' על מאמר שאין רמה שולטת בצדיקים לפי שתשמישי קדושה יש בהם כמו כן קדושה ומדרגה מצד ההנאה והתועלת שקבל הקדושה מהם ולכן תשמישי קדושה נגנזים והרחיב בזה הביאור החכם בס' הפרדס בשער המציאות יעויין שם. והכל לפי מעשיו וצרכו בדין כי הכל במדה ובמשקל בדעות של אל דעות וכפי צורך הגוף הזה בדין להטיבו באחריתו והיינו בעצב תלדי בנים שם תלדי בנים זרים כפי חשבון מעשיך ואל אישך תשוקתך כמה ישתוקק הגוף אל הנשמה להחליץ עצמותיו ומספרי הימים שנגזר שיתפרדו איש מאחיו עד יתוקן הגוף ותתקן הנשמה מלמעלה ותתעלה לסוד הצחצחות ותחזור אח"כ ותחלוץ. העצמות כל יום מימי הפרוד הזה יראו לו אלף שנים עד שינוחו דיניו ויצא הגוף להבעל מן הנשמה ואז לא תהיה חזרתה לתוכו כבראשונה בימים הראשונים להשפט יחד רק תרד לצחצח סוד רוחניות העצמות וזהו ואל אישך תשוקתך והענין הזה תלוי בסוף כי אחר שנח דין הקבר אז מתחילין דין הנשמה להיות נטהרה בנהר דינור עד שתתעלה לג"ע עליון וכבר בארנו למעלה שמץ קצת ממה תתענג שם. ואחרי עלותה משם מחלץ העצמות ומזיינם כדכתיב והשביע בצחצחות נפשך כשיגיע זמן שהנפש תשבע בצחצחות והיינו שלשה צח נפש צחות רוח ונשמה מיד ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וגו' וזה כוונת והוא ימשל בך הנשמה הנקרא הוא שממקום הנעלה מחצבה העקר תלוי בה כי עד שתזכה אל הצחיות האלו לא יזכה הגוף אל החליצות ע"כ הוא מדין הגוף:
43
מ״דמצאתי בדרושי גורי האר"י כי אחרי הקבורה באים ד' מלאכים המשפילים הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת האדם וכדאיתא במדרש ולהיות כי הקליפה קשורה עם הנשמה ועם הגוף לכן מחברים אותם יחד ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל אחד מן הקצה שלו ומנערים אותו וחובטים אותו במקלות של ברזל כדרך שחובט אדם כסותו ומנערו להסיר ממנו העפר הדבק בו ולכן צריכים להעמיק הקבר כדי שיהיה מקום לצערו ולחבטו וכך הם עושים עד שתפרד מעט מעט אותה קליפה מן האדם עד שנעקרת לגמרי וזהו פירוש חבוט הקבר ממש. ואמנם לא כל האנשים שוים כנזכר כי הצדיקים אשר עשו מעשים טובים בחייהם היו חובטים עצמן מתפרדת קליפה זו מעליהם ע"י היסורין והצער שסובלין בחייהם וע"י התורה שמתשת גופו של אדם. ברם להפרידה בחיים לגמרי א"א ואין איש ניצול מחבוט הקבר אך הרשעים צריכים טרחא יתירה. ואמר האר"י משם חכם גדול שכל הנקבר ביום ששי אחר ה' שעות ביום והשעה החמישית בכלל אינו רואה חבוט הקבר כי קדושת השבת מפרידה ממנו בלי צער וזה סוד יום הששי ה' יתירה כי מאז ולמעלה הוא ערב שבת ממש. ואם האדם בהיותו בחיים היה יכול להשיג ולידע שם של אותה קליפה שעמו איך נקראת ואז משיג לידע למה נקרא שמו כך בזה היה יודע מקום הפגם ומציאות תקונו איך הוא ואז היתה נפרדת ממנו אפי' בחיים ולא היה נצרך אל חבוט הקבר ובזה נבין ענין הרשעים שאמרו במדרש שאינן יודעים שמם ולכן מכין אותם כי אם היו יודעים היו יכולים להסירה ולהפרידה יותר בקלות. עתה יהיו דברינו בדין הנשמה שדינה באחרונה והכל בא גלוי בפסוק ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך שהוא החומר והגוף ותאכל מן העץ דהיינו היות נמשך אחר הנאות העוה"ז במותרות ורוב אכילות ולרבות במשגל בלא זמן המיוחד לו וכדומה כי מהם בא אל האסורות שטפות זרות מטמאים אותו ומן ההיתר בא אל האסור וכן על זה הדרך בכל תענוגי בני האדם שמתהוים מהם כחות שגורמים לו שעובר על לא תעשה ומונע עצמו מן העשה וזהו ותאכל מן העץ אשר צויתיך זו היא שבועה שמשביעין הנשמה בבואה לעולם כי שמעה קול אלה האומר אליו לא תאכל ממנו הנה המקום העליון אשר שם היתה נשמתך תקועה כתוב לחיים בפרגוד עולם הכסא עתה נמחק משם הצורה ההיא והיא במקומה פגומה והמקום ההוא החסר עבורך המתקומם בו נובע לך דין ופגם עד שהנשמה תקבל כל עונשיה ותהיה ראויה לחזור אל משכן כבודה. ואם הצורה נמחקת משם מכל וכל ח"ו בעונות שיש בהם כרת וכדומה אוי לו שכבר נטרד מארץ החיים וכמה פרכוסין תפרכס עד שובה. ואם אינה נמחקת משם רק נפגמת החיות ורוחניות הנכלל במקומה ברשות עליון קובע לו דין עד שתכתב שם הצורה לחיים העליונים. ובזה יובן למשכילים שכרן של צדיקים ושל בינוניים וכו'. ארורה האדמה בעבורך גרמת שבלבלת היכל מלך בעצבון תאכלנה כל אותם הקללות ומעוטים שגרמת שם במעשיך הרעים כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך מחמת מעשיך בעצבון בדין גהינם תאכלנה עד שיתעכל כל ימי חייך שם וכל הימים אשר בחרת לחיות בתאות הגוף ולא המתה עצמך על דברי תורה. על דרך מה יעשה אדם ויחיה ימות אדם כי ימות באהל שם בעצבון תאכלנה ותעכל אותם. יש נשמה שנגזר עליה טבילה בעלמא. ויש מי שנגזר עליה דין שעה ויש שנגזר עליה דין שלשה ויש דין שבעה ויש דין שלשים ויש דין י"ב חדש הכל לפי מעשיו ופגמו בשורש נשמתו. וקוץ ודרדר תצמיח לך עם היות שאומרים נהר דינור אין עניינו מאש וטובל ועומד שם תוך האש לבד אלא כמה קוצים ודרדרים דנים אותו שם הכל כפי רשעתו במספר ואפי' מה שגרמת אל הכחות החצונים למרוד ולהטיח נגד הקדושה במעשיך גם מזה תענש וזהו וקוץ ודרדר תצמיח לך שם ואכלת את עשב השדה. אח"כ נגזר עליו שלא יכניס בג"ע ולא יהיה נדון אלא כך ימים ישב חוץ לג"ע ואינו אוכל בתרומת הקדשים אלא נזון מעשב מאכל גרוע ואח"כ נידונית שלא תתרפא ממכותיה ומנשיכותיה אלא מארכת בחלייה. עד שתתרפא ממחץ מכות נהר דינור שהוא אש גהינם עליון והיינו בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחת עד שתחזור אל המקום אשר ממנה חוצבה מפני שהכל היה מן העפר עליון עפר קדוש והכל שב אל העפר. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ואל עפר עליון תשוב. וכיון שהנשמה עלתה ותקנה עצמה מה נעשה מן הגוף מיד הנשמה מחלצת הגוף בחליצת עצמות והיינו ויקרא האדם שם אשתו חוה אינה חיה ממש אמנם יש לה קצת חיות מזה כי היא היתה אם כל חי באמת מהחומר והגוף נובע כל שכרו. א"כ הגוף ודאי אם לכל חי לנפש שהיא חיה בדירה ידועה בחצר מות ואל הרוח בג"ע של מטה ואל הנשמה בג"ע של מעלה אם לכל במעשיו וראוי שגם לגוף יהיה לו חלק בעדון. ואחר השכר הזה יש לו שכר נוסף שהיא התחיה והיינו ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו הנשמה והגוף יחד כתנות עור וילבישם כדכתיב עור ובשר תלבישני ולזה רמז באולי ר"מ דכתב בספרו כתנות אור שלבוש התחיה יהיה מטל עליון ומאור הקדוש אשרי מי שעומד בסוד ה':
44
מ״האמרו בפרק גידול בנים כשישים אדם ידו על ראשו הקטן מתברך שנאמר וישלח ישראל את ידו וכתיב ויברכם ביום ההוא לאמר כי ביד אדם ט"ו פרקים כמנין ט"ו תיבות שבברכת כהנים לומר יחולו על ראשך הברכות שבשלשה פסוקים אלו שהם ט"ו. ומנהג לברך בשבת קדש ובפרט בלילי שבת סוד שבת מלכתא שהם בינה ות"ת למטה במלכות כנזכר למעלה ובסוד נפש יתירה שעל המברך ומתברך יחולו הברכות ועוד כי אין שטן ופגע רע בשבת שיקטרג על הברכה שנדחו מערב שבת לנוקבא דתהומא רבה וצורך גבוה הוא לברך האדם בניו בשבת ואם יש לו בת גם היא יברכנה ובפרט בליל שבת והמשכיל יבין מעצמו כי כנים דברינו ואני הרגלתי בעצמי לכוין באברי היד כנזכר. ועוד לכוין בברכת כהנים שבו נכלל בני חיי ומזוני שמוצאם מיו"ד וא"ו ה"א ראשונה של השם שביברכך הוא מציאות היו"ד וביאר מציאות יו"ד וה"א יחד ובישא מציאות יה"ו ומתיבות פסוק ישא מתרבה שם יה"ו לששה צרופים ובין כלם הם תשע כזה י' י"ה יה"ו וג' אותיות יה"ו בונות ששה בתים הם תשע תקוני זעיר שכלם מושפעים בסוד הברכה לה"א אחרונה מלכות והנה השם שלם בה ולכן בתפלה בא אחריה ברכת שים שלום שהוא אבר השלום המתייחד עם מלכות להוליד בדומה וכל זה הוא בכוונת פרקי היד המכוונת נגד ט"ו אותיות ברכת כהנים כנזכר אך בפה אני אומר על המתברך ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. ופסוק זה מכוון מאד למבין אותו לאשורו. ומלבד כי מעורר רוחניות הספירות מחכמה ולמטה עוד בו רמז וסוד להשרות הנשמה והרוח והנפש ונפש המשכלת והחיונית על החמשה חושים הנרמזים בפסוק והריחו ביראת ה' הבא אחריו עוד יורה על ההשגה העתידה שהיא כתנות אור שהיא הנהגת הספירות כפי אשר היתה מחייבת החכמה עליונה שבאמת היא נקראת א"ה"ו והיא הצפייה הנכספת למשה רבינו ע"ה שעליה שאל הראני נא את כבודך להיות כי זכה לקרון פנים ופשט בקצת לבושי עור כדכתיב של נעליך מעל רגליך ולהיות שבו היה מעורב כתנות אור עם עור לכך נאמר לו כי לא יראני האדם וחי בלבושים אלו. אמנם הוא זכה מחמת הקירון שבפניו דוקא לצפיית אחורים שהיא אחורים מהנהגת עץ החיים לא צפייה גמורה וכל זה נרמז בפסוק ונחה עליו רוח חכמה וגו'. עוד אמרו שם שלכך משימים יד על ארון המת. או על הקבר לבקש רחמים על המת לפי שבידו של אדם ט"ו פרקים כמנין ט"ו תיבות שבפסוק יחיו מתיך וגו' ואז יאמרו ונחך ה' תמיד וגו' ובנו ממך וגו' שיזכה להעלות נפשות הרשעים מתוך הגהינם מדי עברו שם כנדרש למעלה עוד יש ביד י"ד פרקים וידוע סודם הבא בפסוק ועתה יגדל נא כח אדני כי בבינה יש בה כ"ח עתים וזהו ובתבונה משנה עתים וממנה נמשך הכח למלכות אדנ"י וממנה מתפשטים כ"ח מחנות הלבנה העליונה. ומכחה מתראים בלבנה התחתונה י"ד ימניים וי"ד שמאליים והם שתי ידות משולבות אשה אל אחותה ובכל יד חמש אצבעות וימין יו"ד ה"א שמאל וא"ו ה"א. ויד ימין ושמאל הם י"ד אותיות שהם ה' אלהינו ה' וי"ד אחרים תמורתן כנודע שבהם מעוררים כח החסד העליון. והמבין טעם סמיכת כהן גדול על האברים הנקרבים על גבי המזבח יבין טעם שימת היד על המת או על קברו. וכיון דאתא לידן פסוק ויברכם ביום ההוא לא אמנע עצמי מלכתוב פרפרת אחד שיש לי בו והוא כי יעקב בירך אפרים ומנשה שכל ישראל יתברכו בהם ויאמרו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה ולא ראינו שנתקיימה ברכה זו באדם שמברך בנו או תלמידו. אך כשנעמוד על דעתנו נראה שלא נפל דבר מדברי יעקב ארצה. הנה הילדים הנולדים אחר מעט ימים תחלת דבורם הוא יאכ"ו וגם שהנשים הקלות מרגילות לומר אח"ז התנוק מעצמו היה אומר יאכ"ו והטבע החכם הרגיל אותו לומר כך שהוא מברך את עצמו ואומר "ישימני "אלהים "כאפרים "וכמנשה. או "ישימכם "אלהים "כאפרים "וכמנשה והוא מברך אביו ואמו שהולידוהו. וזה להיות כי העולם נברא בלשון הקדש וכח מוצא כל הנבראים הם מרוחניות העולם ונכלל באותיות התורה שהם כ"ב חפצים וגוף אחד. וזו היתה חכמתו של אדם הראשון בקריאת שמות שידוע שרוחניות הנכלל בשי"ן ומ"ם פתוחה וביו"ד ובמ"ם סתומה ובכחם ורוחניותם ברא הבורא שמים. וכן ארץ בא' ור' וצ'. וכן שור בשי"ן וא"ו רי"ש. וכן על זה הדרך בכל הנבראים כנתבאר בתקון נ"ח בדרוש משמות הרבה אשר למטטרון שאמר כי נקרא בששים רבוא שמות של מלאכים ובתקון ששים אמר למה מטטרון נקרא מטה ולמה משה נשתמש במטה לא כן שאר נביאים ועיין בתקון ס"ח מזה ושמטטרון מתהפך לארבע פנים וכללות צורת אדם מכל מה שנברא בשמים ובארץ ולהיות שכל העולם נברא ברוחניות התורה מזה הוכיח ר' שמעון בן יוחאי בפרשת תרומה דף קס"א שהמשתדל בתורה כ"י הוא מקיים העולם דאמר קב"ה אסתכל בתורה וברא עלמא. צא ולמד כח אותיות התורה ידוע כי צורת הנשמה מחוברת מאותיות הקדש כסדרי המצות אלו יעשה אותם האדם וחי בהם ממש כי יתלוו אליו החיים והשלום על נשמתו בעליונים וממנו יגיע אל האדם הגופני חיים וחסד ויתחזק כל אבר מאברי הנשמה בכח רוח אלהים חיים ואם יעבור אדם על המצות אז ישתנו סדרי האותיות אשר בנשמתו ויכתבו לעבירה שעשה שנאמר ותהי עונותם על עצמותם חקוקים והנה הוא בכף חובה וה' בעל החיים סר מעליו והאבר ההוא אם הנשמה תלויה בו מיד מת או נכרת ואם אין הנשמה תלויה בו הוא חולה או נפסד בסוד והפקדתי עליכם בהלה וכו'. ונחזור לדרושנו שלהיות כי הטביע הטבע מלה דו בפי התינוקות כנדרש גם הילדים שאינם מבני עמנו תחלת דבורם יאכ"ו כנזכר וכבר נודע ממעשה אשר אירע כי ילד אשר לא ישמע לדבר בשום לשון תחלת דבורו יהיה בלשון הקדש כי בעל הטבע שהוא אלהים בגימטריא טבע. הטביע כן בעולמו בסוד אותיות תורתו שבה נסתכל וברא העולם. וסמך על מה שמשימים החומש לילדים מראשותיהם הוא מפסוק זה ספר תולדות אדם שביום שקורין לו שם משימין ס' תורת כהנים מראשותיו וכשמגיע ללמוד שהוא כבן חמש שנים מתחילים לו בספר ויקרא שהעולם מתקיים בהבלם כמו בזכות הקרבנות. אל תגעו במשיחי ירצה בשיחת התינוקות ועוד התחלתם בספר ויקרא מועיל לטהרתם אחר שיצאו משני ערלה ויש סמך לזה במדרש רבה. ואמרו כי מן השמים עוזרים לקטן וכן כתוב שומר פתאים ה' ולא ינום ולא יישן שומר ישראל:
45
מ״והרבה כוונות מצינו בס' הזהר בפסוק שמע ישראל ובתקונים ובמפרשים אשר לא יכילם ספר ולהיות כי ידיעת כוונת יחוד זה נוגע לשלמות מלאכתנו בחבור הזה כאשר ישפוט כל מעיין ע"כ שבתי וראה כי טוב הוא להציע כוונה זו פה כפי דרכי המקובלים ובפרט כאשר הורנו המקובל קורדואי"רו זצ"ל וגם שגורי האר"י זצ"ל דרשו בו גם הם גימטריאות וצרופים וכוונות נכבדות מאד. נבחר הדרך יותר מפורסם ופשוט כפי רוב יודעי מדע שהוא דרך הגאון הנזכר יעלוז על משכבו בשלום. ובטרם נבא אל המכוון אלינו בזה נציע פה לשונות מרעיא מהימנא ומהזהר והתקונים להלהיב המכוין והוא מן הדרושים אשר יאותו לקרות אותם בפני המוטל על ערש דוי וזהמתו חיתו לחם וכ"ש אם ח"ו תקרב חייתו לממיתים כי בהרבה פרקים אשר באו בשלשה חלקי ספר זה פדה נפשו מעבור בשלח הלא היא חרב מלאך המות כי מלאך אכזרי לא ישולח בו בהפרדו וחיתו באור תראה כי ישוב מדרכו הרעה ויכין לבו לדרוש את ה' ויקנה דבקות במלכו וימסור נפשו על יחוד שמו כקרבן שי ומנחה וישכב ויערב לו שנתו. כתוב ברעיא מהימנא סוף פ' בא אל פרעה והמה גוונין דיחודא אתערו וכלהו קשוט מאן דעביד האי עביד. ומאן דעביד האי עביד. ויהיה זה לפי מחצב הנשמות שלאחת יאות יחוד זה. ולאחרת האחר. ואמרי' בפ' בשלח דף נ"ז ע"א כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עילאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלהו מכרזי עליה לביש וקב"ה קרי ביה כי תבאו לראות פני כי תבאו לראות מבעי ליה מאי לראות אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעמקא לאתר חשוכא וכל אינון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אינון כותלי חשוכא ואנפין דמלכא אתחזיין ונהירין לכלא. וכד אינון אתחזיק ונהרין מתברכין כלא עלאין ותתאין. כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין וכדין כתיב לראות פני וגו' ובסוף כתב ואי איהו אתי. ליחדא שמא קדישא ולא אתכוין ביה ברעותא דלבא בדחילו קב"ה אמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי דמשרין דינין במדת זאת בההיא דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש וממנה מתפשט הדין בכלא חס ושלום. וזהו תמצית המורם מר"מ פרשת ואתחנן כי נראה לנו יחוד נאות והגון לכוין בו בשעת יציאת נשמה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כמה דמיחדי שמא דקודשא בריך הוא לתתא הכי אתייחד לעילא מיד אשתכח קודשא ברוך הוא יחידא לעילא ותתא מאן דמיחד שמיה דקודשא בריך הוא ישוי לביה ורעותיה בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוהי בההוא יחודא למהוי כלא חד כמא דשוי כל שייפוהי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עילאין בההוא יחודא למהוי כלא חד. בשעתא דאתי ליחדא שמיה דקודשא בריך הוא כל חילי שמיא כולהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנא ולאתכללא כולהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא כולהו מתתקנן בתקוניהון בההיא שעתא קיימא חד שמשא דלקיט שושנים דאינון שייפין עילאין ברזא דמ"ב שמהן ואתלקיטו כולהו בההוא וחודא ואתעבידו כולהו גופא חדא ברזא חדא ואז כולהו שייפין מתחברן בחבורא חדא עילא ותתא ברזא דה' אחד ושמו אחד ולכן אמרו דמאריכין באחד כמלקט שושנים לאתייחדא י"ב אחד ביחודא שלים. וכדין יקרא כלא קרבן שלים ועל רזא דא אעיל ליה קודשא בריך הוא בג"ע לאדם קדמאה דכתיב לעבדה ולשמרה ותנינן דאלין אינון קרבנין תרין רזא דה' אחד ושמו אחד כדין מתעטר קודשא בריך הוא בעטרת ברישא דכתם פז. בהאי שושנים אית ביה שית מאה ותליסר פקודין דאינון שייפין מתרין סטרין ברזא דה' אחד ושמו אחד. ותפוח מעצי היער ושושנים מבין החוחים דא ודא אצטריך לאסתכלא כחדא ביחודא שלים זכאה איהו מאן דקריב קרבנין אלין ודאי לרעות ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי וכתוב בפקודין בפרשת משפטים דף קי"ט דמאן דמיחד לקב"ה בכל יומא בעי דליהוי מיתתיה באחד כגוונא דשחיטת בהמה בתריסר בדיקות דסכין ובסכין דאיהו אחד ומברך ומקדש לקב"ה בכל יומא בברכו ובקדושה ובכל אכילה ושתיה דיליה הנה כי צריך למסור נפשו בעת אמירת אחד כדכתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה שאנו צאנו של הקב"ה למקריב גרמן קרבן לגביה ביחוד שמע ישראל ובתעניות ג"כ וברוח העולה כלול בתורה ובמצות ובכל מצוה סליק שכינתא לגבי קב"ה והאדם הזריז בברכו וקדושה וברכת הנהנין כדין קב"ה נחית על ההוא רוחא בכמה משריין ואליהו ודאי וכמה משריין דמטרוניתא סלקין עמיה ומשריין דמלכא נחתין לגביה וכלהו לנטרא ליה ולאודעא לההוא רוחא כמה רזין דאורייתא וכ"ש אם יכוין באחד בעת יציאת נשמתו שמלאכי אלהים יפגעו בו בכוונו ליחוד קב"ה ושכינתיה וכדין אבא ואמא רחמין ליה ונשקין ליה ואינון גופייהו נטרין ליה ויפוק נשמתיה בנשיקא דאיהי דבקותא דרוחא ברוחא דלא מתפרש מיניה ודא אקרי נשיקה דאיהי בפה דבקותא דרוחא ברוחא עלאה ועיין מכוונת היחוד בפ' תרומה דף קל"ג. איך מתפרשת כ"י מסטרא אחרא ובזה עולה לחופה עם בעלה. עוד שם בדף קנ"ט ביאר שמות המרגלא שהם אל מימין אלהים משמאל אלהינו באמצע ומפתח דכולא ידו"ד שדי צבאות אבגית"ץ וכו' ע"ש. ובר"מ פ' יתרו דף צ"ב ובדף ק"ס וקס"א פירוש סוד היחוד ה' הוא האלהים כלל גדול ביחוד. ויש פירוש אחר ביחוד פ' ויקהל דף רט"ז ואמר דאליהו ז"ל אוליף אותו יחוד ושהיה יחודו של רב המנונא סבא שים עיניך בתקון כ"ב דף ס"ג וס"ד המתחיל קם ר"ש ואמר וכו' ומסיים מיני לעלם ותראה איך נכללים כל הנבראים ונוצרים ונעשים בשכינה ובחינת האברים הרוחניים המכוונים באצילות הם בסוד לבושיה לבד ותבין סוד השגחה מהמיחד הכל ית"ש לעד. עיין בציוני פ' ואתחנן דף צ"ג ע"ב בפי' פסוק שמע ישראל ותראה פלאות שספר משה לישראל מסדר שרי מעלה שראה בעלותו למרום וג' כוונות בפסוק שמע ישראל:
46
מ״זפירוש היחוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד לפי סדר היכלות היצירה בתפלת מיושב היחוד הוא בסוד היכל אהבה וד' פרשיות הם סוד אהבה פרשה ראשונה יש בה מ"ב תיבות ופ' שניה ע"ב ושלישית חמשים. ורביעית ע"ב הם סוד ד' היכלות עליונות שהם סוד מקוה שבה טובלת קומת הקדושה והוא סוד היות אורות אלו נפתחים ומטהרים הקדושה מכל פגם עון התחתונים. וההיכלות הם סוד דרום מצד החסד נפתחים מ"ב אורות ע"י מ"ב תיבות יושפע שפעם בחסד ובצפון ע"ב היכלות וע"י ע"ב תיבות שבפ' שניה נפתחים ע"ב אורות להאירה. ושם מ"ב הוא מפתח אורות מדרום ושם ע"ב מפתח אותם שבצפון לכן טוב. לכוין בכל תיבה מואהבת עד והיה אם שמוע אות אחת משם מ"ב בכל תיבה וכן בפ' שנייה יכוין שם אחד משם ע"ב בכל תיבה. והיה וה"ו וכן כלו ויכוין כשקורח פ' זו באותיותיה עם נקודותיה וטעמיה שיש לנפשו שהיא בסוד האותיות ורוחו שהוא בסוד הנקודות ולנשמתו שהיא בסוד הטעמים שכלם הם בראשו מרכבה ודבוק לשם של מ"ב ע"י מטטרו"ן שר הפנים הנרמז בפסוק ולקח הכהן הטנא ובקריאתו פרשה שניה יכוין ג"כ באותיות ונקודות וטעמים שיש לנפשו ורוחו ונשמתו אשר בגופו עם זרועותיו לשם ע"ב ע"י מטטרו"ן וזה כלל גדול בכל הכוונות ובזה מתקן קומתו כולה עם הקומה העליונה וכל אות תאיר ברמ"ח אבריו הרוחניים והגשמים כנר כדאמור במדרש. ועל זה הדרך בפ' שלישית ורביעית נפש רוח ונשמה אשר בשאר קומתו וכנזכר ובא שם מ"ב לימין ושם ע"ב לשמאל עם היות שם ע"ב חסד ושם מ"ב גבורה הגם שהוא גבוה מעל גבוה. בא כך כדי לכלול ימין בשמאל ושמאל בימין ולכן טוב בקריאת שמע לקשור יד ימין עם י"ד שמאל ולהגבירה. ובפ' ושמתם שהיא למזרח נפתחים חמשים אורות מצד הת"ת ואפשר ששמו יהיה נ"ד הויות שבאים מצרוף שם בן ד' ובפ' ציצית שהיא במערב נפתחים ע"ב מצד המלכות בעצמה ויש ע"ב שמות אחרים שמקורם ע"ב במלואו לזכר וע"ב הויות מקודם י' י"ה יה"ו יד"וד לנקבה וזה יהיה רמז הפרשיות שתים מע"ב תיבות ולעולם יכוין לכלול נפשו ורוחו ונשמתו עם שייפין עליונים הנכללים ביחוד קב"ה ושכינתיה ויכוין ברוחניות המצות הנצטווה בפרשיות אלו להאיר השכינה העליונה כי הם רבי הכמות והאיכות ועקר מחשבתו תהיה לעולם בסבת כל הסבות המאציל ב"ה נשמה לכל הנשמות ורצון כל הרצונות והוא בעל הרצון מעולה מכל ברכה ותהלה ובכחו הגדול מיחד כל נאצליו ועקר התפלות והתחנות אליו ולא למדותיו. ואם תרצה לנוח קצת דעתך בזה היסוד המוסד לכל שים עיניך בר"מ פ' בא דף מ"ב מ"ג משם תראה מהו מקור ומהו מעין וים ושבעה נחלים וכלם מתאכלים מא"ס בעל הרצון ושם פירוש מציאות י' שמות שאינם נמחקים ופי' י' ספירות ואיך נכללים שבעה נחלים במלכות ובה הגדולה והגבורה והת"ת וכו' ואחר כך פירוש משמשין לאילין דאינון מאנין דכורסייא בארבע סמכין ושית דרגין הא עשר ולבתר פירוש עשר כתות המלאכים לשמשא לכורסייא ולאלו שמשים סמ"ך מ"ם וכתות דיליה דאינון כעננין למרכב בהון לנחתא לארעא ואינון כסוסין להון ואם תכוין לבך ודעתך על חלום שני של נ"נ שהיה בגזרת עירין ובמימר קדישין ואמר גודו אילנא וקציצו ענפוי ומן אינשא נטרד ושבעה עידנין חלפו עליה ועם חיות ברא הוה מדוריה ותדע כי הוא היה רישא דדהבא ראש קומת החצונים בזה תבין יחס חלום ראשון עם השני ואיך קומת החצונים עתידה לכלות על דרך ואת הצפוני ארחיק מעליכם וגו' פתחתי פתח קטן זה והחכם מדעתו יראה מעצמו לכמה פנות מתרחב כי אין כאן מקום דרוש זה. בפרטות פסוק היחוד בו יש ששה תיבות יורה כללותם שש ספירות שבת"ת ובברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ג"כ שש תיבות יורה כללות שש ספירות שביסוד וכללותם י"ב שהם י"ב גבולי אלכסון והאותיות הם בפסוק שמע ישראל כ"ה יורה על מציאות י' ספירות שכלולות בחסד וי' שבגבורה וחמשה שבת"ת עד ת"ת שבת"ת ושם עצם הפסוק בסוד וא"ו ובבשכמ"לו הם כ"ד אותיות נגד ד' ספירות מת"ת שבת"ת עצמו ולמטה ועשר בנצח ועשר בהוד הם כ"ד והיסוד עצמו מקבל אותם שהוא עצם הפסוק בסוד וא"ו וכלל האותיות כלם הם מ"ט בסוד מ"ט שערי בינה וסודם מי דהיינו סוד המקוה שפי' והם סוד מים יו"ד עם מ"ם לכל סטר עוד מ"ם סתומה עם י"ב נקודין לכל סטר נקודה אמצעית שהיא שורש לכל י"ב גבולים ונכלל בזה ב' מיני טהרות מ' סאה ט' קבין כי הנקודות הם מ"ח ועם הנקודה הם מ"ט. ויש עוד בחינה אחרת מט' נקודין לכל סטר שהם סוד מ' סאה עם הנקודה:
47
מ״חעוד בפסוק זה ג' שמות ה' אלהינו ה' הם י"ד אותיות וחלופם באבג"ד כוז"ו במוכס"ז כוז"ו והם ב' פעמים י"ד צרופם כ"ח שהם כ"ח אדנ"י דהיינו כ"ח אותיות משם אדנ"י במלואו ומלוי מילואו ואלו כ"ח הם ודאי לשכינה והם סוד י"ד עתים ללבנה מלאים וי"ד חסרים. ויכוין ליחד י"ד עם י"ד וכ"ח אותיות ג' שמות אלו עם חלופם ייחדם עם הכ"ח עליונים וכאשר יקשור ב' ידיו זו על זו יכוין בי"ד קשרים שבימין מיוחדים עם י"ד שבשמאל. עוד ידע כי הם י"ד אותיות שבעה ושבעה מוצקות ידו"ד אלה הם ז' ינ"ו ידו"ד הם ז' יכוין באומרו אחד הם ז' בז' מיוחדות ונקשרות. עוד יכוין בדלי"ת של אחד שהיא גדולה. ורי"ש של אחר ג"כ גדולה לרמוז שאין לחצונים חלק ביחוד זה כלל כי אחדותו בלתי נקשר עם החצונים ואין נכללים באלהות דכתיב לא יגורך רע ח"ו. ובאומרו שמע יכוין למלכות שהיא פתח לכניסה ובה יתחנן אל הת"ת שהוא ישראל יבא אליה לשכון עמה וכדי לקשרם יחד יעלה לה' שהיא החכמה כלולית בה החסד והנצח ואח"כ יקשור החכמה עם הבינה שהוא אלהינו ויכוין שבקו הבינה יש הגבורה וההוד ואחר שיחד וזיוג גם הזווג עליון אבא ואמא ירד לזווג ברא וברתא ויכוין בה' שהוא הת"ת האוחז מהכתר ושם האין סוף שוכן ויורד דרך קו האמצעי כלול ימין ושמאל דרך הת"ת עד היסוד ואז יכוין אחד במלכות שהיא מיוחדת עם בעלה מחובקת בימין ושמאל ויכוין אח"כ במלת אחד על הא"ס שמבלעדיו אין אלהים ויקשור המלכות באין סוף סבה ראשונה ואח"כ בכתר ושם יודה כי מבלעדיו אין אלהים ועוד שהא"ס ראשון בחכמה וזהו בחינת המלכות בחכמה ויורד עמה מדרגה אחר מדרגה ויכוין שהוא אחרון בבינה ששם אחדות הכל ושולט ומנהיג עולמו ע"י חסד וגבורה דהיינו דרום וצפון ומזרח ת"ת ומערב מלכות ומטה ומעלה נ"ה ויסוד כלול בין ת"ת ומלכות דגוף וברית חשבינן חד והרי המלכות נקשרת בשש קצוות עד היסוד והוא הנהגת ושליטת אין סוף בעולם ע"י הששה קצוות והיינו סוד א' כתר ח' שמנה ספירות ד' מלכות במקומה פתח השער. ואח"כ מכוין כי הא"ס מנהיג עולמו ע"י הספירות אלו בזה כי היסוד מקבל השש קצוות אלו שהם בת"ת הכוללם וממציאם במלכות עצמה שהיא כלולה מששה להנהיג העולם על ידה והיינו ברוך יסוד מקבל הספירות ומשפיען במלכות והיינו אומרו שם כבוד מלכותו והמלכות מנהגת העולם בכח א"ס בהיותה משפעת שש קצוות אלו בכסא הכבוד והיינו לעולם שכסא הכבוד היא נקרא עולם בבינה ששם שוכנת וכסא הכבוד משפעת ע"י הא"ס שש קצוות אלו בשבעה היכלות שהם היכל קדש הקדשים והיכל הרצון ואהבה וזכות ונגה ועצם השמים לבנת הספיר והיינו ועד ו' שש היכלות עד היכל אחרון שבכולם ומפני ששם החצונים ממהר בכוונה בזריזות לסלק היכל לבנת הספיר ממדורו ששם רשעים יתהלכון אל היכל עצם השמים ושניהם לנגה ושלשתם אל היכל הזכות וארבעתם אל היכל אהבה ששם סוד יחוד קריאת שמע בסוד האהבה וכן המלכות למעלה בזה היא נקשרת עם החסד והיינו ד' של ועד שהיא מלכות דלת ושער והיא רומזת ד' היכלות ובזה נגמר היחוד וקשר ההנהגה והשליט אין סוף בכל העולם ואמר החכם כי יחוד זה מבחר היחודים. ועל דרך כלל במלת אחד בכללות רמ"ח תיבין ירמוז אל רמ"ח שייפין עילאין שהם בזכר רמ"ח ובנקבה רמ"ח נקשרים והכל אחד מיוחד ובזה יכוין לכלול רמ"ח אבריו ככל מה שיוכל שהוא כולל עצמו למעלה בסוד האהבה והוא כלול ביחוד ורמ"ח אברים הם כללות עשר ספירות מיוחדות כי הרמ"ח נכללים בראש שהם שלש ראשונות וזרועות שהם חסד וגדולה וגוף ת"ת ושוקין וברית. וכמוהם בנקבה רמ"ח והכל אחד בסוד קשר הספירות ויחודם ביחוד ואחר שקשר וייחד הכל יתחיל לעורר סוד אהבה דהיינו ד' פרשיות ג"כ כדפי'. עוד בקצרה יכוין בשמע ישראל ליחוד שכינתיה עם קב"ה שהם ו"ה ה' אלהינו ליחוד חכמה ובינה עצם אחד שכל היחוד הזה מתייחד ע"י הדעת בכח הכתר בחפץ אין סוף ומושפע במלכות שהיא דלית גדולה מאחד וביחוד מלכא ומטרוניתא נכלל כל השעור קומה שהוא מחסד ולמטה כי ראוי לדעת שהספירות הם ו' פעולות מתפשטות מא"ס דבוקות בנו ראשם העליון יכולה בשם זכרים שהם משפיעים והם רחמים מפני קורבתם באין סוף וסופם הדבוקות בנו הם נקבה ודין והם מושפעות וקצה העליון הדבק בא"ס יכונה בשם מלכא וקצה התחתון הדבק בנו יכונה מטרוניתא וכן קצה העליון יכונה קוב"ה והתחתון בשם שכינתיה ועקר הכוונה לקשר ב' קצוות ליחדם יחד והיינו סוד ידו"ד אדנ"י ויחודם שם בן ח' חותיות ב' שמות אלו משולבים יחד בסוד נעוץ סופם בתחלתם וכו' וזהו שמים זכר וארץ נקבה והם שש בחינות נגד שש בחינות סוד הנהגת ששת ימים וששת לילות בבחינות הנקבות ויום שבת מנהיג סוד קשר תפארת מלכות עם הבינה דהיינו יום שביעי נקודה אמצעית לכל הספירות. ובפרשה ואתחנן הרחיב הזהר בפירוש היחוד. ובסוד המזוזה הפליג לדבר שם בדף רס"ה ורס"ו וגם המצוה הזאת הוא סיוע לטהרת האדם בעה"ז ובעה"ב. וכבר אמרנו למעלה כי גם שלא ידע האדם לכוין במצות ויחודים שעושה בשלימות אם יהיה לו כוונה טובה ה' יגמור על ידו. וכתוב בפ' יתרו דף צ"ה קוב"ה בעי לבא ורעותא דבר נש ואפ"ה אי לאו תמן רעותא דלבא דאיהו עקרא דכלא על דא צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו דלית כל ברנש חכים לשוואה רעותא ולבא לתקנא כלא וע"ד אמר כוננה עלינו את כוננה ואתקון תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוהי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתקנא כוננהו בחבורא חדא כאבהן למיהוי מתקנא בהון בהאי עובדא כדקא יאות. עזרנו אלהי ישענו שיתקדש ויתייחד על ידינו לעולם ועד ויחד לבבנו לעבדך באמת ולהודות לשמך כי טוב עם כל ישראל ונזכה לחיי עד א"ס:
48
מ״טב"ה תם חלק שלישי מספר מעבר יבק הנקרא שפתי רננות ובעה"י נתחיל חלק רביעי ממנו אשר יקרא בישראל שמו עתר ענן הקטרת אהיה כטל לישראל ואת הצפוני ארחיק מעליכם וגילו ושמחו בה' אלהיכם:
49