מעבר יבק, עתר ענן הקטורתMa'avar Yabbok, Atar Anan HaKetoret

א׳חלק ראשון

ב׳אלהים חילי ישלח עזרי מקדש אכי"ר.

ג׳ואחזה אנכי אשית אל לבי לכתוב שלישים במועצות מדעת שפתי אשר ימללו במאמרי זה הרדביעי אשר יפרד לשלשה ראשים הראש האחד יפנה דרך קרן בן שמן להעלות קטרת בשמים וקדה על כל סדר עבודה. ומשם יביע אומר ובמאזנים ישא יחד. זכו"ת ומישו"ר. הראש השני זכותא דרבים עדיפא ליה בנפש כי תחטא למצוא מזור לה ברפואות תעלה בקרבן תענית ורוח נכאה וישב בדד עם מלכו וידום מכל דברי שיחה קלה. והראש השלישי משרי"ם אהב ליקח מן הבא בידו מחומת אנ"ך מנחה ותשורה לקונו וישתפך עליו נפשו ושיח רנתו עולת תמיד בבקר ובערב במנחתו של אהרן אשר כליל תקטר מחציתה בבקר ומחציתה בערב. הנה כי עתר ענן הקטרת יעלה עם קרבן תענית. ומנחתו של אהרן. ובאלהים נעשה חיל ויגדל נא כח אדני כי יערב עליו שיחנו ואלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה:

ד׳האל השם בחיים נפשנו ובטובו השביענו כתב בתורתו זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' ודרשו חז"ל על פסוק זה כי התורה במקום עולה וכו' אין ספק כי ע"י העולה ושאר הקרבנות היה האור העליון מתגלה ומתאחדים האותיות שהם המדרגות עליונות. וזהו קרבן לה'. פירוש יחוד וקירוב אותיות יד"וד ובהיות האדם עוסק בתורה התורה והאותיות ההם נאצלות מהמקום ההוא אשר בו פעולת העונה או המנחה או הקטרת המקשר כל הצורות בסוד מיני בוסמין שבו ונודע שמהבל פה התורה נעשה מכל אות ואות מלאך וכח רוחני המתהוה באויר מהבל פיו היוצא שיש בו ממש כמו שנראה לעין בימי החורף ומלאך זה מסתלק מדרגה אחר מדרגה עד שמתדבק ומעורר שורש הענין ההוא כעשן נר התחתון שמדליק הנר העליון המוקבל לה. וכמשל שני מיני. נגונים זה כנגד זה שבנגן התחתון ינגן העליון כי מכח שבירת האויר שעושה התחתון יפעל גם בעליון המוגבל נגדו כאשר העלו המפרשים בספריהם. א"כ בהיות האדם עוסק בתורה בסדר העולה או המנחה או בפסוקי וסדר פטום הקטרת וכיוצא נותן את כוונתו להשלים המדות העליונות מצד כח נשמתו ורוחו ונפשו המתעצל מהם וששורש כל אחד מהם בהם למעלה ואחר שהנשמות מציאותם מהשרשים עליונים חייבים אנו להמשיך במדות כפי נשמותינו ושמא זו סיבת בריאתנו והוא כמי שבידיו מטלטל המאצטי"צי של מאניקור"דו שגם שיהיו בחדר אחת ינגן הכלי שיר מכחו במקום שהוא ע"י אחיזתו בבתי ידים שלו גם שרחוקים ממנו. ועוד כי אדם צל ודוגמת העליונים וכמו שכל מה שיעשה האדם יתראה בצל כן כל מה שיפעול או ידבר האדם למטה כנגדו יתפעל ויאמר למעלה אם לטוב אם למוטב ולכן המרים יד על חבירו אפי' בהרמה בעלמא נקרא רשע שכבר נתראה למעלה בכח נשמתו הרעת ידו ואפי' המחשבה הנעלמת למטה מתגלים ומתראית למעלה במקום המחשבה העליונית ולהיות כי אין שום מלאך וכ"ש מה שלמטה ממנו שיהיה הבוחן לבות וכליות אלא אלהים צדיק. לכן המחשבה רעה אי אפשר שתצורף למעשה דבשלמא הצטיירות המחשבה טובה שעתידה להצטייר למעלה בקדושה במקום המחשבות תתגלה ותתראה וזה סוד הרהורי תשובה המועילים לאדם ולכן הרהורי מצוה מקדשים מחשבתו של אדם ובתר רישא גופא אזיל וכ"ש הדבור אבל המחשבה רעה שהיה צריך שתצייר בכחות החיצונים והם לא ידעו מחשבות אדם ואין לה הויה והיה כלא היה. והנה בהיות אדם עוסק בתורת קרבנות וכוונתו להעביר מן המדות החלודה שגרם במעשיו אין ספק שאותם האותיות יפעלו למעלה פעולה נפלאת ובתשובה יסלק המשטין ותחת רוח טועים יכנס רוח טהרה בנשמתו ובכח האותיות יתעורר השפע עליון ויאיר מקום החשוך בעונותיו ובזה נמצא תורה במקום עולה בכל פנותיה ולהיות כי ליחוד הגדול שאדם מזדמן לעשות בתפלתו צריך טהרה גדולה מעונותיו ללבן ולצרף נפשו לכן הקדימו בבקר וגם בערב קצת סדר הקרבנות כדי שיטהר אדם עצמו בהם ואחר הטהרה תבא הקדושה כדכתיב וטהרו וקדשו ואין תשמיש חביב בכל הקרבנות כקטרת כאשר יבא לפנינו ובגדולת ערכו יהיו עסקנו בחלק הזה בעזה"י. אך תחלה נשיב ידינו על מנהגי התפלה הנאמרת בבית האבל ולמה משמטים מסדרה כמה דברים. כבר נהגו בכל גלילות אלו להתפלל בבית האבל וסמכו דבריהם על הא דאמר רב יהודה מת שאין לו מנחמים באים עשרה בני אדם ויושבים במקומו. ואמרי' נמי ההוא דשכיב בשבובתא דרב דלא הוו ליה מנחמי כל יומא הוה מכניף רב יהודה עשרה ואזיל ויתיב אדוכתיה לבתר שבעה יומין אתחזי ליה בחלמיה וא"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי. וכתבו דמסתברא מדהוה טרח לכנופי שם עשרה שמע מינה להתפלל שם קעביד וגם בברייתא דרבי אליעזר פרק י"ז נמצא וכשחרב בית המקדש התקינו חכמים שיהיו אבלים וחתנים הולכים לבית הכנסת ולמדרשות וכו' מ"מ בגמ' דילן מוכח שהאבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו אפי' לילך לב"ה. ובהתפללם בביתו אין מתחילים אלא מברוך שאמר וא"א השירה וסמכו זה על מה שאמרו במסכת מגילה פ"ק מאי ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה א"ל הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני. אך בשבת אומרים ה' מלך ושירת ויושע. וא"א ג"כ ברכת כהנים דאבל ותשעה באב הוקשו זה לזה ובט' באב שחרית א"א אותו ומטעם זה א"א ג"כ תתקבל ואין נופלים שם על פניהם וא"א שם ועתה ולא אב הרחמן ווידוי. ברם במנחת ערב יום הכפורים אומרים וידוי משום דאבלות אתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מלבד כי נפילת אפים בבית האבל אינו מן השם פן יתפש בדבריו במקום ריתחא ומטעם זה אין נפילת אפים בלילה אם לא סמוך לאשמורת כי הנפילה היא להכניע מדת הדין שהיא מדת הלילה ואם היו נופלין בלילה היו מגבירים כחה והוי כמקצץ בנטיעות ח"ו. אך סמוך ליום שמדת הדין מדת הרחמים ממשמשת לבא ולהתחבר אין כאן קצוץ. וכן נפילת אפים בבית האבל מגביר כח הדין והוי כמו קצוץ ח"ו. וכן אין נפילת אפים במקום שאין בו ספר תורה שעל ידו התעוררות הרחמים האמת כן הוא שבשעה שהצבור נופלין על פניהם גם יחיד יכול להתלות עמהם בביתו וצריך כוונה גדולה פן ח"ו יתעורר הדין ויסתתרו פני הרחמים. וכן בבית האבל א"א ואני זאת בריתי וגו' לפי שאסור בדברי תורה המשמחים לב והוא אסור בכל שמחה וא"א שם הלל בראש חדש דכתיב ביה נגילה ונשמחה בו וסמכוהו הגאונים על הא דתניא באבל רבתי דבעיר קטנה אין שאלת שלום ביניהם וק"ו שאין אומרים שם הלל. וכן עלינו לשבח הוא שבח של שמחה ולכן נהגו שלא לאומרו שם. וה"מ בהלל דר"ח דמנהגא הוא אבל בחנוכה יש אומרים שקורין הלל ומברכין לפניי ולאחריו שכל יחיד חייב לאומרו ובין ראש השנה ליום הכפורים אומרים שם אבינו מלכנו.

ה׳הנה מצאנו טעם לכל הדברים המדלגים בבית האבל. אך פליאה דעת ממני וגם יגעתי ולא מצאתי מי שכתב שלא לומר שם סדר פטום הקטרת. ונ"ל הדיוט דטוב ויפה לאומרו ויועיל לתקנת הנפטר ולנפשות החיים הצריכים לרחמים ותנחומים ואולי סרכייהו נקטי ואתו וילפי מקלקלתא כאשר ראיתי בהרבה קהלות הקדש שמבליעים סדר זה שלא בנעימה וכתוב בר"מ פ' פנחס דף רצ"ו ע"א על פסוק וטחנו ברחים מהכא מאן דאפיק מלין דאורייתא צריך למטחן להו בשנים ולאפקא מלין שלמין. ואחרנין דאינון שטיין ואכלין מלין בהבלעה ולא טחנין לון בטחנין דילהון ובשינהון כתיב בהו הבשר עודנו בין שניהם דאינון מגזעא דמאן דאמר הלעיטני נא. ואם בדברי תורה כך כל שכן בתפלה דרחמי היא וכ"ש וק"ו בסדר הקטרת המקשר צורות קדושות בהבלו ונאמר בו אם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ויש הרבה מבני הקהל שא"א אותו כלל אפי' בהלעטה ואי איישר חילי אבטליניה למנהג הרע הזה ואולי זה אחד מתחבולות המנגד דהשתא בעקבות משיחא חוצפא יסגא אמסר עלמא בידא דטפשאי אשר בקטרוגם מפתים בני אדם לעזוב ארחות יושר וללכת בדרכי חשך הן הן המלפתים ארחות דרכם כדרך שכל דבר מתגבר נגד הפכו. וקובלנא גדולה אית לי על החזנים שהרגילו עצמם לקרא סדר זה עראי ואחריהם כל הקהל ימשוך. וכל מי שדבריו נשמעים חובה להשתדל בכל עוז שהחזן יאמר סדר זה לפני התיבה בקול מלה במלה כדרך שאומר היוצר והעמידה בקול ולא יפנה עצמו אנה ואנה בעת קריאתו ובזה כל אחד מהקהל יהיו לאחדים עמו כי עתה בעונותינו אין לנו דבר מסוגל לבטל כל נגע וכל פגע רע כהזכרת מעשה הקטרת בבתי כנסיות בכוונת הלב וכן כל אחד בביתו. ובחרתי ללקוט שושנים מדברי הר"ש בן יוחאי בס' הזהר והתקונים ור"מ ומדרש שיר השירים ומתרגום יונתן שמתוכם יראה המעיין כי כנים דברי. ומובטחני בזה שכל הלומד ע"מ לעשות יאזור כגבר חלציו מן היום הזה והלאה להיות זהיר וזריז באמירת סדר זה פעמים בכל יום בכל כחו וכוונתו וממנו יראו אחרים וכן יעשו והמשרה הזאת על הש"צ וראשי כנסיות שבכל עיר ופלך ובראשם עטרות החכמים ישמרם ה' ויחיו לנצח. פוקו נא וחזו במדרש הנעלם דף ק"א מעשה ר' אחא כד אזיל לכפר טרשא ובטיל מותנא באמירת פטום הקטרת וסדר קרבנות עמו ג' פעמים בכל ד' פנות העיר וכן אמרו בבתי הנוטים למות עם פסוקי ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' ויעמוד בין המתים וגו' ובזה אתבטיל מותנא ושם בדף ק' אמר רבי כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבנייא ותקרובתא ויכוין בהו ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו. עוד שם ע"ב אמר ר' פנחס זמנא חדא הוינא אזיל בארחא וערעית ביה באליהו אמינא ליה לימא לי מר מלה דמעלייא לברייתא. א"ל קיים גזר קב"ה ועאלו קמיה כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חוביה דבר נש די בעדנא די דכרון בני אנשא קורבניא דמני משה אתגזר וכרוזא עבר על כל חילא דשמיא דאי יעלון בנוהי בארעא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וימרון ברעות נפשא ולבא עניינא דקטרת בוסמין דהוו ליה לישראל דיתבטל מותנא מינייהו ע"כ. ובפ' ויקרא אמר כל מאן דאסתכל וקרי בעובדא דקטרת בכל יומא אשתזיב מכל מלין דחרשייא ומכל פגעין בישין ומהרהורין בישין ומדינא בישא וממותנא ולא איתזק כל ההוא יומא ולא יכיל סטרא אחרא לשלטא ביה ובלבד דיכוין ביה. והרב בעל סדר היום כתב וזה לשונו החושש עליו ועל נפשו ראוי להשתדל בכל עוז בענין הזה ולכתוב כל ענין הקטרת בקלף כשר בכתיבה אשורית ולקרות אותו פעם אחת בבקר ובערב בכוונה גדולה ואני ערב. ואח"כ יאמר אביי הוה מסדר וכו' עכ"ל.

ו׳הנה בדבר נקל יוכל האדם להנצל מכמה פגעים רעים. ובזהר פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א אמרו סימנא דא אתמסר בידנא די בכל אתר דקאמרו בכוונה ורעותא דלבא עובדא דקטרת דלא שלטא מותנא בההוא אתר ולא אתזק. עוד כתב ת"ח מאן דדינא רדיף בתריה אצטריך להאי קטרת ולאתבא קמי מריה והא סיועא איהו לאסתלקא דינין מיניה ובהא ודאי מסתלקין מיניה אי הוא רגיל בהאי לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא ודא הוא קיומא דעלמא לתתא וקיומא דעלמא לעילא בההוא אתר דלא אדכר בכל יומא עובדא דקטרת דינין דלעילא שריין ביה ואע"ג דצלותא איהי מעליא מכלא עובדא דקטרת הוא חביב ויקיר קמיה דקודשא בריך הוא. צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצריך קטרת עביד יתיר מתקון וקשיר קשרין ועביד נהירו יתיר מכלא ואעבר זוהמא ואי זכי משכנא כלא אתנהר ואתתקן ואתקשר כחדא. אח"כ כתב כי מעשה הקטרת קודם לזמירות הבקר. וז"ל קטרת איהו קדמאה תדיר קודם לכלא ובג"כ עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא צלותא בשירין ותושבחן לאעברא זוהמא ולאתדכאה קודשא ולבתר שירין ותושבחן וצלותין כלא כדאמרן. עוד בפ' תרומה שם זירז על זה וז"ל מפומא דאליהו כך אתמר במתיבתא עילאה דרקיעא בכל אתר דמדכרין עובדא דקטרת תרין זמנין ביומא מותנא ומרעין בישין אתבטלו מבינייהו ואתרא דלא מדכרי עובדא דקטרת תרין זמנין ביומא מותנא ומרעין בישין אשתכחו בינייהו ואית מארה בעובדייהו ואש דגהינם שליט עלייהו בג"ד אצטריך לכל ב"נ לאזהרא ביה בכל יומא ות"ח אי הוו ידעי בני נשא עובדא דקטרת כמה יקירא ועילאה איהו הוו מעיילי כל מלה ומלה כמו עטרה דדהבא על רישייהו ות"ח מה כתיב ועשית מזבח מקטר קטרת והא לא דבחין ביה אלא רזא איהו דמיניה ערקין כל שדין רוחין ולילין ולית לון רשו למעבד שום ביש כד"א ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ומתוכו למדנו היות בקריאת הקטרת חמש תועליות הא' ביטול המגפה והחולאים. ב' מציל מגלות. ג' בעבורו הברכה מצויה במעשה ידי אדם והצלחה בעניינו. ד' מציל מדינה של גהינם. ה' בטול החצונים והקליפות. ובזהר שיר השירים האריכו עוד בענין הזה וז"ל קטרת כל מאן דארח בההוא תננא כד סליק עמודא דההוא מעלה עשן הוה מברר להו בברירו ונהירו בחדוה ורעותא למפלח למריה דאעבר מיניה טנופא וזוהמא דיצה"ר ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוהי דבשמיא בגין דקטרת תבירו דיצה"ר איהו בכל סטרין ולית לן מלה בעלמא דמתבר ליה לס"א בר מקטרת דהא לית חדוה וחביבו קמיה קב"ה כקטרת וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא ריחא ועשבא דקטרת דעבדי בני נשא לההוא עובדא דקא מבטל כ"ש קטרת מלה דא אתגזר ואתקיימא קמיה קב"ה דכל מאן דיסתכל וקרי בכל יומא עובדא דקטרת אשתזיב מכל אלין חרשין ואית ליה חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי ואסתלק מותנא מיניה ומעלמא כנזכר למעלה הנה כי זולת הסגולות הקודמות עוד יש לו סגולות אחרות הא' בטול הכשפים. הב' בטול הרהורים רעים. הג' נוחל חלק העוה"ז וחלק העוה"ב. הד' מסלק הדין מעליו כי סודו גדול בפנימיות וקטרת לשון קשר המקשר אותיות שם בן ד' יחד בסוד העשן המסתלק מעלה מעלה בחוטמא ושכיך רוגזא ומיחד חתן עם כלתו וכל המרכבות כחות קדושים מקבלים עם כחות משפיעים כלם נקשרים ומתייחדים ע"י הקטרת. עוד אמרו שבכל הקרבנות היה חלק לחצונים כעין אברים ופדרים דמתאכלין כל הלילה והעשן היה נעקם לצד צפון אמנם הקטרת היה כלו לגבוה. ועולה במקום הקדש ומיחד ומקשר כל המדרגות מנקודה ראשונה עד האחרונה:

ז׳הלא ידענו כי עקר הרצוי ביום האדיר היה בקטרת דקה מן הדקה העולה לבסם כח הדינים שבבינה ומיחדה בחכמה שהיא שמן כתית ולכן היה לפני ולפנים והקטרת הלז היה מתקן וממתק גם רמז דם הפר והשעיר במקורם העליון מכין הדם ההוא שיהיו ראויים להזות אותם לפני ולפנים. על כן היו ממרסן בהם על הרובד הרביעי שבעזרה בעת עשיית הקטרת לפני ולפנים כנדרש בתקוני יוה"כ ובכחו הדם נעשה חלב. הנה כמה רב גובריה בבסום הדין. ובו אחד עשר סממנים העשרה רומזים לעשר ספירות והחלבנה רמזה לסוד שרש החצונים המשורשים בקדש כנדרש אצלנו על פ' ראש פתנים אכזר. פירוש א"ך ז"ר ומה טעם משום דהלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי ליום אשר לי נקם ושלם וגו' כנזכר למעלה וזהו כוונת אמרם רשעים בחייהם קרויים מתים וכבר איפסיקא הלכתא כר' עקיבא מוליכין הגוף אצל הראש כי בבסום שרשם למעלה יתחלש כח התפשטותם למטה כי הדין הוא הפך הרחמים והתגברות שרש הרחמים למעלה מתהדר ומתפשט כחם למטה אבל הדין במתוק שרשו יתקבצו כחותיו התחתונות למעלה ולא יפעלו עוד. וא"כ אחד עשר סממנים ירמזו לי' ספירות עם בחינת המלכות על כסאה בבחינתה למטה בסוד רגליה יורדות. וכמו שבטורי"אקה הגדולה הנעשית מדברים רבים ישימו בה בשר האפעה ואז היא מועילה מאד להרבה מיני חולאים כשיקחוה בזמנה ועל פי עצת רופא כי אם לא יקחוה בזמנה ובתנאיה כתב הרמב"ם ז"ל כי לפעמים ממיתה וכן אירע לבני אהרן ולעדת קרח בהקטרת כן החלבנה היתה בקטרת שהיא טורייקא מועלת בפלא ובסגולה גדולה לנגד המתחדש מצד גרמת הפירוד והפגם בעליונים ובתחתונים והוא מחזר ומקשר ומיפה הכחות כלם וכוונת שימת החלבנה בה לקשר באותם הסממנים הטובים החומר הרע הזה הוא שטן הוא יצה"ר לקשרו ולכבשו שם. ובר"מ פ' פנחס דף רצ"ד ע"א אמר על קטרת כד סליק באף נקרא קטרת הה"ד ישימו קטורה באפך ולית דבטיל מותנא מעלמא כקטרת דאיהו קשורא דדינא ברחמי על דרך ריח ניחוחי דתרגומו דקשר קטורו עוד אמר בוצינא קדישא דבתר צלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא. הנה כי טוב להקדימו עם סדר הקרבנות קודם הזמירות מן הטעם שכתב בפ' ויקהל כנזכר וגם אחר קדושת ובא לציון שתרגום הקדושה הוא לבטל הדמות שראה נבוכדנצר הרומז קומת החצונים כלם וכבר נמחץ בראשו כי נבוכדנצר מן אנשא טריד ועתיד ללקות מכה רבה על רגליו באבן די לא בידין ואז יכלו ויספו כנראה מפסוקי דניאל. על כן נאות לומר אחר קדושת ובא לציון פטום הקטרת כמ"ש רעיא מהימנא. ואני הנהגתי עצמי לאומרו אחר פ' התמיד כסדר הכתוב בסדורים שלנו ופעם אחרת עם הקהל וזה כמו שסדור במעמדות. אין ספק שעל פי הדברים האלה טוב ויפה ונעים לאומרו בבית האבל לבטל מותנא מן ביתיה אפי' לא יועיל שם לכמה שאר דברים להיות כי נסתם תפלתו יען אין השכינה שורה מתוך עצבות ובפרט שעל הרוב סבת העצבות הוא על אבוד הגוף שהוא חלק החצוני דנחית לעפרא. בגין דיתמחי יצה"ר דבגויה. וגם נפש הנפטר נהנה ודאי מההבל אשר יעלה בהזכרת כח סממנים אלו להחליש כחות דיני הקבר המתרבות עליו בימים ההם כי חסדי ה' לא תמו ואין להתעצם ולהקשות כאמור כי ח"ו זה יהיה כגירא בעיניה דשטנא כמו שאמרו דורשי רשומות בהזכרת פסוק ועתה יגדל נא כח אדנ"י בלילה כי יעצו לומר כי יד על כס יה חלופו וכן בי"ג מדות אמרו שאין להזכירם בתחלת הלילה משום לא תחסום שור בדישו כמו שאמרו ג"כ על תקיעת שופר בלילה שאין ענין לזה כלל שכבר עשה שליחותו ואחר האש קול דממה דקה לבסם ולתבל העולם:

ח׳עוד מצאתי כי הקטרת הוא לרצות מדת הדין ומטעם זה עוצר המגפה כי תתרוה צמאונה ולא תקטרג בסוד שעיר המשתלח לעזאזל. ובשיר השירים על פסוק אלך לי אל הר המור אמר וכל מזיקים ומחבלים הוו ערקין מריח קטרת בוסמיא. וכיון שהוא לרצון מדה"ד ודאי שאין לחוש להתנגדות ח"ו. ולא לחנם תקנוהו מסדרי התפלות אחר קדיש תתקבל שמשם ואילך יש שני קדישין קדיש הראשון אומרים אותו לצנן הגהינם על כל מתי עולם בכלל וקדיש של עלינו לשבח נקרא קדיש יתום שאומר אותו הבן על אביו או אמו. הנה שכוונו לסדר קדיש לכל מתי עולם אחר אמירת סדר זה המבסם דיני גהינם בכחו הנאדרי ונוסף עליו כח הקדיש שלאחריו שמצנן אש גהינם שעתא ופלגא כאשר נתבאר בזהר בכמה מקומות ולמורי הגאון מפאנו זצ"ל יש לו דברים עתיקים על זה בפרפרת רבתי שתקן על סוד הקדיש כנודע לכל משים עינו עליה. ומטעם זה נראה לי כי טוב להרגיל החולה לאומרו בעת חליו וסגולתו לבטל מרעין בישין ומותא בישא. ועוד השתא החולה דינא רדיף בתריה וכבר אמרנו בשם הזהר דגברא כי האי אצטריך לאדכרא עובדא דקטרת ואני הנהגתי בני ביתי אחר קצת פסוקים האומרים במוצאי שבת תיכף אחר ההבדלה שאז מתחילים כחות הדין והחצונים להתפשט בעולם אחר ברכת מאורי האש כאשר כתבנו למעלה אחר הבדלת הקדש מן החול בד' מיני הבדלות נגד ד' מיני קליפות המתראים באגוז אנו קוראים אחר פסוקים הסכר סדר פטום הקטרת עם שיר של פגעים וגם שהיא בלילה אין לחוש על זה. וכן בלילי ראש השנה טוב לאומרו עם איזה פסוקים וסדרים אשר לנו השייכות לשתי לילות ההם למתק שני הנהגות הדין המזדמנים לשלוט בשני ימים טובים של ראש השנה בסוד המלך הקדוש והמלך המשפט האחד בחינת הדין הקשה והאחד בחינת הדין הרפה בסוד שברים ותרועה וסוד בית דין עליון ובית דין תחתון וכן בליל שלפני מילת התינוק מה טוב לאמרו לפני כסא אליהו עם שירי דוד כי המכין לכסא הלז בקדושה ובטהרה ומזמינו בפיו יזכה להארת פניו ואי איהו לא יחזי מזליה שברקיע יחזי כאשר הודענו למעלה מהו המזל הזה. לא כאלו שמתלוצצים הלילה ההוא אנשים עם נשים שהוא כאש בנעורת וגברים עם טף. פוקו חזו מה היו עושים דורות הראשונים דלא הוו פסקי פומייהו מגרסא כל אותה הלילה בסודות המילה כנראה בספר הזהר סוף פרשת לך לך. ואם כן קריאת פטום הקטרת עם שירי דוד לפניו ולאחריו יועיל ודאי לתנוק המוכן להראות קרבן שי ומנחה לפני המלך ה' צבאות ביום שלאחריו בתוספת נפש רוח ונשמה בכח אור כי יהל עליו כל היום ההוא וכל העם ההולכים לברית מילה הם כמקבלים פני שכינה הבאה להופיעה מאורה על כל המטפלים במצוה ההיא ויש להם תוספת נשמה גם כן לכן אמרו שיום טוב שלהם הוא כמו שביום טוב יש נשמה יתירה. ולכן חייבים כל העם לעמוד בעמידה בשעת המילה. ואסמכוהו על פסוק ויעמוד העם בברית. ומדרגות הנשמות הבאות לאדם כפי מעשיו מתבאר בזהר פרשת משפטים דף צ"ד באר היטב יעויין שם. וכן התלבשות הנשמה ברוח שבגן עדן עליון וברוח אחר שבגן עדן תחתון ואיך שוכנת בכל שני רוחות אלו בעולם הזה ומוצא הנשמה והרוח שהוא מבינה ויסוד הכל מתבאר שם דף צ"ו וצ"ז:

ט׳סדר אמירת פטום הקטרת הנזכר בכל מקום ובכל זמן ראוי לומר אותו כלל ואח"כ פרט בתחלה אומר הפסוקים כאשר הם כתובים בתורה וצריך לומר אותם כנגונם וכטעמם ואח"כ מפרט ענין פטימתו כמבואר בגמ' כריתות פרק קמא. וצריך שיאמר כל ענייניו כלם ולא יחסר אפי' אחד מהם והזהיר בו אינו בא לידי עניות כדאמרי' חדשים לקטרת וכו' ונציע לפנינו נסחו כאשר בא מרבני וגאוני מנטובה זצ"ל קדושים אשר בארץ עם תוספת מעט. ואל נא יאשימוני חכמים המורגלים לדבר צחות ובלשון קצרה כי למה לי לאסוף מן המפוזר בספר הזהר בענין זה כי באמת היה די למורה מקום כאשר עשיתי בהרבה דרושים כאשר עיני הקורא תחזינה. אך האלהים הוא יודע כי כוונתי להציע הדברים כהוייתן לעין כל קורא בזה אולי אזכה ואסק שע"פ דברי הזהר המתפרטים לפני איזה יחידים או רבים אולי ירגילו עצמם בקריאתו פטום הקטרת הזה פעמים בכל יום ושמעתי כי במקומות הרבה מקהילות אשכנז ישמרם ה' שהיה להם מנהג שלא לאומרו רק בשבת מן הטעם שכתב מהר"י אבוה"ב בארחות חיים הגם שנדחו דבריו מאחרונים ובפרט ממהר"י קאר"ו ז"ל כנראה בא"ח סי' קל"ג מ"מ על פי דברי חכמים קצת מאותם הקהילות הנהיגו עצמם לאומרו שחרית וערבית. והרב המגיה בסי' קל"ב מאד זירז על זה הגם כי מדרכו לקיים המנהגים. וכן ראוי לעשות אך לא תהיה קריאתו עראי כמנהגנו רק בקבע ובכוונה כי בזה יוסר משפטינו ויפלו אויבינו ואז נצליח את דרכינו ואז נשכיל ורב טוב לבית ישראל:

י׳זה סדר המסודר מפי גאוני ורבני מנטובה קדושים אשר בארץ יח"ב.

י״אמזמור יושב בסתר עליון סימן צ"א תמצא לעיל סדר א': יענך ה' ביום צרה סדר ב': מזמור לדוד להזכיר סימן ל"ח סדר ד' ואחר כך יאמר:

י״בוַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֶלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: (ג' פעמים) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים:

י״גוצריך לכוין בר"ת של "צרי "דבש "נכאת "לוט "בטנים "ושקדים: ואח"כ אומר

י״דרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִקְדָשׁ קַיָּם הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וְכֹהֲנֵינוּ מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִתְכַּפֵּר עֲלֵיהֶם וְעַכְשָׁיו בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית הַמִקְדָשׁ וּבָטְלָה הָעֲבוֹדָה וְאֵין לָנוּ לֹא מִזְבֵּחַ וְלֹא קָרְבָּן וְלֹא קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁיְכַפֶּר בַּעֲדֵנוּ אֶלָא שִׁיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׁפָתֵינוּ לָכֵן אָנוּ מַזְכִּירִים לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבַּן קְטֹרֶת הַסַמִים אֲשֶׁר צִוִיתָ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיְיָ: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדֹרֹתֵיכֶם:

ט״וושם כתוב לומר כל פסוק ג' פעמים אך לעניות דעתי נראה כי מי שאינו רוצה לאומרם רק פעם אחת אם יקראם בטעמיהם ונגוניהם יקובל ג"כ ברצון: ואח"כ יאמר פטום הקטורת ככתוב שם ובסדורים שלנו עד מפני הכבוד ואח"כ יוסיף עליו:

ט״זתַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים, פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִֽיעַ לֹא שָׁמַֽעְנוּ: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶֽיהָ חַיָּב מִיתָה: תַּנְיָא בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַֽיִם לַחֲצָאִין: וְעוֹד תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ וְלָֽמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִֽירוּ מִמֶּֽנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה:

י״זרְבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִקְדָּשׁ קַיָים הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְטִיר לְפָנֶיךָ קָרְבַּן קְטרֶת הַסַּמִּים וּמְכַפֵּר עַל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית הַמִקְדָּשׁ וּבָטְלָה הָעֲבוֹדָה וְאֵין לָנוּ לֹא כֹּהֵן וְלֹא מַחְתָּה וְלֹא גַחֲלֵי אֵשׁ וְלֹא מִזְבֵּחַ וְלֹא קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְלֹא נִשְׁאַר לְפָנֵינוּ אֶלָא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁנֶּאֱמַר וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׁפָתֵינוּ. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְהֵא זִכְרוֹן פִינוּ מְקוּבָּל לִפְנֵי כְסֵא כְבוֹדֶךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ קְטוֹרֶת הַסַּמִּים וְתַעֲצוֹר הַמַּגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל בְכָל הָאַרְצוֹת וּבְכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם כַּאֲשֶׁר נֶעֶצְרָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן נָבִיא קְדוֹשׁ יְיָ וַעֲמוֹד מִכְּסֵא דִין וְשֵׁב עַל כִּסֵא רַחֲמִים וַחֲמוֹל עַל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל וְעַל זִקְנֵיהֶם וְעַל נְשֵׁיהֶם וְעַל טַפֵּיהֶם וְעַל עוֹלָלֵיהֶם וְעַל יוֹנְקֵיהֶם וְהָסֵר שָׂטָן מִלְפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ וְאַל תִּתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּינוּ לִנְגוֹף וְתַעֲצוֹר אֶת הַדֶבֶר וְאֶת הַמַּגֵפָה וְאֶת הַמַשְׁחִית מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל: וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְכַלּוֹת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּמַשְׁחִית וּמַגֵפָה וְכָל מִינֵי תַחֲלוּאִים רָעִים וְכָל מִינֵי פוּרְעָנִיוֹת הַמִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לְעוֹלָם וּשְׁמוֹר תּוֹרָתְךָ וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה ג"פ: יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ ג"פ: יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ ג"פ: רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעָנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ:

י״חברוך הוא אשר בחר בעמו ישראל המעוררים האהבה מצד הימין בסוד ששים רבוא דיוקנאות שבהם ובמיין נוקבין שלהם מעוררים הזווג וכ"י על ידם היא בתוקף אהבה עם המלך ואומרת כל היקר הזה ע"י צדיקים כנדרש בפ' נח ובפ' אמור באינון דמקשטין לקדושה בליל שבועות ואהבה היא בהיותה מחובקת מדודה שמאלו תחת לראשי וגו' וע"י נשמותיהן מתעורר שפע מג' בחינות על ידי הלוים מהשמאל ע"י ישראל מהאמצעי ע"י הכהנים מימין וזהו וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וביחוד בינה תפארת ומלכות בסוד ג' שמותיהם משולבים יחד. שמשם שרשי נשמות צדיקים מיד ביטול הקליפות וכל ההוית הכשרות נשלף להם נשמה רוחנית חיונית טהורה דרך פתח היכל לבנת הספיר וזהו בחצות הלילה כי שער זה נפתח והחיים העליונים מתפשטים בכל הנבראים. ע"כ אשרי אדם מצא חכמה ולבו יפיק תבונה לכוין מעשיו לעורר החיות עליון עליו ועל הנלוים עליו ויהי לעולם דעתו קשור בהרהור תורה ובזה מיחד הדעת במלכות בבחינתה שהיא עטרת בעלה למעלה מחסד וגבורה וזהו מצות והיו הדברים האלה על לבבך שלא תפרד דעתך מהם רגע. עוד ישתדל להשפיע מתורתו לבניו ולתלמידיו ובזה מיחד מלכות עם ת"ת בבחינתה שלמעלה מנצח והוד כיהם נקרא בנים שנאמר וכל בניך למודי ה' והיינו מצות ושננתם לבניך. עוד צריך שיהיה האדם לומד לבדו ובזה השכינה מתייחדת עמו ותורה לשמה מוריד הת"ת למלכות בבחינתה למטה וזהו מצות ודברת בם. עוד ישתדל שתהיה שמירת המלכות עמו וזה אינו זמן יחוד בתפלה ותורה אלא בעסקיו וצרכי גוויתו אז השכינה שהיא שמירת הדרך תהיה עמו לשומרו אם ישא ויתן באמונה וישים אליה לבו וזהו מצות ובלכתך בדרך. עוד חייב לתקן תקוני שכינה בבחינת היות סוכת דוד הנופלת בהצטער על חרבן ביתה והיכלה. וזהו ובשכבך ובזה יזכה להשלים תקוניה בסוד הגאולה כשיהיה אור הלבנה כאור החמה וזהו ובקומך בסוד קומי אורי כי בא אורך ובזה יקיים בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך ועושה צדקה בכל עת ויזכה לסוד ויעש דוד שם כדפי' בפ' בהר סיני. ותמיד יוסיף שמן לנר מאור שכינת אל על ראשו ואל יגרום סלוקה ח"ו במעשיו וירחיק עצמו מכל נדנוד עבירה ובפרט מן השקרים. ואמרו בתקון ס"ע דף ק"ט ומאן גרים דלא שרייא שכינתא עליה דאדם ולא נהיר שמשא עליה בגין הבל דשקרא ומלין דשקרא נפקין מפומי' אית הבל ממארי דשקרא דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים ואית הבל דאתמר ביה על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ודא הבל דאורייתא דאינון חמשה חומשי תורה מן בית דבראשית עד למ"ד דלעיני כל ישראל. ודא הוא הב"ל. הנה כי מות וחיים ביד לשון ואל יתפתה בנוקבא דס"מ דנחש אקרי ואשת זנונים וקץ כל בשר וקץ הימים דקשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה וקיימא בריש ארחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה אתקיפת ביה נשקת ליה מסכת ליה חמרא דורדייא ומרורת פתנים כיון דשתי אסטי אבתרה לבתר דחמת ליה סטי מאורחא דקשוט אבתרה אפשיטת גרמה מכל אינון תקונין דהות מתתקנא לגבי דההוא שטיא תקונין דילה שערה מתקנין סומקן כוורדא אנפהא חיוורין וסומקין וכו' פיה מתתקנא בפתיחו דקיק יאה בתקונה. לישנא חדידא כחרבא שעיען מילאה כמשחא שפוותא יאן סומקין כוורדא מתיקן בכל מתיקו דעלמא ארגוונא לבשת אתתקנת בארבעין תקונין חסר חד. מניין ל"ט שהוא תרגום של ארור וכן גרמה ל"ט קללות לעולם בחטא הקדום וכל זה משל לכמה עבירות המפתה בהם בני אדם. שטיא דאסטי אבתרהא ושתי מכסא דחמרא ועביד בה נאופין ואסטי אבתרה מה עבדת שבקת ליה נאים בערסא סליקת לעילא ואלשינת עליה ונעלא רשות ונתתא אתער ההוא שטיא ותשב לחייכא בהדא כבקדמיתא והיא אעדיאת תקונה מינה ואתהדרת גובר תקיף קאים לקבליה לביש לבושא דנורא מלהטא בדחילו תקוף מרתתא נפשא וגופא ערומא מלייא דעיינין דחלן חרבא שננא בידה טיפין מרירין תליין מההוא חרבא קטיל ליה לההוא שטיא וארמי ליה לגו גיהנם. כמה הלכתא גברוותא איכא למילף מדברי המאמר הזה למאן דלא נאים ושכיב לשמור עצמו מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה ואל יכלה ימיו בהבל וריק אחרי עצתה כי הזמן יקר שבנמצאות. ואמרו במדרש כי הבל גבר על קין וחמל עליו משום דברי תחנונים שאמר לו וכשהניחו הבל קם קין והרגו כי כן הוא דרך החצונים כי כשאין להם מעשים למטה נעשים רשים ותחתנונים ידברו לנוכח הקדושה להתפרנס והקב"ה חומל עליהם בחנם ומשפיעם וגם רשע ליום רעה. אמנם כאשר יגברו הגבורות לסבת עון והם בשדה אחר שהיא מלכות המתעוררת מדיני הגבורות מיד ויקם קין אל הבל שהוא סוד מטטרו"ן אחיו ודמי עץ הדעת טוב ורע ויהרגהו כי מכבה אור הקדושה בהיותו מעורר הדינים ואין חומל כלל. ואמרו בפ' ויחי ווי למאן דגרע יומוהי לעיל ווי ליה ווי לנפשיה זכאין אינון צדיקייא. אשרי הגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אלהים יעזרנו לעשות רצונו בעה"ז ובעה"ב עם כל ישראל גאולים ואנחנו נבר"ך י"ה ובית אהרן ברכו את ה':

י״טראיתי להביא פה שכר איזה מצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לחיי עד כפי הנמצא בתקונים אשר מהם אזן תבחן כמה גדול שכר של עושי מצוה לפני הקדוש ברוך הוא. אמרו בתקון ע' כי הממליך הקדוש ברוך הוא על כל אבר ואבר אין סוף למתן שכרו והאריך שם הרבה בזה יע"ש וזו תהיה כוונת האדם בה' אחד ולכלול עצמו ביחוד כאשר דרשנו בח"ב. המתעטף בציצית ומניח תפילין וקורא קריאת שמע מתקן כסא בעטוף מצוה דכתיב והוכן בחסד כסא ובתפילין הוא מעטר לו וקורא השירה על הכסא שמע ישראל כמו כן הקדוש ברוך הוא מתקן לו בעולם ההוא כסא ועטרה ועיין מזה גם כן בתקונים החדשים דף ק"מ ע"ב ובדף קמ"א מדבר בחלוקי עונשי הנפשות כפי מעשיהם. וכמו שהאדם מוריד היושב על הכסא בכסאו וקם לכבודו וממליך אותו על כל אבר מאבריו כן הקדוש ברוך הוא ממליכו על כל מפנות ומלאכים ששם דכתיב כי מכבדי אכבד. וכמו שהאדם מנגן לפני הקב"ה בכמה נגונים משירות ותשבחות והודאות כמו כן כשעולה למעלה כל פמליא של מעלה כל החוות כל המרכבות ומחנות מלאכים קדושים דחיות ואופנים ושרפים פורשים כנפיהם בשמחה ובנגון לקבלו זהו שכר המתפללים:

כ׳טוב הצפן למוהלים

כ״אכמו שהמל מעביר מאבר הברית של יהודי בחתיכתו הערלה ובפריעה ומתקן שם מקום להשרות שם השכינה כן כשנשמתו תעלה למעלה הקדוש ברוך הוא יעביר ממנה כל מלאכי חבלה ומקטרגים שלא יקרבו אליה משום ששם ה' שורה עליו הנרמז במי" יעלה" לנו" השמימה" בשם ה' עולה למעלה השמימה נשמתו ויתקיים בו אז וראו כי שם ה' נקרא עליך וגו'. כמו שהאדם מקבל עליו כל מצות עשה ביראה ואהבה כמו כן ממליכין אותו החיילות ומחנות של העולמות שתקן לו הקדוש ברוך הוא למעלה ומקבלים אותו עליהם ביראה ואהבה. וכשאדם עוסק בתורה ובמצות שהם נר כאלו מאיר בעמוד האמצעי ביום לפני ה' ועמוד האש לילה כן כשהולך לאותו העולם כתוב בו וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם למי לנפש ורוח ונשמה שלו שהם נגד כהן לוי ישראל. וכל השומר שבת ומכבד אותו ומענג אותו כדי לכבד הקדוש ברוך הוא כמו כן הקדוש ברוך הוא נותן לו מקום למעלה במנוחה שאנן והשקט שלא טרח בו ונח שם מכל הטורח שטרח בעולם הזה במעשיו. ויש מצות תלויות בדיוקן המלך דיש בפנים ויש בעיינין וכן בכל בחינה ובחינה ומכל אחד מתפרשים כמה חיילות ומחנות ממלאכים. וכל נימא ונימא הוא מלאך התלוי בראש ויש ממלאכים אלו שנקראו אזני ה' עיני ה' וכן בכל שאר כנויי האברים וכשעולה הנשמה כל חיילות אלו עולות עמה וכשיורדת יורדים עמה וכשעולה קול יורד מרום רקיעים לכל חיילות ומחנות תנו כבוד לדיוקן המלך. ובכל יום צריך לעשות צד"קה לענות תשעים אמנים ד' קדושות מאה ברכות חמשה חומשי תורה ויש אומרים ה' קדישים ובחינת צדקה באימא עילאה וצדק אימא תתאה דכתיב צדק לפניו יהלך ובכל אחד מאבריו צריך להזדרז לעשות מצוה דבכל אחד אית מלאכין דתליין בהו ומיקרין אותו בצאתו מן העולם. המיחד לקודשא בריך הוא ושכינתיה בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מזווג אותו בבת זוגו לעה"ב. המקריב לשכינה קרבן לה' בעוה"ז קב"ה מזווג אותו בדת זווג לעולם הבא. העושה מקדש מעט בית הכנסת בעולם הזה הקדוש ברוך הוא עושה לו בית לדור בו בעולם הבא שהוא קדש קדשים. העושה סוכה להקדוש ברוך הוא. מסכך עליו בעולם ההוא ומגין עליו מכל מלאכי חבלה ביציאתו מן העולם. וכל המברך להקדוש ברוך הוא ומקדש אותו בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מברך ומקדש אותו בעולם ההוא. וכמו שאין קדושה בפחות מעשרה כן הקדוש ברוך הוא עושה לו עשרה חופות בגן עדן. קדושין דקודשא בריך הוא עם שכינתיה הם קדוש קדוש קדוש שבע ברכות שלו הם בקריאת שמע בשחר ובערב ויחודו שמע ישראל כן הקדוש ברוך הוא מברך אותו ולכלה שלו ומקדש שלו עמה בקדוש ומיחד שניהם והכל מדה כנגד מדה סוף סוף כל מה שמשתדל אדם במצותיו של הקדוש ברוך הוא בגינו ובגין שכינתיה כמו כן משתדל הקדוש ברוך הוא בגינו ובגין בת זוגו בעולם ההיא אשרי המשתדל לעשות רצון קונו הוא עושה רצונו לפי שעה בעולם. הזה ובונה לו בנין כן הקדוש ברוך הוא בונה לאדם בעולמו בנין לדורי דורות. וצריך שלא יהיה שום אחד מאבריו פנוי משם הוי"ה ולהמליך אותו בכל אבר ואבר עד שיהיו כלם שלמים בדיוקן הקב"ה שאם חסר אחד מהם אינו בצלמו של הקב"ה. וישרה נשמתו בלבו דאז היא נקראת מטרוניתא ולא יורידנה משם חס ושלום לרגליו אלא יהיה עטור השכינה תמיד על ראשו כנתן דצוציתא ואז יראה אור כי יהל ברוך המאיר לארץ ולדרים:

כ״בנשלם חלק ראשון ממאמר רביעי הנקרא עתר ענן הקטרת