מעבר יבק, עתר ענן הקטורת ב׳Ma'avar Yabbok, Atar Anan HaKetoret 2
א׳הנה מצאנו טעם לכל הדברים המדלגים בבית האבל. אך פליאה דעת ממני וגם יגעתי ולא מצאתי מי שכתב שלא לומר שם סדר פטום הקטרת. ונ"ל הדיוט דטוב ויפה לאומרו ויועיל לתקנת הנפטר ולנפשות החיים הצריכים לרחמים ותנחומים ואולי סרכייהו נקטי ואתו וילפי מקלקלתא כאשר ראיתי בהרבה קהלות הקדש שמבליעים סדר זה שלא בנעימה וכתוב בר"מ פ' פנחס דף רצ"ו ע"א על פסוק וטחנו ברחים מהכא מאן דאפיק מלין דאורייתא צריך למטחן להו בשנים ולאפקא מלין שלמין. ואחרנין דאינון שטיין ואכלין מלין בהבלעה ולא טחנין לון בטחנין דילהון ובשינהון כתיב בהו הבשר עודנו בין שניהם דאינון מגזעא דמאן דאמר הלעיטני נא. ואם בדברי תורה כך כל שכן בתפלה דרחמי היא וכ"ש וק"ו בסדר הקטרת המקשר צורות קדושות בהבלו ונאמר בו אם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ויש הרבה מבני הקהל שא"א אותו כלל אפי' בהלעטה ואי איישר חילי אבטליניה למנהג הרע הזה ואולי זה אחד מתחבולות המנגד דהשתא בעקבות משיחא חוצפא יסגא אמסר עלמא בידא דטפשאי אשר בקטרוגם מפתים בני אדם לעזוב ארחות יושר וללכת בדרכי חשך הן הן המלפתים ארחות דרכם כדרך שכל דבר מתגבר נגד הפכו. וקובלנא גדולה אית לי על החזנים שהרגילו עצמם לקרא סדר זה עראי ואחריהם כל הקהל ימשוך. וכל מי שדבריו נשמעים חובה להשתדל בכל עוז שהחזן יאמר סדר זה לפני התיבה בקול מלה במלה כדרך שאומר היוצר והעמידה בקול ולא יפנה עצמו אנה ואנה בעת קריאתו ובזה כל אחד מהקהל יהיו לאחדים עמו כי עתה בעונותינו אין לנו דבר מסוגל לבטל כל נגע וכל פגע רע כהזכרת מעשה הקטרת בבתי כנסיות בכוונת הלב וכן כל אחד בביתו. ובחרתי ללקוט שושנים מדברי הר"ש בן יוחאי בס' הזהר והתקונים ור"מ ומדרש שיר השירים ומתרגום יונתן שמתוכם יראה המעיין כי כנים דברי. ומובטחני בזה שכל הלומד ע"מ לעשות יאזור כגבר חלציו מן היום הזה והלאה להיות זהיר וזריז באמירת סדר זה פעמים בכל יום בכל כחו וכוונתו וממנו יראו אחרים וכן יעשו והמשרה הזאת על הש"צ וראשי כנסיות שבכל עיר ופלך ובראשם עטרות החכמים ישמרם ה' ויחיו לנצח. פוקו נא וחזו במדרש הנעלם דף ק"א מעשה ר' אחא כד אזיל לכפר טרשא ובטיל מותנא באמירת פטום הקטרת וסדר קרבנות עמו ג' פעמים בכל ד' פנות העיר וכן אמרו בבתי הנוטים למות עם פסוקי ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' ויעמוד בין המתים וגו' ובזה אתבטיל מותנא ושם בדף ק' אמר רבי כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבנייא ותקרובתא ויכוין בהו ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו. עוד שם ע"ב אמר ר' פנחס זמנא חדא הוינא אזיל בארחא וערעית ביה באליהו אמינא ליה לימא לי מר מלה דמעלייא לברייתא. א"ל קיים גזר קב"ה ועאלו קמיה כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חוביה דבר נש די בעדנא די דכרון בני אנשא קורבניא דמני משה אתגזר וכרוזא עבר על כל חילא דשמיא דאי יעלון בנוהי בארעא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וימרון ברעות נפשא ולבא עניינא דקטרת בוסמין דהוו ליה לישראל דיתבטל מותנא מינייהו ע"כ. ובפ' ויקרא אמר כל מאן דאסתכל וקרי בעובדא דקטרת בכל יומא אשתזיב מכל מלין דחרשייא ומכל פגעין בישין ומהרהורין בישין ומדינא בישא וממותנא ולא איתזק כל ההוא יומא ולא יכיל סטרא אחרא לשלטא ביה ובלבד דיכוין ביה. והרב בעל סדר היום כתב וזה לשונו החושש עליו ועל נפשו ראוי להשתדל בכל עוז בענין הזה ולכתוב כל ענין הקטרת בקלף כשר בכתיבה אשורית ולקרות אותו פעם אחת בבקר ובערב בכוונה גדולה ואני ערב. ואח"כ יאמר אביי הוה מסדר וכו' עכ"ל.
1