מעבר יבק, הקדמת המחבר א׳Ma'avar Yabbok, Author's Introduction 1

א׳אנא באורך ישרני ה' עליהם יהיו ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ:

ב׳הקדמת מלין לספר מעבר יבק

ג׳הוסדה פה מודינ"ה סדר וערך עליה העלה

ד׳אל אלהים ה' יהיה עם לבבי בעתות מחשבי קותה נפשי יערב עליו שיחי דברה לשוני בחכי ולדברו הוחלתי יסכים על ידי והיה אמונת עט"י חסן במאמר ראשון מספרי זה ישועות במאמר שני חכמה במאמר שלישי. ודעת במאמר רביעי. יראת ה' ורב חסד ואמת היא אוצרם של ארבעה מאמרים אלו. חקרתי בדברים בינותי בספרים וחברתים להתענג בהם על רוב שלום לכל אחי ועמיתי הדומים אלי אשר עלימו תטוף מלתי ולי ולהם אשים דברתי ובקהלם תחת כבודי יקטן שמעו נא שמוע מלתי ואל תהי בעיניכם קלה ברכתי דמלה דהדיוטא מלה היא. ותנוק שהשושנים בידו טהור ודכי. כי הוא מאותם שיש להם מעשה והוא בחזקת טהרה. ואמרו רבנן במסכת ברכות פ"ו כי גם דגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם ושם פ"ה ובשבת פרק כ"א אמרו דפעמים חריפא שמעתא דדרדקי:

ה׳ימי הילדות והשחרות הבל וזה חלק אדם מאל וחלק אלוה בעולמו לילך נכוחו ורועה אמונה איכה ירעה רוח ולא יש ממנו תוחלת והיום רבו מאה פפי ולא חדא רבינא. אבינה באנוש אבחינה יצירתו ומצאתי בו טוב המות הזה כי ידדון נשרייא לקיניהון. ותשועת עולמים יש לנו בבית המלך. כדדרש ר' שמלאי במסכת נדה פרק ג' כי לך תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר. ע"כ ישמחו השמים ותגל הארץ בהיות לב האדם בבית אבל. כי לשמחה מה זו עושה. ומחמדי תבל סלונים וסרבים הם אתנו והזהובים זבובים והשושנים קמשונים שסוף האדם לילך אל בית עולמו כגמלא פרחא וטרודא הוא דין ואינו רואה את כל מאומה בידו כחולדה זו שגוררת ומנחת ותחשך השמש והאור וערבה כל שמחה ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא ווי לאזלא ווי לחבילה ווי מביתא. כי מה חלקו בביתו אחריו. (ה"ה מדורו הצפון בגן עדניו): מכל עמל שיעמול לגויתו ואדמתו. ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל וכלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טחנין וינתקו מורשיו כהנתק פתיל הנעורת בהריחו אש ויכלה לחות השרשי ויסוף החום הטבעי וישוב העפר אל הארץ כשהיה וחלופי שופרא כיבא הטוב שישישו בני מעי ונפשי תאבל אדמתי עצם תאדם ונפשי תשם ואוי למוכרים חיי עולם בחיי שעה ונחלת שפרה בעבור נעלים האל המגלה עמוקות מני חשך עין רואה ואוזן שומעת שלוחי השגחתו לא יסבו בלכתן ואל אשר יהיה שמה הרוח והרצון עליון ללכת ילכו. ע"כ מיום שבטלה זכוכית לבנה ופסק מישראל נבואה באחת ידבר אל עם האדם ובשתים אם לא ישוב וישים לבו לדבור ראשון ואולי ישמע לקול האות האחרון הלא אזן מילין תבחן כי מראש בסתר אלהי הרוחות לכל בשר בחלום ידבר בו ומזהירו באומר לו חיי הוי צדיק ואל תהי רשע. ולא תצא נפשך ממאסרה מטונפת בחובין כצאת העבדים כנעניים בראשי אברים עם מומים גדולים וקטנים. הא קמן קרא קרי בחיל ואמר החלומות שוא ידברו יריע אף יזריח מלהבות קדש וממעון שמים יתן קול עוז כי החלומות מדברים ומודיעים לאדם השוא והמרמה שפעל ועשה למען לבבו יבין ושב ורפא לו. זאת אשר דבר אליהוא ג"כ בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אזן אנשים ופעמים החלום מאיים עליו וזהו ובמוסרם יחתום. וכל זה להסיר אדם מעשה. וגוה שהיא קליפה קשה מהגאות. מגבר יכסה. וכתב הרשב"א בסי' תפ"ג וז"ל ועל ענין החלום ששאלתני אע"פ שאמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ומן הדין אילו חייב לענות נפשו על דברי חלומות כאלו. החלום הזה שבא ברוב ענין מתמיה ושהוא מעיד שכל מה שאמר לו אביו בחלום אירע לו וסבל דברים קשים על בטול דברי אביו אינו יודע היאך אכניס עצמי בזה אע"פ שעל רוב התלומות שוא ידברו כי הא יחוש על עצמו ע"כ. וכן אמרו בברכות פ"ק א"ר נחמן אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים. והגם שאמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין נלע"ד שלא אמרו כן רק דלא עדיפי לאפוקי ממונא דאלימא חזקת המחזיק כדאי' בדוכתי טובא. ואם האיש הזה לא יאמין לקול האות הראשון אולי יאמין לקול האות האחרון. הנה הנם היסורים הבאים על האדם לכפרת אשמה בהדרגה. מעיקרא יאונה אליו מיחושים ומכאובים בלי קדחת כמו מיחוש ראש או לב או כבדות בשאר אבריו. אך עדיין כחו יפה בעצמותיו וזהו בהוכח במכאוב על משכבו. ברם רוב עצמיו איתן. וגם שאחזו ויתק פי' חלשה כדאמרי' בגיטין פ"ז האי מאן דשתי טיליא חיורא פי' יין רע לבן אחזתו ויתק. עם כל זה עדיין הוא בתקפו. (ומאן דחליש יומא קמא לא ליגלי כי היכי דלא ליתרע מזליה. וכן היה עושה רבא במס' ברכות ויזהר האדם בכל מעשיו דלא ליתרע מזליה דאמרי' במס' כריתות פ"ק. האי מאן דבעי למידע אי מסיק ליה שתא אי לא ליתלי שרגא בהדי עשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכפורי בביתא דלא נשיב זיקא בגויה אי משיך נהוריה לידע דמסיק ליה שתא. מאן דבעי למעבד עסקא ובעי למידע עסקיה אי מצלח אי לא לירבי תרנגולתא אי שמין שפיר לידע דמצלח עסקיה. האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי הדר לביתיה או לא ניקום בביתא דחברא אי חזו בבואה דבבואה נידע דהדר ואי לא חזי בבואה דבבואה נידע דלא הדר לביתיה. ומסיק התם ולאו מילתא היא לא לעביד הכי דילמא חזי סימנא בישא ומצער נפשיה ומתרע מזליה. הנה כי הפחד והצער והדאגה מריעים כח המזל. ובפ' חלק על מניין לקובלנא מן התורה פרש"י כשאדם מודיע צערו לאחר צריך לומר לא תבא זאת לך כמו שבאה אלי כי קשה הוא לשמוע שפעמים חוזרת עליו והמקפיד על זה אין בו משום ניחוש. לשון אחר נגד מתרגמינן קבל כאדם שאומר לחבירו לא כנגדו אני אומר עוד פרש"י על מחשבה מועלת אפי' לדברו תורה דאגת האדם על מזונותיו מהניא לשכח תלמודו). ואם מיחושים אלו לא ישוו לו להשיבו גם כן לא יתנוהו השב רוחו רק נוסף עליו קדחת קלה וכל אוכל תתעב נפשו וזהו וזהמתו חייתו לחם ונפשו מאכל תאוה. והאי אישתא מעלי לנפשא כתרייקא לגופא. ואם עדיין לא שב עד המכהו יגורהו בחרם דאשא דגרמי המשחתת מראה בשרו. וזהו יכל בשרו מרואי ושופו עצמותיו לא רואו. והא אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא כדאמרי' בפסחים פ"ב. ואם עדיין מקשה לבו ברעה נתוסף עליו חולי סערת חושיות וגוברים עליו הליחות ובפרט הליחה לבנה ונמצא עומד בין החיים ובין המתים. וזהו ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים ואף גם זאת בהיותו עד דכדוכה של נפש. אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ירפא וישוב לימי עלמיו ואם יעתר אל אלוה ירצהו וישעו יתן לו. כדאמרי' במס' ע"א פ"ד כי היסורים הם נאמנים בשבועתן שלא ילכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית וע"י פלוני וע"י סם פלוני. כל אלו הסבות מהפך הקב"ה על מי שאינו שם אורחותיו בעוה"ז כדי לפטור נפשו מעבור בשחת שהוא הגיהנם וחיתו שהיא הנשמה החיה באור תראה. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר כדי להשיב נפשו מני שחת בעולם הנשמות לאור באור החיים בעולם התחייה:

ו׳מני קדם הורונו מקצת חכמינו ז"ל כי אין יסורין בלא עון. וגם דבשבת פרק ה' איתותב ר' אמי ורב אסי דאמרי הכי מ"מ ודאי לא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. ע"כ אמרו במס' ברכות אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו וכל הרגיל בח"ר ד"ל פי' שהוא מתחרה עם יצרו ועושהו דל מונע חולאים מתוך ביתו כדאמרי' בברכות פ"ו וחשיך תקון נפשך וקדים תיקון נפשך וכל המזבח יצרו מכבד בוראו בשני עולמות. ואר"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין וכו' ובסבתם האדם מרוצה לפני המקום כדגרסי' בספרי כ"ז שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרין לו מעונותיו כלום והיוצא לדרך קודם קריאת הגב"ר דמו בראשו דמעיקרא חשוכה והדר נהורא. וע"י היסורין הוא מתרצה לפני המקום דכתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח. וג"כ סוף פ"ק דקדושין מעין זה. והיסורים הם חסד לאדם כדאי' בגמ' ובפסיקתא ובמכילתא אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה מבקש צפה ליסורים שנאמר דרך חיים תוכחת מוסר ופ"ק דתענית אריב"ל כל השמח ביסורין בעוה"ז מביא ישועה לעולם שנא' בהם עולם ונושע. ואמרו במס' ערכין פ"ג כל מי שעברו עליו מ' יום בלי יסורין קבל עולמו. ע"כ ר"א בר"ש (פ' הפועלים) היה אומר ליסורים באורתא אחי ורעי באו וכן רבי קבל עליו יסורין תליסר שנין ונחום איש גם זו בפרק סדר תעניות ובפ' חלק אמרי' דכשנפנה ר"ע ואמר לריב"ז חביבין יסורין שמכפרים עליך אמר להם סמכוני ואשמע דברי עקיבא בן יוסף תלמידי שאמר חביבין יסורין. והנה כרוזא קרי ופס ידא כתבא כי היסורים והחולאים והמיחושים הם הערה לחוטאים כי מוסר מלכים פתח מהם חרצובות רשע כדגרסי' בפ' חלק במנשה דכתיב ביה וידע מנשה כי ה' הוא האלהים ולגבר אשר דרכו נסתרה חקר אלוה ימציאוהו בעת כי ישביעוהו ממרורים. ויסורין דידיה מעיד להו חובא וחובא דאתקבור ליה לבניה. ר"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. ויען כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעיו וגם אין חבוש מתיר עצמו אם ראה גבר דאשתפוך חמימותיה ומיום למחרתו אזיל ושפיל בגדר הדחויה ומאליו נופל כרויא דמנפשיה נפיל למה לא נקיים עמו והלכת בדרכיו לחזק ידים רפות ולאמץ ברכים כושלות בהטיף עליו מלתנו ומלבנו נוציא עמו מלין באמור לו כי הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה אם מוסר שדי אל ימאס כי הוא יכאיב ויחבש ג"כ בשובו מדרכיו וחיה וישלח ידו וירפאהו ויחלימהו ויחייהו ויראהו אותו ואת נוהו שאנן ושלו באורך ימים ושנות חיים אם יבדוק חמצו והשאור שבעסתו לאור נשמתו ויתוודה ויאנח עליהם ויקבל עליו לבל ישוב עוד לכסלה:

ז׳הלא ידענו אם לא שמענו פה קדוש פום ממלל רברבן כקל קרנא משרוקיתא ה"ה מעין החכמה רשב"י בפרשה האזינו על פסוק ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו וגו' דאמר בפירושו כי אצטריך לאסיא חכים לאשתדלא על החולה אין יכיל למיהב ליה אסוותא דגופא יאות. ואי לא ישתדל על אסוותא דנשמתא ודא הוא אסיא דקב"ה ישתדל עליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי והביא מעשה מספרא דההוא טייעא יע"ש גם בפ' בשלח דף ס"א כ' בשעתא דבר נש שכיב בבי מרעיה הא אתפס באטרוניא דמלכא רישיה בקולרא רגלוהי בטפסרא כמה חילין נטרין ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא שייפוהי כולהו בדוחקא מגיחין אלין באלין מיכלא אתעדי מיניה. בההוא זמנא פקדין עליה אפוטרופא למילף עליה זכות קמי מלכא כדכתיב אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף. זכאה חולקי' דבר נש דעייל עליה ואוליף ליה אוריתא לשזבותיה מן דינא הה"ד אשרי משכיל אל דל. ואיך יכיל לשובא ליה למילף ליה אורחוי דחיי לאתבא ליה קמי מאריה. ולכן נקרא ביקור חולים כי צריך לזרזו על ביקור ופשפוש ומשמוש דרכיו ואורחותיו. ודא ודאי תקילא ליה ככוליה תלמודיה וכתוב בפ' פקודי שלצד מערב בהיכלות הקדושה יש אחד מאותם הנקראים חברים הממונה על המשתדלים על החולים שיפשפשו במעשיהם וישובו בתשובה כנדרש שם ונם במקומות אחרים אמרי אל לנו ישמיע בזרוז זה ואם להוסיף ימים או שעות בחיי פורתא כמה משקין שתה מפסחא ועד עצרתא ולעשות אשרתא לחיי שעה כמה רפואות תעלה בעדניה. ומה לו לעשות להעביר כתמי נשמתו ולהחיותה חיי עולם בהלבינה כשלג ומה יהיה שכר אסיא כדא כי ביום רעה ימלטהו ה'. פי' ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה ימלטהו ה'. ואחר שבשפתי פי חכם חן ובלשון חכמים מרפא יעוררהו לשוב בתשובה על הכלל ועל הפרט על הנשכחות ועל הגלויות בהזכירו אליו ד' חלוקי כפרה יורהו באורח מישור וילמדהו דעת תבונות איך יחשוב ביסורים הבאים עליו להיות שברו על ה' אלהיו דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו ולאתחברא תבירו על תבירו וכולא על ה' אלהיו כד"א כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה כדאי' בפ' ויקהל דף קצ"ח ובפ' תרומה דף קנ"ט יען כי עור האדם נתהוה מעור הנחש חלף כתנות אור שהיו לו וגם בשר אדם הוא חלקו ובשר מבשרו כדדרשו על פסוק הכסיל שהוא ס"מ שבעת במרום המריא ומרד באדונו חובק את ידיו ואוכל את בשרו ומדידיה קא אכיל. א"כ במירוק גוף האדם בזה נחלשים כחות החצונים ע"ד עת אשר שלט האדם באדם לרע לו יעויין פי' פ' זה בזהר פ' שלח דף קע"ב ע"ב ואמרו שם דלאו חידו הוא למ"ה כד קטיל בר נש אלא אחזי גרמיה בחידו למעבד רעותיה דקב"ה דכתיב רוח שערה עושה דברו ובהתחלש כח החצונים ע"י יסורי בני אדם בזה מתמתקים ג"כ הדינים קדושים וחוזרים אל נרתקן למעלה להתבסם. ובזה נמצא מקריב גופו קרבן לה' כדאמרי' בפ' נח דף ס"א ע"א ובר נש דאיהו זכאה הוא קרבנא ממש לכפרא ומזה ג"כ בסוף פ' פקודי. ופ' תולדות כתב. כד אתרע גופא נשמתא שלטא ולכן צדיק יבחן. ובחיר שבאבות בעא רחמי ואתא חולשא. וזהו וקוי ה' יחליפו כח שגם כי צדיקים בעלי תורה הם תשושי כחות גופניות זהו לפי שמחליפין כח שהיה ראוי לגוף ונותנים אותו לנשמה ועל כן התורה נקראת תושיה שמתשת כחות יצר הרע שהם כחות חומריות ועקר מזון עוסקי בתורה לשמה הוא לשובע נפשם ליהנות מרוחניות הקדוש המתעלם ומתלבש בפת בגם וביין משתיהם באופן כי הנפש ניזונית מהעקר והגוף מהתמצית מלבד שמזון החכמים נשפע להם ממקום גבוה מן השמים והוא זן הנפש בעצם והגוף במקרה כדאמרי' בפ' בשלח ובשאר מקומות מהזהר. על כן קוי ה' בכח מזונם זה יעלו אבר כנשרים אחר מיתתם ילכו ולא ייעפו ממלאכי חבלה יען כי רצו בעה"ז לעשות רצון קונם ולא ייעפו מכחות חומריות כי הכניעום בחייהם לעבודת יוצרם. ובזה זוכה כל צדיק למדור בפני עצמו כפי זכות מעשיו כדאי' במדרש רות דף ל"ג ע"א ממעשה דרבי ושם אמרו כי משיבין לכסיל שאומר שרוצה לראות חביריו בכבודם בעולם הנשמות ואומרים לו שוטה שבעולם מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים ולא צדיקים בצד רשמים ולא טמאים בצד טהורים וכו' ויש מקשט ומותיב ביתיה שבגן עדן בשעה קלה כמעשה דיוקים בן צרורת. ודברי תשובה של ש"מ ככתובין וכמסורין למעלה דמו ואינו צריך לומר כתובו יען כי אלהינו מרחם חושב מחשבות טובות עליו לתת לו אחרית ותקוה טובה לבל תטרף דעתו ונשמתו ביד מלאכים אכזרים. ועוד כי אין אדם משטה עצמו מעשות תשובה בכל לבו בשעת מיתה כל קבל די רוח יתירא ביה אז כדכתיב תוסף רוחם יגועון וטובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות. על כן מיום שעמדתי על דעתי רעיוני יבהלוני וסעיפי ישיבוני אי שמים על זאת ישתומם כל חכם ונקטה נפשי בחיי למה יגע שביב אשנו וידעך נרנו ח"ו כמו באישון חשך ולא תופע עליו נהורא דאורייתא. וכיון שכל מתחיל כלה וכל אפיא שוין וצל ימינו עלי ארץ למה אחריתנו לא יסגא מאד בתורת אור ווי לן דמייתינן כמות נבל. בלתי יחידי סגולות מתי מספר כמענו למעוטם בטלים אשר עמם עוז ותושיה כי פקודתם שמרה רוחם בסדר מליהם בעת וזמן שלא הושם בסד רגלם ואם ח"ו שוט יחלה וימית פתאום והיה כעם ככהן ובשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ולמה האיש החי דדמי למלאכא לא יתן אל לבו בעודו באבו קודם בא יום המהומה כי תשתרש בכל קצותיו כל המחלה הלואי דלא לוסיף עלה וכל היום הולך לאחור ולא לפנים. וחילק ובילק אכלי ליה להיותו צופה ומביט מתחלת המחשבה סוף המעשה בהשאיר לנפשו אחריו ברכה. וכ"ש אם יזכה לו ולאחרים עמו ויעלה גם עלה להמנות עם מצדיקי הרבים המאירים ככוכבים בעשות חסד של אמת עם החיים והמתים וינהר נהוריה כשרגא בתוך קהל ועדה במתיבתא דרקיעא בהעלותו על ספר חקה דברי יחוד וטהרה וקדושה. ומילין לצד עילאה להאמר בכל שעה קמי באישא קודם דיתני בעוקצין תליסר מתיבאתא מעוקצי תחלואי המרה המחלה והממיתה לשזבינן רחמנא. ואי סלקא לאיגמר שרותיה בכנפיך:

ח׳ואמרתי אני אל לבי מה לך נרדם טוב הדבר אשר חשבת הנה ה' יצא לפניך להעלות זה על לבך למה תרפינה ידיך צא ועשה כן וקריינא דאגרתא איהו ליהוי פרונקא לכה נא שמעה בקולי איעצך. כי תדמה לכרם במדבר דחביב כדאמרי' במס' ר"ה פ"ק ושים על לבך מה שאמרו במדרש משלי א"ר אבין בר כהנא אם חשבת לעשות מצוה ולא עשית טוב לך ליתן זמם על פיך ולא לפסוק. עוד שם במקום אחר אמרו לעולם יעשה אדם עצמו קברניט היאך לעשות מצוה ובפרט בגמילות חסד כי הוא מהעשרה דברים שנקראים חיים וזוכים לחסות תחת צל כנפיו של הקב"ה כדאמרי' במדרש רות גדול כחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל הארץ וכו' רק בצל כנפיו של הקב"ה ובפסיקת' אמרי' אם נזדמן לחבירך יום רעה ראה לעשות עמו חסד. ברם ברגע כמימריה הדרי בי וחזרתו לאחורי כי כליותי יסרוני וסרעפי לבי בקרבי הוכיחוני אוי לאזנים שכך שומעות סוב לך על ימינך או על שמאלך ואל תוסף דבר עוד בדבר הזה ואפי' דבור אסור לך כי איך ישתרר זעיר הזבובים קצוץ הכנפים וכי הגון אתה ללמד תורה וחצבי לנהרא כגני לייא פן תהיה לבוז ולמשסה לכל בעל דעת צלולה. דמעייל פילא בקופא דמחטא ומציץ מן חרכי התבונה במאמרי התנא והאמורא ודרשה והגדה וכל המרגיל אחר סתרים לבקר יזקוף קועיה עליך כחיויא וינהום לנגדך הגם שאול בנביאים מה זה לבן קיש קיש קריא. הא בטעמא תליא מילתא ומי הכניס שכור בין הנזירים. דבר ידבר בשערים ומי הוא זה השם עבים רכובו ומה כחו ומה גבורתו ואנכי היודע ועד שכל רוח אין בקרבו ולא כחל ולא שרק ולא פרכוס וגם לא מעלה חן וכללא דמילתא האי סיתומתא לא קניא. עד כי נתרשלו ידי וישבתי מרעיד תוהא ובוהא בין חרד וירא בין אסור ושרי ואין ולאו רפיא בידי ואוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר. ואשתומם כשעה חדא ואוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי:

ט׳בין דא לדא עיני לשמיא נטלית ומנדעי יתוב עלי והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרי העצלות ומשבר סלעי אבן נגף וצור מכשול ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ונתן בקולו קול עוז עלי. שמע נא נבער מדעת למה יקחך לבך ולמה ישיאך יצרך מלהכין בית מנוס לך ולאחרים בני גילך עמך הלא ידעת כי מדה טובה אינה חוזרת. וא"ר יוחנן לר' יוסי בר חנינא בסנהדרין פ"ג הואיל ועלית לא תרד ונדר גדול נדרת לאלהי השמים. ועצה שיש בה דבר ה' תקום לעולם מהר ומשה כאשר דברת ותצרף מחשבתך הטובה למעשה והשלך על ה' יהבך והוא יגמור על ידך והכל לש"ש מותר ושרי. ואפי' עבירה לשמה גדולה ורצויה היא. והפוך בנבלתא ולא תהפוך במילך דכל בר נש אית ליה זכותיה גו קופתיה. וכל עוד שמעשה בני אדם בדבר מצוה לא יגרום פירוד למטה דרכו נכון אל אשר יהיה שמה הרוח עליון מרום וקדוש ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו ועל ידו ליחד אל איום. ואמרי' בספרי אביי אמר ואגודתו על ארץ יסדה כשישראל שוין בעצה א' מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנא' ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם וכן הוא אומר ואגודתו על ארץ יסדה ולא כשהם עשויות אגודות אגודות רשב"י אומר משל לשתי ספינות קשורות באוגנים וברשתות ובנו עליהם פלטרין והעמידום על גביהם כל זמן שהספינות קשורות פלטרין קיימין פרשו הספינות אין פלטרין קיימין ואמרו בילמדנו הובא בילקוט דף רע"ח לא תשימו אגודות אגודות ותהיו חולקים אלו על אלו שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח שחלק לישראל ועשאן אגודות אגודות ועשה קרחה בישראל שנבלעו עמו בני אדם הרבה. ואם אהיה שיחה בפי הבריות מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולקיים מוצא שפתיך ואם האדם יראה לעינים הלא ה' יראה ללבב והוא יחקור ויודע כוונתי הטובה הזאת כי ממנו לא יפלא כל דבר ויודע תעלומות לב. והאלהים הוא יודע כי לא באתי ליטול עטרה לעצמי ולמען ספר שמי ח"ו. והנה מארץ שפל מקומי אלא כתר תורה מונח ועומד וכל הרוצה ליטול את השם בעבודת שמים יטול ומאן דיהיר בעל מום הוא ולא מתקבל כדאמרי' בבתרא ובסוטה ובמגילה. וכל פטטיא דאורייתא טבין ואם לא הוצק חן בשפתותי הלא חכמה בראש הומיות תקרא מעצמה שהיא אילת אהבים ויעלת חן ואם אנכי איש נדהם ונרדם והדבר אין בי וגם לא בינת אדם לי הלא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין דאתקשטת בקישוטין דילה הוות שדרת לגבי דאיש פתי. ואמרה אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדיה כדכתיב מי פתי יסור הנה. ואמרו בחגיגה פ"ק מה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין והקיצות היא תשיחך ואגברו חמרא דאורייתא לדרדקי כי היכי דלימרו מילתא. ואם אהרן ברכיה חמרא אוכפא לגביה אמוש וחובה עליו לשום עצמו כחמור למשאוי תורה וחמרא דימא לאורייתא שרי ואם הוא סיכסא וכענני דצפרא דלית בהו ממשא תורת ה' תמימה מחכימת פתי ותופע עליו נהורא דעמה שרא:

י׳על כן בעזר אל איום ונורא. אני נפש נכאה ונלאה כרחל נאלמה מהמון תמורות הזמן הבוגד ועני וכואב וכל ימי עני רעים זה שדעתו קצרה אללי לי אללי כי עונותי עשאוני אשפה ורק אני נשארתי לבדי עם נערי אתי מאסקופת העזר"ה ולחוץ בעמידה שאין בה שום סמיכה ותמיכה וההוא גברא על פלטר סמיך ותמיך ברחמי שמיא כי מאשפות ירים אביון ושואג כארי ממצוקים זמני מזעוון בלהן. ועקן דעדו עלי כידוע לכל באי שער עמי. ואסיא רחוקא עינא עויר. אני הוא שמי הקטן שבחבורה הנה הוא אנוש רמה וכאצבעתא בקירא לסברא וטעמא. לאו נגר ולא בר נגר אנא ולא ריכא ולא בר ריכא ברם בריה קלה דבטיל במיעוטא אהרן ברכיה בכמה"ר משה יצ"ו בכמה"ר נחמיה איש מודינ"ה ז"ל נין ונכד מצפירת תפארת ביתנו הם אמי הזקנה החשובה והחכמה מר"ת פיווריטה דמיתקרייא בת שבע אלמנת הגאון כמוהר"ר שלמה יעקב רפאל בן הגאון ורופא מופלא בדורו כמהור"ר מרדכי ממודינ"ה זצ"ל מקדמוני משפחות גרוש צרפת אשר הזקנה הנזכרת אענדנה לעולם עטרות לראשי כי היא ולא אחר עמה מיום צאתי מרחם אמי גדלתני כבן וחייב אני לה מורא וכבוד כאב ואם וגם רב שבדרך חכמה הורתני הגם דלא חכימא אנח ולא חוזאה ולא גמרנא והדרנא אלא מגשש אורחתא דאמא אנא. והנני היום במורא רבא מתאבק בעפר רגלי רבותי ומקבל מרותם עלי וברשותם גרמא יבישא דנפיל בחלקי הגם שהוא בצק שבסדקה עריבה אוני תערב לנערים יושבי שירה הסקתי אותו על פתורי דאינון זעירי דמגרגשי גרמי ובגואלקי. פי' סקי אייתי להון בזוזא עבורא. ואולי גם לאוכלי בשרא שמינא אפתורא דדהבא עיניהם יראו וישמחו ולאו דאינון צריכין לי ולמילי כי האי לבני מחוזא דבר מועט נינהו דשמעתתי דידהו מרפסן איגרי אלא לתועלת כללי כי למה זה נגרע אנחנו עם אלהי אברהם מלחפש באמתחות תורתנו ולהמציא לה ממנו אלינו המצאה נכונה להקריב קרבן נשמתנו לריח ניחוח לפני מלכנו ה' צבאות שמו בהדרת קדש. הלא תסולה בכתם אופיר אם תהיה לכל א' מן המוכן בעט ברזל ועופרת דרושים מיוחדים ומזמורים ובקשות ופסוקים ערוכים ומסודרים וכ"ש לפני הפתאים כאנוש כערכי או נגרע ממני כי הם רובא דרובא למען יהגו או יצוו לאחרים שיהגו בהם לפניהם בכל עת מוטה בצוק העתים עליו פגום נכנס ופגום יוצא או בעת כי יוכח במכאוב על משכבו:

י״אעל כן אמרתי עת לעשות לה' ובעת שמכנסין פזר ואם חבורי אדם כמוצי אינו חבור וחרש שוטה וקטן אין להם מחשבה ומבר נש זעיר לא ילפין הלא לנגד עינינו מאמר במדבר רבה פ' י"ד על פסוק דברי חכמים כדרבונות מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם שבישראל ת"ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים שנאמר וגו' ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרי גדולה וכו' ולא כשומע מפי סנהדרי גדולה אלא כשומע מפי משה ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי ה' שנא' נתנו מרועה אחד ושלמה למד לאדם דעת מן הנמלה השפלה ומן הכל אדם יכול ללמוד הגם כי הרי זה בא ללמד ונמצא למד. ואמרו בשה"ש רבה כשם שאין גדול מתבייש לומר לקטן השקיני נא מעט מים כך בד"ת אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני דבר אחד בתורה ואמר במס' ברכות טבא ביעתא מגילגלתא משיתא קייסי סולתא. ואמרו ג"כ במדרש קהלת דף ס"ט ע"ב יהיה בעיניך דור שבא כדור שהולך שנא תאמר אלו היה ר"ע קיים הייתי קורא לפניו אלו היה ר' זירא ור' יוחנן קיימים הייתי שונה לפניהם. ואמרו פ"ד דמציעא כל המקטין עצמו על ד"ת בעה"ז נעשה גדול לעה"ב וכל המשים עצמו כעבד לד"ת בעה"ז נעשה חפשי לעה"ב דכתיב קטן וגדול שם הוא. ובזה יזכו השומעים לשתי שולחנות כי ההוגה לפניהם יוסיף דעת כמ"ש במדרש משלי דף ס"ט ע"ב מתוך שאתה מלמד אתה למד שנאמר נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורה. וזכותא דרבים דעדיף אהניא לי שטתייהו ותורת אמת היא סמכתני עד כי בעזר המאיר לארץ ולדרים אדר נטעתי ע"ד שנאמר אדיר במרום ה' או אדרא כדאמרו בי"ט פ"ב אמרי אנשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרין. וחברתי חדושים ודרושים שונים אשר יחד כולם דברי פרישות וטהרה וקדושה משלשים ותמכתים בימין הענוה והבושה ויחסתים בשם מעבר יבק להקריבם ולהקטירם באהבה ובמורא לפני כל העדה קדושה בתוך עלמות תופפות יעברו דרך גשר רעוע מעולם התמורה והכליון אשר עוותו המצב השמיימי להתקשר במעדנים היחוד והברכה והקדושה ובזה תעבור המנחה מנחת בכורים על פנינו ונעבר את מעבר יבק להתאבק בה' איש מלחמה. עד עלות השחר שהוא התחיה כי אז לא יעקב יאמר עוד לנשמתנו ולגופנו רק ישראל כי נהיה ממלכת כהנים ונזכה לראות אלהים פנים אל פנים כי יזרח לנו שמש צדקה ומרפא וכל עצמם של דרושים אלו הרבה מהם נכונים ונאותים להשיחם ולהגות בהם לפני חולה בתחלת אוכלא לפצוחי עינא פקיחא דיליה במילי מעלייתא קודם שיכבד קצתו על קצתו ורעיונוהי יבהלוניה ובמה יתרצה אם לא בבקש מטו לרפואתו וקצת מהם מיוסדים ומיוחדים למי שקרבו ימיו למות ונשמתו הטהורה צווחא ואמרא אפיקו לי כ"ר כ"ר מהכא הדין גופא אטומטא כי אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר דנהר ימינא וחמי נהורא דמלכא סבא וההר הטוב הזה דהוא יצרא דעבירה דאתלבן כתלגא חיוורא כי שם צוה ה' היחוד והברכה והקדושה כי בשומעו מה רב טוב בוראו אשר צפון ליראי שמו וכי בידו טובו עד דכדוכה של נפש מקול המות לא יחת כ"כ ומהמון מכיתתו לא יענה כי שמה ינוחו וגיעי כח והיציאה מרחם לצדיק היום ההוא לו הוא לידת הגוף וביום מיתתו אז הוא לידת הנפש. צא נא אחי למען שמך שים עיניך בדברי החכם בעל העקדה שער כ"ב דף ס"ו ע"ב על פסוק ותשחק ליום אחרון במשל יפה שהמשיל על בית המנוחה של עולם הנשמות והתירוץ שאלה שנשאלה לו על טוביות הנשמה אחר פטירתה כי באמת מתקו מיליו ומה לנו להעתיק דבר בלי חדוש פוק חזי תמן. ומובטחים אנו ברחמי שמים כי בהתישב על לב האדם דרושים אלו מידי שומעו אותם כל טהר ידים יוסיף אומץ וילהיבו את לבו ויסירו ערלת לבבו להיות פניו מועדות ולאזור כגבר חלציו להתחזק ולהתאמץ בעבודת שמים. ובהרבה מדרושים אשר אציע לפני בינותי בכתובים ובמאמרי חז"ל בגמ' ובמדרשים חלוקים ואגדות ודברי ספר הזהר פקודין ור"מ ותקונים וכיוצא ומהם האיר ה' עיני וחדשתי ומצאתי מאכל בריאה עם נחלי דבש וחמאה ואלומי תהלות ורוב הודאות לאשר גמלני וזכני וכל א' מהם נימוקם עמם למען לא תשכח ולא ימושו מפי לעולם כדאמרו בירו' בפסחים ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה ופירושו שאין לה דוגמא ממקום אחר אפי' יהיה למשה מסיני קרוב להשתכח: ע"כ אם באולי ימצא איזה שגיאה אל יתלו בוקי סריקי אלא בי. כי חטאתי בשביל שלא ידעתי. אמנם קצתם הם דברים מקובלים איש מפי איש נאמנים לשומעיהם וקצתם כתובים על ספר ותלמיד מזעיר תלמידיהם אני ומימיהם אני שותה. ברם משכילי עמנו ביארו הדברים לחכמים המבינים מדעתם הרחבה ושנו להם מדותיהם בראשי פרקים כי לחכימא ברמיזה והרבה מהם בלי ראיה כהלכה למשה מסיני ואני באתי אחריהם לבארם בקצת ועוד לעשות להם סמוכות מדברי חז"ל באופן כי לא יהיה דומה שומע מפי הרב לשומע מפי תלמיד. ומקום הניחו לנו אבותינו. מלבד שכן דרכה של תורה תצפון לישרים תושיה וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכל נפשות ישראל צפון להם חלק בתורת ה' מיום שעמדו רגלי אבותינו על הר סיני ואין אדם נוגע במוכן לזולתו. והערוני רעיוני וכן עלה במחשבה לפני להפיק מגן אמירי ספרי זה ולכוננו ולסעדו על ד' אופנים ורוח החיה יהיה באופנים אלו:

י״בבבא קמא ממנו שמו קראתי מאמר שפתי צדק כי בו יצטדקו ויתהללו בשערים מעשיהם של כל ישראל ופרקיו יהיו ארבעים ובתוכו באו הפסוקים והתיקונים והספורים המכוונים כפי שכל המך להצדיק נפש החולה להעלות לו ארוכה ומרפא או אם יפקיד נשמתו ביד אל עם עצומים יחלק שלל בשומרו את דברי הברית הזאת (והרבה דרושים מועילים ועקריים באו אגב והתוספת רבה על העקר):

י״גבבא מציעא ממנו כניתיו בשם מאמר שפת אמת פרקיו הם שלשים ושבע בו יתבאר דרושים ותקונים הראויים להעשות למתים וזהו חסד של אמת עם הרבה דרושים אחרים מזהב ומפז יקרים:

י״דבבא בתרא ממנו כשמו כן הוא ונאה לו ליקרא מאמר שפתי רננות המלמד לאדם דעת לרנן לאל בעת עשיתו חסד של אמת ומלין לצד עילאה ימלל על כל מעשה ובסוף המאמר באו פרקי גיהנם ופרקי ג"ע וכוונת היחוד. פרקיו תאיו ואולמיו הם מו:

ט״והאחרון הכי נכבד שמו נאה לו והוא נאה לשמו עתר ענן הקטרת יכונה. ובו ג' מיני דרושים שונים. חלק ראשון ממנו בו יתעלה סדר פטום הקטרת עם שאר דרושים אגביה ופרקיו ח'. החלק השני יקרא קרבן תענית והוא תקון טוב ויפה ונקל להרגיל בו האדם יום א' בחדש לבד לפחות ופרקיו ז'. החלק השלישי ממאמר הד' כניתיו בשם מנחת אהרן ה"ה סדרים מפסוקי אנ"ך עם מעט בקשות הקשורים בעבותות אהבה ובהם ישירו ויזמרו כל החפץ לקדש עצמו אחר תפלת שחרית ומנחה או קודם להם שכן ה' חפץ ובחר בעמו ישראל ביחודי אהב"ה ופרקיו י"ח:

ט״זהנה כי תמצית המורה מארבע מאמרים אלו במאמר ראשון ילמד לאדם דעת לשחר קונו בוידוי ובתפלה ותשובה לעומתו י' של יבק שאומרת י"חו"ד. המאמר השני הוא להביא ברכה אל נשמת וגוף האדם בתקונים המתבארים שם. לעומתו הב' של יבק האומרת ברכה. במאמר הג' בו יקדש אדם עצמו בקרוא או בהשמיע ע"י זולתו לאזניו דרושיו רמז לזה ק' של יבק האומרת קדושה. ובכח היחוד והברכה והקדושה. צדיקים יירשו ארץ חפץ ונפשותם בטוב ילינו ובזה יעלה עתר ענן הקטרה בקרבן תענית ובמנחתו של אהרן איש החסד ושושבינא דמטרוניתא מתחתית לעילית והארץ תענה את השמים והשמים יענו את הארץ ורב טוב לבית ישראל ומספר מפקד תאיו ואולמיו ופרקיו ארבעה המאמרות אלו יעלו למאה וחמשים ושבעה:

י״זשלשה המה מטיבי צעד מיני פסוקים ויחודים ומזמורים ובקשות אשר באו מפורשים במאמרים אלו. הקבוץ הראשון הנבחר כדי להגן בהם מי שעלה למטה באיזה מיחוש ירבה אל אלוה בהם תפלה כי יעלה לו ארוכה וביום השלישי יצמיח לו ישועה ויעלה בית ה' להודות לה' חסדו וימחלו לו כל עונותיו כדאמרו בפ' ד' דנדרים והטעמים מספיקים לרוות נפש המעיינים למה בחרתי בפסוקים יביעו וידברו בשפה ברורה הפרקים האחרונים ממאמר הד' שחלק ההוא קראתיו בשם מנחת אהרן וכל החפץ משם ימלא ידו ויאחז צדיק דרכו ומדברות פיו יחיה נפשו ויאדיר חסד אל כל היום ובאלהים יעשה חיל וכלל העולה משם כי העוסק במקראות בתפלית ותחינות אין לך מדה גדולה הימנה ודרך זו דרכתי במעירי שחר שלי כי לא העתרתי דברים קול ענות חלושה לפני ה' אלהים היודע את האיש ואת שיחו וכמה גרוע כלי זה שעשה כמוני היום מלספר שבחו הרב רובא דרובא ממנו בא בדברי הנבואה ושירי זמרה הקוטפי מלו"ח עלי שי"ח. דהגם שאמרו בגמרין פ' אלו מציאות ובירו' דשבת פ' כל כתבי תני רשב"י העוסק במקרא מדה ואינה מדה. כבר פי' רש"י טעם למה המשנה והגמ' יפים מהמקרא הוא מפני שתלוים בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה הגמ' נכתבת גם לא היה ניתן ליכתב אלא שנתמעטו הלבבות והתחילו הדורות לכותבן משום עת לעשות לה' וגו' ע"כ. וכן אישר דבריו בעל יפה מראה. הנה דאי לאו משום אוקומי גירסא ודאי כי המקרא שנאמרו בנבואה ור"הק קודם במעלה לדברי המשנה והגמ' וכ"ש לדברי הגדה שבאו במשלי הפייטנים ובפרט באותן שלא קבלום הצבור עליהם ואי איתנפיין איתנופי בקולות ערבים הפוכי בקראי טב מינייהו. ובסדר תפלה כ"ע מודו דמקרא עיקר דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. ואמרו במס' עירובין פ"ג כי עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו נגד ר' יהושע ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל ופירשו דבריו כלומר רואה אני כדין וכהלכה שצריכים אנו להלוך אחר דברי הראשונים כי טובה צפרנן מכריסן של אחרונים כדאמרי' ביומא פ"ק. ואמרו בבתרא ספ"ה לכל מילי מעלייא עתיקא. ואמר בברכות פ"ב לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה. וכל המתנגד לזה אינו אלא חולק על האמת הברור כי מארץ תצמח ואבין תיכלא לימא כי האי מילתא:

י״חבמאמר השלישי בו יבא קי"ב פסוקים כמספר יב"ק עם הנמשכים אחריהם ועמם שאר תקונים ותפלות המיוחדים להאמר אצל מאן דתקיף ליה עלמא טובא. ונפשו תאבה ליעטות כשלמה אורה תחת כנפי השכינה בלבושי יקר דאתקין לנפשא ורוחא ונשמתא מזווגא דמלכא ומטרוניתא מנהירו דפקודי דאורייתא קדישא דנטע ושתיל בגנתא דארעא ודרקיעא ביומי דהוה בהאי עלמא והשתא כולהו יומי ושני מתקרבין למיעל בלא כסופא קמי מלכא קדישא. ועוד בה שלישיה בסוף המאמר הרביעי אשר הם עולת תמיד ומנחה טהורה ומגישי מנחה לה' בצדקה ערב ובקר. וכהן גבר הוא בכולא. והני כיסני מעלי ללבא ומבטלי מחשבתא בישח:

י״טעתה אחינו בית ישראל שמעו יוקח נא מעט מים ממעייני הישועה הא אינון פסוקי אנ"ך עם הדרושים הבאים לרגלם ונשימם דוברות בפי בני חבורות גומלי חסדים שבכל פלך ופלך ועיר ועיר למען יביאון אותה בפיהם ויגידום סדרים אלו באזני העולה מתהומות הארץ ליראות את פני המלך ה' צבאות כי בזה יתנו אחרית ותקוה טובה לנשמות הנפטרים בערוגת הבושם ובקולם קול עוז יוציאו מפיהם לנגדו מילי קדושה למען יהיה פי החולה כפיהם ויביע וידבר ויתחנן לה' אלהיו יאסוף רוחו ונשמתו וישמר צאתו ובואו. עד כי שולמית זו תשוב אל ערי הרכב אלהים רבותים ויאתיו חשמנים לקראת בואה ורנן ירננו שלום בואך ויאמרו באזניה בני האלהים אחותינו את היי לאלפי רבבה עוד תעדי תופייך ויצאת במחול צדיקים בג"ע ותמונת ה' תביטי ושבעי בהקיץ תמונתו. ולנגדם היא תעלה ותשיב אמריה להם לאמר טפסרי מרום משרתי אלהינו חושו עופו טוסו אפיקו נא מגן וצנה שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני וסוכת שלום פרשו עלי ומכל צבא היו לי למגן וצנה עד כי נקרב ונבואה אל המקום אשר בו בחר ה' ופתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. וקודם פטירתי מן גוייתי זאת אודה עלי פשעי לה' אדאג ואתמרמר ואבכה על חטאתי ולמירוק ותיקון צחנת מעשי הנה מצדיק עלי דין שמים ומקבל עלי דין ויסורי המיתה באהבה וברצון הגומל לחייבים טובות הוא יגמלני כל טוב סלה וירחמני מן העבודה הקשה אשר עבדו בי מעני וכזאת אוחילה ישועתה לה'. ויטהרו ויצרפו העומדים עליו עשתונות לבו בדבריהם ובמעשיהם ובקריצותיהם וברמיזותיהם עד כי יהיה פונה למסלה העולה בית אל באמור לו ולנשמתו אל תשכחי עמך ובית אביך הרגעי ודומי להם האנק דום וסבול כי בזאת תנצל מפח מן האדמה ותדבקי בה' כאשר ידבק האזור אל מתני איש. שובי שולמית עדי וכי חנון ורחום הוא אף ארך אפים ורב חסד כי מעודך גמל עליך ויחזיקוהו באמונת תורתנו ונבואת משה אדוננו ושאר י"ג עקרי הדת וביחוד שמע ישראל ובשכמ"לו ובה' הוא האלהים ובאנא בכח ובפסוקי שרפים עומדים ממעל לו וקרא זא"ז ואמר ובשיר של פגעים עם מזמור ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה עד כי תצא נשמתו בטהרה ועשה תעשה לו כנפים וכנשר תעוף השמים והוא יכוננה עליון בזכות מעשיה ועוד כי אתה תפרד מתוך רנה של תורה וקדושה ודברי שיחה שבין קודשא בריך הוא ושכינתיה ואם יזכה לקיים אפילו בשעת מיתה תורה נשמתיה תסק באינון אורחין ושבילין דאינון באורייתא כדפי' רשב"י בפ' וישלח דף קפ"ב ע"ב וכמה ככרין דנרד למארי דיכי כי לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר לשון חכמים מרפא כדאמרו בכתובות פ' י"ב ובזה נעביד ליה מלתא דתהוי ליה חיותא לעולם הבא:

כ׳ואמרו בשכר משרתי ה' ועושי רצונו בעה"ז במדרש שה"ש דף כ"ג ע"ב כל העוסק בתורה בעה"ז אף בעה"ב אין מניחין אותו לישן אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר ושל אברהם יצחק ויעקב ושל משה ואהרן ועד היכן עד ועשית לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. ואמרו בפ' חלק זמר כל יום זמר בכל יום כי ר"ע היה אומר הוי מסדר תלמודך אע"פ שמסודר בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהיה לעה"ב בשמחה ובשירים. עוד שם דף כ"ו על פסוק ששים המה מלכות אלו ס' חבורות של צדיקים שיושבין בג"ע תחת עץ החיים ועוסקים בתורה. ושמנים פילגשים אלו שמנים חבורות בינוניות שיושבו' ועוסקות בתור' חונה להם תחת עץ החיים ועלמו' אין מספר אין קץ שם לתלמידי' וכלם דורשים מטעם א' מהלכה א' מג"ש א' מק"ו א' ואשרי הזוכה להרביץ תורה ברבים לשמה ומעמיד תלמידי' הגונים בעה"ז. עוד אמרו שם שכל תורה שאדם לומד בעה"ז הבל הוא לפני תורה שבעה"ב וזה לפי שעתה אין עסקנו אלא בכלי חמדה ובנובלות חכמה של מעלה אך שם יעסקו הצדיקים בחמדה גנוזה ובחכמה של מעלה לא בנובלות. ברם זאת התורה היא השער לה' וממנה יזכו הצדיקים לחמדה גנוזה כמשל המדרש ממי שהיה מכבד למלך שהולך במדבר בכלכלה של גרוגרות וחבית של יין אמר המלך כבוד גדול הוא זה וכו'. ובפ' חלק אמרו כל המשחיר פניו בעה"ז על דברי תורה הקב"ה מבהיק זיוו לעה"ב וכן כל המרעיב עצמו עליהם בעה"ז הקב"ה משביעו לעה"ב שנאמר ירויון מדשן ביתך וגו' ושם א"ר חייא על פסוק עשיתי לי ברכות מים כי הדרשות נקראים כן שנמשכים בלמודים רבים והשגות שונות בכל עת שאדם הוגה בהם בפני רבים נעשה כמעין נובע כל א' כפי השגת ידו ואמרו במדרש משלי כל מי שהוא מפיק בדברי תורה ומלמד ברבים אף אני בעת רצון מפיק לו רצון. ובודאי כי יפיקו רצון מאת ה' מן השמים כל א' בחברי בני גומלי חסדים או שאר הקהל המתוועדים שם בבית החולה להקבלת פני שכינה דקדמא ואתיא וכוונתם ג"כ לגמול חסדים טובים מאוצר העליון על המוטל על ערש דוי ולעורר רחמים גדולים מרעוא עילאה על הדין נשמתא כואבתא אשר בסופה ובסערה דרכה והם שם צמודים ומיוחדים באחדותא וחיזותא להכניסה תחת כנפי השכינה ולהשעין אותה תחת צל עץ החיים בזה ועל כל א' מהם שאחר אורך ימים ושנות חיים יתלוו עם נשמתם אלף אלפי אלפים רבבות קדש ובעת פטירתם כמראה הבזק ינוצצו ויושיבם לנצח ויגבהו כי צדקתם זו תעמוד להם לעד ומשפעת מי נחל עדן עליון יוערך לפניהם שלחן ולחם פנים לפני ה' תמיד ישביעם ויאכלו ויותירו כמו שהם כמה פעמים השביעו נפש שוקקה ונפש רעבה מלאו טוב ואין נווב אלא תורה כן יתן ה' את רוחו עליהם כי אינו מקפח שכר כל בריה ומדה כנגד מדה לא בטלה וגם הם ינוסו יגון ואנחה ולא יפחדו מיום צרה ותוכחה כי יעתור להם ויצילם. עוד יחשב קטורת ויהיה לריח ניחוח כוונתם בצרכי הנפטר כאשר בא במאמרים אלו מתוקן ומקובל על כל פרט ופרט וזה באמת א' מהכוונות הראשונות שכוונתי בהם כאשר הרואה יראה בעיניו ובלבבו יבין מחמת הקדמות שיבואו מפורשות בזה הרבה יותר ממה שכתוב בתוכם: וזה יהיה פרי מצותם שהקרן יהיה שמור וקיים וצפון להם לעה"ב ויזכו כל א' מהם שאחד מאותם הנקרא חרכים שהוא בהיכל השלישי מצד הקדושה לצד דרום הממונה על אותם שעושים חסד עם המתים יחקוק דיוקנו למעלה לזכותו לעה"ב כאשר הבטיח שם רשב"י בפרשה פקודי. וכי ישכבו יזכו שיצאו לקראתם הנשמות שלוו אותם בדברי קדושה על דרך שאמר ר' יוחנן במס' תענית כי שכיבנא ר' הושעיא נפיק לוייתי דמתריצנא מתני' כוותיה וכן אמר הרמב"ן בקמא פ' בתרא כי מובטח לו שהרי"ף יצא לקראתו במותו וכן נאמר למהרר"י קאר"ו כי הרמב"ם יצא לקראתו עם שאר צדיקים שעשה להם נחת רוח בעה"ז וכל העושה מצוה זו כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות. ואמרו במדרש רות על פסוק כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתפלותיהם. ולפי דרושנו יתבאר כי העומדים על הנפטר בשיחה קדושה בעת כי רוחו ונשמתו אל אל יאסף הם ודאי בזכות אמריהם כי נעמו פורשים עליו בגד ארגמן וכורכים בתוכו נשמתו ולבלתי תתבהל ותדחה מהחצונים המזדמנים שם עם מלאכא דמותא ומהם באים להאחז בגופו שהיה נרתק של קדושה. ושם אמר בש"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמוד כמה שכר טוב לגומלי חסדים. ובמדרש קהלת א"ר יהודה כל הכופר בג"ח כאלו כופר בתורה. ובפסוק והחי יתן אל לבו זהו חי העולמים שהוא משלם שכר לבר נש על פסיעה שעושה בגמילות חסדים. ובמדרש תהלים דף מ"ד ע"א א"ר יהושע החסד מן העולם ועד העולם אבל הצדקה עד ג' דורות ובמזמור קי"ח על פסוק פתחו לי שערי צדק לעה"ב אומרים לו לאדם מה מלאכתך והוא אומר מאכיל רעבים הייתי והם א"ל זה השער של מאכיל רעבים הוא הכנס בו וכן למגדלי יתומים ולגומלי חסדים וכן לכל המצות. הנה ראינו עטרת זהב גדולה אשר יסד המלך מלכו של עולם לגומלי חסדים טובים בעה"ז עם החיים ועם המתים. מצינו על פסוק כי חסד חפצתי ולא זבח א"ר יוחנן לר' יהושע שאמר לו אוי לנו על הבית שנחרב מקום שמתכפרין בו אבותינו וא"ל בני אל ירע לך שיש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ"ח:

כ״אששו בני מעי גם ששו בהיותו זה ימים מועטים במנטיבה המהוללה תוך אותה קהלה קדושה עיר ואם בקהלות איטליאה. ודאי שמלבד שכל העדה כלם קדושים ובה כליל כמעלות עטרת היחס צבי הדת והארץ האירה מכבוד החכמים היושבים על מדין ישמרם ה' בכלל ובפרט ויעלם גם עלה. ראיתי שם בפרט כמה מתוקנים מעשיהם וכמה מיושרים אורחותיהם בבנין חצרות מתיהם ובני חבורות גמילות חסדים משם. גם שיש מהם הרבה דלא תנו משנה וגמרא והלכתא לאו כ"ע דינא גמירי מ"מ בנפש נכספה מתעסקים במצוה רבה דא. ואגב אורחי שם שמעתי בשמם כי זה כמה ימים אשר נפשם התאוה תאוה שאחד מתוך העדה יקים לסדר לפניהם סדרים ערוכים להפגין קולם ברנה ותפלה בעת יציאת נשמה. ולהיות כי אל אלהי הרוחות לכל בשר לא ימנע טוב להולכים בתמים ורצון יראיו יעשה סבב וגלגל כי דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטון הכמות והאיכות הלא אנכי המך באלפי אהרן ברכיה ממודינ"א:

כ״בוכשמעם כי תאות לבם ניתן להם לפחות בקצת לא בחנו מבטן מי יצאו הדברים ומגברא דלית ליה דיעה קא בעו ותמיד אל דמי להם ברוח חן ותחנונים. אך זה היום שקוינו מצאנו ראינו מעשיך יזכנו לבקר בהיכלי מלך ולעשות כוונים למלאכת ג"ח מהרה חושה מעשיך וערכך אשר ערכת שים נא לפנינו השמן הוא אם רזה ואם כמאכל ב"ד או כסעודת שלמה אשור הייא אשור הייא כי בטחנו מעמל נפשך נשבע שובע שמחות אנו ואתה לאורך ימים ומה יעשה יחיד בין הרבים והגם שעדיין לא הבשילו אשכולות יריעותי והיה בעיני תבשיל שלא בשל כל צרכו וכל עוד שמצטמק יפה לו כי אינו דומה השונה פרקו וכו' מ"מ לכבוד שמים ולזכות לנפשי העלובה וגם להיות שייף ועייל שייף ונפיק להפיק רצון בני חבורה זו שומרי משמרת הקדש אשר פקודת כל אדם יפקוד מהם ובראשה השרידי עם וקצת מיחידי סגולה אשר כל המבטל רצונו מפני רצונם לא חלי ולא מרגיש כי נחלה זו שפרה להם למען טובה וזאת היתה סבה שנדבה רוחם אותם להיות נמנים עם בני החבורה ושיקרא עליהם שמם לכבוד ולתפארת להדריכם ולקרבם אל מלאכת שמים זו יוסיף ה' עליהם עוז ותעצומות ויתענגו על רוב שלום באורך ימים ושנות חיים ואין מחריד:

כ״גע"פ הדברים האלה כרתי אתם ברית והבטחתים להוציא מחשבתי הטוב' מן הכח אל הפועל ואמרתי חזו דאתאי חזו דאתאי דכל שיהויי מצו"ה לא משהינן ושיתין רהוטי ארהוט עד כי אבין להתחיל המלאכה שהוא יותר מחצי הכל ואשירה לה' כי גמר עלי ואלהים הוא יודע וגם עם ישראל ידע כי לא יכולתי לשום עיני על מלאכתי זאת אפי' לעשות לה המהדור' קמא כאשר היה עם לבבי ונכרין דברי אמת מתוך לשון הספר כי הוא כאשר ידבר איש אל רעהו ולא כיפי תלאי למלתיה ובכיר ולקיש כחדא יצק כפי מה שבא פריי בעטי בפעם ראשונה שאז לא היה אפשר לו לילך אחר שיחה נאה רק לכוין הדברים שיהיו נאמרים באמת ע"פ ד"ת וד"ס. ויהי מה בטחתי בחסד אל כי לא יהיה בהם דבר בלתי מתקבל לדעת כל דברי רז"ל ואשתומא לא קאמינא כי לזה דרכי שמרתי ולא הטיתי ימין ושמאל אחר איזה דעות מהמתפלספים כי הרבה מדרכיהם רחקה נפשי ולא ירד כבודי עמהם ולאו וא"ו אאופתא כתבי כי דעת שפתי חז"ל ברור מללו וכל דורך בהם ידע שלום ואם רק הוא ממנו. כי יש לאדם לחשוב דרכו ולצרף דבריו קודם שיוציאם מפיו כי תנא דבי אליהו קב"ה ישב ודרש ובחן וצרף כל התורה כלה וכל דבר שהוא מד"ת דורשו חוקרו וצורפו ברמ"ח פעמים נגד רמ"ח אברים שבאדם ואח"כ מוציאו מפיו וקבעו בתורה שנא' אמרות ה' אמרות טהורות ואמרו במדרש מלמד שלמד הקב"ה עצה ודעת למשה ונתנם לו באמת וכתב לו אותם באמת והודיעם לו באמת כדי שילך הוא וישמיעם לישראל באמת וזהו להודיעך קושט אמרי אמת. וכ' החכם בעל העקדה בשער כ"ה כי חוייב לשכל להכחיש קצת משפטיו ודיניו מפני ההוראות האלהיות הנאצלות עליו. ואנו מקבלי תורת ה' אין אנו צריכים להקדמות שהוצרכו לחכמי הפלוסופיא לבאר מציאות ה' ית' אחדותו ופשיטותו שזכרן הרב המורה בתחלת חלק ב' כי הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו במתן תורה בהר סיני. עוד לאפס הפנאי הרבה הגהות שהוספתי בגליון מדי יום ביום כאשר היה שם אלהים בפי. קצת מהם לא הושמו כ"כ מכוונים במקום אשר היה ראוי להם מלבד שכמה דברים שהיו שייכים למלאכה זו שמדי יום מתחדשים ובאים לא באו בכתובים יהא רעוא דנזכה ונחיה דאולי בלא נדר עדיין נחוה דעת אי"ה לזכותנו כפי עשתנות לבנו ללמוד וללמד. ועתה במטו מנכון רבנן קשישי או את רעי עמיתי אשר כנפשי הקורא באהבה יריעות מגילתי אל נא תשימו אשם לנפשי אם באולי תמצאו איזה עניינים בלתי מקושרים כל כך יפה באיזה מקומות כי הכל לשם שמים מותר ושרי ומתון מתון ד' מאה זוזי שוייא ואם תמצאו בו איזה שגיאה במטותא מינייכו לא תחלוניה רק יורוני וילמדוני כי תורה היא וללמוד אני צריך ואעשה אזני כאפרכסת לשמוע דברי חכמי' וחידותם ואם הארכתי מעניתי בהקדמתי זאת שלא כדרכי כוונתי בזה לעורר הלבבות ולא תימרון יוד קרת קא חזינא הכא כי לא כן עשיתי בדברי הספר כי אין בו שפת יתר רק כפי הצורך להבנת הדברים במיעוט אמרים: ואתה דוד נאמן למען חסדך תתרצה לשום עיניך על מאמרות אלו או כלם או מקצתם קרא נא בפיך תחלה דברי הקדמתי זאת ואל יכבד עליך כפל איזה דברים אם חפצת צדקני והנני מבטיחך כי לא אשנה עוד באורך ההצעות ופעם אחת ישמעון מילי ולא אשגה בשפת יתר ועל דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא שהיה מטריח בדברים כדאי' בב"ב פ"ב ואל נא יקחך לבך מהם בהיות כי בסקירת איזה פרקים יראה בעיניך כי דרכיהם גבהו מעט מהפשט כי הן מיעוטא דמיעוטא ואם לא תתפלא לעצמך כמנהג אותם שרמות להם חכמות עד שבעבור זה עוברים על ופן יסורו מלבבך אנכי היודע ועד שרובם ככולם הם מובנים לכל קורא בה בישוב דעתו והרי שלחן והרי פת והרי בשר לפני כל נערים יושבי שורה. וקודם אשים דברתי לקץ אליכם אישים אקרא מעם חבירי גומלי חסדים שבכל מדינה ומדינה ולכל הנלוים עמהם לשמור משמרת הקדש שימו נא לבכם והטו אזניכם ותהיה לטוטפות בין עיניכם זאת העצה היעוצה מדברי הגמרא והפוסקים חדשים גם ישנים ובפרט מס' הזוהר בהרבה מקומות ועל כלם בפ' ויחי ובשלח ופקודי והאזינו שדעת שפתותיהם ברור מללו לכל הפקידים לשמור משמרת החולה שנוטה למיתה והטוב שברופאים אומר שסביב יבעתוהו בלהות החולי בר מינן: ושהוא פרונקא דמלאכא דמותא ואם יאמרו לאדם מית חברך אשר הגם שמכבר התוודה כנהוג ביום קרוב עת פקודתו חובה על כל המטפלים בו אחיו ומיודעיו ובפרט לבני החבורה באחד המיוחד מהם במתק שפתיו יודיע אליו כי בגזרת עירין פתגמא ואין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה: ובמאמר קדישין שאול נשאל למתיבתא דרקיעא ושיום המות הוא יום לידת נפשו וחפשיותה ממאסרה מבית חשך ושהמות הוא קדרינותא דצפרא שבעד כוכבים יחתום והשמש יוצא על הארץ ובכח האור הקטן להפיע המאור הגדול שמש ומגן ה' אלהים ושאשרי המוציא נשמתו בטהרה כמשחל ביניתא מחלבא ואיערב שמשא ואידכי יומא ועל זאת יתפלל כל חסיד לעת מצא זו מיתה לקיים אז ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וראיה מר"ע שבזה תדבק נפשו ותעלה במחשבה הטהורה מקום שמן משחת קדש והחכמה תחיה את בעליה חיי עד. ע"כ יקדש עצמו כשרפים ויאסוף כל עשתונות לבו וכל רגלי סבותיו ומאורעיו אל המטה העליונה ולתקונה ולכבודה ושנשמתו עתה בהעלותה תהיה במדרגת השושבין ליחד בין קב"ה ושכינתיה באורה עם כל חבילות מצותיה העולים עמה מימינה ומשמאלה. ובזה יגרום רנה למלאכין דשכינתא ומלאכין דקב"ה כי יקדישו זה לזה ויעריצו זה לזה ויקראו זה לזה ויביעו וידברו באהבה באחוה בכח האי נשמתא קדישתא הנקשרים בה כשלהבת קשורה בגחלת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו' ושכמה שירי אורות עולים עם הנשמה קדושה דרך עלייתה. ומזבח העליון בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב נשמות הצדיקים כדכתבו התוס' בסוף פ"ב דמנחות ודברים כדומה לזה הידועים למחצדי חקלא קדישא וכל עוד חוסיו בו יודיעוהו גזרת מלכו לטוב לו ולנשמתו למען יהיה פיו ולבו שוים לשוב בודוי בלבו ובפיו על כל חט' ואשמה כי אם לא עכשיו אימתי ועל הכל שיקבל עליו דין שמים באהבה והיה שדי בצריו כדאמרו במס' ברכות פ"ג על המשתף שם שמים בצערו ושחשוב הוא לאתפוסי אדרא וטיבותא איהי לגביה ובתומתו יחזיק עכ"פ ולא ירפנה כי כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ואשרי המקיים מצוה אחת סמוך למיתתו כי בזה יקרא עובד מאהבה וזהו נסיון לכל האדם ואשרי המוסר נפשו בכוונתו פעמים בכל יום על יחוד שמו בפסוק שמע ישראל כי אז בשעת יציאת נשמתו יהיו לו עוזרים הרבה ליחד שמו הגדול. ואל נא יעברו על בל תונו איש את עמיתו כי ודאי זו אונאה רבה אשר מנפש עד בשר יכלה ויהפכו בנבלתא אם יהפכו במילייהו ואע"פ שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן ויהיה ריב לחולה עם הנצבים עליו אם לא כן יעשו. לא כמנהג הנשים הקלות לא כאותן דשכנציב דמ' מ"ק. ואנשים פחותי הנפש האומרים אליו חיה תחיה לא תמות דהוא כמאן דמחו ליה מאה עוכלי בעוכלי וגם שאמרו אפי' חרב חדה מונחת וכו' אל ימנע עצמו מן הרחמים מ"מ היכא דשכיחא סכנתא שאני. ועוד כי הילודים למות והפלוסוף אומר שכל הוה נפסד. הגם שלבנו לא כן ידמה ואין למדין מן הכללות כי החטא דוקא הוא הממית ומכלה לאדם הנברא בצלם ודמות הנה מצינו ששלח הקב"ה להודיע לחזקיהו כי מת אתה רק יודיעהו כי עת לעשות לה' ושיפה שעה אחת בתשובה בעה"ז מכל חיי העה"ב ויפה כח בעלי תשובה שברגע שאול יחתו בתשובתם ויקר בעיני ה' המותה לחסידיו והרוצה שלא יסריח את מתו יהפכנו בחייו עם פניו למעלה. ברם אחר מיתתו אמרו בפ"ק ע"א אמרו בי רב הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו ואין לך שיחה נאה יותר מזו שאין הקב"ה מקפח שכרה כדאמרו בב"ק:

כ״דוישתדלו שיהיו י' בני ברית באהלו בשעת פטירתו ואמרו רז"ל שיסירו משם כל דבר מטונף ומלבד כמה טעמים שיש במספר הי' עוד הם לקראים מחנה אלהים כדאמרי' בירו' דערובין כמה מחנה אלהים י' דשכינה שרויה ביניהם כדתנן באבות וכן בברכות בי' שמתפללין והא דאמרי' בב"ק פ' מרובה שאין השכינה שורה בפחות מכ"ב אלף היינו לענין הנבואה. והנה בהיות שם י' מישראל יהיה מחנה התחתון לקראת מחנה עליון כי רוח החיות העליונות באופנים אשר לנשמות בארץ ויקרא שם המקום ההוא מחנים. ומאותם מחנות תטול הנשמה העולה מלאכים עמה ללותה ולהגין עליה מנץ הטורף. אשרי המקדש עצמו בעה"ז. ואמרו ברעיא מהימנא פ' כי תצא על מה שאמרו רבנן לפום צערא אגרא כי מפקנא דנפש' מקודם דנפקת אית לה צערא ברם לבתר דאפקת היא ברחמי ורזא דמלה בבכי יבואו ובתחנונים אובילם בתר דנא ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ויפקון ברחמי. וטוב יום המות מיום הולדו וחוסה במותו צדיק וכן אמרו והנה טוב מאד זה מות עד כי יתגלה השפעת עץ החיים ואז כימי העץ ימי עמי ואכל וחי לעולם:

כ״הכתוב בארחות חיים בני הוי זהיר לבקר את החולה כי המבקר מיקל חליו עליו והשתדל עמו לשוב לקונו והתפלל עליו וצא ואל תכביד עליו ישיבתך כי די לו מכובד חליו. כשתכנס לחולה תכנם אצלו שמח וטוב לב ודבר עמו בשמחה כי עיניו ולבו תלויים לנכנסים אצלו לבקרו:

כ״ובא יבא ברנה יום הישועה כי אז יבולע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים עם כל עמו ישראל גאולים ונכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים בעזר המאיר לארץ ולדרים וישרה עלינו רוח הקודש ונאמר לפניו שירות הרבה וישקני מנשיקות שנשק לבניו וביום ההוא יהיה ה' אחד ביחוד עליון ושמו אחד ביחוד תתחתון:

כ״זועל טוב יזכר תחתון שם הקצין ונשא ומאד נעלה המשכיל והנבון כמה"ר מצליח מנחם בכמה"ר מתתיה פואה זצ"ל שמכבר היה אביו הנז' ריעי אשר כנפשי כי שנינו יחד צמודים יצקנו מים ע"י החסיד וקדוש האלוף כמה' הלל ממודינה זצוק"ל והיה לבו כלב הארי בכל מדע. וזכה כי נצר טוב מטע ה' להתפאר משרשיו פרה ורבה הנה הוא הקצין בנו הנז' אשר עשה לי סמוכות וקדש אותי במלוה להדפיס ספר הלז. הנה ברך לקחתי לאיש חיל רב פעלים הלז כי צדקתו הוא סמכתני וגם שהיא ברכת הדיוט קלה ולא כקול המולה לתת שבח וגדולה כי נודע בשערים טוב לבו ונדבתו בכל דבר שבקדושה. ואיהו יאי וגולתא דדהבא ודכספא אשר חננו ה' ליה יאי ויאי. ומרגניתא דל"ת בה טימי כל מה דאת משבח לה את פגים לה. ויזכהו ה' לישא בת ת"ח ואח"כ בת גדולי הדור. מברכות פי אברך שמו הגדול כי טוב לעולם חסדו. יהי רצון שכל הנטיעות היוצאות ממנו בחכמה ובענוה ויראת חטא בעושר וכבוד והדר רצוי לשמים ולבריות ולוקח מהם ברכה לעדה הקדושה בזכות תומכי התורה אשר צדקתם עומדת לעד ככוכבי שמיא ומיני הקצין אביהם יראו וישמחו וכי"סו לעד יכון כרצונו הנאדרי וכרצון אוהב שמו קרובו ומשרתו חיתא דקטרי אבמ"י הצעיר ממשפחתי ומבית אבי. ואני אהרן ברכיה ממודינ"ה הקטן ממשפחתי תפלתי לאל גואלי רצה נא אדני קול תחנוני אורך ימים תודיעני ושובע שמחות תשביעני הודיעני דרך זו אלך דרך אמונה ועיני ומעייני באמונתך יהיו הנה נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי זה החלי בשם אלוה כל בריה יגדל נא כח אדני לשמוע תפלתי וימחה כעב פשעי וכענן חטאתי ואל תתן את פי לחטוא את בשרי היה עם פי בהגיוני ושמור דרכי מחטוא בלשוני. אנא אלהי אנא פתח לבי בתורתך פתוחי חותם יחד לבבי ליראה את שמך נצח נצחים עיני ולבי קרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך שימה נא ערבני עמך זבד טוב כחותם על זרועך הנאדרי. העיר והקדש לפני תבנה בנין עדי עד ובזרועי אקבץ אבנים לבצר החומה ובתיקי אשא נפוצות יהודה ויזכני ה' לראות יום יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וזה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות עולם שאין בו מות הוא ינהגנו בשתי עולמות בעה"ז כדכתיב כי ה' אלהיך ברכך ובעה"ב כדכתיב ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ באורך ימים ושנות חיים ושולם רב אשר יוסיפו לנו עם כל ישראל אכי"ר ויהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו: