מעבר יבק, אמרי נעם ל״חMa'avar Yabbok, Imrei Noam 38
א׳מצינו בירושלמי שמתיר רחיצה א' אחר המטה כדאמרי' שם מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה רוחצין אמר רבי יוסי ברבי בון מי שמתיר ברחיצה עושה אותו כאכילה ושתיה וכן כתב הרמב"ן ז"ל נראה מכאן שיש נוהגים בקצת מקומות שהקרובים היו מרחיצין את האבל קודם ההבראה וצורך זה מלבד הפשט יהיה לרחוץ הליכיו בחמאה ולמתק כחות הדין המתגבר על האבל כפי שאפשר וגם זה הוא כמו תקון ההבראה וצורך הנחמה ברם אחר כך אבל אסור בתכבוסת וברחיצה ובכל שאר דיני אבילות וכבר אמרו בפרק אלו מגלחין אמר רב תחליפא בר אבדימי משמיה דשמואל אבל שלא פרע ולא פירם חייב וכתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות אבל כמה חמורה מצות אבלות שהרי כהן נדחית לו הטומאה מפני קרוביו כדי שיתעסק עמהן וכן אמרו ביבמות פרק האשה רבה ולא עוד אלא שמטמאין אותו בעל כרחו כאשר הובא מעשה מזה בירושלמי וכלם הם תקוני המת והחי כאשר ביארנו. וההספד הוא יקרא ונייחא דשיכבי דהכי אפסיק בפרק נגמר הדין וחכמי המשנה קראו להספד המת לשון עירור כי בהספד יתעוררו עליו למעלה כחות החסדים ויסתלקו כח הדינים דניחין ושכבין עלוהי וכן מי שנתחייב גלות מגלין עצמותיו ובעת שימות הכהן גדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו כדפסק הרמב"ם בפרק ז' מהלכות רוצח והובא בספרי פ' שופטים וזה כדי לעורר מעליהם הדינים וכן חזקיה גירר עצמות אביו ובירושלמי מוכח בפרק קמא דמועד קטן בלקוט עצמות אביו שאחר שנתעכל הבשר נח מהדין (כאשר ביארנו במאמרים הקודמים מדברי הזהר) שאמר שם נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין בארונות ואותו היום היה מתאבל למחר היה שמח לומר נחו אבותיו מן הדין ואמרו בסנהדרין פרק נגמר הדין כשהיו הרוגי בית דין לא היו נקברין עם אבותיהם עד שיתעכל הבשר ונודע שאין מתאבלין עליהם בעת מיתתם על ידי בית דין וכן פסק הרמב"ם בפרק א' מהלכות אבל ולכן אין אומרים קינות ונהי על לקוט עצמות ולא ברכת אבלים שהם דברים הנאמרים בבית האבל ולא תנחומי האבלים שהם דברים הנאמרים בשורה אלא אומרים עליהם דברי שבח להקב"ה ודברי כבושים כדאמרי' בפרק אלו מגלחין ובירושלמי ובאבל רבתי (שהיא מסכת שמחות שכך כתבו הגהות מימוניות בהגהה ד' מפרק י"ב מהלכות אבל) ופירשו איזו היא עירור מזכירו בין המתים כי בזכות הצדקה שנותנין לכופר נפשו ביום שעוררין עליו עירי ושכבי ליבעו עלוי רחמי. וגם שפיכת המים בשכונת המת שאמרנו שהיא ביסום הדין מעליו אמרו כי יש רמז לשפיכה זו מן התורה שנאמר ותמת שם מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה ואמרו במנחות שביום שמת כהן גדול יורשים היו מביאים עשירית האיפה שלימה לכפרתו וכתבו הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות סוף פרק ג'. וכתוב בפרקי רבי אליעזר על פסוק ויקונן ירמיהו על יאשיהו מכאן התקינו החכמים שיהו עושים כן לכל זקני ישראל וגדוליהם שנאמר ויתנום לחק על ישראל:
1