מעבר יבק, קרבן תעניתMa'avar Yabbok, Korban Ta'anit
א׳חלק שני
1
ב׳מה יעשה האיש אשר מלכו חפץ ביקרו יבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ובעת במרום תמריא וירים לעד קולו וישב בדד וידום ויאחז פני כסא מידי חושבו בנשמתו ובגדולת בוראו איזה דרך יחלק אורו וגם כי בסלע תחתון ישכון ויתלונן למרחוק עיני שכלו יביטו ויבין מפלשי עב ואיך פרש עליו הודו ולזאת יחרד לבו ויתר ממקומו על כי רעתו רבה ואין קץ לעונו ומה יעשה ויחיה יקדש עצמו כמשרתי עליון לפחות יום א' בכל מחזור המאור הקטן מדי חדש בחדשו כי אפי' יום אחד בשנה חשוב שנה כההוא דהוו קרו ליה בר בי רב דחד יומא וכ"ש אם יהיה מבני העולם הבא וילבש מדא ועטופא דמצוה ודקדושה באגרא דתעניתא בכל עת מיעוט הלבנה כי חסד אל ישגיח בכחו ויפרוש עליו אורו וישיב נפשו מני שחת לאור באור החיים. כתר לי אחי זעיר ואחוך בקרבן תענית זה כי אך טוב לישראל הוא:
2
ג׳נמצא כתוב בשם האלהי חסידא קדישא הרב רבי יצחק לורייא אשכנזי כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות על עונות סגופים ויסורים קשים שלג וחרולים והפסקות וענויים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה' זאת היא תקנתו לא יחלש ולא יבטל מלמודו כי התורה היא אש ומים המוציאה לרויה האדם העוסק בה והיא תבלין נגד יצה"ר כדאמרו במדרש תהלים על פסוק בלבי צפנתי אמרתך מי שהתורה בלבו אין יצה"ר שולט בו ולא נוגע בו וכה"א תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו והיא תושיה לכחות חומריות והיא כיין המשמח ודבש הממתיק וחלב המלבין ושמן המצחצח לנפש רוח ונשמה ואמרו במדרש אפי' אדם יוצא למיתה התורה שלמד בה היא משיבה נפשו כאומרו תורת ה' תמימה משיבת נפש ואמרו במדרש תהלים כי יצה"ר אין לו רשות ליכנס בבית המדרש וכה"א לפתח חטאת רובץ וכל מי שהוא עוסק בתורה אין יצה"ר שולט בו וגרסי' בשמות רבה קחו עמכם דברים ואין דברים אלא ד"ת שנאמר אלה הדברים ודברים אני מבקש ואני מוחל לכם כל עונותיכם א"ל אין אנו יודעין א"ל בואו והתפללו לפני ואני מקבל תפלתכם ואמר הקב"ה פיהם של ישראל הוא חרבם שנאמר רוממות אל בגרונם. אך עצת זו ישפר עליה יום אחד מהשבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ותתקשר מחשבתו בו כאילו כבר עמד לפניו ביום הדין וידבר לאל יתברך רכות כאשר ידבר העבד אל רבו והבן מול אביו וכמה היה מזרז על זה החכם מורי כמהר"ר ישראל סרוק זצ"ל בשם רבותיו. מצינו כמה חסידים שהיו בוררים להם ימים מיוחדים ולא היו רוצים לראות שום אדם אלא מתפללים וקוראים כל היום לעצמם ואם מחמת איזה אונס הוצרך להם לראות פני אדם לא היו מתעכבים עמו זמן רב. וכתב בעל ספר החרדים ובכמה חברים הראשונים נמצא שבהתבודדות והפרישות והדבקות היו נוהגים בו חסידים יע"ש ולמד מהרר"י מקובל הנ"ל שזה מועיל לנפש שבעתים מהלימוד ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד בשבוע או בכל ט"ו יום או יום א' לחדש ולא יפחות מזה וכ"כ הרמב"ן על מה שנאמר ביעקב אבינו קום עלה בית אל ושב שם מאי ושב כמו בשובה ונחת היינו שיכין דעתו בשובה ובישוב הדעת עמו יתברך. ומצינו בזהר פ' בשלח דף מ"ד ע"ב כי אלישע לא היה נקרא איש האלהים אלא בהיותו מתבודד לעצמו דאמר מאי שנא הכא דאמר איש האלהים וכד הוה במתא אלישע אלא הכא ודאי איש האלהים דהכא היא דוכתיה ולא במתא ולא בשעתא דהוו בני נשא קמיה עוד אמר שם דאמר אלישע בגין דמתפרשנא בלחוד באתר דא אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא. וזהו ששנינו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת וכו'. שהיו מפנים דעתם מענייני העולם ומקשרים דעתם לאדון הכל במורא ובאהבה ומדמים אור השכינה שעל ראשיהם כאילו מתפשט סביבם והם בתוך האור יושבים ואז היו רועדים בטבע ושמחים על אותה רעדה כדבר שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. ויפה לאדם להרגיל עצמו להתבודד בכל יום בבית הכנסת לעצמו אחר תפלת שחרית מוכתר בתפילין ובציצית ויקבע לו שם עת קבוע להתבודדות וללמוד כל אחד כפי יכלתו ויהיו לטוטפות בין עיניו דברי המשורר ואני כזית רענן בבית אלהים וגו'. הנה זאת חקרנוה כן היא כי מה טוב ומה נעים לכל משכיל דורש את ה' שבכל ערב ראש חדש לפחות יקרא יום צום ורצון לה' ומצינו במדרש תהלים דבתפלת יום א' נקרא האדם צדיק הרבה בדף ט"ל ע"ב ויכוין כי גופו יהיה מזבח כפרה במיעוט חלבו ודמו על מיעוט הירח העליונה ובזה יהיה שכרו על ה' אלהיו וזה יכוין בכוונה שהביא בזהר פ' וארא דף כ"ז ע"א בפסוק ואהבת את ה' אלהיך ובפרט בפסוק שמע ישראל ובנפילת אפים ויאמר בקשת המתחלת בכתר אל שבסדר ראש חדש במעירי שחר שלנו מכוונת על חדוש הלבנה העליונה ואם יפסוק תעניתו ויקבל הוא עליו מבעוד יום באופן שיהיה כ"ו שעות בתענית זה יפה מאד ולא יאכל בקבלת תענית זה בשר ולא ישתה יין אלא פת וקטנית כסעודת עבור החדש או פת הצנומא בקדירה או פת ופירות ואח"כ יטבול פעם אחת פתו באפר ויפסיק ויפריש בכל שעה מכ"ו שעות התענית פרוטה מכיסו ליתנה לעני הגון בלילה קודם שיאכל באופן שיהיו לפחות כ"ו פרוטות ובזה ירחיב לו קב"ה כנפ"י החסד. ובהפרשת כל פרוטה יאמר אני בצדק אחזה פניך צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו' או ה' זכרנו יברך. או מזמור שמעה ה' צדק או בבא אליו. או שיר המעלות ממעמקים קראתיך וכדומה. ובעת שרוצה לשכב על מטתו יפריש כל הפרוטות משעות שיעברו עליו בשינתו ויכוין לביסום מדת הדין וליחדה עם מדת החסד אשא במיא ומיא באשא וישים לבו במחשבה ורעותא ליחוד תרין דודין עילאין בסוד רוחא וליחוד קוב"ה ושכינתיה בקלא ודבורא דיליה ולעורר עליו כ"ו החסדים הגדולים שבהלל הגדול בכח שם העצם בן ד' אותיות ברוך הוא בנקודתו הידוע ויחשוב כי בהאיר האותיות ונקודות שם הקדוש הזה יאורו ויתוקנו כל שאר ההויות המסתעפים ממנו כי רוח פחד לכל ועיין במדרש קהלת דף ע"ג ע"ב קדושת שם המפורש קצת מכחו הנאדרי ובלילה בהתבודדותו יקרא משירי דוד בפיו בקול ובניגונים ויעסוק במשנה ואם שגור בפיו סדר קדשים היה טוב לקרותו כלו בכל היום ההוא ולפחות יקרא זבחים ומנחות ותמיד ומדות כדאמרי' במדרש תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה אני עליהם כאלו נבנה בית המקדש בימיהם שבין כלם הם ט"ל פרקים כמספר יה"ו במילוי האותיות והוא סוד מוריד הטל ויוסיף עוד לקרואי' פרקים במסכת יומא שהם מ"ט פרקים לפתוח עליו מ"ט שערי טהרה ולהבריח מעליו המ"ט מדרגות הטומאה בסגולת המשניות שהם בסוד עץ הדעת טוב ורע ורשב"י בפרשה שמות דף ט"ו ע"ב הביא כמה רמזים למספר המ"ט:
3
ד׳וראוי לבעל תורה להרגיל עצמו לקרוא לפחות שתא סדרי משנה פעם אחת בשנה בהבנת פשטי דבריהם כי נעמו ואשרי ת"ח שמשומר למודו בידו כדאמרי' במדרש משלי דף ס"ט ע"א שהקב"ה אומר לת"ח הבא לפניו אמור לפני מה שקרית ומה ששנית מכאן אמרו כל מה שקרא ושנה האדם יהיה תפוס בידו שלא תשיגהו כלימה ליום הדין וע"ש מכל פרטי השאלות ששואלין לת"ח ובדף ס"ח ע"א ספר בכבוד שנעשה ע"י אליהו לר"ע אחר מיתתו ואיך הושכב על מטתו בכבוד והדר כי ברכה לראש משביר ואם המתענה הזה אינו בעל משנה ירבה בשירי דוד ובעניות אחרונות שבאיוב ויקראם בקול ובנחת כי טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה. בלילה קודם שכבו ישב על גבי קרקע בחליצת מנעל וסנדל ויתאבל על חרבן הבית ויספוד ויאנח בנוסח אהה נפשי על עוונותי ויאמר הוידוי שסדרנו ביום ראשון של השבוע במעירי שחר שלנו וגם שם לפניו הסדר הראוי ליאמר בכל לילה אך בליל זה יוכל להוסיף כרצונו מסדרים הכתובים שם ואם אינו יוכל לקום הרבה קודם אור היום לפחות יאריך בבקשות עד אחר חצות ברם היה יותר טוב להקדים לשכב בנשף ראשון ולקיים ביום הקדוש הזה חצות לילה אקום וקודם קומו מהארץ יתן בעפר פיו בבכי ודמעה ויאריך בפסוקי שמירה כרצונו וטוב שישכב עם בתי ידים בידיו ואזור במתניו ובהקיצו משנתו בעודו על משכבו ירחש איזה פסוקי דרחמי כאשר ישים ה' בפיו ויכוין לתקון השעות שעברו ושיעברו עליו בשינתו ועכ"פ יתחזק לקשר מדת לילה ביום ויעסוק במשניות קדשים ובספר הזהר אם חלק לו ה' בו חלק ויקרא פרק דספרא דצניעותא שהם בפרשת תרומה ואח"כ ילך למשמרתו עם אחוזת מריעיו להתפלל על חרבן הבית כאשר הצגנו לפני בני גילנו על פי הכוונה שהיא בהקדמת אשמורת הבקר שלנו המכוונת מאד כפי עניות דעתנו לתקון יום כזה כאשר עיני המעיין בצדק ישפוט ויבין ויוסיף מדעתו אך לא יהיה לו שיח וסיג עם שום אחד מהם רק להצטרף עמהם לענות דברים שבקדושה וינעים בפיו הזמירות בבית הכנסת ויתפלל במורא ויראה רבה ויכוין בתפלתו כפי הבנתו וישתדל להשלים ק' ברכות בעניית אמו אחרי ברכות השחר מבניו ותלמידיו ויכוין בחזרת שליח צבור התפלה יותר משאר ימים ואחר התפלה יתעכב בבית הכנסת מעוטר בציצית ותפלין ושם יעסוק בתחינות ובקשות ומזמורים כפי כוונתו כי תפלת ישרים רצונו ואמרו במדרש תהלים מזמור ק"מ אמר קודשא בריך הוא לדוד רנן לפני ואני אפלטך דכתיב רני פלט תסובבני סלה ואת"ל יקרא המשניות במסכתות שאמרנו וישוב ויקרא בספר הזהר ואם יתעכב שם בבית הכנסת או בבית מדרשו עד אחר חצות זה יהיה לו תקון גדול וביום יקרא פרשת עשרת הדברות ופרשת היראה שבעקב ואם יאמר סדר המעמדות נ"ל שיפה עשה ואם יקרא בפיו קצור המצות להרמב"ם או העשי"ן והלאוי"ן שבסמ"ג או ההזהרות גם זה יהיה תקון לתעניתו. ואם יהיה מלמד תנוקות לא יבטל תלמוד תורה שלהם אך ימעט ממה שכתוב בסדר הזה כי מאן דמתני אין למעלה ממנו ברם יזהר למעט בדברי חול ככל האפשר לו ואל יוציא קללה מפיו ביום ההוא אפילו לא יכוין אלא לזרוק בהם מרה ורוב דבורו יהיה בלשון הקודש כלל הדברים יראה האיש המתבודד הלז כאילו כל היום הזה הוא עומד בג"ע לפני השכינה. ויהא נר דולק בבית הכנסת לשמו להזכיר לטוב נשמתו לפני השם וכבר אמרו בגמרין ובמדרש שיר השירים מפי רבותינו בשבחם יושבי עיר אושא שכר שהושלם לעובד אדום על שהדליק נר לפני הארון וכבר דברנו בסוד הנר של בית הכנסת במאמר ראשון ומי שאינו בעל משנה יאריך בסדר התחנונים שבמחזורים ויחרוז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים. עוד נאות למשכיל לקרוא מגילת שיר השירים בכוונה ביום זה כדאמרו שם לא ניתן שיר השירים לישראל אלא לשבחן של ישראל ולכן אין דורשין אותו לעולם לגנאי שלהם כך אמר רבי יהודה לרבי מאיר כמה פעמים. וכלל זה יהיה ביד האדם בכל עת וזמן בהזמין עצמו לעשות איזה מצוה או תקון ויחוד טוב לומר בפיו קודם אקרא לאלהים עליון וגו'. ופסוק ה' יגמור בעדי וגו' שנזכרו בשתי פסוקים אלה ג' שמות הכוללים כל מיני שפע ורב טוב הלא הם אל אלהים ה' מלבד הסודות הכמוסים שבהם לסגולת זה אח"כ יאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו' ובזה יצליח דרכו וישכיל וכ"ש שיש לו לישא על שפתיו פסוקים אלו בכל שעה מהיום הנזכר עם שאר פסוקי דרחמי כאשר ישים ה' בפיו והודוי שהוא בסוף סדר הג' מימים אחרונים בימי השבוע במעירי שחר שלנו הם מכוונים הרבה להאמר ביום כזה. וקודם תפלת המנחה יקדים לבית הכנסת לא פחות משעה אחת ושם ישב בדד וידום ויחשוב תחלה בגדולת יוצר הכל וכמה גבהו דרכיו מדרכי בני אדם ועם כל זה הוא בוחר בשירי זמרה ואומר לישראל השמיעני את קולך ואח"כ בלבבו יבין וידע כמה הוא נבזה וגרוע ויעיר במחשבותיו עונות נעוריו ובפרט כל מה שפעל ועשה מיום ר"ח שעבר עד יום ר"ח זה ויספוד עליהם ובזה לא יירא מימי רע כדאמרי' במדרש תהלים על פסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני אותם שדועכים את העון ברגליהם בעקביהם וכל המעביר עונו מנגד עיניו אין הקב"ה מוחל לו לכן יקיים וחטאתי נגדי תמיד ולפי כוון מחשבות לבו כן יקרא בפיו פסוקי דרחמי וסליחה ואם ישבר לבו בקרבו וידמע אז טוב לו ויעביר הדמעות על מצחו להעביר רשמי וכתמי העבירות ששם נרשמים. וסדרי הפסוקים אשר סדרנו להאמר מידי יום ביומו בשחרית ומנחה הם לדעתנו מאד מכוונים להאמר ביום רצון כזה ואפי' מי שאינו מרגיל עצמו בהם בכל יום ויודפסו בסוף ד' מאמרותינו אלה לזכות הרבים בהם אם יגזור ה':
4
ה׳בשעת תפלת המנחה יתריע בפה באומרו הנוסח עננו ה' עננו שבמחזורים כדאמור רבנן במסכת תענית בתפלת המנחה נענה אליהו ואמרי' במדרש מזמור קמ"א במנחה מתה נפשי עלי ומעי מתחלפין לפיכך צריך אדם להתודות חטאתו ולהתחנן בתפלת המנחה לכן נאמר משאת כפי מנחת ערב ואח"כ יתפלל מנחה עם הצבור בכוונה כפי טוהר לבו ואל יסתכל אנה ואנה בפני שום אדם ויסתיר עצמו בטליתו ואל יזוז מבית הכנסת אם אפשר לו עד כי יפנה כל יום הקדוש ההוא ואז יפטר בכי טוב וילך ויאכל בשמחה לחמו וישתה בלב טוב יינו בסעודת החדש שהיא מצוה ובכל פעם שירחץ ידיו יאמר ארחץ בנקיון כפי וגו'. אך אל יאכל אכילה גסה ויזהר בכל תקוני השלחן גם בסעודה ההיא בדקדוק ככתוב על ספרי המחברים בפרט בספר ראשית חכמה שער הקדושה ובזה יובטח לו כי רצה אלהים את מעשיו ביוה"כ קטן ההוא ובה יוסיף אומץ בכל ערב ר"ח כדאמרי' במדרש שיר השירים מה יונה מחדשת בכל חדש וחדש גורן כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים ויזהר בחדש הבא מריחוק עבירה יותר ממה שנזהר בחדש עבר למען ימעטו בעיניו תלאות נפשו בפקודת מעשיו אחר שעבר החדש הזה וכן ידקדק בדקדוקי מצות ותמיד יוסיף שמן לנר. וזאת תורת האדם הנלבב להרגיל עצמו בכל ימי חלדו להשים אל לבו על כל פגע ומקרה בלתי טהור המתגולל עליו מאיזה מין שיהיה שהכל בא לו מדין הצדק בדין ובמשפט ישר כמו שעשו אחי יוסף במצרים ולפי בחינת היסורין הבאין עליו יפשפש וימשמש במעשיו כי ודאי ימצא בו דופי וידע נאמנה דאיהו הוא דעוית לנפשיה ולגרמיה ומשובותיו הם המוכיחים ומצערים אותו לא זולת. אם נפל למשכב בסיבת חולי כבר באו פרטים ובחינות בזה מבוארים במאמר ראשון בחסד אל וממשפט הזה יבחן וידע במקרים המתחדשים עליו מידי זמן בזמן בשאר מיני יסורין או חיסור ממון וכן כל צער מתחולל ואפי' יהיה קטן בעיניו כנקיפת אצבעו כבר הכריזו עליו מלמעלה כך לסבת עונותיו כי אפי' צפרא מבלעדי שמיא לא מתצד כאשר הראו להרשב"י ובנו בעת צאתם מהמערה כדאמרי' בגמרין ובמדרש רבה. וכן אל יפול לבו עליו אם זרים אוכלים חילו או אם קרוביו ומיודעיו ואחיו ובית אביו מעבירים עליו את הדרך וכל אחד מברך לעצמו ואוכל וחדי והוא חוץ למחנה מושבו עם גוזליו מרחף יאלם ולא יפתח פיו כי ידע נאמנה כי הוא חרץ לו משפטו זה ומי יתן כי תחשב לו לתקון מקלקול הצינורות משפע המים המתוקים והזכים אשר היו ראויים לבא בדרכי הנועם מאשד הנחלים לכבודה בת מלך פנימה דרך צנורות הקדושה שהם אחים וקרובים ואחוזים זה בזה ולא יתפרדו ותהום אל תהום קורא לחבירו לקולם והוא בחטאיו הסב השפע אחורנית ח"ו או כי לא הרבה החלב המלובן בתוכם כראוי לחלק נשמתו או נפשו ורוחו אשר חנן לו אלהיו בהתרשלו מכמה מצות ויחודים ותקונים ואפי' כדהוה אפשר ליה למעבד כפי מיעוט ידיעתו והשגתו לא עבד על כן מודדים לו בזה מדה כנגד מדה ויחשוב זה לו לתקון ויכשיר מעשיו. ובראש כלם יקדש עצמו בשעת תשמיש. ובעונות הראויות פן ח"ו יערה לאשפה ולא יגע לרי"ק ולא ילד לבהל"ה ולפחות יכוין למה שכתבנו בכוונת הזווג בסוף מעירי שחר כי היא דרך כבושה אפילו למאן דלא קרי ולא תני וכל המוסיף הרי זה משובח. ומכל הבא עליו יודה למלך המשפט דיהיב לוה למיטרפיסיה בהאי עלמא. ואולי בזה נתן רמז למה שאמרו בגמרא ירמיהו אחי העביר עלי את הדרך יאמר שלהיות שהוא במעשיו בלתי טובים הרים וסלק חס ושלום תרין דודין הממתיקין דאינון יו"ד ה"א מעל הבנים שהם ימי הבנין והכבו"ד המקבלת מהם הנכללים בוא"ו ה"א וזה היה בשומעו לאחיו שהוא יצה"ר אח לצרה יולד והוא רע ומר כי הוא מסטין ואח"כ מקטרג ונוטל רשות ויורד זה גרם כי העבירו מעליו את הדרך ומלת עלי יהיה כמו בסבתי שכן הוא הלך בדרך לא כבושה. כלל הדברים טוב לגבר כי ישא עול היסורין על צוארו באהבה וביראה ובפרט כשאין בהם ביטול תורה ותפלה כי אם יזכה המקום ימלא חסרונו והתוספת יהיה מרובה על העקר כדרך ברכתו של הקב"ה כדאיתא בב"ב פ' יש נוחלין בבנו של יוסף בן יועזר דאעבריה אבוהי מנכסיה דהוה עיליתא דדינרי. ועינא פקיחא דלית ליה גבינין דהבט אל עמל לא יוכל אמטי לידיה מרגניתא בגו ביניתא ושיימוה בתליסרי עיליתא דדינרי א"כ עליו לשבח ולהדר למלך שמיא דכל מעבדוהי קשוט ואורחיה דין כי לא לאדם דרכו על כן בסוף ימי החדש ביום שופכו נפשו לה' יעביר לנגד עיניו כל מאורע הן לטוב הן למוטב קטן או גדול שעבר עליו בכל ימי החדש וישים בכף שניה עונותיו ויחדש וישפר מעשיו וישוב אל בעל ההשגחה ויודה לשמו כי טוב כי לעולם חסדו ואם האיש הלזה המתבודד יחשוב בסדר זמנים מתחלת ימי החדש עד סופו כפי הכוונה אשר הצגנו במאמר ראשון יושלם כוונת טהרתו יותר בנקל וירגיש בעצמו טוהר לב ברחמי שמים בהתקדשו עצמו למטה:
5
ו׳הנה פתחנו פתח כחודה של מחט בתקון כולל זה ברם כל טהר ידים יוכל להוסיף אומץ על דברינו בכוונות עליונות בהויות ויחודים ותקונים המזיינים ומדשנים לנפש כפי השגת יד כי אי אפשר לכוין דברים אלו בכתב כי יתארכו הגליונות ודי לנו לעורר הלבבות מהאנשים פחותי הערך כמוני הצריכים תקון ודאי ורמות להם חכמות. ויכוין בתענית כפי מה שבא בזהר פרשת שמות דף כ' ע"ב והסדר הראוי לנהוג בתענית ובמה יעסוק בהם הנה באו מפורטים בספר ראשית חכמה בשער הנ' וגם גורי האר"י דרשו בהם בפרט כוונות לכל מין תענית ביחודים הנאותים ליאמר בהם כפי פרטי העוונות הנה הנם צמותים בספר ראשית חכמה הקצר ובפרט התקון הכולל ממאתים תעניות עם הכוונות שבהם ומאן דמצי לצעוריה נפשיה טוב לקיים אותם. מלבד קונטריסין רבים ונחמדים אשר הם ביד משכילי עמנו ישמרם ה' ומבקשי ה' יבינו כל ואם המתבודד ה' זה המבקש לראות עולמו בחייו ויהיה ממשפחת הבריאים ויוכל לטהר עצמו בטבילה ביום שלפני התענית או ברחיצה ט' קבין אם ראה קרי או קיים מצות עונה ובקבלתו התענית מבעוד יום לא יאכל בשר ולא ישתה יין תענית כזה יועיל לשלשה עשר תעניות כמו שבא בקונטרס אחד של החכם סרוק זצ"ל. ועכ"פ יפרוש מתשמיש בליל תעניתו וטוב שירחץ מעט לפחות במקומות המטונפים שטהרה מביאה לידי קדושה כלל הדברים כל כ"ו שעות אלו יהיה תמיד לבו למעלה ועיניו למטה ולא ידבר דבור חול ככל האפשר לו ורובו של יום לפחות ישב לעצמו כי עקר גדול לתקון זה הוא התבודדות ותמיד יכניס אהבת ויראת שמים בלבו ויקדש מחשבותיו ורעיונותיו ככל האפשר לו. וכן כל מי שירא לנפשו מפני חלום רע או מפגע רע או משטן המשחית או משום איזה מקרה בלתי טהור פן יאונה אליו רעה כבר הוזהר במאמר המלך החכם כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא ואמרו במדרש קהלת דף ע"ו ע"ב אמר רבי אם ראית חלומות קשין וחזיונות קשים והפוכין או שאתה מתיירא מהן קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל מהם דא"ר יודן בשם ר"א ג' דברים מבטלין גזירות רעות ואלו הם תפלה צדקה ותשובה רבי מונא אמר אף התענית דכתיב יענך ה' ביום צרה וכן אמרו בגמרין במס' ראש השנה. ובהנהגה זו כלהו אתנהו ביה ואמרו במדרש תהלים מזמור ק"ד אם זכית מלאכי שלום משמרין אותך ואין נוגע בך דבר רע שנאמר לא תאונה אליך רעה ע"כ ירגיל עצמו בהתבודדות קצת שעות מהיום על הדרך הנזכר או ירבה בימים כאלו כמו יום אחד לשבוע. ואם יתענה סך תעניות הלא טוב לו ליחד אחת מהם בראשיתם ובסופם בהתבודד לעצמו עם כל התקונים האלו ובזה יוסיפו עליו אומץ מלמעלה וכבר נמצאו בתקוני גורי האר"י המודפסים כי בתקון יום א' יוכל אדם להציל נפשו מכרת א' ואפי' באכול די מחיתו יע"ש וכ"ש אם יוסיף בו התענית והתבודדות ואם יהיה יום ששי בזה יזכה לשתים להכין עצמו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לקבל אור ג' שבתות. שבת מלכתא. ושבת הגדול. והשבת המתווך ביניהם. להאיר נפשו רוחו ונשמתו באור שבת שהוא מעין העולם הבא ואז יקרא וה' יענהו ולא יירא משוד כי יבא ויהיה מוצק וישכון בטח ורענן ויתענג על רב שלום ויזכה למה שאמרו במדרש תהלים מזמור קי"ד בשם פנחם הכהן בר חמא הרקיע ששמו מרבות הקב"ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות. וסדר התענית זה יהיה ע"ד שאמרו במדרש שיר השירים על תפוח שאתה נותן בו איסר ומריח בו כמה ריחות וכן אמר משה לישראל במצרים בדבר קל אתם נגאלים כן ביום א' בחדש הבעל תשובה יזכה ויחיה ויראה בטוב וישב בקתדרא בג"ע כפי המשל המובא במדרש קהלת דף ע"ג ע"א על פסוק מה יתרון העושה ואמרו במדרש תהלים דף מ"ג אמר הקב"ה מי שישרתני בעה"ז הוא ישרתני לעה"ב ועתיד הקב"ה לעשות פיהם של צדיקים לעתיד לבא כמעיין נובע שאונו פוסק שם דף מ"ד. ומצוה קלה שהיא בכאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים והעושה מצוה זאת כתקנה מובטח אני כי תנתן לו נפשו כמה דאמרו במשנה פ"ג דמכות העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו:
6
ז׳הנהגה לבריאים לשמור בריאותם. וגם לחולה שיחשב צערו וישוב אל יי בכל לבו
7
ח׳ההנהגה ביסורין שהן בגוף האדם כמו החולאים יש מהם שיתהוו משטות בני האדם כגון צנים פחים וזה דומה להורג את עצמו שעתיד ליתן את הדין וכן המחליא עצמו מפני היותו רודף אחר תאוותיו ובכלל זה מי שאינו משתדל ברפואה עצמה בכלל חוטאים יחשב ואם בטל העבודה בסבת החולי גם את דמו מידו ידרושו. אמנם יש חולאים רעים ונאמנים מצד הבורא לסבת עון ואלו חייב אדם לרדוף אחר הרפואה כזורע בארץ בבטחון הבורא ע"י איש פלוני ע"י סם פלוני שמא זהו האיש זהו הסם זהו הזמן. ויש מהן שמלפפין האדם עד יום מיתה הכל גזור מלמעלה כדי רשעתו במספר לא יגרע ולא יוסיף וצעקו מדוד ומשוער לא יעדיף ולא יגרע הכל ברצון גבוה. אפי' פזור הממון בחילי עד שיעור פלוני כאשר כתבנו בחלק ראשון בשפ"תי צדק. ויש יסורין בני עון והם יסורי אהבה ועם כל זה תחלתם בדין כנסיון ה' על מעשה העגל וכאיוב וכיוצא אמנם סופם אהבה. ויש שכלם אהבה גמורה ואלו הם יסורין של שכר ודאי ועיין פירוש מהו צדיק בן צדיק וסוד יסורי אהבה וע"ז אמרו בגמרא לא הם ולא שכרם והם להצלת הרבים שלא יקטרג השטן עליהם כי השכינה הנקרא אהבה פעמים יש בה דין מחמת מעשה הדור ומשפעת אותו דין על הצדיק כדי להטריד השטן ולא יקטרג הרבים. וכל מי שמצדיק על עצמו דין שמים גורם שמדת הגבורה מתתקנת בקבלת האדם על עצמו באהבה דין זה וזהו סוד צדוק הדין כאשר כתבנו בח"ב שפת"י צד"ק של אמ"ת. ולפעמים יגרום דין זה ממש מיתה והיינו כעין מיתת הצדיקים המכפרת וכיוצא. ועיין מזה בפ' וישב דף ק"פ ע"א. ולכן אמרו שקורין בצבור ביום הכפורים מיתת בני אהרן לכפרתן של ישראל כי מלאכם שהוא מזלם למעלה מלבד זכות נשמתם מתעורר בזה לבקש רחמים על ישראל ומיתתן מכפרת להם שכן נקדש הבית במיתתן וזכו כל ישראל בזה והצדיקים זוכים ומזכים בג"ע מעין מה שתקנו ועשו בעה"ז כאשר כתבתי בחלק ג' הנקרא שפת"י רננו"ת. ואותו הצדיק המכפר על הדור נשכר ונוטל כנגד כל אותן שנעשה מזבח כפרה עליהם כעין רבי עקיבא וחביריו חלקם בחיים כדאמרו כך עלה במחשבה שכוונתם במיתה זו עלה להתייחד נפשו במחשבה אשר עין לא ראתה ומי שזכה למה שדרשו יושבי בשבת תחכמוני על אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד יבין גודל מעלתו. וביסורי אהבה של הצדיק יתוקן שאלת צדיק ורע לו מלבד כמה טעמים אחרים ועיין בפ' וישב דף ק"פ מהות יסורין של אהבה הנה כי הכל במדה ובמשקל והצד השוה לאדם שלעולם בכל מעשיו ופעולותיו יתקשר בקדושה העליונה כפי השפעתה אם חסד חסד ואם דין דין ואם רחמים רחמים. והמדה אשר היא שולטת ביום כאשר כתבנו בחלק שפת"י צד"ק כל סדר הזמנים דבר יום ביומו בלילה שולט אותה ספירה עצמה ברם היא למטה במלכות הנקראת ממשלת הלילה וביום יכוין למעלה בקומה סוד ת"ת המתפאר בשש קצותיו הנקרא ממשלת היום ולעולם יעשה התקון המתייחס להנהגה ההיא השולטת על דרך ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ובזה לא יחסר עיטור השכינה מעל ראשו לעולם ויהיה דבק במלכו כי אשרי כל חוסי בו וכבר כתבנו בח"ד הלז עת"ר ענ"ן הקטר"ת בפרק ראשון כח נשמתו של אדם ואחיזתו בקדושה העליונה כי בידו ובכחו לגדל ולחזק לכל וכל אשר יקרא בשם ה' ימלט:
8
ט׳פה אציע לפניכם בני אשר הבנתי מדרושי ודברי חכמים מהו הסבה הגורמת שפעמים ח"ו קם איש על רעהו ורצחו נפש בלא מרמה עשה ועל לא חמס בכפיו לכאורה. להודיע ולהודע כי משפטי ה' אמת צדקו יחדו ושאין האדם הרוצח ממית אלא ערוד ממית שהוא החטא ברם מ"מ מלתא כבר אמורה וגם רשע ליום רעה ואין למוכה אלא להצדיק דין שמים עליו ולא לתלות כל הקלקלה ברוצח כי היה שבט עבר"תו רק שתלו הקלקלה במקולקל ולעולם אינו יוצא משפט מעוקל. לא ישתוה עונש שופכי דמים זה לזה יש מי שאינו ראוי להוליד בנים או זקן וזקנה ויש נשמה הגונה להוליד כמה מיני נשמות ומשפחות גדולות וא"כ יש שופך דמים שמחריב עולם מלא ויש מי שמחריב נפש אחת וזה אינו גלוי אלא לפני בורא הכל. יש עוד בנים נפשיים מצות רבות שהיה עושה שכלן הם בנים אל הנשמה והיא תביעה רבה כי הרג ומנע אותה היחודים והתקונים שהם הבנים שהיה ראוי להוליד כדדרשו דמו ודם זרעותיו כי כללו במיעוט דבריהם אלה כל מה שאמרנו וזו היא תביעת הגופים שהיה בכחו להולידם והיו מקבלים תקון כנדרש אצלנו במקום אחר ואפי' יתוקנו אותם הנשמות שהיו עתידים להתלבש באותם הגופים כי ודאי לא ידח מהם נדח גם להם יש תביעה על ההורג כי מתעכב תקונם ויהיה בסבובים אחרים הקשה להם וכל זה צעקה רבה על ההורג או מצד המצות או מצד התורה שזו אבדה שאינה חוזרת לעולם. גם הימים שהנשמה מתקשטת בהם בעולם כענין ויקרבו ימי ישראל למות והרבה כיוצא שהם מתהוים לבוש להתלבש האדם בהם וכאשר לא השלים ימיו אינו שלם בלבושו וחסר ימיו ושנותיו ואלו הם דמי לשון רבים כלם צועקים ולזה אמר החכם אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו שעון שפיכות דמים גדול עד למאוד ופוגם במקום שאין הפה יכולה לדבר והמבין לאשורו שופך דם האדם באדם דמו ישפך ילבש חרדה ויאחז בשרו פלצות מחמת התגברות הדינים קדושים וחצונים ועזים ופועלי און בכל ארבע מדרגות אבי"ע. ואם המית רשע שהיה עתיד לחזור בתשובה זו רעה כפולה ומכופלת שהרג נשמה עם הגוף שאם נתקנה נשמה זו עם הגוף היה עושה מצותיו ומשלים משנתו ותורתו והיה עולה לאביו שבשמים ועתה בסבת הרוצח אינה עולה למעלה אלא עומדת למטה עד תשו"ב ותשלים ותעלה ולזה יאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה לא עלתה לפני לצעוק אלא צועקים אלי מן האדמה דוקא. עוד יש בכלל צעקת הנרצח שיעור צער המיתה שאולי היה עתיד למות בלא כ"כ צער כמשחל ביניתא מחלבא ועתה נצטער בהיות וקם עליו להרגו שניה תחלת הפציעה שהוא מכה ופצוע עד שמגיע הצער מדרגה אחר מדרגה עד שהגיע אל צער עקירת הנפש והחיים מן הגוף ובזה ישתנה הענין כפי הדרך שהרגו כמו שיוכל להבחין בזה טבע האדם ושכלו וזהו דמי אחיך יהיו פציעותיו וצער המיתה כל אותו צער צועק תמיד על ההורג ודאי. מלבד כי מסלק החיות מהמדות העליונות מעל התחתונות רחמנא ליצלן וזהו קול מצד ת"ת והרוח והיצירה צועקים אל"י תהיה הבינה שהיא אם כמספר אל"י היא הנשמה והבריאה מן האדמה מדת מלכות האדומה והנפש היא העשיה אחיך הגוף והעשיה גשמית כל אלו משתתפים בסוד הצעקה ראה כמה כובדו של עון זה. ופעמים הקב"ה מעמיד הרוצח גם אחר החטא מפני שיש בו צורך לעולם כשהיה בקין כי צדקת הצדיק עומדת לבסוף וכן רשעת הרשע והרשעים רואים ומחשבים בלבם שאין להורג עונש ונקמה ולא ידעו כי הנהגתו ית' תלויה במחשבתו העליונה אשר לא ידעה אלא הוא בעצמו ואנו משיגים אותו אחר המיתה כמו שהיה בהריגת למך לקין. ועונש הרוצח נכלל בו חרם נדוי שמתא וזהו ארור אתה מן האדמה שבו כל מציאות קללה ונדוי מפי עליון רחמנא לישזבן:
9
י׳שיתו לבכם לחילה ודעו כי הנהרגים אינם נהרגים בלי עון ח"ו שאין לבריה עליונה ותחתונה שליטה להרוג שום נפש אלא ע"י חיות עליון אמת שמגלגלים חובה על ידי חייב כאשר אמרנו. וטעם למה ילקה זה שהרגו בקללות נמרצת בשני עולמות ובמיני עונשים רעים אלו דרשו מעל ספרי ה' וקראו ותדעו נאמנה כי פעמים יש עון שהאדם מתחייב בו מיתה ואין הפתקא נמסרת ליד החצונים ואין להם רשות לשלוט בו ויודעים הם בחובו של זה אלא שהגזרה העליונה אינה רוצה למסור בידם הכח כלל ורוצה הקב"ה להרחיב לו ואם הקב"ה תלה לקין כל הדורות ההם למה לא יתלה להבל הצדיק שלא היה עונו רק שהציץ לבד כדפירשו חז"ל עד אשר יתקן את אשר עוה אלא שיש עונות שהם תלויים עד ישקיף וירא ה' משמים מה יעשה ואינו נמסר ביד החצונים ובזה נבין מאמר הואי כשגגה היוצאת מלפני השליט והרבה הנהגות הדומים לזה כיון שרואה החצוני כך מבקש לו דרכים אחרים והולך אחר הרשעים שהם מתנהגים ע"פ עצתו ומגלגל להם עילות גשמיות ממש ומביאם לידי יצה"ר עד שיביאו המיתה ויגלו הסתום ויקרבו הרחוק ואלו לא נמצאו הסבות הגשמיות ההם מעולם לא היה בא המיתה שם מפני שאינו חפץ גבוה אמנם ס"מ יש לו רשות להחטיא בני אדם ולתת בלבם כל רעה שבעולם מגלגל גלגולים עד שבסבות דקות וקלושות יבעיר אש מחלוקת בין בני אדם ואלו היו כובשים את יצרם מעולם לא היה בם אש מחלוקת ובזה לא תעשה מחשבתו ויגורשו הרשעים מהעולם דהיינו ס"מ ולילית אמנם הרשעים נותנים להם מצד מזגם הרע לינה במגורם בקרבם ואז מעורר להם מדנים חמדת ממון או אבק לשון הרע או לשון הרע בעצמו או קללות ובזויים וחרופים כי נבל הוא ונבלה ידבר ומיד מורה להם סבות קלות גשמיות ומביאות המות. נמצא זה שלט בו המיתה בעונו הטמון כדכתיב טמון בארץ חבלו לא רצתה מדת המלכות לגלות חבל אחיזתו וגזירת המיתה עליו ח"ו אלא רצתה להרחיב לו הדרך אמנם מלכודתו עלי נתיב דהיינו המחשבה העליונה על ידי אלו הסבות הרחוקות מבית דין עליון הקרובות ע"י לילית וס"מ כי המחשבה העליונה רואה כי טוב המות לזה כי היא יודעת סופי הדברים בסוד תקון נשמה וגוף זה גם שמחשבה התחתונה מלכות היתה חפצה בהארכה כדי שישוב בתשובה הוא בעצמו המחשבה העליונה צופה יותר למרחוק ולהגיע עדיה בסוד התקון האחרון ראו המות לזה עתה לטוב לו באחריתו. ע"כ נתן רשות לס"מ לסבב סבובים ע"י לבות אנשים זדים ארורים ומפתה לבם ויצרם בדברים קלים ומביאם לידי רציחה ולפעמים המחשבה העליונה אין בה ונצול רק נפצע ופעמים מלכודתו ע"י נתיב ונהרג והרי אלו לא היה נהרג ע"י הרשע הזה לא היה נהרג כלל שהרי טמון היה באר"ץ חבלו והיה אפשר למוחקו בתשובה א"כ הרשע הזה גרם כל מה שגרם והכל נעשה מאתו לכן ראוי שיכרת ויענש וכל ההנהגות שבמחשבה העליונה הם לאורך ימים ושנים ומתקן הנהרג. ראה כמה תולדות קין נולדו בעולם ושת לא נולד עד ק"ל שנה לאדם מפני שלא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואחר כך כל תולדות קין כליון חרוץ ומשת יושתת העולם כרמז ועפר אחר יקח וזהו תחת הבל כי הרגו קין ועד שנתנקם הבל מקין לא בא שת לעולם ועמד זעקת הבל לפניו ק"ל שנה. עד כי נסבל קין בעולם ולעולם הבל זעק ולא נח מזעקתו ולא בא שת עד שנהרג קין. ומטעם זה יהיה אמרם שנשמת הנהרג תלויה ועומדת בנקמה ולכך נקרא גואל הדם הנוקם שכמו שהמיבם נקרא גואל וכיוצא או דודו בן דודו יגאלנו כן הנוקם נקרא גואל שע"י הנקימה גואל אותו מצרתו למעלה שמצר ומעוכב וזועק מן האדמה עד יתנקם ואח"כ ישוב לימי עלומיו. ברם מצוה רבה על כל אשר בידו כח לגרשו ולהדיחו מעל הארץ ההיא ולא ישוב עוד לביתו ולא יכיר עוד מקומו והמשתדל להחזירו נקרא עבריין ועתיד ליתן את הדין ובי דינא רבא יתפרע מיניה ובשעתו ובמקומו ויחוס על עני ואביון ויגדור כל פרצות עמו ישראל ברחמיו אל אלהים חילי ישמע מהיכלו קולי עם כל הנלוים עמי ויסיר לב האבן מבשרנו ויוציאנו מאפלה לאורה ונאמר לפניו הללויה עם כל העדה קדושה ובשפה ברורה נשירה ונזמרה גבורתו וחסד ואמת יקדמו פנינו ויהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ונלכה באורחותיו לעדי עד אמן כן יהי רצון:
10
י״אנשלם חלק שני ממאמר רביעי הנקרא קרבן תענית
11