מעבר יבק, מנחת אהרןMa'avar Yabbok, Minchat Aharon
א׳חלק שלישי
1
ב׳שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך במנחת אהרן ההולכת לפניך המעידה ומגידה כי עשה אלהים את ישר וכל פעל למענהו ואפי' יצה"ר שבו קדוש יאמר לו והוה מעטרא ליה כסאסא ליה לשבולתא אלא שהמה בקשו חשבונות רבים מרבים הבל שיש בו חטא ואדם ביקר בל ילין עד כי קרובים נעשו רחוקים וסלעים נעשו גבוהים בארבעה אבות נזיקין ומשים שלום בבית כמעט בטל וזאת תורת האדם שחב בשמירתו להתחייב בתשלומי נזקו בהשלמת שפתיו בפרי תורה ותהלה ועבודה שבלב וינהיר נהוריה יום וליל בשרנא ואורה דאורייתא כי נר מצוה ותורה אור ואם יזכה ליהנות מתבלין זה ואורח זו ילך אשר גזר עליו המלך ישאב מים בששון ממעיני הישועה ויתהפכו ארבע מראות נגעים לתענוגים ויציאות והכנסות מעולם שכלו שבת מתנה טובה שבבית גנזיו של יוצר האדם בצלמו ובדמות תבניתו. ובכנף רננים אלו יתעלה באברה ונוצה להתקשר במעדנות כימה וים עליון ישים כמרקחה ואת כל גבוה יראה:
2
ג׳כמו שהחיות הגשמי נגדר בשלשה דברים. הנה הם חומר וצורה והעדר. כן החיות השכלי נחלק לג' שכל היולי. שכל נקנה. שכל נאצל. שכל היולי. בו יפעל האדם המלאכות הראויות לו כפי טבע הרכבת חומרו. שכל נקנה. בו יתעצם האדם במדות ויתנועע למעלות הנאותות לצורתו. שכל נאצל הוא מה שיורהו התורה שנאצלה מלמעלה בהיא גברת כל ההשכלות ובה יגבר האדם על כל ההויות ויפשוט צורה וילבש צורה נאה הימנה. שזוהי דרך ההעדר אל מציאות חשוב אשר הזמן סרסור בדבר. הרי שחיות האדם הוא רוח שכלי מרחף על פני הנפש ומצייר צורתה ואינו רוח מגשמי הגדל בחיק הגוף. כי הרוח שכלי עצם. והרוח גשמי מקרה. והדבור שהוא גדר האדם ראיה לזה כי הוא פועל הנפש השכלית. וכשהדבור מצד השכל הטבעי לבד הנקרא היולי. אין בו ממש. רק הוא כקול הברת הבעל חי. וכשהוא בשכל הנקנה בזה יקרא דבור אדם. וכשהוא בשכל נאצל הוא דבור אלהים. כי דבר ה' אתו. הנה כי יש באדם כח להיות כמלאך וגם להיות כשטן כפי פנייתו ליצר טוב שהוא שכל וליצר הרע שהוא סכל. ונרמז במלת אמ"ש אדם מלאך שטן. ולהיות כי יש בנפש כח להעצים חיל בהשכלתה לכן היא באה בגוף להשכיל בפועל ולקנות כלים חדשים בפועל השכלותיה. וזאת תורת האדם להשכיל בנפשו כל המושכלות אשר הוכנו לו מדברי התורה תמימה אשר בה תוציא הנפש כחה לפועל ההשכלה ובזה התייפה בעה"ז ותתכבד לעה"ב. ובג"ע ג"כ מצד פועל השכלתה אשר תביא עמה דברים חדשים ונאים. והחכמים בבואם בג"ע מפארים ומייפים אותו וכל חכם לב בהם ישמח בחכם הבא אצלם וגם שאין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור בפני עצמו שם כדאמרי' בגמ' מציעא פרק ז' ובשבת פכ"ג הוכיחו זה מפסוק כי הולך האדם אל בית עולמו. מכל מקום בבא הצדיק למדורו למעונו תרבה הארה אלהית בכל הג"ע. ומיתת הצדיק הוא הדור אל הישיבה של מעלה במה שיוליכו שם דברים חדשים המתבקשים תמיד. וזהו פירוש נתבקש בישיבה של מעלה שכל אדם יש לו חלק בתורה ואין אדם נוגע במוכן לזולתו לחדש מה שצפון לחבירו וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם כי אז הם מחדשים בתורה הקדושה מעין מה שחדשו למטה בנובלת החכמה. ובגמרא מנחות פרק ה' על פסוק זית רענן יפה פרי תואר אמרו מה זית זה אחריתו בסופו ופרש"י כי מתבשל בסופו יחד אף ישראל אחריתן בסופן. מלבד הנדרש במאמר ראשון בטעם ירידת הנשמות בעולם עוד נוסיף פה הודעה לכל משכיל דורש בהודיע כי החצונים אין בריאתם לריק ולבטלה כמו שהקליפה לאילן היא יופיו וטובו כדפי' בזהר פ' צו בפסוק וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות וכו'. ע"כ ברא הקב"ה אדה"ר ביצה"ר בתחלת בריאתו והיתה עצה מאתו להשכירו על טוב מעלליו לתת חלק בנפשו מאותה הקליפה שהיא קליפת האילן. וזה אף אם לא יחטא אדה"ר היה בו החלק ההוא. וזה אמת בלי ספק שאל"כ לא היה לו שכר בפעולתו וזה בענין הכסף הנקי והטהור שיצטרף ויתלבן ע"י ערוב העופרת ויתעלה עוד עניינו כי בטוב טבעו היותו בוחר בטוב ומואס ברע ישבור הרע ההוא עד כי יחזירנו אל מקומו ויצרפהו. וזהו שאמרו בזהר תרומה במשל הזונה שגם אל הזונה יש שכר ומעלה כשאין בן השר נפתה אחריה. כי כמו שהוא מגביר יצה"ט שהוא ימין מצד הקדושה כן מגביר הימין על השמאל ואף גם החצונים יתענגו על רב שלום כי יתלבנו ויצטרפו עד יכנסו אל מקורם ויתוקן הרע. וזה אחד מהתכליות עקריות להמציא בעולם צורת האדם למען תהיה בעולם התחתון הוי"ה דקה קדושה ורוחניות לתקן כח הגבורה החזקה ודיני אף המתפשטים לחוץ בזולת טעמים אחרים. וזהו טוב היצ"הר שנעשה יצר הטוב כדפי' בזהר כמו שהשמאל גבורה נעשה ימין בסוד כללותה בימין כך יצר הרע בהיותו נכלל ביצר טוב נעשה יצר טוב מימין ונשכר בג"ע בעידון הנפש כנזכר. כמה רב גובריה ותקיף חיליה מהמתגבר על יצרו כי בזה יהיה מרכבה אל כח הקדושה בבחינתה המשברת מלתעות עול כדאמרי' בגמ' דברכות פ"ב לעולם יהיה אדם ערום ביראה. ופרש"י להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו מענה רך ומשיב חמה וכו' כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה וראוי לדעת כי לא יתעצם הדבר להיותו במדרגה העליונה אם לא ירד במדרגות התחתונות להתלבן ולהצטרף שם. כי בזה משנים התחתונים ישליך טרף. וכמה פנות מהתורה נכללים בדרוש זה. ואשרי היורד למצולות ים בשלום ויוצא משם בשלום כאברהם שירד למצרים ויצא משם בתוספות השפעות מנשמות קדושות הנרמזים בפסוק ואברם כבד מאד במקנה וגו' וגם ללוט ההולך את אברם זכה שבאו מזרעו נשמות רות ונעמה דוגמתו יצחק עצם מאד בארץ פלשתים יעקב הוציא מבית לבן כמה מרגלאן שפירן דאינון שפירתא דכל גינתא דעדן וכבש שור וחמור צאן ועבד ושפחה ושם מרוחו עליהם. ועל האמת גנב לבו של לבן שרומז לתוכיות הקדושה שהביא משם. וסוד המ"ב מסעות שעשו ישראל במדבר הגדול והנורא מקום שליטת נחש שרף ועקרב וצמאון אשר יתבארו לפנינו היה כדי ליסע ולכבוש מקליפה לקליפה לשברם ולכתותם. על כן נמנו כלם בתורה:
3
ד׳כמה עמקו מאד מחשבות של יוצר בראשית ברוך הוא להמציא קליפה זו במציאות לתכלית שבארנו וגם צורך מציאותה להשכיר ולהעניש כעין גיהנם ששכר עבירה עבירה. כי אין העונש בגיהנם על הנקמה ח"ו רק ליתום חלאת הנפש החוטאת שם למען תסולה בכתם אופיר בגן עדנות. קליפה זו היא הנבראת ביום השני מצד הגבורה לבד והיא הנמשלת במשל הזונה כנזכר. ועל בחינה זו יתבאר למשכיל טעם אכילת קרבן פסח המקריבים אותו לטהרה וסוד בחינה הפנימית שממנה נבראו השרים שבבחינתם הפנימית ההיא הם טהורים ונקיים ושבעים פרי החג יוכיחו. וכן שער של תפלין ושרפת פרה אדומה ואין כאן מקומו של דרוש זה כי יתרחב מאד ועת לכל חפץ בלי נדר אם יגזור השם. אמנם מלבד החלק הזה הנתן בו ברצון. נתוסף באדם יצה"ר חלק שני כ"י בלי רצונו והוא סוד הקליפה שנתוספה על ידי מיעוט הירח. שאז ביום רביעי נתחזקה הקליפה יותר ויותר למאד מאד. ולכן חלק יצה"ר מאותו הצד חזק מאד עד שמטעם זה נתקללה הארץ ופירשו בתקונים ארץ זה באימא תתאה שהיא גרמה צד חוזק יצה"ר באדם בלי רצון קונו וזהו עולם שלא כרצונו. ובהיות הלבנה במלואה והקליפה נטהרת וכח המארת חסרה ומתבטלת אז הוא עלמא די ברא כרעותיה. עוד העמיק הרחיב מדורת האש החצוני ונתחזק היצה"ר באדם מעת חטא אדם הראשון. כי בתחלה היה לו חלק יוכל שאת מחומריות ועוביות יצה"ר והוא לקח והגביר על עצמו חלק גדול כמה פעמים עד כי הוא דנורא ואנן דבשרא. ולכן הבא ליטהר בעי סיועא מפני היצה"ר כדאמרי' בגמרא מנחות בצורת ה"א שדומה לאכסדרא. ובזה נבין אמרם ז"ל אדם הראשון מושך כו' וזה נתהוה ביום ששי שעת החטא כי היה ראוי לאדם הראשון להתפלל מנחה גדולה בגודל ויחוד עליון וחטאו גרם שהתפלל מנחה קטנה בעניות ומיעוט ודרשו בשבת פרק כ"ב וביבמות פרק י"ב ובמס' ע"ג פ"ב על פסוק הנחש השיאני לשון נשואין שהטיל בחוה זוהמא. וכתבו התוספות בסנהדרין פ"ג כי הנחש לא נצטוה שלא להסית ולא נענש אלא לפי שבאה תקלה על ידה אבל שאר המסיתין שנצטוו שלא להסית לא שייך ביה למימר דברי הרב ודברי התלמיד וכו' באופן כי גברה הקליפות ונתקללו אדם וחוה ונחש לכן הוצרך צירוף בכור הברזל ארבע מאות שנה נגד ד' מאות שקל כסף עליונים צנורות הנשמות שסתמו בחטאם ועד סוף הזמן ההוא הוצרכו להצרף בכור הברזל במצרים כי היו מכח החצוניות הרבה ואחר זמן זה יצאו נשמות טהורות וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויהיה רכוש מלשון שרי הרכש. ברם נשמת יעקב בחיר האבות והשבטים עד תשלום שבעים נפש יש לדרוש בהם מה טיבם אז והשתא לאו להכי אתינא. ויציאת מצרים היתה מצד הבינה הנוגפת ומבערת החצונים ומשם יצאו דור דעה המושפעים מבינה. ומשה רבינו ע"ה בראשם פני חמה. אמנם כיבוש הארץ היתה מצד מלכות על ידי יהושע פני לבנה. ומלכות אינה חפצה רק להכניע החצונים מפני שהם צורך העולם. ולכן מהם עזבו ישראל בכוונה עליונה להוכיחם. כי גם הם לא תוהו נבראו כדכתיב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. והנה הקליפה הרביעית שהיא המזיקים שנבראו בששי היא מעין הקליפה שנבראת ביום שני דהיינו גיהנם אמנם נתחזקה הרבה במה שקדם אליה מנין יום רביעי דהיינו המיעוט וחטא אדם ביום ששי. ופסיקת הזוהמת שהיתה בסיני היה תקון מה שמשך כו'. וחלק שני שהוא מיעוט הירח היה תלוי עד שיכנסו לארץ ושם תהיה הלבנה במלואה כמו שהיתה בזמן שלמה ולא היה ראוי להשאר אליהם אלא חלק יצה"ר שאינו זוהמא מהנחש. אבל הוא סוד הזונה שיש לה שכר לפעולתה. כי זוהמת הנחש אין לו שכר לפעולתו כלל אבל יצר הרע יכיל למהוי יצר טוב. והיינו חלק הניתן בו ברצון קונו והיה להם לישראל אחר שיעמדו זמן מה בארץ לזכות אל זמן התחיה שהוא זמן תקון יצר הרע מכל וכל. והטעם כי בקימת הצדיקים מעפרם שהגבירו חלק היצר טוב על יצר הרע בזה כבר נתקן ונעשה ימין אם כן שוב לא ישוב לכסלה. ובנס התחיה יוכללו כל הנסים והוא תכלית תקון החומרים והצורות ויש לדרוש בתחיה מהותה ואיכותה וכמותה וסגולתה וזמנה ומקומה והדרוש רחב במקומו ובה יתחברו ארבע יסודות רוחניות של נשמה שהם צלם נפש רוח נשמה וזהו מארבע רוחות בוא הרוח וכמו שטל חרמון שהוא שפע יהו מלא באלפין שעולה ט"ל כן השמן של מעלה ירד על הר המשחה להעיר הנפש לתחיה ולזה נקרא הר המשחה והר הזתים מפני מרירות המיתה שקבלו הגופים. וחלק הנתוסף בעון הנחש והמיעוט כבר נתקן עם המיתה והגאולה. אם כן שוב אינן חוזרים לעפרם. וכבר ידעת כי המיתה היא מתיחת הדין לא לבד על הנפטר גם על המשפחה ועל הפגם העשוי במשפחה לזה תקנו שיקרעו קרוביו ומיודעיו עליו וכפי גודל הפגם כן תהיה הקריעה ולכן באביו ואמו קורע כל בגדיו עד שיגלה לבו ובשאר מתים קורע העליון לבד. וכן הרבה חלוקים באבילות בין אביו ואמו לשאר מתים והכל נתן לידרש כפי דרך זה:
4
ה׳טל אורות עליונים שהכין יוצר בראשית לבני התחיה היה מזומן להחיות הדורות שקדמו לדור שיצאו ממצרים שכבר מתו מאז כאבות העולם ושאר מתים ח"ל וא"י. אמנם דור דעה היה ראוי להיות חירות ממ"ה וחירות משעבוד וזה על ידי קיום המצות בארץ זמן מה ידוע ליוצר אמנם לא נמשכה כוונה זו על הדרך הנזכר יען כי קלקלו בעגל בעון חטא אדה"ר ממש שמשך עליו כו' אף הם משכו עליהם כו' ונשאר העולם שומם כשהיה. ועכ"ז היה אפשר להם התקון השני. על ידי הכניסה לארץ. וגם לזה לא זכו וקלקלו לעצמם כדפירשו בההוא עובדא דינוקא בפ' ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה. ובזה נדע כי בגאולה יתוקן מה שנתוסף מצד מיעוט הירח. ויהיה אור הלבנה כאור החמה וישארו האנשים קרובים לעבודת קונם. ועוד נהיה פנויים לענייני העולם הגשמי לרוב העידון והזהב הכסף והמזון עד שיתבטל חלק גדול מהחמדה והצורך אל הדברים הגשמיים. והמיתה היא תקון אל מה שמשך כו' ומכ"ש כי יתוקן חלק שנתן הבורא בהם במה שהם צדיקים והגבירו הימין על שמאל ויצה"ר נעשה טוב. אמנם החיים שלא מתו אם יהיה צורך המיתה להם לפחות שעה אחת לתקון חלק מה שמשכו בערלה זה מקום ספק. ואחר התחיה עדיין ישארו מבעלי חיים הדברים הטמאים מפני שהם חלק צד הרע הנכנע אל הטוב ולכן אז יכנעו אל הימניית כאומרו לא ירעו ולא ישחיתו וגר זאב עם כבש וכן יהיו אז כל אותם העתידים לחוג את חג הסכות בסוד שבעים פרי החג ואולם אחר זמן התחיה הוא דבר לא נודע מה יהיה אפילו לצדיקים בג"ע כדפי' בזהר רות. וארבע בחינות יצה"ר שהזכרנו הם נזכרים ונרמזים במזמור קי"ח מלבד מה שדרשנו בו במאמר ג' פרק כ' אחר שהזכיר ד' פעמים כל"ח לעורר כח החסדים גדולים מאריך שהוא כתר האצילות ואח"כ השפיע מהחכמה שהיא אימא שבה שם י"ה בפ' מן המצר קראתי יה. ואח"כ המשיך מאימא דלא דחילת מנץ הטורף והיא שוברת כח החצונים וזה בפסוק ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. שרומז לאדם בליעל מרכבת ס"מ ולילית. ומשם השפיע ויחד כל ו' קצוות של ז"א בפסוק ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ובפסוק טוב לחסות בה' יחד כל האצילות עם נוקביה דזעיר ובפסוק מלאחריו הזכיר דרגין דכורסייא שהם עלמות שיר והיכלות שבע דיצירה ואמר כי אין לבטוח בהם הנקרא נדיבים להיות בה' מבטחנו ואליו ולא למדותיו וכ"ש לנבראיו ומלאכיו. בהגיעו לעולם העשייה ששם סביבו רשעים יתהלכון נגד ארבע בחינות יצה"ר שהזכרנו שהם ארבע מסכים שהזכיר יחזקאל רוח סערה. ענן גדול. ואש מתלקחת. ונגה. אמר נגד הג' ראשונות ממטה למעלה ג' פעמים בשם ה' כי אמילם. כי מלכותו בכל משלה לאכנעא לון כנזכר למעלה במאמר ג' פרק הנ"ל. ברם נוגה אינה קליפה טמאה אלא שאין השפע מתגלה בה כדי שלא יהנו ממנו החצונים השוכנים אצלה. ושמות ארבע קליפות אלו הם נחש שרף ועקרב וצמאון כנזכר. וזוהי קליפת נגה הצמאה לקדושה הנמנעת ממנה מחמת שכנותה אצל שלש האחרים הטמאים וזהו אוי לרשע ואוי לשכנו ובהדי הוצא לקי כרבא. לכן בקליפה הרביעית הזאת לא נאמר בה כי אמילם כראשונים רק וה' עזרני. ומצינו בגמ' שלשה מיני חמורים. בשבת פרק ט"ו חמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר בפרק הכל שוחטין ובתענית פ"ג חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת. ואולי כוונת החסידים אלו היה לעשות מצע תחתיהם ולכבוש ג' קליפות קשות שאינם נכללים בקדושה. והצליחו במעשיהם כי חזרו להיות עושים רצונם על דרך שאמרו בסנהדרין פ"ז על נחש. חבל על שמש גדול שאבד מן העולם כו' וחמורו של אברהם אבינו ע"ה ושל ר"מ ושל משיח צדקנו אולי יהיו מקובלים לשלש מדרגות הקרובים אל הקדושה זה יותר מזה שהם בקליפת נגה. ובשבת פ' ר' עקיבא ובילמדנו פ' יתרו דרשו שם הרבה דברים משולשים שנוכל לדרוש הרבה מהם כדרך זה:
5
ו׳כוונת האדם בכל מעשה תוקפו בעוה"ז תהיה להחליש כח הדין ולהגביר ימין ה' שתהיה רוממה ותעשה חיל ולעולם ישריש נפשו ונפשות החיים ההולכים אחר עצתו במקום עליון דלא שלטת תמן מותא שהוא עלמא דדכורא סוד ז"א בסוד שימני כחותם שהוא המציאות אשר למלכות עם ת"ת ממש. כי יש כח וספוק ביד צדיק אחד לזכות הרבה אחרים עמו כפי מחצב נשמתו על דרך שנאמר באברהם וארבה אותך במאד מאד. שאמרו כי יפה כחה של נשמת אברהם לאסוף כל השירים והשבחים הנאמרים מפי כל הנמצאים ולכלול כלם בעולם העשייה והיינו וארבה אותך כעין מה רבו מעשיך ה'. במאד רומז לעולם היצירה בסוד מטטרו"ן הכולל שיר המלאכים. מאד אדם דבריאה הכולל שיר עולמות כנודע. כי היה אברהם בסוד הנפש כולל כל עולם העשייה. וזהו וארבה אותך ובסוד הרוח היה כולל עולם היצירה וזהו במאד. ובסוד הנשמה אדם דבריאה וזהו מאד. ולהגיע למעלות אלו הוצרך ליבחן בעשרה נסיונות ועמד בכולן להודיע כמה חבתו וכחו של אברהם אבינו. בדוגמא זו כל צדיק מיוצאי חלציו יכול להשלים עצמו לכל אחד מארבע פני המרכבה הכוללים כל מיני אורה והם ארבעה ראשים המאירים לארץ ולדרים בכח ארבע אותיות שמו הגדול המבורך. ובזה הקדושה שאננה ושקטה במעשי ידיהם של צדיקים המוסיפים כח בגבורה של מעלה. על כן ראוי לאדם לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה או למשמש פירוש לעת שבא דבר לידו יחשוב הפסד מצוה וכו' כדפרש"י בגמ' דערובין פ"ק. ויבקש רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו כדאמרי' במסכתא סנהדרין פ"ז ופרש"י שמלאכי השרת יסייעוהו לבקש רחמים ולא יהיו לו צרים מלמעלה ויעשה שלום במרומיו. ולפי מה שבארנו במאמר ראשון על מזלו של אדם שיש לו ברקיע וכדפירש"י בתענית ובמ"ק כי מרוז היה מזלו של סיסרא ולמען לא ינגד למלחמת שמים נגד סיסרא לכן שמתיה ברק בד' מאה שיפורי. יצא לנו מזה כמה גדול כח מזלו של אדם ברקיע וכ"ש מזלן של צדיקים. גם לזה יכוין בתפלתו שיאמץ כח מלמעלה. ובמה יזכה האדם ארחו לקשט ד' פני המרכבה. הנה בצד צפון ממרכבת הרוכב בשמי שמי קדם שם פני שור. ובהיות הצדיקים כובשים יצרם בכל ד' כחותיו אלו הנזכרים והם גבורים לעמוד בפרץ נגדו בזה מתקנים צד הצפון וכובשים דיני הגבורה. קשוט מן המערב ששם פני נשר תלוי באותם השומרים משמרת המערב שלא תחשך אורה ולא תעריב וזה על ידי עסקם בדין אמת ומעמידים שורת הדין על מכונו ונעשים שותף להקב"ה במעשה בראשית ושונאים ממון שאינו שלהם. וכן לתקון זה הפן אותם המסתפקים בעניים וסובלים יסורים ועונשים גופן מזבח כפרה כי ה' צדיק יבחן ויסורים של אהבה כשיש דין למעלה המונע היחוד מושפע הדין ההוא לצדיק ואז היא מתייחדת ואומרת הרי הצדיק הזה פלוני בני סובל יסורין דין העולם ועומד בצדקו וכל העולם לא ניזון אלא בשביל חנינא בני. ואמרו בגמ' דקדושין ס"פ קמא כי הצדיקים ביסורים הבאים עליהם נמשלים לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו פירוש קצת ממנו נוטה למקום טומאה וכו' ומסיים כך הקב"ה מביא יסורים על הצדיקים בעוה"ז בשביל שיירשו עה"ב שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. ואהרן הכהן שידע שמיתת בניו היה כמו עקידת יצחק שממש בידו עקד אברהם איש החסד ויקח המאכלת לשחוט ולמצות כח הדין מבנו יצחק בסוד המים הרו וילדו אפלה. אף כאן נדב ואביהוא מתו לעקור הדין וזהו ואל זועם בכל יום. וכ"ש אז שירידת השכינה בתחתונים היתה הפך מדת הדין כדפי' בזוהר סוף פ' פקודי. והוצרך ליתן מקום אל הדין להשפיעו שיטפל בו כענין איוב שפירשו בזוהר פרשת אמור. לכן וידום אהרן כאדם שמודה על העשוי כי הכל במשפט ישר מלבד כי ידע שעקר קדושת המשכן היה בקרבן נפש אדם דכתיב אדם כי יקריב מכם. הה"ד הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש. ועתה אהרן איש החסד קדשו בבניו. וזה וימותו לפני ה'. ולא היו ראויים לאותו מעשה רק חטאם היה כדי לגלגל עליהם הדין כענין יסורי רבי שבאו על ידי מעשה וכבר נודע כי היו לכפרת הדור על כן כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. כי הבכיה מצד הדין לתקנו לעורר המים מצד החסד נגדו לכן הם יבכו הדין אשר שרף ה' והשפיע אל מקום יניקתם כדי שיתעוררו הרחמים עליהם כדוגמא זו יצתה בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי העוה"ב כדאיתא בכתובות פ' י"ב ושם פירש"י מזומן פירוש בלא דין ובלא יסורים וכן פירשו בכל מקום וזו היתה כוונתו לזכות את הרבים בהספדו וצוויו בשעת מיתתו אל תספדוני בעיירות:
6
ז׳לצד דרום מן המרכבה שם פן אריה הם אותם השומרים משמרת הדרום בגמול חסדים תמיד שכל צד גמילות חסדים תלוי בחסד כאשר פירשנו למעלה במאמרות הקודמים בגמילות חסדים הנעשה עם המתים. ואמרו בגמרא סוטה פרק ד' גדול גמ"ח יותר מן הצדקה ובגמרא ע"ג פרק קמא כל זמן שישראל עוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם. ובאבלות שעושים על הנפטר מעוררים מעשיו הטובים שעשה בעולם. ובזה מגבירים מדת החסד ונודע כי בשעת פטירתו כל מעשיו נפרטים לפניו והוא כותב וחותם עליהם כדאמרי' בגמרא תענית פ"ק. ובהספד מעוררים מעשיו להתראות לפני המלך ה' צבאות ועל החכם קורעין וחולצין ומברין כפי מה שמצאתי כתוב לחכם אחד שלהיות שהוא היה מקיים שאר כסות ועונה היה עוסק בתורה ובעל מדות ומתפלל לעתות על הגזרות לכן קורעים על מדותיו המשולות לבגדיו הן קודמות אצל ההמון. חולצין על שנפטר מי שהיה חולץ מנעליו בהתפללו על צרות צבור. עוד היה מרחיק מעליו ככל האפשר לו לבוש עור הנחש להתלבש בכתנות אור. ומברין על שמת מי שהיה לומד תורה שהיא שאר לנפש. ומטוביה אוטיב לעמיה. ולהיות החכם הנאתו קרובה לכל העולם כנזכר לפיכך הכל חייבים בהספדו לכבדו. ובזה עושין כבוד לתורה וכבוד לנפש וכבוד לגופו וכמו שלחי שואלין בשלומו כדי לחזק ולהוסיף שלימות הנשאל וה"ה למי שמשיבין לו. כך ע"י ההספד שהם דברים של מיתה ילכו להם מלאכי חבלה כי נתקררה דעתם ונעשה רצונם בזה. ואמרו בפרשת שלח לך דף קע"ב דמלאך המות נייחא שלו בהספדא דנשין איהו רקיד ואזניה להספדא. וכתב רבינו בחיי בפ' ויחי כי יש תשעה מינין של הספד כתובים בתורה בנביאים ובכתובים וכן עלו תשע כתות עם יוסף באבלו של אביו כדי להספיד עליו ט' מיני הספד. וממה שכתבנו למעלה בפראים שמתקבצים תשעה ותשעה יובן דעת וטעם לט' מיני הספד. וגם ראיתי קצת שמדקדקים בליל בעור חמץ לחזור אחר תשעה פרוסות של חמץ הגם שהוותיקין אומרים שטוב שיהיו י"א בסוד עשתי עשרה יריעות ע"ד כל המוסיף גורע. עוד על ידי ההספד מקילין צער המת ודוחקו כמ"ש בהקפות שהם למנוע מעליהם כחות המזיקים הקשים והאבלות הוא על צער וטרדת המת לפי ששורה רוח הטומאה על הגוף בסלוק הנשמה זולתי על הפרושים שנשמתם תלויה באוצר גם שלא נתעכל עדיין הבשר. עוד טעם האבלות הוא להיות פרידה זאת ע"י מלאך המות כי אם היתה המיתה בפירוד הנפש מהגוף ובשוב כל חלק למקומו לא היה ראוי כי אם לשחוק אך דוה לבנו על שליטת המשחית בצדיקים כמו שאמרו בעשרה הרוגי מלכות ולכן היו צועקים להחליש כח החצונים בצעקתם ובקולם קול עוז היו ממתיקים כחות הדינים הקדושים משקיעים בנוקבא דתהומא רבא דינים החיצונים עד כי נהפך עליהם מדת הדין רחמים ומיתתן היתה קיום העולם כמו שיסד הפייטן בפיוט אלה אזכרה וגו' שבסדר ט' באב לספרדים ותקפו של אבלות ג"כ הוא על צער שירגיש המת במיתתו ואחר המיתה ג"כ בשבעה עידנין דיחלפון עלוי. וגז"ל פירוש שלשה לבכי שבעה להספד שלשים לגיהוץ הוא לפי שהמת נאנס ונגזל ממלאך המות בעון הגזל שגזל אדם הראשון מה שאינו שלו. שהיה עור הנחש. ועתה הכסיל אוכל את בשרו ועורו. ומדידיה נטיל. ושלש חילוקים אלו נגד נפש רוח נשמה שכלם לוקות במיתה וג' לשונות כתיבי בצדיקים גויעה אסיפה ומיתה ולחזוק כל א' מהם מתראים בשעת פטירתן של צדיקים שלש כתות של מלאכי שלום. וברכות המלוים אותו נשאר לו שמירה מעולה גם אחר שנקבר. שהמצוה ההיא להנאתו ולהגן עליו ולויית המת וכל צרכיו הוא חסד ואמת כי בהם תתחזק נפשו בצרור החיים ואפי' בלוויית החיים אמרו בסוטה פרק ט' כל שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים וזהו דבר ששוה בחיים ובמתים ועוד אמרו שם כופין ללויה ששכר לויה אין לו שעור גם שיש שעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה. ברבו מובהק ג' פרסאות. ולהיות שאחר מיתת המת זכותו יותר גדול לפי שכבר פרע מקצת חובו לכן מותר להרבות בהספדו קצת על מעשיו הטובים. ברם לא יוסיף הרבה כמ"ש בברכות פ"ב כשם שנפרעין מן המתים נפרעים מן הספדנין ומן העונים אחריהם. ופרש"י אם ירבו או ימעטו משבחיו ואמרו בשבת פי"ג ובמ"ק פ"ב שבניו של אדם מתים על שלא בכה והתאבל על אדם כשר. ונראה במדרש אבכיר שההספד הוא תקון למת כמ"ש כי אמרו על מתושלח שהיו שונה תשע מאות סדרי משנה כיון שמת שמעו קול רעש ברקיע שהיו עושין לו הספד והיו יורדין דמעות מעיני החיות על מקום פטירתו כיון שראו כך עשו לו הספד מלמטה. ועקר החנטה הנאמר במתים הוא השם טוב העומד לנצח ולא ירקב הפך שם רשעים. והקבר הוא כלפי עומק רום. והוא בקר לצדיקים בקר אערך לך ואצפה שכן מדתו של הקב"ה בתחלה צדיק במשפט אמת ולאו וותרן הוא וזה לתועלת הנשמה. ולבסוף חסיד כי נכנס לפנים מן השורה כדדרש רב הונא פ"ק דר"ה ועד דו פתח ועד דו סגיר רחמוהי קרובין ושדי לא מצאנוהו שגיא כח בשעת הדין כדא"ר פפא בפ"ק דע"ג ברם קבר הרשעים הוא בעומק תחת והוא רקב וקבר רשעים נקרא קבר התהום. וקברם של צדיקים נעלם למעלה ולכן מסיימין מקום הקבר ומציינין אותו כי קבר הגוף למטה מציין עם קבר הנפש למעלה. וע"כ קראו במשנת שקלים ציון הקבר נפש דאמרו בונין לו נפש על קברו. והקבורה היא טמונה מכחות הטומאה כי טמון בארץ חבלו אז ומלכודתו עלי נתיב. ואז מתחיל האבלות לפי שנכנס ברשות דומה. ויש קצת סמך למנהג שנשאר בידנו לכוף מטתו של נפטר אפי' בזמן הזה שמחשש שמא יאמרו שהוא חרש נמנעו מכפיית כל מטות שבבית מ"מ כופין אותה שמת עליה משום הא דאמרי' בכתובות פ"ה דא"ר ינאי על חתניה כפו מטתו שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו והשתא דיו לאבל שיעמוד באבלו בכפיית מטת המת לבד. וכוונת אלו מלבד הנדרש למעלה הם בכלל ג"ח המקשטים פן ג' מהמרכבה שהוא פני אריה ובזה מרכבה מרקדה. וחסד אל יגבר עלינו כל היום:
7
ח׳קישוט הפן רביעי מכסא כבוד של יוצרנו ב"ה שהוא פני אדם הכולל כל הפנים זה יתוקן ויקושט ע"י עוסקי תורה וכל השומר תורתו נשמתו משתמרת כדאמרי' במנחות פ' י"א ובפרט בתורה שבכתב כי היא בנויה על שמות הקב"ה ומדותיו סוד האצילות שהוא האלהות ובשכרה דרשו במס' מנחות פ' י"א בפ' ונחת שלחנך מלא דשן יע"ש ובפ' חלק אמרו שהמשחיר פניו על ד"ת בעה"ז לעה"ב הקב"ה מבהיק זיוו. ובברכות פ"ב אמרי' כי אהלים של תורה מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות והיא שם ה' ממש המטהר את ישראל וכתב בעל ספר עבודת הקדש בחלק היחוד פרק נ"א כי התורה התחילה בבי"ת וסיימה בלמ"ד נגד החכמה העליונה הכוללת ל"ב נתיבות שבה היה כל הוה וזו היא התורה שקדמה לעולם וממנה נאצלת מדת ת"ת סוד תורה שבכתב ותרי"ג מצות נאצלו מחכמה שקבלה מכתר בסוד תר"ך מיני מאורות שבאויר הקדמון וכן אותיות עשרת הדברות הם תרי"ג מלבד אשר לרעך הרומזים לז' מצות דרבנן שעם ז' תיבות אלו הרומזים ג"כ לכללות הז' ספירות הם תר"ך. וכן נתנה בז' קולות ולכן שבעים פנים לתורה וכן תתבאר בשבעים פנים אלו באותיות ונקודות וטעמים מלבד התמורות בכ"ב אלפא ביתות ושערים פנים ואחור וחלוקי הנקודות שבכל תיבה ותיבה ומה שאמרו בברכות פ"ק זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות רומז אל מקום מחצבה נהר היוצא מעדן ה"א ראשונה ולזה כוללת חמשים שערי בינה ויודעיה דורשים אותה במ"ט פנים טהור וכו' כי שער החמשים לא הושג אפי' למרע"ה כדאמרי' במס' שבת. ולזה נתנה בה' חומשים. א"כ התורה היא כלל האדם העליון ולזה כוללת רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כמנין אבריו וגידיו של אדם תחתון ועליון ולפי שהתורה צורת האדם היתה ראויה לאדם ובה האדם אדם ולבסוף ידבק בה האדם ואמרו בר"מ פ' פנחס דף רכ"ב ע"ב כי תרי"ג מלאכים סלקין לה לנשמתא בדיוקנין כולהו ופניהם וכנפיהם פרודות לקיים ואשא אתכם על כנפי נשרים. וכ"ב אותיות שנבנית בהם הם כבוד ה' וכבוד אלהים. ולתקון וביסום והמתקת והכנעת ד' מיני יצה"ר שאמרנו באו בה ד' מדרגות ובד' מיני אמירות נאמרו כללותיה ופרטיה. המדרגה העליונה שבכלן היא מדרגת אדון הנביאים ולא איכא מידי בנביאי וכתובי דלא רמיזא בדאורייתא כדתמה ר' יוחנן בגמרא עד שתרצה לו בריה דר"ל. השניה נבואת שאר נביאים. השלישית למטה מאלה מדרגת רוח הקדש. וכבר נתבארו במקומן מוצא כל אחד מהם. אמנם רוח הקדש הוא במלכות בית דוד שהרוח בא אליה מהקדש סוד חכמת אלהים וממנה נאצל על אנשיה הדברים ברוח הקדש ודוד הוא הראש כי מלא אחרי ה' ועשה שם ועליה אמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. ואחריו שלמה חכם כי הוא מלט את העיר עיר ה' צבאות אלהינו בחכמתו ולמטה מהם שאר המדברים ברוח הקדש שכן הכלה הכלולה מהכל הרבה בחינות יש בה. ואין לנו עסק עתה בבת קול שנשתמשו בה החכמים הגדולים אחר סלוק רוח הקדש מישראל כדאיתא בשלהי דסוטה. וגורי האר"י דרשו שתורה שהיא נבואת מרע"ה היא בזעיר ונבואת שאר הנביאים היא בנ"ה המתלבשים בהיכלות ולכן אין שום נביא רשאי לשנות מן התורה אפי' אות אחת כי לא השיגו בתלמוד תורה כי אם משה בהיות זעיר פנים אל פנים עם מלכות. ושאר הנביאים מתנבאים מנצח הוד מעצמם כי אפי' שמואל שהיה מתנבא מנ"ה בהגלות המדות עליונות בהם ולזה היה משיג במדות העליונות תוך נ"ה ולכן הוא דוקא נקרא הרואה. ואולי זה יהיה טעם ששקלו הכתוב כמשה ואהרן כי היה משיג בנ"ה דוגמת השגות משה ואהרן למעלה. אך בת"ת כנזכר שהיא אספקלריא המאירה נגש משה לבדו אל ה'. ורוח הקדש הוא ביסוד. ובת קול היא במלכות כי קול הוא בבינה ומלכות היא בתאותו הקול. ופרש"י בגמ' דסוטה פ"ב בת קול נקרא בגמ' ססמגור והוא שם תולעת שמצוי בארז וגוררתו מבפנים ומקצתו קיים כך קצת מזיו שכינה היה נראה להם לא כולו ובתוס' פירשו שלא היו שומעין קול היוצא מן השמים אלא קול אחר היוצא ממנו ולכן נקרא בת קול. ומה שהיו משיגים הנביאים במדות היה בהתלבשם למטה לכן עתיק שהשיג דניאל הוא עתיק שבעשיה ויחזקאל השיג ביצירה ט' מראות וכשהגיע למדרגת הכתר שבה נפל על פניו ואליהו השיג בבריאה וזה שאמרו בזוהר אליהו למטה מהאי באר איהו שבאר הוא מלכות ואליהו למטה שהוא בריאה:
8
ט׳תורה מאתי תצא לכל אחוזת רעי ומרחמי כאשר קבלתי מפי מורי הגאון מפאנו זצ"ל אשר היה ראשון לכל דבר שבקדושה וכל ימיו שמש חכמים בעמידה ובישיבה ונהירן ליה שבילי דנהרדיעה והיה מרגלא בפומיה. וכמו כן בפי המקובל כמהר"ר ישראל סרוק זצ"ל כי במה יתרצה עבד ב"ו אל אדוניו מלכו של עולם בתחנותיו ובתפלותיו אם לא בפתוח פה ולהניד שפה בספורי אמירי קדוש ישראל בפסוקים המשולשים בתורה נביאים וכתובים כי בהם ימלא כבוד ה' את כל הארץ ויחד יסולו אמרותיהם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ובהם נכרתים הזלזלים במזמרות ובהם חפץ הבוחר בשירי זמרה. כי בכחם הנאדרי הם זמיר עריצים ואז תפלתו תהיה כעתר להפוך מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות לרחמנות כדאמרי' ביבמות פ"ו. כי למה לנו להרבות דברים משולבים מדעתנו יתמי דיתמי כמוני היום דלאו כר' לוי אנא דאמר במדרש שיר השירים דידע למחרז וידע למקדש. ברם מכיר אני את מקומי שהנני כקטן שיש לו מעשה ואין לו מחשבה. ולהיות כי האלהים בשמים ואנו על הארץ על כן יהיו דברים המוחרזים מדעתנו מועטים לפניו כי גם בלא דעת נפש לא טוב כדאמרי' בפ' אין עומדין א"ר יהושע בשם ר"מ לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך וגו'. והפילוסוף כתב כי השיר מענג הטבע ונמצא להמשיך לבות השומעים והקדמונים הגידו על אורפי"או שהיה כל כך שלם ובקי בנגונו ושירו שהיו כל מיני בני אדם גדולים וקטנים בוערים וחכמים סרים אל משמעתו. והחכם אברבניל"ו כתב בפ' בשלח שמוצא השירים שקולים הנעשים במדה במשקל לא מצאנו מהם דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמ' כי היה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שלמדו ממלאכת הישמעאלים ויעשו גם המה בחכמה וליה לא ס"ל מה שכ' הרא"ש בפיוטי הקליר כדלקמן. וגם החכם אבן עזרא לא כן ידמה כי הפליא לדבר נגד איזה פיוטים המיוחסים לקלירי בפסוק אל תבהל על פיך. פוק חזי דבריו משם. ברם אמינא ומחוינא כי דברי הראשונים בחרוזים שנתפשטו בדור ישראל אפי' אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמוע דבריהם כי נעמו. הלא החכם אבן עזרא עצמו שהפליא לדבר נגד הפייטנים שבח הבקשות מהגאון רב סעדיה דאמר שלא חבר מחבר כמוהם. והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון. באין חידוש ומשלים ולא דרוש. והפיוטים ששערום הראשונים וקיימום וקבלום עליהם היהודים אין לזוז מהם ואין לשנות מנהג המקום כדפסק בעל ההגהות סי' תרי"ט שכתב וז"ל אל ישנה אדם ממנהג העיר אפי' בנגונים או בפיוטים שאומרים שם. והם דברי מהרי"ל ואתרע ביה מלתא והצדיק עליו הדין משום ששונה מנהג המקום לומר סליחה בלתי נהוגה וכתוב בלקוטים שהם בסוף ספר עשרה שליטים על זה לכן ידקדק אדם שלא להחליף שום תנא או אמורא או שום פיוט ושיר ושבח וכו' ואולי אמרו בזה כי נקרא משיג גבול עולים לרמוז לשכינה שיושבת על תהלות ישראל ומלאכים עליונים שעולים ויורדים שמה והם חברים מקשיבים לתפלות ישראל. ופוק חזי מאי עמא דבר. ואמרו בגמ' דסוטה פ"ב דר' זירא אמר לר' ירמיה לא תפיק נפשך לבר מהלכתא ופרש"י כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהם וכ"ש אם הקליר היה ר' אלעזר בן ערך כדברי הרשב"א ואמר שהוא ג"כ קרובי פי' הערוך דרשן. או ר' אלעזר בר' שמעון דאפי' רשב"י קראו נר ישראל ב' פעמים בערכין פ"ב כפי דברי הרא"ש סוף פרק אין עומדין. והביא ראיה מהפסיקתא דאמר כד דמך רבי אליעזר בר"ש קרא עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרובץ פייטן ודרשן והוא תקן קרובות וכן בתוס' פ' כל הבשר כתב ר"ת כי הוא רבי אלעזר הקליר בתוס' טוך. וכבר כתבנו דעת החכם אבן עזרא והאברבניל"ו ז"ל כי לא שמיעא להו הכי וכזה כתב המגיה לספר יוחסין וז"ל. אמר שמואל כבר כתבתי למעלה כי מצאתי בקרובה אחת של יום שביעי של פסח ראש תבותיה אני אלעזר ברבי יעקב הקליר מקרית ספר. וגם הרא"ש מדעת עצמו ס"ל שהיה זה שאמר בסוף פרק הנזכר וכן ר' אלעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובת ליום שני ובערוך פירוש קליר לשון עוגה וכו'. ויהי מה דברי הקדמונים היה להם משל ומקרא ומליצה ובעי למידע המחבר מאן דמחוי במחוג קמי מלכא רבא על הדרך שכתב ר"מ בפ' פנחס דף רנ"ד דאומן דמחתך מאני לבושין דמלכותא שלפי דרכנו הם ראשי פסוקים וסופי פסוקים שמשימים הפייטנים בפיוטיהם כדי לעשות שירים ערבים וזהו שאמרו ועביד מינהון חתיכן סגיאן. אינון דידעין אתרין דחסרין אלו חתיכות. או אלין דמשתארין אינון מתקנן לון לבושין ושוין אינון חתיכות דאיתוספן באתר דמעוטין וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו. דלאו כל מפרקי תכשיטין דכלה ידעין בחתיכות לאן אזלן. ושם כתוב בזהר דמאן דבעי למיצד צידא דציפרא קדישא בעי צפצופין לגבה כדקא יאות ומילי דשמיא לא מקניין בכל מילי. וכבר האריכו המפרשים והדרשנים בזה בכמה מקומות פוק חזי ספר דברי שלמה בפ' בשלח דף ק"ה ע"ב אחר שפירש כמה פסוקים בשלמות שצריך שיהיה למחברי השירים אמר אחר כך לכן כפי כל זה מתבאר שלא יצדק עניין השיר הנעשה לאל יתברך אלא לאיש שלם במדות ובדעות שיהיו דבריו פועלים ועושים רושם ותועלת בשומעם עוד אמר כי צריך שיהיה שלם המשורר באהבת הש"י ובאופן אחר לא יצדק שירו ונמצא במדרש כי ר' אלעזר הקליר כשרצה ליסד פיוטיו עלה לרקיע על ידי שם ושאל למיכאל היאך המלאכים משוררים והיאך שירתם מיוסדת ואמר ליה שהם באלפא ביתא וכו' עיין בלקוטים שהם בסוף ספר עשרה שליטים דף פ"ד. אם כן חרוזי האחרונים יופי להם ויופי להם אם יהיו מחרוזות פסוקים הקוראים זה לזה. הנה תקיפי קדמאי אלופנו המסובלים תקנו לנו להתחנן בימי אשמורות שבין ר"ה ליוה"כ עת שערי רצון להפתח בפסוקי אנ"ך מחוברים יחד כפי רוחב דעתם וכן הם רוב התחנות מקק"י ספרדים וזה כי סמא דכולא אית בפסוקים ומי כמוהם מורה איזה דרך ישכון אור וכמה מרגניתי דלית בהו טימי תותייהו. בהם יהא שמיה רבא בעלמא די ברא כרעותיה וינהירו נהוריה דהדין גברא כאבוקה ויגינו עליו מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים ויגיעוהו לפרשת דרכי אור כי יהל עליו ובזה יהיה ניצול מכל מין נגע ומחלה הדין דמשתעי בלשון חכמת הנבואה. וישור אל מלאך ויוכל כי התורה היא לבדה תרומם גבר ותוליכהו קוממיות כדאמרי' במדרש שיר השירים נאוו לחייך בתורים זה התורה צוארך בחרוזים אלו הנביאים תורי זהב אלו הכתובים. ואמרי' במדרש תהלים דף ט"ו הא למדת שצריך אדם לסמוך על דברי הראשונים ולסדר את דבריו על דברי תורה שכן מצינו בדוד שהתפלל בלשון משה רבו וכן הוא אומר מזקנים אתבונן:
9
י׳אל נא יחשדני שומע פתח אמרי בנהום עלי דברי כי ח"ו היום יצאתי להטיל מום בקדשים מרבים ונכבדים מבני עמנו אשר קול להם לשם שמים בשיר ערב אל נא ינקטו לי בדעתייהו כי אין משיבין את הארי שלא בפניו וכ"ש אחר מותו וצריך עיון גדול וחכמה רבה קודם שיוכל האדם לנגד שום חכם נוח נפש והביא בעל הלקוטים מעשה מרש"י ז"ל הבא לאחד בחלום וא"ל יפה כוונתי ויפה פירשתי והאמת כוונתי ומצדך יבצר שלא הבנת כראוי ועיין בספר החסידים סי' תקנ"ט שכר המפרש דברי חבירו ועונש הסותר דברו חנם כי קובל עליו במותו וכו'. וכבר אנו מותרים ועומדים בדברי הזהר שדבריו אמתיים ומוסכם בישראל שהדבר שלא יחלוק על הגמרא ואין מפורש שם ובו בא מפורש שמקבלים אותו והביא בעל ספר יוחסין בדף מ"ב הרבה דברים בזה וכן בתפלין של ח"ה כי לא נשאר גאון וכן הראב"ד והרמב"ן לא אסרו אותו חוץ מבעל ספר המצות והרא"ש כי סמכו על הירושלמי כאשר הביאו בספריהם. וכיון דבגמ' בבלית שלנו אינו מפורש אנו לוקחים סברת הזהר שאוסר וכתוב שם בפ' יתרו דף ס"ח ת"ח לא ינהיג בר נש קלנא באחרא ומלה דהדיוטא מלה איהו דהא במשה כתיב וישמע משה לקול חותנו וגם שחבורים אלו ספיר גזרתם ויש בהם הרבה מעיינות של תורה וחכמה ואגדה שעל האגדה בפרט אמרו במדרש שיר השירים על פסוק מעסיס רמוני אלו האגדות שטעמם כרמון נגד סברת ר' זעירא בירושלמי דמעשרות דהוה מקנתר לאילך דאגדתא וצווח להון ספרי קסמי. וכתב על זה בעל יפה מראה שהיה קוראם כן לפי דס"ל שאומרים דברי שקר בפתרון הכתובים שלא קבלום מהראשונים. ובירושלמי דשבת פ' כל כתבי אמר ר' יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא אסתכלית בספרא דאגדתא וכו' וכבר בא בהקדמת הספר כוונת חכמינו ז"ל באמרם במציעא ובירושלמי דשבת פרק כל כתבו העוסק במקרא מדה שאינה מדה ומשם יתברר ודאי כי בתפלה ובתחנה המקרא קודם למשנה וגמרא ואין לך מדה גדולה הימנה. וכ"ש שקודם לדברים המיוסדים מדעת האחרונים. ורבי יהושע בן לוי וכן רבי חייא בר אבא בירושלמי ס"ל כי אם הותר כתיבת משנה והגמרא לא הותר כתיבת ההגדה וטעמו פירש בעל יפה מראה בשבת דף ק"ז ומ"מ המנהג אינו כדבריו. וא"כ גם שפיוטי האחרונים כחם יפה ככל האפשר להם מ"מ מלה דהדיוט אינון לגבי תורה נביאים וכתובים. והגם דמינייהו ג"כ אתקלס עילאה ביוצאם מפי נפש זכה וברה. דברכת הדיוט אינה קלה בעיניו כד איהי דוקא ברעותא דלבא כמה שכתב במסכתא ערכין פ"ב איזוהי עבודה שהיא בטוב לב זו שירה. בלי ספק עלה יעלה על כלנה תחנות בפסוקי אנ"ך כדאמרי' במדרש שיר השירים דף י"ט ע"ב אמר ר' לוי הקורא מקרא בעגונו ובנגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך וקל וחומר זה כל אדם יכול לדונו מעצמו על כן את רעי עמי עיפה ועפר אתי בדומים לי. לי ולהם אשים דברתי ולפניהם ולפני העירוני רעיוני להציג קדמיהון בשולי מאמרי זה פסוקים אשר יחדו יהיו תמים ואיש באחיו ידובקו יתלכדו ולא יתפרדו בעבותות אהבה ויחוד אשר מימים ושנים סדרתים לפני בהכשר ובמחשבה. וגם כי הרואה אותם בסקירה ראשונה יאמר כי קבוצם אינה מלאכה ואולי גם לא חכמה מכל מקום ספיר גזרתם. ומעצמם אתם תלין סגולה להפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ולא יערכום שירים אחרים. והנה הם לפני למאורים להיות נכונים על שפתי ובעתותי בקר וערב בהם ארנין ואפגין בב"ה ובב"ה פעמים בקול ערב ופעמים בקול עצב כפי המורם מהם וכפי העת והזמן והמשתרג עלי מדי יום ביומו ואוכל מתוך אוכל בררתים וצרפתים אחד לאחד בהתפללי בהם לאל חיי יפיק לי בכחם ובזכותם (כי רב הוא מאד) שובע שמחות בנעימות אשר בימין עליון נצח ממרי נצחן קרבייא. ובהם מקריב אדם צורתו הנכבדת אל יוצרו ליחד למעלה בסוד קרבן לה' שהם הוי"ה ואדנ"י משולבים יחד. והיינו יחוד וקירוב רמ"ח כחות זכרים ברמ"ח נקבות וכבר ידענו שהנשמות נתונות בגוף וכדפרש"י ביבמות ונדה וע"ג גוף הוא פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים ושם רוחות ונשמות וסי' ועל כן יחוד כל העולמות הם ביד הצדיקים ולהיות מקומם למעלה ממלאכי השרת הם חשובים ברקיע. והחצונים חתים מיראתם כדאמרי' בפסחים פרק אלו דברים על ר"ח ובקדושין פ"ב על ר"מ ור' עקיבא ובחגיגה פ"ב על ר' יוחנן דאמר על אחר אי נקיטנא ליה בידי מאן מירמי ליה מנאי. וביחוד שעושה האדם בסוד צורתו כזה מקריב למעלה קרבן גם לבוש נשמתו כמו שעל ידי סמיכת הקרבן בכל כחו שהוא כחו ונשמתו מקריב ג"כ לבוש נשמתו על ידי קרבן הבהמה וכמו שאדם עליון מתלבש בסוד ארבעה פנים כן יש מציאות לאדם להאחז נשמתו בכח הקדושה אשר לבהמה כי בצורת אדם נכלל כל מין רוחניות משאר הנבראים כלם ומצא מין את מינו וניעור ועל ידי שחיטתו וזריקת דמו הרי ממש לבוש נשמתו נקרב. ולהיות כי הת"ח מרבים שלום בעולם. לכן אמרו במס' תענית פ"ג על כמה צדיקים שהיה בא להם שלום בבת קול ממתיבתא דרקיעא. ואם כח קרבן בהמה יפה כ"כ. כ"ש כי על ידי ההבל העולה מן הנשמה בפסוקי יחודים אלו אשר אורם כמוס בתוכם ומניעים אור עליון כמי שנוגן במנגן התחתון ומכוון כנגד העליון אשר הביא בעל העקדה בפרק הניגון. כי יתקדש ויקריב קרבן לה' גופו ונשמתו ויסולו לפניו המסלה וירימו מכשול מדרך נפשו ויקרא וה' יענהו:
10
י״אבינו נא זאת אלופי רעי שיתו נא לבכם אפי' לפשטי פסוקים אלו בהם תמצאו נהרי נחלי דבש וחמאה וכל צרכי עמו ישראל המרובין יביעו ידברו הן צרכי הגוייה הן צרכי הנשמה וכל איש ואיש ימצא בהן מבוקשו לפי העת והזמן וסבותיו ומאורעיו המתגלגלים עליו המה יקדמו פניו ויעתר אל אלוה בהם וירצהו וסגולתם העקרי הוא להחליש כח ארבע מיני יצר הרע שבארנו וכחות המשתרגים מהם כי רבו ואם יהיה לטוטפות בין עיניך מ"ש בפרקים הקודמים בדרוש זה ואז תבין בפסוקים אלו תבין ותדע כי זה יופי כחן. עוד יועילו יצילו ג"כ ממחשבות בלתי טהורות המתהוות מבהלת המקטרגים דעתו ומחשבתו של אדם ובפרט בעת התפלה והעבודה. וכל סדר מהם באו בתוכו ששים פסוקים כמספר אותיות של ברכת כהנים הממתקים ששים גבורים שהם מדת הגבורה עם כללותיה דאינון עיינין דמתלהטן ומנהון מארי דיבבה ומרי דיללה וכו'. שמהן מתפשטין כח שיתין פולסי דנורא ולהיות שבלילה ואפילו מחצות ואילך מלכות היא אש יוקדת מצד הגבורה ע"כ בעתותי לילה היו שומרי המקדש הלויים שהם מצד הדין בסוד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים דאינון מסטרא דגבורה סביב לה אמנם ביום היתה עבודת הכהנים שהם מסטרא דחסד. ויש שני מינין דינין הפנימיים מתמתקים והחיצונים מתבערים ויכוין המכוין להמתיק הקדושים ולבער החצונים. על כן נגד הדינים המתראים בשש שעות ראשונות מהיום ובפרט בשעת זעמו של הקב"ה יכוין לבסמם ולהכשירם בכח רוחניות ששים פסוקים אלו וכמו כן בחינת הדינים השולטים בשש שעות אחרונות בעתותי ערב כרמז בין הערבים המתפשטים לשש קצוות מצד מעלה ומטה ישים אל לבו בהגיגו בהם למתק כחם קדם סבא חסידא והם עשרה פסוקים לכל שעה משעות היום ויכוין לבערם למטה ממקומם ובזה חסד אל יעורה עלינו כל היום בכח ההבל העולה משברון הלב ורוח נכאה תיבש גרם. ה"ה כח קליפת החמור העולה בגרם המעלות ומשור מועד ליגח ולישוך ולרבוץ ולבעוט וליגוף ומדינא חצופא דכלבא המתהוה מתוכם. ועתה שבעונות אין יחוד במעשה הקרבן היחוד עולה מהבחינה המסולקת מן העולם התחתון שהוא כח הדבור עם המחשבה העליונה. על כן עסק פסוקי תורה ועבודה גורם תקון זה. פוק חזי כמה תקיף חילייהו דמלי דאורייתא קדישא. הנה כל פרשה וכל גמרא ועסק שאדם עוסק בענייני מצוה אחת יש לאותיות ההם מציאות רוחני המתדבק בענפי הספירה שהמצוה ההיא רומזת אליה ובהגות אדם בהם יתנועעו אלו האותיות ויפעלו התעוררות למעלה ויבטשו אורות תחתונים המתעלמים בצורות האותיות והנקודות ואורות היורדים מלמעלה בסוד אותיות ונקודות הרוחניות ויצא חתן לקראת כלה. וכ"ש אם יהיה בהם ג"כ נשמת הטעמים נגד מקום מוצאם. כי הארץ תענה את השמים והשמים יענו את הארץ ויפעלו התעוררות למעלה והוא המציאות שע"י קול ודבור שהם ת"ת ומלכות ומחשבה ורעותא דלבא שהם י"ה על ו"ה ועקימת שפתים משוה לקולות ההם מעשה ומציאות האותיות יעלו ויתמצו בכל המקומות דרך עלייתם מבחינה אל בחינה בדרך השתלשלות ממדרגה אל מדרגה עד שבמציאיות אלו שהם בעולם התחתון רוכבים הנשמות המתלבשות בעולם התחתון אחר פרידתם מהגוף כדפירשו בתקונים ובמציאותם שבג"ע מתלבשות שמה הרואות ובמציאותם שבג"ע עליון מתלבשות שם הנשמות ובמציאות עליון מתייחדות הספירות. ומעשה המצוה גורמים ענין זה ממש. ברם התורה עדיף ממעשה כי התורה היא ת"ת שבו תרי"ג ענפים שס"ה משמאל רמ"ח מימין והמצות תלויות בשם בן ד' כענבים באשכול וכן ממש בתורה שבעל פה שהיא מלכות בה תרי"ג מצות מפורשות והעוסק בהם יומם ולילה גורם בלי ספק יחוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה והתורה מגינה לעולם כדאמרי' בגמ' סוטה פ"ג ועדיף דבור בפסוקי תורה ממעשה המצות כי המקריב עולה במעשה לא הקריב חטאת כלל ואם הקריב שניהם לא מפני זה הקריב שלמים אבל עסק התורה כתיב בה וזאת התורה פי' תורה שבכתב ושבעל פה וכן אמרו בשבת פרק י"ח גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין ובהיות האדם עוסק באיזה חלק ממנה שירצה הוא עושה שם למעלה ומאיר בכולה וזהו זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וגו'. וזהו דכולהו תנויי דרב יהודה בנזיקין הוו וכולהו תנויי דההיא צורבא מרבנן בחגיגה הוה וכמוהם רבים. הנה כי ת"ת כנגד כלם וכן התפלה אמרי' בגמ' ברכות פ"ק גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שהרי משה שאין לנו גדול ממנו במעשה ולא נענה אלא בתפלה.
11
י״בהן האדם היה לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא על ידי נפיחת באפיו נשמת חיים ע"כ בקולו קול עז לעורר בכח כ"ב חפצי יוצר בראשית ה"ה כ"ב אותיות תורתנו הכ"ב מקורות עליונות דאינון י"ג תקוני דיקנא דאריך ותשעה תקוני דזעיר הנפתחים בחכמה ובינה ודעת וענפיהם. ואריך נכלל בז"א. נוקביה שהוא כלל כל האצילות ע"י פה קדוש שהוא השושבין המיחד וממתק ומבער הקוצים מן כרם חמד. וממתק רומחי הגבורה על דרך שאמרו בזהר פ' בשלח דף קנ"א ע"ב וסיהרא אתלבשת ברומחי גבורה בשיתין פולסי דנורא ועשרה דילה דנחתי מסטרא דאימא עילאה. ובדף ס"ה אמר דשיתין אינון דבסחרניה דשכינתא דכתיב ששים גבורים סביב לה. ואינון שתין אתנהירו בתריסר תחומין וכולהו נהירין ומטרוניתא כד אתאחדא במלכא לא אעדיאו מסחרנותא לעלמין. נמצא כי עיני כל למעשה התחתונים ישברו ורב גוברייהו בכח דבורם להכריע השמים ולזה אמרה תורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. כי ההכרעה תלויה בתחתונים שיש בידם להקל ולהחמיר לטמא ולטהר לאסור ולהתיר בכח צד הטוב והרע הנכללים מהם. ואם רוב הב"ד יטמאו ישליטו בדבר ההוא כח החצונים וטמא טמא יקרא לו בין למעלה בין למטה ואם יטהרו ישליטו בדבר ההוא מן השמים הקדושה ויהיה טהור ומושפע ממנו ואולי זה יהיה טעם מה שאמרו בגמרא דיבמות פ"ו ובמס' ע"ג פ"ק חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר כשטעה בשיקול הדעת. שמיד שהחכם הראשון אסר משיקול דעתו שאין לו לדיין אלא מה שעיני שכלו רואות בזה השליט על אותו דבר כח החצוני ואין כח בחברו להתירו כי כבר נדחה ומחוץ למחנה מושבו. ומה שאמרו בחגיגה פ"ק עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע דברי האוסרים ודברי המתירים וכו' כי כלם נתנו מרועה אחד ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. עיין דרוש זה בסוף מעירי שחר שלנו דכד פליגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו למה אמרי' בהו אלו ואלו דברי אלהים חיים וזה מתבאר בגמ' דתענית פ"ב ובסוטה פ"ג. ולהיות כח זה בתחתונים להקל ולהחמיר בזה נבין כוונת ר' יהושע באומרו נגד הבת קול לא בשמים היא ואין אנו משגיחין בבת קול ופי' נצחוני בני נצחוני בב"מ פ"ד שודאי כן הוא שהקב"ה רצון יראיו יעשה וצדיק מושל יראת אלהים ונוטה אל הבחינה שהצדיקים מטין אותו כי אפי' ירצה לישב על כסא דין ויהיו רוב הדברים נוטין לטומאה או לחיוב הצדיק מקימו מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכיוצא והכל טהור וזכאי. וכדאמרי' בזהר פ' ויחי כי יצתה בת קול ואמרה כורסייא דמריה אחידא בגדפוהי דר"ש וכו'. וראיה לזה ג"כ מה שאמרו בחגיגה פ' אין דורשין דשייליה רבה בר רב שילא לאליהו מאי קעביד קוב"ה א"ל קאמר הלכה משמא דכלהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי א"ל מפני שלמד מאלישע א"ל ר"מ רימון מצא וגו' אמר ליה השתא מאי קאמר וגו'. הנה כי דינו של אלישע היה תלוי ועומד עד כי תצא ההכרעה מפי התחתונים והסכימו להכרעת רבה כי ר"מ היה חבוש ולא היה יכול להתיר עצמו בטענתו עד כי יהפך בזכותו אחד מחבריו או מתלמידיו וכן דייק רש"י שאמר עכשיו שמע לקולך שאומר שמועה מפיו. ותוס' העמיקו יותר באומרם כי בתחלה היה המקום בכעס על ר"מ ואח"כ נתפייס בזכות שלמד רבה עליו הנה שהכרעות התורה וגם הרבה מדיני הנשמות תלוי בתחתונים וע"כ גזרו קדמונים מלהוציא שם רע על המתים פן ח"ו יגבירו בקטרוגם עליו הדינים. וזהו גדול כחן של צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמים ועל דרך זה יהיה ההטייה העליונה תלויה למטה כי התורה אגודת עליונים עם התחתונים. ובהיות נבואה בישראל ע"י השתלשלות הדבור שהיה בנביא. נמצא שכמעט כל ישראל היו נביאים. ומה יעשה התורה בכללה שכלה שמותיו של הקב"ה כי לנו יש לדעת שנבואת הנביאים היה פעמים באותיות גדולות או בקטנות ובאותיות לפופות ופעמים כתיב ולא קרי קרי ולא כתיב וח"ו לא אירע זה מחמת בלבול או טרחה כאשר כתבו קצת. כי תורת ה' תמימה מכל צדדיה. ולא לחנם נדו גדולי האחרונים והורידו מהתיבה אותו שלא רצה לקרות הקרי כתיב כפי המסורת כאשר הביא מהרר"י קאר"ו בסוף סי' קמ"א שכתב שכל תיבה שהיא קרי כתיב הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרא בענין אחר. הנה כי הכל היה מלמעלה שהיה הדבור בפי הנביא מתהוה בשכלו ובפיו ומתחוקק כאלו רואה וצופה הדברים המתהוים ומצטיירים כדכתיב וכל העם רואים את הקולות ופי' רואים את הנשמע. דוגמא זו כתב בעל יפה מראה על מעשה דשמעון הצדיק דאמרו בגמרין ובירו' אמר להון מן אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה הוה. וכתב י"ל שאור השכינה הנראה לעין על דרך ומראה כבוד ה' הוא שנגלה לפניו כזקן ועד"ז בר' ישמעאל כ"ג שמראה כבוד ה' הנראה נתגלה לפניו יושב על כסא רם ונשא. והנביא בנבואתו היה שומע הקול ונכתב לפניו בטעמו ונקודותיו ואותיותיו מנוקדות למעלה ובטעמיהן או פעמים אותיות לפופות מזויינות בתגיהן וכיוצא וגם בעת שהנביא אומר הנבואה לישראל היתה הנבואה יוצאת מפיו להם באימה וביראה כאלו היתה השכינה עמו ממש. והיינו ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו וזה צורך גבוה וצורך ישראל כדי שיהיה מצוי הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים על ידי הנביא כאלו היו כלם נביאים. אמת מה נהדר כח הדבור הקדוש באדם:
12
י״געוד יבין וידע האדם כי יש עתות ראוים לתורה ולתפלה ולייחודים ולמעשים טובים יותר מוכנים מעת אחר. ולכן אל יתרשל אדם עצמו בבא מצוה לידו ויהיה רץ כצבי לעשות רצון קונו כי פעמים יפגע אדם בעניינים רוחניים מחמת מצוה שעשה או לסבה אחרת או להיות אז עת רצון יתגלה לפני מקור נשמתו למעלה וכמו כן יופיע למטה לפניו עת וזמן הראוי לאיזה יחוד עליון ויבא פעם אחת בידו אם יעשהו אז מוטב ואם לא ברוח יברח ממנו ולא ישוב אליו עד כמה דורות ולזה הבדיל משה שלש ערים ורמזו לזה באמרם עשה עד שאתה מוצא ומצוי בידך וזה סוד כי יקרא קן צפור לפניך וגו' וזה כלל גדול והודעה רבה להיות כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעולת המצות והיחודים ויהיה רץ למצוה קלה כבחמורה ויפיק רצון מה'. עיני האדם לנוכח יביטו ועפעפיו יישירו נגדו ומפחד החצוני יעשה לו כנפים כנשרים וממנו ברוח יברח וזהו גדר הירא חטא וידע ויבין כי כפי המדרגה שהאדם רוצה להתקדש עצמו בה ודרך ההוא ח"ו שטן יעמוד על שמאלו שכל דבר מתגבר נגד הפכו כמו שראינו בחדה"ר ובנח וישראל אחר שקבלו התורה שפסקה מהם זוהמא וכן כשהיו מוכנים ליכנס לארץ לשבור הקליפה כאשר דרשנו למעלה כי ס"מ זה דרכו כסל לו להשים כחותיו נגד כחות הקדושה גם את זה לעומת זה. וזהו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ואמרו בר"מ בפ' נשא דף קנ"ד בזמנא דאית לב"נ נשמה שפירא וכל עובדין טבין יצר הרע אית ליה קנאה ולזמנין שליט עלה בחובין ומסאב לה ואתקריאת נבלה. שכפי שהוא נכנס אל הקדושה כן הנגדי עומד על שמאלו לנכח הימין על כן אמרו בגמרין שלשה צריכין חזוק. תורה. ומעשים טובים. ודרך ארץ. ואם יזכה להתחזק יטול חלקו וחלק חברו שבגן עדן כדאמרי' בחגיגה פרק ב' וכן הכתוב אומר לכן בארצם משנה יירשו וברשעים הנענים ליצרם כתיב בהם ומשנה שברון שברם וכמה פעמים זחלתי ואירא לנפשי פן יסית אותי לבקש טצדקי למפטר נפשי מההרגל יחודי פסוקים אלו להיותם ממתקים הדינים ומנגדים לכוונתו החפץ תמיד להגדיל המדורה ואש וגפרית מנת כוסו. ע"כ בכל דבר קדושה יאחז צדיק דרכו ובצדקתו יחזיק ולא ירפה והכוונה בכלל תהיה בהם להמשיך השפע מבעל הרצון המעולה על כל ברכה ותהלה ויכוין כי בתקון מספר ס' שהזכרנו בפ"ט עצמו עם שרשי נשמות ישראל העולם ממספר פרטי למספר גדול עד ס' רבוא וכל ישראל חברים הם במחצב נשמותיהם כדכתיב כל הנשמה תהלל יה. לשון יחיד. על כן הם ערבים זה לזה. ובודאי כי בהשתתף עצמו עם תקון כלליותיהם של עם ישראל בזה יגרום שפע והרוחה לישראל. ויכוין עוד להפוך כל הכ"ח עתים י"ד לרחמים וי"ד לדין לרחמים כי אפי' בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים כדאמרי' בברכות ובפסחים פ' כיצד צולין ולפחות מס' אי אפשר שכן אמרו בתרומה עין רעה אחד מששים ובפאה אין פותחין מששים וגם אנחנו שתין רהיטי נרהיט ממטה למעלה להרים תקון כולל ופרטי למיישרי דרכם. ובראש ששים אלו באו שמנה פסוקי תורה נגד תורה שבכתב ושבעל פה. דאינון אותיות הוי"ה ואדנו"ת כי ה' בהיכל קדשו ויחדו הם תמים ולא יתפרדו כנדרש לעיל בשם ספר הזהר וכבר אמרנו שכל תורה ותפלה ועבודה תהיה מגמת פניו ליחד קול ודבור דאינון קב"ה ושכינתיה והמחשבה בקריאה להמשיך השפע מחכמה והתורה נגד ת"ת זעיר. ואח"כ ימשיך לזרועות זעיר שמתפשטות בעולם הבריאה והם ג"כ שמנה פסוקים לרמוז תמורת שמות אלו הנזכרים. אח"כ ימשיך מתורה לנביאים שהם נגד התפשטות נצחים של זעיר בעולם היצירה עולם דמטטרו"ן ומספרם ל"ג ליחוד שלש שמות הוי"ה אהי"ה אדנו"ת כי במילואם הם ל"ב אותיות ועם הכולל הם ל"ג. אח"כ ימשיך מתלים לשאר כתובים שהם רמז למלכות זעיר. המתפשטות בעולם העשיה רוחנית וגשמית ומספרם אחד עשר לסכור פי דוברי עתק. ה"ה עשתי עשרה יריעות שנהבים תוכיים וקופיים ומתנגדים לכל שואל לעכב תפלתו ובקשתו ח"ו. ובזה מלאך רע יענה אמן בע"כ:
13
י״דזאת ועוד הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו בזה כי נמצא חורז פעמים בכל יום מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים וכו' והדברים שמחים בחמש גבורות שבבינה מתמתקים על הדרך שמקבלים מיתוק מחמש ענויים של יוה"כ באופן שהחמשה ספירות שבמקומם הם מתלהטין ופועלים דין עתה בזה מתבסמין ומתהפכין לרחמים וחמשה מיני דמים שבאשה נדה ספו תמו ונשקעים בנוקבא דתהומא רבא ומשם יורדים במצולות ים. ואפי' מי שלא ידע לכוין לזה וכיוצא בזה בהרגילו בהם יהיה זריז ונשכר כי יזכה לשנות בכל יום תורה נביאים וכתובים. וזמר בכל יום זמר בכל יום. ופרש"י בפ' חלק שר"ע היה אומר שזמרת האדם בלימוד בעה"ז יגרום לו שיהיה לעה"ב בשמחה ובשירים ואמרו שם כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם. ומי שאינו קובע עתים לתורה בכל יום תמיד ויוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב. נא בלשון בקשה יהיו אזניו קשובות לתחנתי ולבקשתי אליו כעבד השואל מטו מאדוניו יגמול נא חסד של אמת זו עם נפשו כי ודאי גמולו ישולם לו ולא ימושו מפיהו ומפי בניו הסדרים אלו בכל יום וחשיך תקון נפשך בהון וקדים תקון נפשך ורהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו. ואם להקל מעליו יראה לאומרם בפעם אחת או בהרבה פעמים בין ביום בין בלילה כל עידנא זמנייהו ונפשו בטוב תלין עם כחות הקדושה וזרעו יירש ארץ כי יקיים מצות והגית בו יומם ולילה ולא ימוש ספר התורה מפיו ואז יצליח את דרכיו ויהיה ח"ו מוטלת על הבריות ואמרו בגמ' סנהדרין פ"ט כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ובראש כלם יעשה נחת רוח ליוצרו ויקרא וה' יענהו. ודבר זה מצוה לאומרו בפני עם הארץ כדאמר רבא במס' מנחות פרק י"א על קריאת שמע ערבית ושחרית דפליג על ר"י שאמר משום רשב"י בהפך. ובכל מקום שמצאתי און לי להשלים כוונתי בלי שנות סדר הפסוקים מהאופן הכתובים בתורה נביאים וכתובים הנחתי אותם על סדרם הנכון הערוך וסדור בנבואה ורוח הקדש כי בזה יפה כחם להפיק רצון כל שואל כי בעת שבעמדם יעמודו גם בהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם והבלא דפומא מפיק הבלא עילאה ועל זה אמר ר' זירא בשבת פ"ב אלמלא לא אתינא אלא למשמע דא דיי. וכל קול וקול יש לו שביל בפ"ע כדאמרי' בבתרא פ"ק. ורוח החיות עליון באופנים הכתובים איש על מקומו בשלום ובזה יזכה בכל יום לשפוך שיחו במספר מפקד ק"כ פסוקים ששים בבקר וששים לעתותי ערב למיתוק ק"כ צירופי אלהים ויכוין להבדיל השלש אלהים קדושים שהם בבינה וגבורה ומלכות מאלהים אחרים ח"ו וזה סוד ההבדלה להבדיל בין אור לחשך ונגה כאור תהיה. עוד ישים האדם אל לבו בקריאתו פסוקים אלו ומגמת פניו יהיה להכניע החצוני לבל יהיה לו חלק ואחיזה ככל האפשר לו עמו בעת זווגו עם אשתו ומה טוב לרווקים להקדים להתפלל בהם לעת מצא זו אשה על דרך שאמרו לעולם יקדים אדם תפלה כי ודאי צריך ערמה גדולה ותחבולה רבה להנצל מפח יקוש בעת ההולדה סוב נא אחי בעיניך תביט דברי הגאון קורדואיר"ו מה דבר בזה אשר הובא מבעל ראשית חכמה בפרק ט"ז משער הקדושה דף ר"פ. ועשתונות לב הקורא פסוקים אלו מלבד הנדרש בהם יכוין לאשורו להבדיל הרעה ממנו ומאשתו בעת הזווג וכזה וכזו יכוין גם כן בסדר הבדלתו במוצאי שבתות ובימים טובים וכן בכל מצוה ויחוד וקדושה וכמו כן במה שאין בה אלא מצות פרוש מדבריהם ובזה צדק ילין בתוכם ושפחה בישא עליה תרנה אשפה להב חנית וכידון וכבר אמרו בתקונים דף כ"א שהזווג דומה ליחוד שאדם עושה בתפלת י"ח בחשאי ולכך עקר הכל שיהיה מעשה חשאי זה בצניעות וכסוי ושלא לאור הנר בשום אופן ואמרו דאיש ואשתו המתקדשים והמטהרים אינון דוגמא ארבעת אנפין הוי"ה בארבע גדפין אדנ"י בחבורא חדא שהם שמנה אותיות משולבים כנודע ובזה יזכה האדם לנפש חי"ה:
14
ט״ווייראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו כי משלם חמה לצריו גמול לאויביו וכובע ישועה בראשו לקרבת אלהים יחפצון. הנה בל"ב נתיבות פליאות חכמה ברא יה ה' צבאות את עולמו ומהם יורדים ש"כ ניצוצי גבוראן כי עשרה פעמים ל"ב הם ש"ך ומז"א באים לשם א"ד שהיא נוקביה דזעיר וכן שם א"ד ה' פעמים עולה שכ"ה. ועוד יש דין אחר יורד מאימא לגבורה ומשם לכ"י והם פ"ד ניצוצים כלולים בחמש גבורן שהם מנצפ"ך שעולה פ"ר ועם ה' אותיות עולים פר"ה אדומה פירוש הדינים שבאים מהאדום. ופעמים הפ"ר דינים נכפלים והם ב' פעמים פ"ר בגימטרי"א קס"ת. שם אל שבי"ג מדות בו תקון ג' עולמות של מארי דינין. ועלמא קדמא"ה הוא אלף אלפין מארי תריסין והב' נ"ז אלפין דרגין מארי דיבבא. והג' צ"ו אלפין מארי דיללה. וכן במדות יש ג' שמות אלהים כנזכר בפרק הקודם אחד בבינה ואחד בגבורה ואחד במלכות ואלהים במלואו ורבועו עולה אלף ולכן נקט אלף לכל אחד מהם והראשון שבבי"ע כולל שנים האחרים ומספר אלף אלפין ירצה האלף הראשון לעולם של מעלה דהיינו של בינה עצמה שהיא בריאה והב' אלפים לכללות יצירה ועשייה שבה. עלמא תניינא שבעה וחמשים אלפים דרגין דיבבא והוא נגד עולם היצירה שת"ת מקנן בה. וחשבון נ"ז הוא שם ההוי"ה שבת"ת ושם אל שהוא בכל עולם מהם לאכפייא הדינין כמ"ש באידרא שניהם יחד עולים נ"ז. עלמא תליתאה הוא צ"ו אלפים מארי דיללה זה מספר של עולם העשייה שמלכות מקננת בה ושם א"ד שבה ואל הוא התקון של כל אחד מהדינין אלו. ויחד עולים צ"ו ושם אלהים מתחלק לק"כ צרופים כפי הקדמת משנת ספר יצירה ה' אותיות בונות וכו'. וכתיב בשלמה הנה מטתו ששים גבורים הנה עולה ששים כי הוא היה מכוין לחלק הק"כ אלהים הידועים ששים לבדם וששים לבדם שלא יהיה להם כ"כ התעוררות ולרמז זה גם אנחנו תקננו ששים פסוקים לחוד וששים לחוד בבקר ובערב וכן יברכך יאר ישא בהם ששים אותיות ותנן שש מעלות במקואות ואינון שש צירופי יה"ו. ויש י"ב צרופים של הוי"ה וי"ב צרופים של אלהים וי"ב של הוי"ה ממתקים הי"ב של אלהים כי כל אחד מצרופי אלהים כולל עשר מצרופיו וא"כ כל הוי"ה ממתקת עשר צרופי אלהים והנה י"ב הויו"ת ממתקים ק"כ צרופי אלהים ומתמתקים בכח מלוי שם ע"ב. שהוא הוי"ה ביודי"ן שבהסיר עקר ההוי"ה שהוא כ"ו ישאר מ"ו כי מעולם החסדים וכן הגבורות אינם נותנים מהעקר אלא מהמלוי. ושם אלהים שביודי"ן פירוש שהה"א היא ביו"ד כזה ה"י ממתק בסוד כ"ו שהוא הוי"ה ומתלבש ביו"ד של מטטרו"ן המנהיג העולם ויש אלהים בההי"ן כפול פשוט משולש מרובע. שהם מ"א אותיות וי"ה שהוא בבינה והוי"ה שהוא בת"ת שלה שעולים מ"א ממתקים המ"א אותיות של אלהים שהוא דין וזה נקרא אחורים של אלהים והם כתריס בפני הפורענות המנגדים הקליפות המביאות האדם לידי מחשבות רעות ועבירות ר"ל וכן אלהים בגימטרי"א כו"ס ומיתוק הק"כ צרופים נאמר כוס ישועות אשא ואז בשם ה' אקרא כי ה' הוא האלהים והאלהים הוא ה' ושני דודים ממתקים ובהיותם תואמים מלמטה יחדו הם תמים אל ראשו להחיות רוח שפלים ולב נדכאים אשר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה'. ואל דמי להם בשירי חדש בפסוקי דזמרה לאלהינו ושמחת עולם תהיה להם כי בית תפארתו יפארו:
15
ט״זלהיות האדם בנוי ומשוכלל כדוגמא העליונה אשר הוא קדוש ומשרתיו טהורים יזהר גם הוא להיות טהור בגופו ובאבריו כאשר הוכחנו בח"ב מזה המעבר יבק כי בזה גורם לאכפיא רוחא דמסאבא כנדרש בפ' תרומה דף קנ"ה. ברם הטהרה האמיתית היא טהרת הנפש לקבוע עתים לתורה ביום ובלילה ולא ישנה תפקידתו אפי' יהיה סבור להרויח ממון הרבה באותה שעה שהיא מטהרת הדבקים בה טהרה גמורה ומשיבה את הנפש לחוטא כדכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש. ויסמוך תורתו לתפלתו ליחד תפלה מלכות בתורה תפארת שאחר שנתקנה בתקוניה ומזדמנת לקראת בעלה צריך להמשיך לה בעלה ת"ת ע"י יסוד וסוד אותיות התורה המרובעות הוא שפע הבינה שבה ארבע יסודות ומה מאד מסוגל לקרא פסוקי הפרשה עם התרגום למתוק קליפת נגה כנזכר למעלה אחר התפלה מיד וכל העוסק בתורה בעה"ז זוכה לאשתדלא בה לעלמא דאתי עיין בחלק דף קפ"ה ויערב לך. וילמד תורה לבניו דשכרו גדול ואם אינו יכול ידבק בלומדיה ויחזיקם דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה. ותמכיה מאושר. וכתוב בזהר פ' וישלח דף קע"א ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסתיה לאתקפא. על דא אורייתא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא וכו' ואמר עוד וכד אינון סמכין חלשין גרמין לאתקפא ההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו שהוא כח הנחש הקדמוני ונחש עקלתון. ובשבת פרק ט"ז אמר לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים. ועון זה ג"כ גורם כי ישראל היו גולים ממקומם כמה דתנינן בירו' דחגיגה ובכמה מקומות בגמרין תני רשב"י אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מ"ט על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וספריא ומתנניא אינון נטורי קרתא וויתר הקב"ה וכו' ולא וויתר על ביטול תורה ומאיסתא בה ואמרו בירו' פרק אלו נאמרים עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצלן של בעלי תורה דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ואמרו בירו' דמכות על יואב דכתיב ביה ויקבר בביתו במדבר אין תימא שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם שבח שבחים זה לו שלכן במותו נעשו ישראל כמדבר ובמדרש שיר השירים ואמרו מה אגוז זה משמר את פריו כך עמי הארץ שבישראל עליהם להחזיק בדברי תורה ואז זוכה ויושב בישיבה של מעלה כדאמרי' בפסחים פרק מקום שנהגו בשמעון אחי עזריה. ואי לא דמסתפינא אמינא כי עון זה הנמצח בינינו שלא להחזיק ידי לומדי תורה הוא גרמא בנזקין כי שכחת התורה בעונות נראית יותר בגלילות איטליאה מכל שאר מחוזות לא כן בארצות המערב וגם לא בארץ אשכנז כי יש שם ישיבות יושבי על מדין ומלמדים תורה ברבים ישמרם ה' ויעלם גם עלה אבל במחוז הלז וידל ישראל מאד וזה לפי שאנשי חסד נאספים וכובשים פניהם בקרקע ואינם מספקין לת"ח אך מדחים אותם מעליהם הרבה מהם. ומי שיש לו בת והוא אמוד בנכסים מבקש להשיא אותם עם בן עשיר מיד נותן עיניו בממון ומשיא בתו לממון לא לאיש כי אינו משגיח אם הוא בור וגולם ואפי' אם לא תהיה יראת ה' על פניו אומר ימים ידברו בו וישוב מדרכו ומרגלא בפיהם הממון מכסה הבושת. ובת ת"ח עני תשב עד שתלבין ראשה לא כן עושים בארץ אשכנז וגלילותיה כי משיאים בנותיהם לת"ח ולמשפחות מיוחסות ומי שחננו ה' זהב וכסף ויש לו בת להשיאה הולך אצל ראש ישיבה למען יברור לו אחד מן התלמידים הגונים ושמובטח בו שיורה הוראות בישראל ואליו הוא נושא נפשו ומהנהו ומרוממו ובזה הם מעמידים תורה בארמנותם לא כאלו הכופתים בנותיהם ונותנן אותן לפני ארי המכים ובועלין ואין להם בושת פנים על זה ידוו כל הדווים איך נהיתה הרעה הזאת בארצות אלו ובזה חכמת סופרים תסרח ואנשי חיל מתמעטים ועל מי יש לנו להסמך אם לא על אבינו שבשמים שיראה ויפקוד גפן זאת וישים העקוב למישור. ע"כ כל בעל נפש יחוש לעצמו להדבק בטובים ולישא בת ת"ח. ואמרו ביומא פ"ז אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת ת"ח שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח ואין מים אלא תורה שנאמר וגו' ובקדושין פ"ק כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו מכריז עליו אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו והקב"ה חותם ובפ' עשרה יוחסין אמרו כל הנושא וכו' אליהו כופתו והקב"ה רוצעו. ובבתרא פ"ח אמרו לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו וכו' וכתוב בהגהות סי' ב' מא"ה בהגה"ה המתחלת כל הנושא אשה פסולה משום ממון הווין לו בנים שאינם מהוגנים כתב בסוף כל מי שפסקו לו ממון הרבה לשדוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זווגו עולה יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח ובראש סי' ל"ב כפל דבריו בדין הפוסק מעות לחתנו ומשל העולם בזה הוא כדבריו ודאי. גם בפסחים פ"ג אמרו לעולם ישא אדם בת ת"ח שאם מת או גולה מובטח לו שבניו ת"ח דבת ת"ח פקדונא דמריה אתמסר בידה כדאמרי' בזהר. ואשה טובה מתנה טובה. ובמדרש רבה אמרו שהכל מן האשה להיות האדם צדיק. ובהוריות פ"ב אמרו כי הונא בר רב נחמן פשט בעיא אחת לרב פפא וקם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה. והנושא בת ת"ח ומקדש עצמו בשעת תשמיש וביום שלפניו מרבה מצות ובגמילות חסדים יותר משאר הימים ובכל כחו ומתודה בכל לבו. ומשכים אחר ליל עונה לבית הכנסת ומבקש רחמים כמו שנמצא כתוב בתקוני התשובה. יזכה להמשיך לזרעו אחריו נשמות קדושות ראויות לזרע ברך ה':
16
י״זמי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחשבתי מחטאתי ובודאי ראיתי בני עליה והנם מועטים המתקדשים והמטהרים רעיונותיהם ועיילי בלא בר ועל טוהר המחשבה יתפלל כל חסיד לה' וייחד לו בקשות ויחודים לעתים הגונים כי דבר גדול דברה אלינו התורה תמימה בפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואפילו בדברי' הגשמיים והגסים שבהן משכן הקליפות והחומר אין ראוי לאדם להמשך אחריהם שבהם נאחזים החצונים ומטמא האדם עצמו. ולכן בהיותו מתפלל צריך לעצום עיניו שלא יביט בדברים הגשמיים ובעצימת עינים יעלה בדעתו הדברים הדקים ויתאחז ברוחני שהוא כח החיוני הדק המתלבש בעולם הגס הזה המתראים לנגד בתחלת העלמתם ובהיותו מזכך הדברים ומעלה אותם בסוד הדקות אז הוא דק וזך דוגמת אחד מצבאי המרום. וכשנמשך אחר החומר ועוביות הדברים נקרא זונה כדכתיב אשר אתם זונים אחריהם כי האדם נברא להמשיך אחר הדברים הדקים הנעלמים בטבע נשמתו רוחו ונפשו אם ימשך אחר עביותם נקרא זונה כי יוצא ממדתו ואוי לו לבית פי' גופו של אדם שהלפת עוברת תמיד בתוכו וכל רוח דק ימשך אחר הגבלת צורתו דרך משל אם יחשוב האדם כל ימיו בשם הקדוש בצורות אותיותיו ובנקודתו בפירושיו ובכנויי כנויו ימשיך על עצמו רוח זך אלהי ודאי. וטוב לזה להרגיל האדם עצמו לומר בכל יום מזמור קל"ה. ואם יחשוב תמיד בדברים גשמיים. ימשיך על עצמו תכונה רעה וזהו לדעתי כוונת חז"ל ונתן עול ברזל על צוארך זה טרדת רעיון שכל עוד שאינו חושב בקדושה הוא נטרד ח"ו ובדד ישב מחוץ למחנה קדושה מושבו שכמו שמשכן הקדושה בשם הקדושה כן משכן הקליפות בדברים חומרים ותאות הגשמיות. וענין הקרי יוכיח כי המהרהר עמל מוליד און ושקר ברם שאר מחשבות אינם קלות להפעל ופגם גדול גורם המחשבה הרעה וזהו הרהורי עבירה קשים מעבירה. והנה בהולדת הבנים כמו שאדם חושב כן ממש פועל וזה אומרו ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו בגמרין אל תפנו אל מדעתכם. ופי' בתקונים שזהו סוד והאיש משה עניו מאד שהיה מתבייש מקונו ואומר איך אחשוב בדברים גשמיים והנה קוני יודע יצר מחשבות לבי ואיך אחשוב לפניו בדבר שיש לי בושת לעשות מה לי עשייה ממש לפני הבורא מה לי מחשבה הלא הכל גלוי לפניו ויותר ידוע לפניו המחשבה מהמעשה לפני ב"ו. ואצ"ל כי האדם פועל במדות העליונות ע"י הדברים הגשמיים הנמצאים בעולם בהשתתף כוונתו בהם ואמרו בתמיד פ"ק איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות שעל ידן טובה וברכה באים לעולם ורעה מסתלקת וי"א יחזיק באמונה יתירה. פרש"י ישא ויתן באמונה שנאמר עיני בנאמני ארץ וגו'. הנה שכפי תקון המדות כן יזכה לו ולעולם כלו מסבת תקונו למעלה בכסאות של יוצר בראשית וזה לפי שכל נמצא נשפע מהמדות עליונות וזה טעם בקוצר אל צורך העניינים הגשמיים אל המצות כד' מינים ללולב ומיני צמחים לסוכות והעורות לתפלין ולמזוזה וס"ת והבגדים לציצית וזהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן למשכן כי לכל יש תלויה בעליונים ומה גם אם ישתתף אל ענין זה שעורה במדת ארכם ורחבם. וכ"ש שבהזכירנו פסוקים משולבים מצד כח האורים ותומים וסודות הצפונים בתוכם ובסדר סדורם. כי יחדו יכונו להמשיך הכחות עליונות לקדש אדם עצמו ונשמתו בהם. כי התורה שמותיו של הקב"ה ושמו הם י' ספירות והתורה כלה הן כנויים לבחינות הספירות והמצות הם ענפים לשם הוי"ה שבו סוד עשר ספירות. ובזה אך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו:
17
י״חנחנו פשענו ומרינו ומפני חטאינו נתרחקנו מעל אדמתנו. על כן לבד התפלות הקבועות לנו חובה עלינו להשמיע בכל יום קולנו להיותנו ברחוק מקום כמי שקורא למרחוק וזה לעורר הקול מהמשוררים העליונים שיתחברו עם קולנו כדאמרי' במדרש שיר השירים בפסוק היושבת בגנים רבי נתן וכו' עד והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גביכם ואין חברים אלא מ"ה ותנו דעתכם לא תשנאו זה את זה ולא תתקנאו זה את זה ולא תחרחרו זה את זה ולא תביישו זה לזה שלא יאמרו מלאכי השרת לפני רבש"ע תורה שנתת להם לישראל אינם עוסקין וכו' וד' לשונות שזכרו שנאה קנאה תחרות בושה הם נגד ד' מיני יצר הרע שזכרנו והם שולטות בלב ורוח וקול ודבור. ואמרו במדרש אני חבצלת השרון בזמן ב"ה אני חבויה בצלו ית' בשיר ורון ובזמן הגלות אני כשושנה בין החוחים ועל כל זה אני עוסקת במשנה בשינון ד"ת בקול זמרה וזהו סמכוני באשישות כי צריכים אנו לסמוך כ"י ליחוד בשש סדרי משנה. ורפדוני בתפוחים הציעו תחתי תפלות ותחנונים המבריאים את הנפש כי חולת אהבה פי' חולת היחוד אני שאהב"ה כמספר אחד וכ"ש שבשבתות וימים טובים ביום טובה נהיה בטוב ולא יראו פניו ריקם כל אחד כפי השגתו במקרא בהלכה ובאגדה ובפסוקי תפלה וכן כל אחד יקבל השפעתו ית' כפי הכנת נשמתו ומעשה גבורתו וזהו כברכת ה' אלהיך וגו'. ובזה בכל יום ויום התחתונים יעלו למעלה ועליונים למטה בכוונות היחודים שהעלינו על ספר. ושפתי אותיות והברות מהפסוקים הנזכרים הוגים ושונים ומגידים כוונות הרמוזות בהם בכל יום ויום מלבד דברים הרבה אשר לא יכילם רעיון. והם דברים קלילין פי' קלים לרוץ ליוצרם כדתרגם יונתן פסוק על כן יהיו דבריך מעטים בגין כן יהון מלי פומך קלילין. והרגיל בשודא דמחצדא חקלא בהקדמות האר"י זצוק"ל ע"י הצרופים והתמורות ברל"א שערים פי' זוגות פנים ואחור ור"ת וס"ת ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודילוג אותיות וצרוף אותיות וצרוף הנקודות בחמש או בשש מהם וחלקי הגימטריות בחלק המשקל וחלק החבור וט' חלקי המספרי. מספר המעוגל הכללי. מספר הקדמיי. מספר הכרחו. מספר מוסיפי. מספר המרובע הכללי. מספר המרובע הפרטי. מספר שמיי. מספר מספרי. מספר מספריי הגדול. וכל מ"ק הוא במטטרו"ן מאור הקטן. וכאשר בלבו יקבוץ ויבין בהם בהשכלות אלו ירעם בקולו נפלאות נתבארו בספ"ר ויראה עולמו בחייו ודוגמא זו הוא בכל התורה כלה כי ארוכה מארץ מדה ופוק חזי גבורתא דאורייתא דמרי עלמא ובה תדבקין יחידה החכמה עם נערותיה ושביליה ותינק מזיו שדיה כל ימי חיי הבלך ולא ימושו החקים האלה מלפניך ובזה תתענג מזיז כבודה בארצות החיים:
18
י״טהעומדים בסוד ישרים אמרו כי צריך כל אדם לכוין בעצמו כאלו הולך בבקר למנין עשרה לבית הכנסת של אברהם אבינו שתקן תפלת שחרית ויזרז עצמו ביותר להיות מן העשרה היושבים ראשונה במלכות. ובמנחה יכוין בעצמו כאלו הולך לבית הכנסת של יצחק אבינו ובערבית כאלו הולך לבית הכנסת של יעקב אבינו ואל יליזו מעיניו מרכבת האבות כדי שיזדרז להיות נמנה מעשרה ראשונים ערב ובוקר. כמו כן כתוב בזהר פ' בראשית דף כ"ג כד בר נש אפתח פומיה בצלותא דערבית ביומין דחול נשרא קא נחית לקבליה לקבלא בגדפתא ודא נוריאל ואיקרי נמי אוריאל כשהוא מצד החסד ובשחרית אריה ואוריאל אתי לקבלא צלותיה וד' גדפין דאית ליה וכן לכל חיה. ובצלותא דמנחה שור נחית לקבליה בקרנוי. ובשבת נחית הקב"ה בג' אבהן. ודרך זו נלך בכוונת הפסוקים המסודרים מאתנו:
19
כ׳ביום א' בבקר יכוין בהויה נקודה סגול להוריד נחת רוח מבעל הרצון על ידי הכסאות עליונות למדת החסד במקומה משום להאיר ולקשט כללות החסד שבמלכות אצילות וכן בבי"ע בסוד דרועא ימינא ויכוין בשם אל וביחוד שם ראשון מז' שמות של אנא בכח והמלאך והמזל והמשרת של היום כידוע למבין והיודע לכוין שמות המרגלא שבאו ריש מלין מהם בפ"א ממאמר א' אז טוב לו ולנפשו. ויכוין בפסוקי תורה להאיר עולם האצילות על הצלם שבו ובחינת חלקו הנקרא נשמתא ובסוד יו"ד שבשם הקדוש ובזה מתקן פן אדם שבמרכבה וכל הנשמות התלויים בפן ההוא ומכוין להוריד כח החסדים העליונים. ובפסוקי נביאים יכוין לתקון ובסום עולם הבריאה לתקון חלק שני מנשמתו הנקרא נשמה בסוד יו"ד ה"א שבשם. ופן שני שהוא פן אריה וכל הנשמות התלויים בפן ההוא ומגביר הנהגת החסד. ובפסוקי תהלים יעלה במחשבתו לתקון עולם היצירה ולסוד רוח ובכח יה"ו שבשם ובזה ימתק פני שור עם כל הנשמות הנכללים בפן ההוא ומבסם הנהגת הדין. ובפסוקי כתובים יכוין לתקון עולם העשייה רוחנית וגשמית ותקון נפשו בכח ד' אותיות שבשם ולתקון פני נשר עם כל הנשמות הנכללים בפן ההוא ומוסיף כח בהנהגת הרחמים. וכל אלה הם תקוני שכינה. במנחה יכוין לכללות של חסד שהוא בדרועא דשמאלא ובשם אל אלהים וביחוד שם א' מז' שמות של מ"ב והשאר כנזכר לעיל:
20
כ״אביום ב' יכוין בבקר להויה נקודה שו"א שהיא בגבורה בסוד דרועא ימינא ובשם אל אלהים וביחוד שם ב' מז' שמות של מ"ב ובשם המרגלא והמלאך והמזל והמשרת של יום ב' כנזכר ונכתב בסדורי תפלות הספרדים והשאר כנזכר. במנחה יכוין הוי"ה נקודה שו"א גבורה בדרועא שמאלא ובשם אלהים וביחוד שם ב' מז' שמות של מ"ב וכו' כנזכר:
21
כ״בביום ג' יכוין הוי"ה נקודה חולם שהיא בת"ת בדרועא ימינא וביחוד שם ג' מז' שמות של מ"ב והשאר כנזכר. במנחה הוי"ה חולם בדרועא שמאלא וכו':
22
כ״גביום ד' הויה חירק בנצח בדרועא וירכא ימינא ובשם ה' צבאות וביחוד שם ד' משם מ"ב וכו'. במנחה הויה חירק בנצח בכללתו בדרועא וירכא שמאלא וכו':
23
כ״דביום ה' יכוין בהויה שורק בהוד בכללותו בדרועא וירכא ימינא ובשם אלהים צבאות וביחוד שם ה' משם של מ"ב ובמלאכו וכו' והשאר כנזכר במנחה יכוין בהוי"ה נקודה שורק ובהוד בדרועא וירכא שמאלא וכנזכר בבקר:
24
כ״הביום ו' יכוין בהויה נקודה שלש נקודות שביסוד השושבין המיחד ובשם שד"י ואל חי בכללותו בדרועא וירכא וגופא מבחינת ימינא וביחוד שם ו' משם של מ"ב בסוד נטותו אל צד החסד ומלאכו וכו'. כנזכר במנחה יכוין בשם ניקוד קבוץ כנזכר בסוד השושבין הנוטה אל צד הדין ויכוין לבסם אותו והשאר כנזכר: יכוין בשם הויה ואדנות משולבים ומלכות שי"ן ב"ת מיוחדת בג' אבות חג"ת אל אלהים ה' דבר ויקרא אצלו ארץ החיים ומרכבה מרקדה בדרועא וירכא וגופא מבחינת ימינא וביחוד שם ז' מז' שמות של מ"ב וכו' כנזכר וכן בפרטי כוונת תורה נביאים וכתובים הנ"ל נזכר. במנחת עת רצון יכוין לב' שמות משולבים בבקר בסוד השושבין המוסיף הארה מהכתר עליון בסוד תפלת מוסף ומלכות מחובקת בדרועא דשמאלא והתעוררות מצח הרצון וביחוד שם ז' מז' שמות מ"ב והשאר כנזכר בבקר ויש מחלקים אות א' של אבגית"ץ לכל א' מששת ימים וכל דברי חכמים קיימים ואורו יחיר כאור שבעת הימים. וטוב לכוין במה שאמרנו בכל יום בעת התפלות והעבודות ובזה יתגבר בה' ובשמו יתהלל:
25
כ״ואלו הם סדרי הפסוקיים מאנ"ך עם מעט בקשות הקשורים בעבותות אהבה ובהם ישירו ויזמרו כל החפץ לקדש עצמו בשחרית ומנחה ׃
26
כ״זקודם שיתחיל כל סדר יאמר
27
כ״חאָנָא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָא יְיָ הַצְלִיחָה נָא ג"פ: שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי: כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ: בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְיָ זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
28
כ״טאחר כך יתחיל המזמור ויאמר כל הנז' פסוקים בסדרים המוצעים כאן:
29
ל׳סדר יום ראשון בבקר
30
ל״איתחיל פסוקי אנה ה' ואח"כ יאמר מזמור עד אנה ה' תשכחני ואח"כ יאמר פסוקים אלו:
31
ל״ב(תורה) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְיָ לִי לֵאלֹהִים:
32
ל״ג(נביאים) אָנֹכִי לַיְיָ אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ: אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ: קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל: יְיָ מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְיָ לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם: כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ:
33
ל״ד(תהלים) יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי: יְיָ נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ: וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְיָ כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ: יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי: וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: חָנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי: מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב: בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ: כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק: חָנְנֵנִי יְיָ רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת: וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא: שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה: יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת: כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב: שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים: קוּמָה יְיָ קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ: יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי: מְהֻלָּל אֶקְרָא יְיָ וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ: בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְיָ וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו: יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי: יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי: וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע: חַי יְיָ וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:
34
ל״ה(כתובים) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים: הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי: דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה: הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי: יְיָ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְיָ: בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל: בֹּקֶר קְרָאתִיךָ וְלֹא אֶחֱשֶׁה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי: רִנָּתִי תֵחָשֵׁב קְטוֹרֶת וְזִבְחֵי שְׁלָמִים קוֹלִי: רְצֵה בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלַּת חִין פְּלוּלִי: כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בַּבֹּקֶר: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:
35
ל״ואחר שגמר כל סדר וסדר יאמר פסוקים אלו ערב ובקר׃
36
ל״זיֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה: אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה: שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעֻזִּי: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה: (ישר הפוך ישר: וכן) לְפֻרְקָנָךְ סַבְּרִית יְיָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: מִיְּמִינִי מִיכָאֵל מִשְּׂמֹאלִי גַּבְרִיאֵל מִלְּפָנַי אוֹרִיאֵל וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל וְעַל רֹאשִׁי שְׁכִינַת אֵל: בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם בָּרוּךְ יְיָ בַּלַּיְלָה: בָּרוּךְ יְיָ בְּשָׁכְבֵנוּ בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵנוּ: בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה: יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעֲפוֹת לָךְ: שַׁדַי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: ג' פעמים
37
ל״חרִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם וְתֵן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ בָּאָרֶץ וּשְׁמַע זַעֲקַת עַבְדְּךָ וְעַמְךָ יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָשָׁתָם וְהַטוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה: עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ מַלְכֵּנוּ עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ עֶזְרֵנוּ עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ סוֹמְכֵנוּ עֲנֵנוּ: עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנוֹרָא: עֲשֵׂה לְמַעַן בְּנֵי בֵיתִי הַתְּלוּיִם עַל רַחֲמֶיךָ: עֲשֵׂה לְמַעַן הֲבֵל הַתִּנוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן: עֲשֵׂה לְמַעַן גְמוּלֵי חָלָב שֶׁלֹא חָטְאוּ: עֲשֵׂה לְמַעַן יוֹנְקֵי שָׁדַיִם שֶׁלֹא פָשְׁעוּ: עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְדוֹלִים וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
38
ל״טואם ידמע יאמר קודם יהיו לרצון אלו הפסוקים:
39
מ׳סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בְּכִי: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ: יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ 'יַעֲנֵנוּ 'בְּיוֹם 'קָרְאֵנוּ:
40
מ״אסדר יום ראשון למנחה
41
מ״ביאמר פסוקי אנה ה' ואחר כך יאמר זה:
42
מ״ג(תהלים יח) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְיָ לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַייָ אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל־יְיָ אוֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל׃ וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְיָ חִזְקִי׃ יְיָ סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן־יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי׃ מְהֻלָּל אֶקְרָא יְיָ וּמִן־אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ׃ אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי׃ חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת׃ בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְיָ וְאֶל־אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו׃ וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ׃ עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ־מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ׃ וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו׃ וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ׃ יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃ מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ׃ וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְיָ וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ׃ וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם׃ וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְיָ מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ׃ יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים׃ יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי־אָמְצוּ מִמֶּנִּי׃ יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם־אֵידִי וַיְהִי־יְיָ לְמִשְׁעָן לִי׃ וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי׃ יִגְמְלֵנִי יְיָ כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי׃ כִּי־שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְיָ וְלֹא־רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי׃ כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא־אָסִיר מֶנִּי׃ וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי׃ וַיָּשֶׁב־יְיָ לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו׃ עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם׃ עִם־נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל׃ כִּי־אַתָּה עַם־עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל׃ כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי׃ כִּי־בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר׃ הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת־יְיָ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃ כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ׃ הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי׃ מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי׃ מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי׃ וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי׃ תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי׃ אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם׃ אֶמְחָצֵם וְלֹא־יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי׃ וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי׃ וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם׃ יְשַׁוְּעוּ וְאֵין־מוֹשִׁיעַ עַל־יְיָ וְלֹא עָנָם׃ וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל־פְּנֵי־רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם׃ תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי׃ לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי־נֵכָר יְכַחֲשׁוּ־לִי׃ בְּנֵי־נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם׃ חַי־יְיָ וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי׃ הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי׃ מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן־קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי׃ עַל־כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְיָ וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה׃ מגדל [מַגְדִּיל] יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם׃
43
מ״ד(תורה) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְיָ הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
44
מ״ה(נביאים) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם: כִּי לַיְיָ מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל: רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ: כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם: יִשְׁפֹּט יְיָ בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְיָ מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ: אִם יְיָ הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְיָ כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְיָ: וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְיָ וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה: יְהוָה הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה: מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְיָ וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם: וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְיָ וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
45
מ״ו(תהלים) הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי: מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ: יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה: יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא: נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ: אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ: אֵלֶיךָ זֵעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ: אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר: וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: עֵינַי תָּמִיד אֶל יְיָ כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי: צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְיָ אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי: שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדֵי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ: קַוֵּה אֶל יְיָ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְיָ: בָּרוּךְ יְיָ כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל יְיָ אֶתְחַנָּן: שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי: כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי: תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת: אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי: חָנֵּנִי יְיָ כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי:
46
מ״ז(כתובים) צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ: קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת: שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי: זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ: זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי: זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל: חַסְדֵי יְיָ כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ: חֶלְקִי יְיָ אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ: טוֹב יְיָ לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ: טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ: טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו: יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו: יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה: כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי: כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו: עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת: עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְיָ מִשָּׁמָיִם: עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי: צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם: צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי: צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי: קָרָאתִי שִׁמְךָ יְיָ מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת: קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי: קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא:
47
מ״חקַשּׁוּבוֹת תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ לְשֶׁפֶךְ שִׂיחֵנוּ. רוֹן שָׂפָה קַבֵּל כְּרֵיחַ נִיחוֹתֵינוּ: שִׁחַרְנוּךָ מָגִנֵּנוּ כִּי בְּךָ מִבְטַחֵנוּ: וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
48
מ״טסדר יום שני
49
נ׳יאמר פסוקי אנא ה' הכתובים לעיל. אח"כ יתחיל מזמור יענך ה' ביום צרה תהלים סימן כ' תמצא לעיל אחר כך יאמר:
50
נ״א(תורה) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב: וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
51
נ״ב(נביאים) וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם: עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים כִּי אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ: חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ יְיָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה אֱלֹהִים: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים: יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ:
52
נ״ג(תהלים) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיְיָ: וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְיָ אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה: בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב: נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיְיָ עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא: כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ: יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: זֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ: חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם: טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם: צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם: קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ: רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְיָ: תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ: פּוֹדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ:
53
נ״דלְדָוִד רִיבָה יְיָ אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי: הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי: וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי: יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי: וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ: הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי: יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי: יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְיָ הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ: וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ:
54
נ״הכִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: גּוֹל עַל יְיָ דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם: דּוֹם לַיְיָ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: ישר הפוך ישר:
55
נ״ו(כתובים) רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי: רָאִיתָה יְיָ עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי: כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי: שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם יְיָ כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם: שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם: תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ: זְכֹר יְיָ מֶה הָיָה הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ: נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים: לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ: וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר:
56
נ״זעוֹנֶה מִמֵצַר קוֹרְאָיו וּלְתַּאֲלָתָם רְפוּאָה מְמַהֵר לִשְׁלוֹחַ. פּוֹנֶה לַעֲנוֹת עָנִי תְּפִלָתוֹ בַּל לְשַׁקֵץ וְלֶאֱלוֹהַ צָעוֹק נִצְעַק מִכְּאֵב לֵב וְנִסְגוֹד וְנִפְלוֹחַ: אֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:
57
נ״חלמנחה ליום שני
58
נ״טמתחיל מזמור לדוד ה' רועי סי' כ"ג תמצא לעיל
59
ס׳(תורה) יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה יְיָ שְׁמוֹ: יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן: עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
60
ס״א(נביאים) כִּי רָאָה יְיָ אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: וְעַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ: אוֹדְךָ יְיָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי: הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד: כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: יְיָ חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה: כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ יְיָ מְחֹקְקֵנוּ יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ: חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ. יְיָ לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְיָ:
61
ס״ב(תהלים) וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה: כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְיָ: לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ: כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי יְיָ סוֹמֵךְ יָדוֹ: קַוֵּה אֶל יְיָ וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן: וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ: אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה: יְיָ אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי: כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי: אַל תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי: חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי יְיָ תְּשׁוּעָתִי: וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי אֲדֹנָי תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא: מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי: שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי: קַוֹּה קִוִּיתִי יְיָ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי: אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי: רְצֵה יְיָ לְהַצִּילֵנִי יְיָ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי: יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח: וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר: אֲנִי אָמַרְתִּי יְיָ חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: וְאַתָּה יְיָ חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי: כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:
62
ס״ג(כתובים) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ: מוּסַר יְיָ בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף: אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ: אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא: כִּי יְהוָה יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד: תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ: בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם:
63
ס״דלְפָנֶיךָ תָּבֹא תְפִלָתֵנוּ צוּר חֵי הָעוֹלָמִים: הַקְשֵׁב תְּפִלַת עֲבָדֶיךָ וְלֹא נֵצֵא נִכְלָמִים: וְהַשְׁקִיפָה עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ מִמְרוֹמִים: אֵל חַי וְקַיָּם מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רַחֲמִים:
64
ס״הסדר ליום שלישי
65
ס״ויתחיל פסוקי אנא ה' ואח"כ יאמר זה
66
ס״ז(תהלים לה) לְדָוִד רִיבָה יְיָ אֶת־יְרִיבַי לְחַם אֶת־לֹחֲמָי׃ הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי׃ וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי׃ יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי׃ יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי־רוּחַ וּמַלְאַךְ יְיָ דּוֹחֶה׃ יְהִי־דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְיָ רֹדְפָם׃ כִּי־חִנָּם טָמְנוּ־לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי׃ תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא־יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר־טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל־בָּהּ׃ וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ׃ כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ׃ יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא־יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי׃ יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי׃ וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל־חֵיקִי תָשׁוּב׃ כְּרֵעַ־כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל־אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי׃ וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא־דָמּוּ׃ בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ׃ אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם מִכְּפִירִים יְחִידָתִי׃ אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ׃ אַל־יִשְׂמְחוּ־לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ־עָיִן׃ כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי־אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן׃ וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ׃ רָאִיתָה יְיָ אַל־תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אֲל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי׃ הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי׃ שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ יְיָ אֱלֹהָי וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִי׃ אַל־יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל־יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ׃ יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי׃ יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְיָ הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ׃ וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל־הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ׃
67
ס״ח(תורה) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיְיָ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה: וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְיָ נִסִּי: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
68
ס״ט(נביאים) וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ: אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי: הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ: כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל: אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ: יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
69
ע׳(תהלים) בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ: עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח: לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ: כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ: קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ: אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ: יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת: אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי: חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי: תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין: תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ: הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה: לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ: אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי: כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי: הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי: הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה: בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר: אֲנִי אֶל אֱלֹהִים אֶקְרָא וַיהוָה יוֹשִׁיעֵנִי: עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי: פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי:
70
ע״א(כתובים) יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב: בִּרְכַּת יְיָ הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ: כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים: נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא: מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם: לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְיָ מַעֲנֵה לָשׁוֹן: גֹּל אֶל יְיָ מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְיָ הִיא תָקוּם:
71
ע״בכְּאוֹב לֵבָב אֲנִי נִדְאָב וְנִכְאָב. וְאֵין לִי אָב וְאַתָּה אָבִי וְקוֹנִי. לְךָ זַדְתִּי לְבַדֶךָ וְנַדְתִּי וְדִמְעָתִי כְּמוֹ לֶחֶם מְזוֹנִי. יְבוֹאוּנִי חֲסָדֶיךָ וְאֶחְיֶה וְהוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי:
72
ע״גמנחה ליום שלישי
73
ע״דיאמר פסוקי אנא ה' ואחר כך יאמר זה
74
ע״ה(תהלים נו) לַמְנַצֵּחַ עַל־יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת׃ חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי־שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל־הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי׃ שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל־הַיּוֹם כִּי־רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם׃ יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח׃ בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי׃ כָּל־הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל־מַחְשְׁבֹתָם לָרָע׃ יָגוּרוּ יצפינו [יִצְפּוֹנוּ] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי׃ עַל־אָוֶן פַּלֶּט־לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים׃ נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ׃ אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה־יָדַעְתִּי כִּי־אֱלֹהִים לִי׃ בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר׃ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי׃ עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ׃ כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים׃
75
ע״ו(תורה) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: וַיִּנָּחֶם יְיָ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:
76
ע״ז(נביאים) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר: אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי: גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ: הֵן אֲדֹנָי אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִיהֵן אֲדֹנָי אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֵּלָם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וְתִרְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן: וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְיָ בְּיָדוֹ יִצְלָח: בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ:
77
ע״ח(תהלים) הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק: שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם: יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ: בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר: בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי: חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי: יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי: בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ: שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי: אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי: אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט רַבָּה: אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי: אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט: עַל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים: אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ: כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי: שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי: תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן: הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה: יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ: אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי: בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה:
78
ע״ט(כתובים) לִהְיוֹת בַּיהוָה מִבְטַחֶךָ הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה: שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה: יְיָ נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ: כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי: אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי: עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר: מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה: וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ: הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס: כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה:
79
פ׳צְפֵה עָשְׁקִי וְאַל תֵּפֶן לְקָשְׁיִי. רְאֵה עָנְיִי וְאַל תִּרְאֶה עֲוֹנִי. קְשׁוֹב נָא לַהֲגִיגִי אֵל רְצֵנִי. וְשִׂיחִי לְךָ בְּקָרְאִי תַּעֲנֵנִי:
80
פ״אסדר יום רביעי
81
פ״ביאמר פסוקי אנא ה' ואחר כך יאמר זה
82
פ״ג(תהלים נז) לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי־שָׁאוּל בַּמְּעָרָה׃ חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל־כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃ אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי׃ יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ׃ נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי־אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה׃ רוּמָה עַל־הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ׃ רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה׃ נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה׃ עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר׃ אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל־אֻמִּים׃ כִּי־גָדֹל עַד־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃ רוּמָה עַל־שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ׃
83
פ״ד(תורה) וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְיָ וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו מֵאִשֵּׁי יְיָ בְּיוֹם הִקְרִיב אֹתָם לְכַהֵן לַיְיָ: וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
84
פ״ה(נביאים) דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו: בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ: לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְיָ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ: כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְיָ אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ: יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ לֹא לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אֶת צַעֲדוֹ: מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה:
85
פ״ו(תהלים) אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ: בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה: הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת: הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ: טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ: הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם: עֲנֵנִי יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי: וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי: וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי: אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי יְיָ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי: וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְיָ אַל תְּאַחַר: בְּךָ יְיָ חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם: בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי: הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה: אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ: כִּי אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי יְיָ מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי: אֱלֹהִים אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי: וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ: תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ: גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי בֹשׁוּ כִי חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי: כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב: וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי: אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד: שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה: וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק:
86
פ״ז(כתובים) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע: בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב: בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא: לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא: וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא: וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ: מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ: מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי: אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ: וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי:
87
פ״חרְפָא נָא אֵל מְשׁוּבָתִי וְהוֹאֵל. וְהָפֵק מִמְעוֹן קָדְשְׁךָ רְצוֹנִי: תְּרַצֵנִי לְמַעֲנָךְ וְלֹא לְמַעֲנִי. וְנָא אֱלֹהַי אַל תְּבִישֵׁנִי בְּדִינִי:
88
פ״טמנחה ליום רביעי
89
צ׳יאמר פסוקי אנא ה' ואח"כ יתחיל מזמור הושיעני אלהים וגו' תהלים סי' ס"ט תמצא לעיל אח"כ יאמר זה
90
צ״א(תורה) יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ: אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:
91
צ״ב(נביאים) יַסְּרֵנִי יְיָ אַךְ בְּמִשְׁפָּט אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי: וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה: אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ: מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן: לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְיָ וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ: לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:
92
צ״ג(תהלים) קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ: עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ: יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה: וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ: פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ: אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל: אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ: כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים: כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם: מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְיָ: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ: יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ: גַּם יְיָ יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ: שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא: הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי: בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי: אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם: וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי: כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ: נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל: הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא: עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ יְיָ בְּכָל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי: וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּךְ:
93
צ״ד(כתובים) גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי: הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד: עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה: שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ: גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא: הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ: כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל תְּבַעֲתַנִּי: כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי: לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ: הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף:
94
צ״הדְוֵה לֵבָב אֲנִי נִצָב וְנֶעֱצָב. וּמָה אֶעֶשֶׂה וְאָן אֶפְנֶה לְעֶזְרָה. לְךָ עֵינָי בְּתַחֲנוּנָי יְיָ בְּהַאֲנִחִי שְׁעֵה שִׂיחִי וְקוֹלִי:
95
צ״וסדר יום חמישי
96
צ״זמתחיל פסוקי אנא ה' ואח"כ יאמר מזמור בך ה' חסיתי וגו' סימן ע"א סדר ו' ואח"כ יאמר זה:
97
צ״ח(תורה) וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר: אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:
98
צ״ט(נביאים) רְפָאֵנִי יְיָ וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה: יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם: הַקְשִׁיבָה יְיָ אֵלָי וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי: וַיהוָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ: שִׁירוּ לַיְיָ הַלְלוּ אֶת יְיָ כִּי הִצִּיל אֶת נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים: כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְיָ מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה: הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים: עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:
99
ק׳(תהלים) וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ: לָמָה יְיָ תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי: הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ: כִּי לַיְיָ מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ: בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַיְיָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי: כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְיָ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט: אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע: אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְיָ יִסְעָדֵנִי: בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי: לְכוּ נְרַנְּנָה לַיְיָ נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: כִּי טוֹב יְיָ לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ: שִׁירוּ לַיהוָה בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ: שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ: זַמְּרוּ לַיְיָ בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה: רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ: לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ לְהַכְרִית מֵעִיר יְיָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: יְיָ שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי:
100
ק״א(כתובים) מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי: עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים: חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי: כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ: יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה: אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי: גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים: וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ: כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ: תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם: וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
101
ק״בנְחֵנִי נָא בְּאֹרַח הַנְכוֹנָה לְפָנֶיךָ וְהָכֵן אֶת שְׁבִילִי: עֲנֵה נַאֲקִי דְלָתֶיךָ בְּדָפְקִי. רְאֵה צוּרִי רְאֵה צִירִי וְחֵילִי. פְּדֵנִי מֵעֲוֹנִי צוּר גְאוֹנִי. אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי וְאֵלִי:
102
ק״גמנחה ליום חמישי
103
ק״דיאמר פסוקי אנא ה' ואחר כך יתחיל מזמור הודו לה וגו' תהלים ס מן קי"ח סדר ח ואח"כ יאמר זה:
104
ק״ה(תורה) לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ: לֹא תִּירָאוּם כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם: וְיָדַעְתָּ כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְיָ אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ:
105
ק״ו(נביאים) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר: בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ: אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי יְיָ: וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ בְּשִׁבְרִי אֶת מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם: וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:
106
ק״ז(תהלים) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי: מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי: אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ: רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד: לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר: לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ: כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו: כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְיָ עַל יְרֵאָיו: בָּרֲכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ: בָּרֲכוּ יְיָ כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ: בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה: יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו: הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה: זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: יוֹדוּ לַיְיָ חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב: כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת: בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ: עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ: יְקַלְלוּ הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח: נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק: כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ: פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ: זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק: מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן:
107
ק״ח(כתובים) וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר: יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל: וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר: אִם עַל שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל עֵת: פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה: לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים: בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי: אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט: הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב: לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן:
108
ק״טשְׁעֵנִי נָא רְצֵנִי אֵל אֱמוּנָה. וְתִיטַב לָךְ תְּשׁוּרַת מַהֲלָלִי תְּנַהֲלֵנִי בְּעוֹד מִדַת צְבָאִי. וְתִרְעֵנִי יְמֵי חֶלְדִי וְחֶדְלִי:
109
ק״יסדר יום ששי
110
קי״איאמר פסוקי אנא ה' ואח"כ יתחיל מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' תהלים סי' קכ"א סדר י' אח"כ יאמר זה:
111
קי״ב(תורה) וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ:
112
קי״ג(נביאים) לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל יְיָ כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְהוָה כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: נִחַם יְיָ עַל זֹאת לֹא תִהְיֶה אָמַר יְיָ: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:
113
קי״ד(תהלים) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְיָ גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ: יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יְיָ לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי: סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי: יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא: אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ: דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ: הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב: וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי: חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ: טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי: סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי: עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי: פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ: צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי:
114
קי״ה(כתובים) יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ: הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה: מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה: יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע: בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ: וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר: הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי: לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ: אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר: חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק:
115
קי״וחֲמוֹל עָלַי וְכַפֵּר מַעֲלָלָי. וְשׁוּר שִׁירִי כְּשִׁיר מוּשִׁי וּמַחְלִי. וְיוֹם תָּבִיא יְצוּרֶךָ בְּמִשְׁפָּט. אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי:
116
קי״זמנחה ליום ששי
117
קי״חיאמר פסוקי אנא ה' ואח"כ יתחיל מזמור חלצני ה' וגומר תהלים סימן ק"מ סדר ח ואח"כ יאמר זה:
118
קי״ט(תורה) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: יִתֵּן יְיָ אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ: יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: וּנְתָנְךָ יְיָ לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת: וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
119
ק״כ(נביאים) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ: כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ: וַאֲנִי בַּיהוָה אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי: אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְיָ אוֹר לִי: זַעַף יְיָ אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ: יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא:
120
קכ״א(תהלים) קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְיָ כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי: רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי: שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי: תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי: יְיָ הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה: עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ: בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא: יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ͏ִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: יְיָ צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים: קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ: כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה: בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה: בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָ͏ִם הַלְלוּיָהּ: נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
121
קכ״ב(כתובים) נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ: אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ: יְיָ לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ: לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה: אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ: כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם: וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ: וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד:
122
קכ״גבְּשָׁפְכִי חִין לְפָנֶיךָ וְאַנְחִין. שְׁעֵנִי אֵל וְאַל תֵּפֶן לְעָצְבִי: דְרוֹשׁ בַּעֲדִי וְאַל תֵּפֶן לְמָרְדִי: רְאֵה עֶלְבִּי וְרִיבָה אֶת יְרִיבִי:
123
קכ״דסדר יום שבת קדש
124
קכ״היתחיל פסוקי אנא ה' הכתובים לעיל. ואח"כ יאמר מזמור משכיל לדוד בהיותו במערה וגו' תהלים סימן קמ"ב תמצא לעיל סדר ח' אחר כך יאמר זה:
125
קכ״ו(תורה) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: וְהוֹתִירְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: וַיְיָ הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ:
126
קכ״ז(נביאים) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם: טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ: לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא: טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ: יְיָ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְיָ פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר: וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי: יְיָ אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי:
127
קכ״ח(תהלים) אִם אֵלֵךְ בְּקֶרֶב צָרָה תְּחַיֵּנִי עַל אַף אֹיְבַי תִּשְׁלַח יָדֶךָ וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ: יְהוָה יִגְמֹר בַּעֲדִי יְהוָה חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף: כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ: חַלְּצֵנִי יְיָ מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי: אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת: שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה: שָׁמְרֵנִי יְיָ מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי: אָמַרְתִּי לַיְיָ אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה יְיָ קוֹל תַּחֲנוּנָי: אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה: אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת: יָדַעְתִּי כִּי יַעֲשֶׂה יְיָ דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים: תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב: כִּי אֵלֶיךָ יְיָ אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל תְּעַר נַפְשִׁי: שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן: יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר: קוֹלִי אֶל יְיָ אֶזְעָק קוֹלִי אֶל יְיָ אֶתְחַנָּן: אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד: בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי: הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי: זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְיָ אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים: הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי: הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי: מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ: וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי: כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם: וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי: זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ: פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה: מַהֵר עֲנֵנִי יְיָ כָּלְתָה רוּחִי אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יֹרְדֵי בוֹר: הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ זוּ אֵלֵךְ כִּי אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְהוָה אֵלֶיךָ כִסִּתִי: לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר: לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי:
128
קכ״ט(כתובים) הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת: קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: אָנָּא אֲדֹנָי תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֵךְ וְהַצְלִיחָה נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה: זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה: וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה: וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ: וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד: הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו: אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיְיָ: וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וּבֵית דָּוִיד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ:
129
ק״לחֲבוֹשׁ סִבְרִי מְצוּדָתִי וְנֵרֵי. וְסִבְרִי בָּךְ לְחַתֵּל בִּי כְּאֵבִי. יְחִידָתִי לְבַד בִּשְׁמָךְ תְּיַחֵל וְהֵן לָךְ אֵל יְקַוֶה אֶת לְבָבִי:
130
קל״אמנחה ליום שבת
131
קל״באמר פסוקי אנא ה' ואחר כך יאמר מזמור ה' שמע תפלתי וגו' תהלים סימן קמ"ג תמצא לעיל סדר ח' ואח"כ יאמר:
132
קל״ג(תורה) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ: יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר: יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר: כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:
133
קל״ד(נביאים) הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא תִירְאִי רָע עוֹד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָ͏ִם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ: שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ: וְגִבַּרְתִּים בַּיהוָה וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ נְאֻם יְיָ: וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק: וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת:
134
קל״ה(תהלים) לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי: וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ: חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי: פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר: אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו: חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד: טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים: יְיָ פֹּקֵחַ עִוְרִים יְיָ זֹקֵף כְּפוּפִים יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים: יְיָ שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם: גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר: מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ: הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ: הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: כִּי רוֹצֶה יְיָ בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם: רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
135
קל״ו(כתובים) וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ לְבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה יְיָ בֵּרַכְתָּ וּמְבֹרָךְ לְעוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ: יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ: וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְיָ אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ: עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה: וְעַתָּה קוּמָה יְיָ אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְיָ אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב: עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה: יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב: לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלַםִ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ:
136
קל״זקְשׁוֹב מַעֲנִי וְאַל תֵּפֶן לְמַעַלִי. תְּפִלָתִי גְאוֹן צוּרִי וְחַרְבִּי. פְּעוֹל עִמִי בְּחַסְדֶךָ לְרַחֲמִי. לְמַעַנְךָ צוּר וְלֹא תִטוֹר לְעָזְבִי. רְפָאֵנִי אֱלֹהָי צוּר מְעוֹנָי. אֲשֶׁר גָדְלָךְ בְּפִי קוּמִי וְשִׁכְבִי. עֲנֵנִי אֵל כְּדַל שׁוֹאֵל בְּבוֹאִי. אֲדֹנָי אַךְ בְּךָ בָּטַח לְבָבִי:
137
קל״חיאמר יערב עליו שיחי ככתוב לעיל:
138
קל״טיֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה: אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה: שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעֻזִּי: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה: (ישר הפוך ישר: וכן) לְפֻרְקָנָךְ סַבְּרִית יְיָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: מִיְּמִינִי מִיכָאֵל מִשְּׂמֹאלִי גַּבְרִיאֵל מִלְּפָנַי אוֹרִיאֵל וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל וְעַל רֹאשִׁי שְׁכִינַת אֵל: בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם בָּרוּךְ יְיָ בַּלַּיְלָה: בָּרוּךְ יְיָ בְּשָׁכְבֵנוּ בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵנוּ: בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה: יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעֲפוֹת לָךְ: שַׁדַי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: ג' פעמים
139
ק״מרִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם וְתֵן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ בָּאָרֶץ וּשְׁמַע זַעֲקַת עַבְדְּךָ וְעַמְךָ יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָשָׁתָם וְהַטוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה: עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ מַלְכֵּנוּ עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ עֶזְרֵנוּ עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ סוֹמְכֵנוּ עֲנֵנוּ: עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנוֹרָא: עֲשֵׂה לְמַעַן בְּנֵי בֵיתִי הַתְּלוּיִם עַל רַחֲמֶיךָ: עֲשֵׂה לְמַעַן הֲבֵל הַתִּנוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן: עֲשֵׂה לְמַעַן גְמוּלֵי חָלָב שֶׁלֹא חָטְאוּ: עֲשֵׂה לְמַעַן יוֹנְקֵי שָׁדַיִם שֶׁלֹא פָשְׁעוּ: עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְדוֹלִים וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
140
קמ״אואם ידמע יאמר קודם יהיו לרצון אלו הפסוקים:
141
קמ״בסוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בְּכִי: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ: יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ 'יַעֲנֵנוּ 'בְּיוֹם 'קָרְאֵנוּ:
142
קמ״גפסוקים מסודרים בסדר אלפא ביתא
143
קמ״דמכוונים לדעת המסדר להיות על שפת האדם תדיר
144
קמ״האליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן:
145
קמ״ואָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא: וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי: גּוֹל עַל יְיָ דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה: וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: זֶה עָנִי קָרָא וַיְיָ שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ: חָנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי: טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי: אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ: לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים: נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי: עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ: רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי: שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי: תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה ג' פְּעָמִים כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לִי עִם כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אָמֵן: בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
146
קמ״זיערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ולכו בני שמעו לי הטיבו נא מעלליכם כי טוב יפיק רצון מה' ושימו לבבכם על דרכיכם כי מאן דשיים אורחיה סגי שוי ותבחרו בחיים הנצחיי' ועליכם המצוה הזאת ועמהן אליכ' אישי' בני חבורתי אקרא וכרוב רחמכם פנו נא אלי כי אאמיצכם במו פי יהא רעוא דתהא תפלתי זכה בעיניכם ותהיה מקום לזעקתי זאת עשו וחיו כי ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה שאו פתחי עולם והתמידו בכל יום לקום באשמורת ולהפגין בלילה בדברי שיח רנה ותפלה אשר הצעתי לפניכם במעירי שחר אשר בנינו כנטיעים מגודלים בו מנעוריהם זה כמו עשרה שנים שזכני ה' לעורר בו ישנים בעיר מודי"נה הל"ז בצדקתכם תחזיקו ולא תרפו ממנה כי כן חובה לנו בכל דבר מצוה ועם שוגי' ואוהבי לנום אל תתערבו ותהיו לאחדים עם בני גילכם וחזקו ואמצו יחד ואיש לאחיו יאמר חזק ונתחזקה בעד עמנו וערי אלהינו ואם תאבו דיתקיים צוותא דלכון לעלמין השמרו לכם פן אל יכנס אחד מכם בתחום חבירו ולא לדברי חבירו פן חם ושלום יפיק מיניה חורבא בארבעה אבות נזיקין וחניקא של סמ"ך מ"ם יקבוץ און זה לו לידון דינא דגרמי ולגרום חניקא מאחד לחבריה כדרכן של נמלים בעידנא דאיתערבב להון עפרא דחוריהון דין עם דין דחנקי דא לדא כאשר הביא בעל שלטי הגבורים במועד קטן פרק קמא על משנת צדין את האישות ואפ"לא דאיהו דין שיש לו רום נמוכא דגני בבית אפל לשוייה חרפ"א ודאי אסור שמעו נא בנים מוסר אב ולכת אמיץ הנה אל שדי תתחננו בבקר השכם ואם כסף תועפות ישעה מכם לפאר ליוצריכם ברוב עם אז על שד"י תתענגו כי לא ימנע טוב להולכים בדמ"ים וכל מי שיתן למצוה אינו מחסר את נכסיו שכן נאמר כי נר מצוה ותורה אור כפי דרשת חכמינו ז"ל בשמות רבה פ' ל"ו והקב"ה למעשה ידיו יכסוף שיהללום בשערים מעשיהם עוד אמרו בויקרא רבה פ' ה' לפי מתנתך מרחיבין לך ואם תקיימו דברי הזקן אבינו יעקב בהפריש מעשרות ממתנת ידיכם בכך יהיו בידכם מורמים ומופרשים המעות לשם מצוה ומהם תזכו לעניים המחזיקים בידכם במצוה זו ובזה תשחקו לסוס ולרוכבו ותשגיא פעלכם וחתת לא תיראו ותשואות נוגש לא תשמעו ותקחו במצוה זו מוסר השכל בהמת לפרקים יחד דברי אשר התחננתי בסוף המעירי שחר הנזכר למעלה להקיץ לב נרדמים דהשתא ייתו יומי דאריכי וקטיני ונינם טובא ושינה מתוקה גורמת למיתה דחוקה ומרה רחמנא לצלן כאשר הובא במרגניתא דרבי מאיר ומשכילי עם מפני חרבות ירושלים נדדו שינה מעיניהם. ובזה תעשו סוכה לשומר שיבא וישמר אתכם דטוביה דהוא בביתיה טוביה דהוא בלויתיה ואם אנ"י והו"א כאן הכל כאן ואיש באחיו תדובקו תתלכדו ולא תתפרדו. (ורו"ח אחר"ת לא יבא ביניכם) ואחריתכם תשגא מאד ועוף השמים יוליך את קולכם כדתרגם יונתן בפסוק זה כי מלאך פלוני מכריז בכל יומא מן שמיא על טורא דחורב ומהלך קליה בכל עלמא ואליהו כהנא רבא אזיל ופרח באויר שמיא כנשרא מד' גפין ומחוי מילין דמתעבדין בטימורתא לכל דיירי עלמא ותהיו ממצדיקי הרבים ומאן דאגר גינא עילאה דא אכיל אגר דצפרין עלאין וכתבו על לבכם את הדברים האלה כי על פיהם אכרות עמכם ברית. ושיתו לבכם לחילה לעת אשר ינתק מאהל אדם מבטחו מעה"ז ותצעידהו לעבד מלך הכושי בבלהות על דרך שאמרו חז"ל במס' ברכות אם יראה אדם שיצרו מתגבר עליו יזכיר לו יום המיתה. ואמרו בזהר פ' בשלח אי לעילא אית ליה לבר נש מרי דבבו לתתא אוף הכי ודאי הוא צר דהוא צר לעילא צר לתתא ועל פי עצת חכמים זו. עוד זאת אדרש מכם ותזל אמרתי כמוכן על התלמידים הקטנים בני גילי שעדיין לא שמשו כל צרכן שיביעו ידברו לפחות זמן מה פעם א' בשנה יהיה לכם שיח ושיג בארבעה הנה קטני ארץ מאמרותי חלו כי הם "מורים "עבודת "ברכה "רמה ראשי תיבות מעב"ר ששם ינוחו ה"יחוד וה"ברכה והק"דושה ראשי תיבות י"בק ויזכו בכל קריאה לקנות להם רוח נשברה כי בזה יחרדו מאימת מות ויכניעו כח המנגד המתגבר עליהם ובעקיפין ותסקופין אתי לגבייהו ובתחבולה זו יעשו עמו מלחמה דלא אשתלם מנוולא דא אלא בחוביהון דבני נשא ובעי לאשתתפא בסטר גבורה למיגח קרבא עם יצר הרע. ועוד בהגיון זה יראה לעיניהם איזה דרושים המלהבים לב האדם להיות מהיר וזריז לעבודת מלכו ויקנו יראת שמים ואהבה ובזה יזכו לתפנוקי מלכא ולא תאונה אליהם רעה דא לילית ונגע לא יקרב באהליהם דאינון שאר מזיקין ח"ו ואם כה יעשו ויקנו בנפשם קדושה יהיה כל א' מהם אהוב למעלה ונחמד למטה. ויזכה לטוב הצפון לצדיקים היושבים בצל האילן הנובע גולות ברכות מים חיים ונופל על ראש כל צדיק וצדיק. וכל הזוכה שנופל עליו הטל ההוא הולך ועומד בשער המזרחי של ג"ע שלפני גנת אגוז שהוא היכל לפני ולפנים בג"ע ושם עומד ומשתחוה לפני ענן כבודו של הקב"ה והקב"ה שואל והוא משיב כל מה שלמד בעוה"ז וכן עושה לכל צדיק וצדיק. אח"כ ענן הכבוד בא ועומד על אילן החיים שהוא באמצע הגן הנותן ריח שמאותו ריח הוא חיים לכל הצדיקים אשר שם. והענן סר והצדיקים באים ומשתחוים לפני אור זוהר כבודו למעלה בשמי השמים. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
147