מעבר יבק, מנחת אהרן י׳Ma'avar Yabbok, Minchat Aharon 10
א׳הן האדם היה לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא על ידי נפיחת באפיו נשמת חיים ע"כ בקולו קול עז לעורר בכח כ"ב חפצי יוצר בראשית ה"ה כ"ב אותיות תורתנו הכ"ב מקורות עליונות דאינון י"ג תקוני דיקנא דאריך ותשעה תקוני דזעיר הנפתחים בחכמה ובינה ודעת וענפיהם. ואריך נכלל בז"א. נוקביה שהוא כלל כל האצילות ע"י פה קדוש שהוא השושבין המיחד וממתק ומבער הקוצים מן כרם חמד. וממתק רומחי הגבורה על דרך שאמרו בזהר פ' בשלח דף קנ"א ע"ב וסיהרא אתלבשת ברומחי גבורה בשיתין פולסי דנורא ועשרה דילה דנחתי מסטרא דאימא עילאה. ובדף ס"ה אמר דשיתין אינון דבסחרניה דשכינתא דכתיב ששים גבורים סביב לה. ואינון שתין אתנהירו בתריסר תחומין וכולהו נהירין ומטרוניתא כד אתאחדא במלכא לא אעדיאו מסחרנותא לעלמין. נמצא כי עיני כל למעשה התחתונים ישברו ורב גוברייהו בכח דבורם להכריע השמים ולזה אמרה תורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. כי ההכרעה תלויה בתחתונים שיש בידם להקל ולהחמיר לטמא ולטהר לאסור ולהתיר בכח צד הטוב והרע הנכללים מהם. ואם רוב הב"ד יטמאו ישליטו בדבר ההוא כח החצונים וטמא טמא יקרא לו בין למעלה בין למטה ואם יטהרו ישליטו בדבר ההוא מן השמים הקדושה ויהיה טהור ומושפע ממנו ואולי זה יהיה טעם מה שאמרו בגמרא דיבמות פ"ו ובמס' ע"ג פ"ק חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר כשטעה בשיקול הדעת. שמיד שהחכם הראשון אסר משיקול דעתו שאין לו לדיין אלא מה שעיני שכלו רואות בזה השליט על אותו דבר כח החצוני ואין כח בחברו להתירו כי כבר נדחה ומחוץ למחנה מושבו. ומה שאמרו בחגיגה פ"ק עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע דברי האוסרים ודברי המתירים וכו' כי כלם נתנו מרועה אחד ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. עיין דרוש זה בסוף מעירי שחר שלנו דכד פליגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו למה אמרי' בהו אלו ואלו דברי אלהים חיים וזה מתבאר בגמ' דתענית פ"ב ובסוטה פ"ג. ולהיות כח זה בתחתונים להקל ולהחמיר בזה נבין כוונת ר' יהושע באומרו נגד הבת קול לא בשמים היא ואין אנו משגיחין בבת קול ופי' נצחוני בני נצחוני בב"מ פ"ד שודאי כן הוא שהקב"ה רצון יראיו יעשה וצדיק מושל יראת אלהים ונוטה אל הבחינה שהצדיקים מטין אותו כי אפי' ירצה לישב על כסא דין ויהיו רוב הדברים נוטין לטומאה או לחיוב הצדיק מקימו מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכיוצא והכל טהור וזכאי. וכדאמרי' בזהר פ' ויחי כי יצתה בת קול ואמרה כורסייא דמריה אחידא בגדפוהי דר"ש וכו'. וראיה לזה ג"כ מה שאמרו בחגיגה פ' אין דורשין דשייליה רבה בר רב שילא לאליהו מאי קעביד קוב"ה א"ל קאמר הלכה משמא דכלהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי א"ל מפני שלמד מאלישע א"ל ר"מ רימון מצא וגו' אמר ליה השתא מאי קאמר וגו'. הנה כי דינו של אלישע היה תלוי ועומד עד כי תצא ההכרעה מפי התחתונים והסכימו להכרעת רבה כי ר"מ היה חבוש ולא היה יכול להתיר עצמו בטענתו עד כי יהפך בזכותו אחד מחבריו או מתלמידיו וכן דייק רש"י שאמר עכשיו שמע לקולך שאומר שמועה מפיו. ותוס' העמיקו יותר באומרם כי בתחלה היה המקום בכעס על ר"מ ואח"כ נתפייס בזכות שלמד רבה עליו הנה שהכרעות התורה וגם הרבה מדיני הנשמות תלוי בתחתונים וע"כ גזרו קדמונים מלהוציא שם רע על המתים פן ח"ו יגבירו בקטרוגם עליו הדינים. וזהו גדול כחן של צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמים ועל דרך זה יהיה ההטייה העליונה תלויה למטה כי התורה אגודת עליונים עם התחתונים. ובהיות נבואה בישראל ע"י השתלשלות הדבור שהיה בנביא. נמצא שכמעט כל ישראל היו נביאים. ומה יעשה התורה בכללה שכלה שמותיו של הקב"ה כי לנו יש לדעת שנבואת הנביאים היה פעמים באותיות גדולות או בקטנות ובאותיות לפופות ופעמים כתיב ולא קרי קרי ולא כתיב וח"ו לא אירע זה מחמת בלבול או טרחה כאשר כתבו קצת. כי תורת ה' תמימה מכל צדדיה. ולא לחנם נדו גדולי האחרונים והורידו מהתיבה אותו שלא רצה לקרות הקרי כתיב כפי המסורת כאשר הביא מהרר"י קאר"ו בסוף סי' קמ"א שכתב שכל תיבה שהיא קרי כתיב הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרא בענין אחר. הנה כי הכל היה מלמעלה שהיה הדבור בפי הנביא מתהוה בשכלו ובפיו ומתחוקק כאלו רואה וצופה הדברים המתהוים ומצטיירים כדכתיב וכל העם רואים את הקולות ופי' רואים את הנשמע. דוגמא זו כתב בעל יפה מראה על מעשה דשמעון הצדיק דאמרו בגמרין ובירו' אמר להון מן אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה הוה. וכתב י"ל שאור השכינה הנראה לעין על דרך ומראה כבוד ה' הוא שנגלה לפניו כזקן ועד"ז בר' ישמעאל כ"ג שמראה כבוד ה' הנראה נתגלה לפניו יושב על כסא רם ונשא. והנביא בנבואתו היה שומע הקול ונכתב לפניו בטעמו ונקודותיו ואותיותיו מנוקדות למעלה ובטעמיהן או פעמים אותיות לפופות מזויינות בתגיהן וכיוצא וגם בעת שהנביא אומר הנבואה לישראל היתה הנבואה יוצאת מפיו להם באימה וביראה כאלו היתה השכינה עמו ממש. והיינו ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו וזה צורך גבוה וצורך ישראל כדי שיהיה מצוי הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים על ידי הנביא כאלו היו כלם נביאים. אמת מה נהדר כח הדבור הקדוש באדם:
1