מעבר יבק, מנחת אהרן י״דMa'avar Yabbok, Minchat Aharon 14
א׳להיות האדם בנוי ומשוכלל כדוגמא העליונה אשר הוא קדוש ומשרתיו טהורים יזהר גם הוא להיות טהור בגופו ובאבריו כאשר הוכחנו בח"ב מזה המעבר יבק כי בזה גורם לאכפיא רוחא דמסאבא כנדרש בפ' תרומה דף קנ"ה. ברם הטהרה האמיתית היא טהרת הנפש לקבוע עתים לתורה ביום ובלילה ולא ישנה תפקידתו אפי' יהיה סבור להרויח ממון הרבה באותה שעה שהיא מטהרת הדבקים בה טהרה גמורה ומשיבה את הנפש לחוטא כדכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש. ויסמוך תורתו לתפלתו ליחד תפלה מלכות בתורה תפארת שאחר שנתקנה בתקוניה ומזדמנת לקראת בעלה צריך להמשיך לה בעלה ת"ת ע"י יסוד וסוד אותיות התורה המרובעות הוא שפע הבינה שבה ארבע יסודות ומה מאד מסוגל לקרא פסוקי הפרשה עם התרגום למתוק קליפת נגה כנזכר למעלה אחר התפלה מיד וכל העוסק בתורה בעה"ז זוכה לאשתדלא בה לעלמא דאתי עיין בחלק דף קפ"ה ויערב לך. וילמד תורה לבניו דשכרו גדול ואם אינו יכול ידבק בלומדיה ויחזיקם דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה. ותמכיה מאושר. וכתוב בזהר פ' וישלח דף קע"א ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסתיה לאתקפא. על דא אורייתא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא וכו' ואמר עוד וכד אינון סמכין חלשין גרמין לאתקפא ההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו שהוא כח הנחש הקדמוני ונחש עקלתון. ובשבת פרק ט"ז אמר לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים. ועון זה ג"כ גורם כי ישראל היו גולים ממקומם כמה דתנינן בירו' דחגיגה ובכמה מקומות בגמרין תני רשב"י אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מ"ט על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וספריא ומתנניא אינון נטורי קרתא וויתר הקב"ה וכו' ולא וויתר על ביטול תורה ומאיסתא בה ואמרו בירו' פרק אלו נאמרים עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצלן של בעלי תורה דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ואמרו בירו' דמכות על יואב דכתיב ביה ויקבר בביתו במדבר אין תימא שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם שבח שבחים זה לו שלכן במותו נעשו ישראל כמדבר ובמדרש שיר השירים ואמרו מה אגוז זה משמר את פריו כך עמי הארץ שבישראל עליהם להחזיק בדברי תורה ואז זוכה ויושב בישיבה של מעלה כדאמרי' בפסחים פרק מקום שנהגו בשמעון אחי עזריה. ואי לא דמסתפינא אמינא כי עון זה הנמצח בינינו שלא להחזיק ידי לומדי תורה הוא גרמא בנזקין כי שכחת התורה בעונות נראית יותר בגלילות איטליאה מכל שאר מחוזות לא כן בארצות המערב וגם לא בארץ אשכנז כי יש שם ישיבות יושבי על מדין ומלמדים תורה ברבים ישמרם ה' ויעלם גם עלה אבל במחוז הלז וידל ישראל מאד וזה לפי שאנשי חסד נאספים וכובשים פניהם בקרקע ואינם מספקין לת"ח אך מדחים אותם מעליהם הרבה מהם. ומי שיש לו בת והוא אמוד בנכסים מבקש להשיא אותם עם בן עשיר מיד נותן עיניו בממון ומשיא בתו לממון לא לאיש כי אינו משגיח אם הוא בור וגולם ואפי' אם לא תהיה יראת ה' על פניו אומר ימים ידברו בו וישוב מדרכו ומרגלא בפיהם הממון מכסה הבושת. ובת ת"ח עני תשב עד שתלבין ראשה לא כן עושים בארץ אשכנז וגלילותיה כי משיאים בנותיהם לת"ח ולמשפחות מיוחסות ומי שחננו ה' זהב וכסף ויש לו בת להשיאה הולך אצל ראש ישיבה למען יברור לו אחד מן התלמידים הגונים ושמובטח בו שיורה הוראות בישראל ואליו הוא נושא נפשו ומהנהו ומרוממו ובזה הם מעמידים תורה בארמנותם לא כאלו הכופתים בנותיהם ונותנן אותן לפני ארי המכים ובועלין ואין להם בושת פנים על זה ידוו כל הדווים איך נהיתה הרעה הזאת בארצות אלו ובזה חכמת סופרים תסרח ואנשי חיל מתמעטים ועל מי יש לנו להסמך אם לא על אבינו שבשמים שיראה ויפקוד גפן זאת וישים העקוב למישור. ע"כ כל בעל נפש יחוש לעצמו להדבק בטובים ולישא בת ת"ח. ואמרו ביומא פ"ז אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת ת"ח שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח ואין מים אלא תורה שנאמר וגו' ובקדושין פ"ק כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו מכריז עליו אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו והקב"ה חותם ובפ' עשרה יוחסין אמרו כל הנושא וכו' אליהו כופתו והקב"ה רוצעו. ובבתרא פ"ח אמרו לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו וכו' וכתוב בהגהות סי' ב' מא"ה בהגה"ה המתחלת כל הנושא אשה פסולה משום ממון הווין לו בנים שאינם מהוגנים כתב בסוף כל מי שפסקו לו ממון הרבה לשדוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זווגו עולה יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח ובראש סי' ל"ב כפל דבריו בדין הפוסק מעות לחתנו ומשל העולם בזה הוא כדבריו ודאי. גם בפסחים פ"ג אמרו לעולם ישא אדם בת ת"ח שאם מת או גולה מובטח לו שבניו ת"ח דבת ת"ח פקדונא דמריה אתמסר בידה כדאמרי' בזהר. ואשה טובה מתנה טובה. ובמדרש רבה אמרו שהכל מן האשה להיות האדם צדיק. ובהוריות פ"ב אמרו כי הונא בר רב נחמן פשט בעיא אחת לרב פפא וקם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה. והנושא בת ת"ח ומקדש עצמו בשעת תשמיש וביום שלפניו מרבה מצות ובגמילות חסדים יותר משאר הימים ובכל כחו ומתודה בכל לבו. ומשכים אחר ליל עונה לבית הכנסת ומבקש רחמים כמו שנמצא כתוב בתקוני התשובה. יזכה להמשיך לזרעו אחריו נשמות קדושות ראויות לזרע ברך ה':
1