מעבר יבק, מנחת אהרן ב׳Ma'avar Yabbok, Minchat Aharon 2
א׳כמה עמקו מאד מחשבות של יוצר בראשית ברוך הוא להמציא קליפה זו במציאות לתכלית שבארנו וגם צורך מציאותה להשכיר ולהעניש כעין גיהנם ששכר עבירה עבירה. כי אין העונש בגיהנם על הנקמה ח"ו רק ליתום חלאת הנפש החוטאת שם למען תסולה בכתם אופיר בגן עדנות. קליפה זו היא הנבראת ביום השני מצד הגבורה לבד והיא הנמשלת במשל הזונה כנזכר. ועל בחינה זו יתבאר למשכיל טעם אכילת קרבן פסח המקריבים אותו לטהרה וסוד בחינה הפנימית שממנה נבראו השרים שבבחינתם הפנימית ההיא הם טהורים ונקיים ושבעים פרי החג יוכיחו. וכן שער של תפלין ושרפת פרה אדומה ואין כאן מקומו של דרוש זה כי יתרחב מאד ועת לכל חפץ בלי נדר אם יגזור השם. אמנם מלבד החלק הזה הנתן בו ברצון. נתוסף באדם יצה"ר חלק שני כ"י בלי רצונו והוא סוד הקליפה שנתוספה על ידי מיעוט הירח. שאז ביום רביעי נתחזקה הקליפה יותר ויותר למאד מאד. ולכן חלק יצה"ר מאותו הצד חזק מאד עד שמטעם זה נתקללה הארץ ופירשו בתקונים ארץ זה באימא תתאה שהיא גרמה צד חוזק יצה"ר באדם בלי רצון קונו וזהו עולם שלא כרצונו. ובהיות הלבנה במלואה והקליפה נטהרת וכח המארת חסרה ומתבטלת אז הוא עלמא די ברא כרעותיה. עוד העמיק הרחיב מדורת האש החצוני ונתחזק היצה"ר באדם מעת חטא אדם הראשון. כי בתחלה היה לו חלק יוכל שאת מחומריות ועוביות יצה"ר והוא לקח והגביר על עצמו חלק גדול כמה פעמים עד כי הוא דנורא ואנן דבשרא. ולכן הבא ליטהר בעי סיועא מפני היצה"ר כדאמרי' בגמרא מנחות בצורת ה"א שדומה לאכסדרא. ובזה נבין אמרם ז"ל אדם הראשון מושך כו' וזה נתהוה ביום ששי שעת החטא כי היה ראוי לאדם הראשון להתפלל מנחה גדולה בגודל ויחוד עליון וחטאו גרם שהתפלל מנחה קטנה בעניות ומיעוט ודרשו בשבת פרק כ"ב וביבמות פרק י"ב ובמס' ע"ג פ"ב על פסוק הנחש השיאני לשון נשואין שהטיל בחוה זוהמא. וכתבו התוספות בסנהדרין פ"ג כי הנחש לא נצטוה שלא להסית ולא נענש אלא לפי שבאה תקלה על ידה אבל שאר המסיתין שנצטוו שלא להסית לא שייך ביה למימר דברי הרב ודברי התלמיד וכו' באופן כי גברה הקליפות ונתקללו אדם וחוה ונחש לכן הוצרך צירוף בכור הברזל ארבע מאות שנה נגד ד' מאות שקל כסף עליונים צנורות הנשמות שסתמו בחטאם ועד סוף הזמן ההוא הוצרכו להצרף בכור הברזל במצרים כי היו מכח החצוניות הרבה ואחר זמן זה יצאו נשמות טהורות וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויהיה רכוש מלשון שרי הרכש. ברם נשמת יעקב בחיר האבות והשבטים עד תשלום שבעים נפש יש לדרוש בהם מה טיבם אז והשתא לאו להכי אתינא. ויציאת מצרים היתה מצד הבינה הנוגפת ומבערת החצונים ומשם יצאו דור דעה המושפעים מבינה. ומשה רבינו ע"ה בראשם פני חמה. אמנם כיבוש הארץ היתה מצד מלכות על ידי יהושע פני לבנה. ומלכות אינה חפצה רק להכניע החצונים מפני שהם צורך העולם. ולכן מהם עזבו ישראל בכוונה עליונה להוכיחם. כי גם הם לא תוהו נבראו כדכתיב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. והנה הקליפה הרביעית שהיא המזיקים שנבראו בששי היא מעין הקליפה שנבראת ביום שני דהיינו גיהנם אמנם נתחזקה הרבה במה שקדם אליה מנין יום רביעי דהיינו המיעוט וחטא אדם ביום ששי. ופסיקת הזוהמת שהיתה בסיני היה תקון מה שמשך כו'. וחלק שני שהוא מיעוט הירח היה תלוי עד שיכנסו לארץ ושם תהיה הלבנה במלואה כמו שהיתה בזמן שלמה ולא היה ראוי להשאר אליהם אלא חלק יצה"ר שאינו זוהמא מהנחש. אבל הוא סוד הזונה שיש לה שכר לפעולתה. כי זוהמת הנחש אין לו שכר לפעולתו כלל אבל יצר הרע יכיל למהוי יצר טוב. והיינו חלק הניתן בו ברצון קונו והיה להם לישראל אחר שיעמדו זמן מה בארץ לזכות אל זמן התחיה שהוא זמן תקון יצר הרע מכל וכל. והטעם כי בקימת הצדיקים מעפרם שהגבירו חלק היצר טוב על יצר הרע בזה כבר נתקן ונעשה ימין אם כן שוב לא ישוב לכסלה. ובנס התחיה יוכללו כל הנסים והוא תכלית תקון החומרים והצורות ויש לדרוש בתחיה מהותה ואיכותה וכמותה וסגולתה וזמנה ומקומה והדרוש רחב במקומו ובה יתחברו ארבע יסודות רוחניות של נשמה שהם צלם נפש רוח נשמה וזהו מארבע רוחות בוא הרוח וכמו שטל חרמון שהוא שפע יהו מלא באלפין שעולה ט"ל כן השמן של מעלה ירד על הר המשחה להעיר הנפש לתחיה ולזה נקרא הר המשחה והר הזתים מפני מרירות המיתה שקבלו הגופים. וחלק הנתוסף בעון הנחש והמיעוט כבר נתקן עם המיתה והגאולה. אם כן שוב אינן חוזרים לעפרם. וכבר ידעת כי המיתה היא מתיחת הדין לא לבד על הנפטר גם על המשפחה ועל הפגם העשוי במשפחה לזה תקנו שיקרעו קרוביו ומיודעיו עליו וכפי גודל הפגם כן תהיה הקריעה ולכן באביו ואמו קורע כל בגדיו עד שיגלה לבו ובשאר מתים קורע העליון לבד. וכן הרבה חלוקים באבילות בין אביו ואמו לשאר מתים והכל נתן לידרש כפי דרך זה:
1