מעבר יבק, מנחת אהרן ד׳Ma'avar Yabbok, Minchat Aharon 4
א׳כוונת האדם בכל מעשה תוקפו בעוה"ז תהיה להחליש כח הדין ולהגביר ימין ה' שתהיה רוממה ותעשה חיל ולעולם ישריש נפשו ונפשות החיים ההולכים אחר עצתו במקום עליון דלא שלטת תמן מותא שהוא עלמא דדכורא סוד ז"א בסוד שימני כחותם שהוא המציאות אשר למלכות עם ת"ת ממש. כי יש כח וספוק ביד צדיק אחד לזכות הרבה אחרים עמו כפי מחצב נשמתו על דרך שנאמר באברהם וארבה אותך במאד מאד. שאמרו כי יפה כחה של נשמת אברהם לאסוף כל השירים והשבחים הנאמרים מפי כל הנמצאים ולכלול כלם בעולם העשייה והיינו וארבה אותך כעין מה רבו מעשיך ה'. במאד רומז לעולם היצירה בסוד מטטרו"ן הכולל שיר המלאכים. מאד אדם דבריאה הכולל שיר עולמות כנודע. כי היה אברהם בסוד הנפש כולל כל עולם העשייה. וזהו וארבה אותך ובסוד הרוח היה כולל עולם היצירה וזהו במאד. ובסוד הנשמה אדם דבריאה וזהו מאד. ולהגיע למעלות אלו הוצרך ליבחן בעשרה נסיונות ועמד בכולן להודיע כמה חבתו וכחו של אברהם אבינו. בדוגמא זו כל צדיק מיוצאי חלציו יכול להשלים עצמו לכל אחד מארבע פני המרכבה הכוללים כל מיני אורה והם ארבעה ראשים המאירים לארץ ולדרים בכח ארבע אותיות שמו הגדול המבורך. ובזה הקדושה שאננה ושקטה במעשי ידיהם של צדיקים המוסיפים כח בגבורה של מעלה. על כן ראוי לאדם לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה או למשמש פירוש לעת שבא דבר לידו יחשוב הפסד מצוה וכו' כדפרש"י בגמ' דערובין פ"ק. ויבקש רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו כדאמרי' במסכתא סנהדרין פ"ז ופרש"י שמלאכי השרת יסייעוהו לבקש רחמים ולא יהיו לו צרים מלמעלה ויעשה שלום במרומיו. ולפי מה שבארנו במאמר ראשון על מזלו של אדם שיש לו ברקיע וכדפירש"י בתענית ובמ"ק כי מרוז היה מזלו של סיסרא ולמען לא ינגד למלחמת שמים נגד סיסרא לכן שמתיה ברק בד' מאה שיפורי. יצא לנו מזה כמה גדול כח מזלו של אדם ברקיע וכ"ש מזלן של צדיקים. גם לזה יכוין בתפלתו שיאמץ כח מלמעלה. ובמה יזכה האדם ארחו לקשט ד' פני המרכבה. הנה בצד צפון ממרכבת הרוכב בשמי שמי קדם שם פני שור. ובהיות הצדיקים כובשים יצרם בכל ד' כחותיו אלו הנזכרים והם גבורים לעמוד בפרץ נגדו בזה מתקנים צד הצפון וכובשים דיני הגבורה. קשוט מן המערב ששם פני נשר תלוי באותם השומרים משמרת המערב שלא תחשך אורה ולא תעריב וזה על ידי עסקם בדין אמת ומעמידים שורת הדין על מכונו ונעשים שותף להקב"ה במעשה בראשית ושונאים ממון שאינו שלהם. וכן לתקון זה הפן אותם המסתפקים בעניים וסובלים יסורים ועונשים גופן מזבח כפרה כי ה' צדיק יבחן ויסורים של אהבה כשיש דין למעלה המונע היחוד מושפע הדין ההוא לצדיק ואז היא מתייחדת ואומרת הרי הצדיק הזה פלוני בני סובל יסורין דין העולם ועומד בצדקו וכל העולם לא ניזון אלא בשביל חנינא בני. ואמרו בגמ' דקדושין ס"פ קמא כי הצדיקים ביסורים הבאים עליהם נמשלים לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו פירוש קצת ממנו נוטה למקום טומאה וכו' ומסיים כך הקב"ה מביא יסורים על הצדיקים בעוה"ז בשביל שיירשו עה"ב שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. ואהרן הכהן שידע שמיתת בניו היה כמו עקידת יצחק שממש בידו עקד אברהם איש החסד ויקח המאכלת לשחוט ולמצות כח הדין מבנו יצחק בסוד המים הרו וילדו אפלה. אף כאן נדב ואביהוא מתו לעקור הדין וזהו ואל זועם בכל יום. וכ"ש אז שירידת השכינה בתחתונים היתה הפך מדת הדין כדפי' בזוהר סוף פ' פקודי. והוצרך ליתן מקום אל הדין להשפיעו שיטפל בו כענין איוב שפירשו בזוהר פרשת אמור. לכן וידום אהרן כאדם שמודה על העשוי כי הכל במשפט ישר מלבד כי ידע שעקר קדושת המשכן היה בקרבן נפש אדם דכתיב אדם כי יקריב מכם. הה"ד הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש. ועתה אהרן איש החסד קדשו בבניו. וזה וימותו לפני ה'. ולא היו ראויים לאותו מעשה רק חטאם היה כדי לגלגל עליהם הדין כענין יסורי רבי שבאו על ידי מעשה וכבר נודע כי היו לכפרת הדור על כן כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. כי הבכיה מצד הדין לתקנו לעורר המים מצד החסד נגדו לכן הם יבכו הדין אשר שרף ה' והשפיע אל מקום יניקתם כדי שיתעוררו הרחמים עליהם כדוגמא זו יצתה בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי העוה"ב כדאיתא בכתובות פ' י"ב ושם פירש"י מזומן פירוש בלא דין ובלא יסורים וכן פירשו בכל מקום וזו היתה כוונתו לזכות את הרבים בהספדו וצוויו בשעת מיתתו אל תספדוני בעיירות:
1