מעבר יבק, מנחת אהרן ז׳Ma'avar Yabbok, Minchat Aharon 7
א׳תורה מאתי תצא לכל אחוזת רעי ומרחמי כאשר קבלתי מפי מורי הגאון מפאנו זצ"ל אשר היה ראשון לכל דבר שבקדושה וכל ימיו שמש חכמים בעמידה ובישיבה ונהירן ליה שבילי דנהרדיעה והיה מרגלא בפומיה. וכמו כן בפי המקובל כמהר"ר ישראל סרוק זצ"ל כי במה יתרצה עבד ב"ו אל אדוניו מלכו של עולם בתחנותיו ובתפלותיו אם לא בפתוח פה ולהניד שפה בספורי אמירי קדוש ישראל בפסוקים המשולשים בתורה נביאים וכתובים כי בהם ימלא כבוד ה' את כל הארץ ויחד יסולו אמרותיהם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ובהם נכרתים הזלזלים במזמרות ובהם חפץ הבוחר בשירי זמרה. כי בכחם הנאדרי הם זמיר עריצים ואז תפלתו תהיה כעתר להפוך מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות לרחמנות כדאמרי' ביבמות פ"ו. כי למה לנו להרבות דברים משולבים מדעתנו יתמי דיתמי כמוני היום דלאו כר' לוי אנא דאמר במדרש שיר השירים דידע למחרז וידע למקדש. ברם מכיר אני את מקומי שהנני כקטן שיש לו מעשה ואין לו מחשבה. ולהיות כי האלהים בשמים ואנו על הארץ על כן יהיו דברים המוחרזים מדעתנו מועטים לפניו כי גם בלא דעת נפש לא טוב כדאמרי' בפ' אין עומדין א"ר יהושע בשם ר"מ לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך וגו'. והפילוסוף כתב כי השיר מענג הטבע ונמצא להמשיך לבות השומעים והקדמונים הגידו על אורפי"או שהיה כל כך שלם ובקי בנגונו ושירו שהיו כל מיני בני אדם גדולים וקטנים בוערים וחכמים סרים אל משמעתו. והחכם אברבניל"ו כתב בפ' בשלח שמוצא השירים שקולים הנעשים במדה במשקל לא מצאנו מהם דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמ' כי היה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שלמדו ממלאכת הישמעאלים ויעשו גם המה בחכמה וליה לא ס"ל מה שכ' הרא"ש בפיוטי הקליר כדלקמן. וגם החכם אבן עזרא לא כן ידמה כי הפליא לדבר נגד איזה פיוטים המיוחסים לקלירי בפסוק אל תבהל על פיך. פוק חזי דבריו משם. ברם אמינא ומחוינא כי דברי הראשונים בחרוזים שנתפשטו בדור ישראל אפי' אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמוע דבריהם כי נעמו. הלא החכם אבן עזרא עצמו שהפליא לדבר נגד הפייטנים שבח הבקשות מהגאון רב סעדיה דאמר שלא חבר מחבר כמוהם. והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון. באין חידוש ומשלים ולא דרוש. והפיוטים ששערום הראשונים וקיימום וקבלום עליהם היהודים אין לזוז מהם ואין לשנות מנהג המקום כדפסק בעל ההגהות סי' תרי"ט שכתב וז"ל אל ישנה אדם ממנהג העיר אפי' בנגונים או בפיוטים שאומרים שם. והם דברי מהרי"ל ואתרע ביה מלתא והצדיק עליו הדין משום ששונה מנהג המקום לומר סליחה בלתי נהוגה וכתוב בלקוטים שהם בסוף ספר עשרה שליטים על זה לכן ידקדק אדם שלא להחליף שום תנא או אמורא או שום פיוט ושיר ושבח וכו' ואולי אמרו בזה כי נקרא משיג גבול עולים לרמוז לשכינה שיושבת על תהלות ישראל ומלאכים עליונים שעולים ויורדים שמה והם חברים מקשיבים לתפלות ישראל. ופוק חזי מאי עמא דבר. ואמרו בגמ' דסוטה פ"ב דר' זירא אמר לר' ירמיה לא תפיק נפשך לבר מהלכתא ופרש"י כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהם וכ"ש אם הקליר היה ר' אלעזר בן ערך כדברי הרשב"א ואמר שהוא ג"כ קרובי פי' הערוך דרשן. או ר' אלעזר בר' שמעון דאפי' רשב"י קראו נר ישראל ב' פעמים בערכין פ"ב כפי דברי הרא"ש סוף פרק אין עומדין. והביא ראיה מהפסיקתא דאמר כד דמך רבי אליעזר בר"ש קרא עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרובץ פייטן ודרשן והוא תקן קרובות וכן בתוס' פ' כל הבשר כתב ר"ת כי הוא רבי אלעזר הקליר בתוס' טוך. וכבר כתבנו דעת החכם אבן עזרא והאברבניל"ו ז"ל כי לא שמיעא להו הכי וכזה כתב המגיה לספר יוחסין וז"ל. אמר שמואל כבר כתבתי למעלה כי מצאתי בקרובה אחת של יום שביעי של פסח ראש תבותיה אני אלעזר ברבי יעקב הקליר מקרית ספר. וגם הרא"ש מדעת עצמו ס"ל שהיה זה שאמר בסוף פרק הנזכר וכן ר' אלעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובת ליום שני ובערוך פירוש קליר לשון עוגה וכו'. ויהי מה דברי הקדמונים היה להם משל ומקרא ומליצה ובעי למידע המחבר מאן דמחוי במחוג קמי מלכא רבא על הדרך שכתב ר"מ בפ' פנחס דף רנ"ד דאומן דמחתך מאני לבושין דמלכותא שלפי דרכנו הם ראשי פסוקים וסופי פסוקים שמשימים הפייטנים בפיוטיהם כדי לעשות שירים ערבים וזהו שאמרו ועביד מינהון חתיכן סגיאן. אינון דידעין אתרין דחסרין אלו חתיכות. או אלין דמשתארין אינון מתקנן לון לבושין ושוין אינון חתיכות דאיתוספן באתר דמעוטין וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו. דלאו כל מפרקי תכשיטין דכלה ידעין בחתיכות לאן אזלן. ושם כתוב בזהר דמאן דבעי למיצד צידא דציפרא קדישא בעי צפצופין לגבה כדקא יאות ומילי דשמיא לא מקניין בכל מילי. וכבר האריכו המפרשים והדרשנים בזה בכמה מקומות פוק חזי ספר דברי שלמה בפ' בשלח דף ק"ה ע"ב אחר שפירש כמה פסוקים בשלמות שצריך שיהיה למחברי השירים אמר אחר כך לכן כפי כל זה מתבאר שלא יצדק עניין השיר הנעשה לאל יתברך אלא לאיש שלם במדות ובדעות שיהיו דבריו פועלים ועושים רושם ותועלת בשומעם עוד אמר כי צריך שיהיה שלם המשורר באהבת הש"י ובאופן אחר לא יצדק שירו ונמצא במדרש כי ר' אלעזר הקליר כשרצה ליסד פיוטיו עלה לרקיע על ידי שם ושאל למיכאל היאך המלאכים משוררים והיאך שירתם מיוסדת ואמר ליה שהם באלפא ביתא וכו' עיין בלקוטים שהם בסוף ספר עשרה שליטים דף פ"ד. אם כן חרוזי האחרונים יופי להם ויופי להם אם יהיו מחרוזות פסוקים הקוראים זה לזה. הנה תקיפי קדמאי אלופנו המסובלים תקנו לנו להתחנן בימי אשמורות שבין ר"ה ליוה"כ עת שערי רצון להפתח בפסוקי אנ"ך מחוברים יחד כפי רוחב דעתם וכן הם רוב התחנות מקק"י ספרדים וזה כי סמא דכולא אית בפסוקים ומי כמוהם מורה איזה דרך ישכון אור וכמה מרגניתי דלית בהו טימי תותייהו. בהם יהא שמיה רבא בעלמא די ברא כרעותיה וינהירו נהוריה דהדין גברא כאבוקה ויגינו עליו מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים ויגיעוהו לפרשת דרכי אור כי יהל עליו ובזה יהיה ניצול מכל מין נגע ומחלה הדין דמשתעי בלשון חכמת הנבואה. וישור אל מלאך ויוכל כי התורה היא לבדה תרומם גבר ותוליכהו קוממיות כדאמרי' במדרש שיר השירים נאוו לחייך בתורים זה התורה צוארך בחרוזים אלו הנביאים תורי זהב אלו הכתובים. ואמרי' במדרש תהלים דף ט"ו הא למדת שצריך אדם לסמוך על דברי הראשונים ולסדר את דבריו על דברי תורה שכן מצינו בדוד שהתפלל בלשון משה רבו וכן הוא אומר מזקנים אתבונן:
1