מעבר יבק, מנחת אהרן ט׳Ma'avar Yabbok, Minchat Aharon 9
א׳בינו נא זאת אלופי רעי שיתו נא לבכם אפי' לפשטי פסוקים אלו בהם תמצאו נהרי נחלי דבש וחמאה וכל צרכי עמו ישראל המרובין יביעו ידברו הן צרכי הגוייה הן צרכי הנשמה וכל איש ואיש ימצא בהן מבוקשו לפי העת והזמן וסבותיו ומאורעיו המתגלגלים עליו המה יקדמו פניו ויעתר אל אלוה בהם וירצהו וסגולתם העקרי הוא להחליש כח ארבע מיני יצר הרע שבארנו וכחות המשתרגים מהם כי רבו ואם יהיה לטוטפות בין עיניך מ"ש בפרקים הקודמים בדרוש זה ואז תבין בפסוקים אלו תבין ותדע כי זה יופי כחן. עוד יועילו יצילו ג"כ ממחשבות בלתי טהורות המתהוות מבהלת המקטרגים דעתו ומחשבתו של אדם ובפרט בעת התפלה והעבודה. וכל סדר מהם באו בתוכו ששים פסוקים כמספר אותיות של ברכת כהנים הממתקים ששים גבורים שהם מדת הגבורה עם כללותיה דאינון עיינין דמתלהטן ומנהון מארי דיבבה ומרי דיללה וכו'. שמהן מתפשטין כח שיתין פולסי דנורא ולהיות שבלילה ואפילו מחצות ואילך מלכות היא אש יוקדת מצד הגבורה ע"כ בעתותי לילה היו שומרי המקדש הלויים שהם מצד הדין בסוד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים דאינון מסטרא דגבורה סביב לה אמנם ביום היתה עבודת הכהנים שהם מסטרא דחסד. ויש שני מינין דינין הפנימיים מתמתקים והחיצונים מתבערים ויכוין המכוין להמתיק הקדושים ולבער החצונים. על כן נגד הדינים המתראים בשש שעות ראשונות מהיום ובפרט בשעת זעמו של הקב"ה יכוין לבסמם ולהכשירם בכח רוחניות ששים פסוקים אלו וכמו כן בחינת הדינים השולטים בשש שעות אחרונות בעתותי ערב כרמז בין הערבים המתפשטים לשש קצוות מצד מעלה ומטה ישים אל לבו בהגיגו בהם למתק כחם קדם סבא חסידא והם עשרה פסוקים לכל שעה משעות היום ויכוין לבערם למטה ממקומם ובזה חסד אל יעורה עלינו כל היום בכח ההבל העולה משברון הלב ורוח נכאה תיבש גרם. ה"ה כח קליפת החמור העולה בגרם המעלות ומשור מועד ליגח ולישוך ולרבוץ ולבעוט וליגוף ומדינא חצופא דכלבא המתהוה מתוכם. ועתה שבעונות אין יחוד במעשה הקרבן היחוד עולה מהבחינה המסולקת מן העולם התחתון שהוא כח הדבור עם המחשבה העליונה. על כן עסק פסוקי תורה ועבודה גורם תקון זה. פוק חזי כמה תקיף חילייהו דמלי דאורייתא קדישא. הנה כל פרשה וכל גמרא ועסק שאדם עוסק בענייני מצוה אחת יש לאותיות ההם מציאות רוחני המתדבק בענפי הספירה שהמצוה ההיא רומזת אליה ובהגות אדם בהם יתנועעו אלו האותיות ויפעלו התעוררות למעלה ויבטשו אורות תחתונים המתעלמים בצורות האותיות והנקודות ואורות היורדים מלמעלה בסוד אותיות ונקודות הרוחניות ויצא חתן לקראת כלה. וכ"ש אם יהיה בהם ג"כ נשמת הטעמים נגד מקום מוצאם. כי הארץ תענה את השמים והשמים יענו את הארץ ויפעלו התעוררות למעלה והוא המציאות שע"י קול ודבור שהם ת"ת ומלכות ומחשבה ורעותא דלבא שהם י"ה על ו"ה ועקימת שפתים משוה לקולות ההם מעשה ומציאות האותיות יעלו ויתמצו בכל המקומות דרך עלייתם מבחינה אל בחינה בדרך השתלשלות ממדרגה אל מדרגה עד שבמציאיות אלו שהם בעולם התחתון רוכבים הנשמות המתלבשות בעולם התחתון אחר פרידתם מהגוף כדפירשו בתקונים ובמציאותם שבג"ע מתלבשות שמה הרואות ובמציאותם שבג"ע עליון מתלבשות שם הנשמות ובמציאות עליון מתייחדות הספירות. ומעשה המצוה גורמים ענין זה ממש. ברם התורה עדיף ממעשה כי התורה היא ת"ת שבו תרי"ג ענפים שס"ה משמאל רמ"ח מימין והמצות תלויות בשם בן ד' כענבים באשכול וכן ממש בתורה שבעל פה שהיא מלכות בה תרי"ג מצות מפורשות והעוסק בהם יומם ולילה גורם בלי ספק יחוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה והתורה מגינה לעולם כדאמרי' בגמ' סוטה פ"ג ועדיף דבור בפסוקי תורה ממעשה המצות כי המקריב עולה במעשה לא הקריב חטאת כלל ואם הקריב שניהם לא מפני זה הקריב שלמים אבל עסק התורה כתיב בה וזאת התורה פי' תורה שבכתב ושבעל פה וכן אמרו בשבת פרק י"ח גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין ובהיות האדם עוסק באיזה חלק ממנה שירצה הוא עושה שם למעלה ומאיר בכולה וזהו זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וגו'. וזהו דכולהו תנויי דרב יהודה בנזיקין הוו וכולהו תנויי דההיא צורבא מרבנן בחגיגה הוה וכמוהם רבים. הנה כי ת"ת כנגד כלם וכן התפלה אמרי' בגמ' ברכות פ"ק גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שהרי משה שאין לנו גדול ממנו במעשה ולא נענה אלא בתפלה.
1