מעבר יבק, שפת אמת ל׳Ma'avar Yabbok, Sefat Emet 30
א׳בימי חכמי המשנה והגמרא בחזרתם מבית הקברות היו עושים שבעה מעמדות ושבעה מושבות ומברכין ברכת רחבה הכתובה בס' הכלבו וזה כדי לעורר עליו ברכה מרחובות הנהר לכבות אש דין הקודח. וכדאמרי' במס' ברכות ובבא בתרא פ' ו' אמרי' כי הז' מעמדות היו נגד ז' הבלים שבס' קהלת ובכל ישיבה ועמידה לסוד אור ישר וחוזר היו מעוררים כלליות מדות החסד שבכל ספירה וספירה ממטה למעלה עד מדת חסד אל למען יקדמו פנים המאירים לארץ ולדרים ולכן אין עושים דברים אלו בפחות מי' דשכינה קדמא ואתיא. וכתוב בירושלמי דכלאים כי עשו לר' י"ח מושבות או שהספידוהו בי"ח בתי כנסיות וכתב בעל עין יעקב שזה עשו לרמוז שהוא ח"י. ואגרא דהספדא דלויי פי' רש"י להרים קול ואולי זה יהיה בהצדקת דין שמים וסודו כנזכר לעיל מלבד שגם בהזכרת שבחי המת האמתיים מעוררים המדות עליונות המאירים מהם והשמעת הקול יהיה על דרך שנא' בכ"ג ונשמע קולו בבואו אל הקדש ואמרו בגין דיצטריך קלא דישתמע וברכאן ישרון על עלמא בגיניה כמו שהוא היה שלם בחשן ואפוד זה פנים וזה אחור והיה רומז יחוד אופנים בחיות וזהו סוד תפלין וקשר תפלין פנים ואחור אספקלריא המאירה ושאינה מאירה והסוד קול ודבור שאינם מתפרשים לעולם ועוד רמזו בקול ודבור והבל אור ישר ואור חוזר זה עולה וזה יורד וצריך להרים קול דאשתמע לקלא עילאה דלא אשתמע בסוד הזעקה שאמרנו למעלה והמת הגורם זה יתברך מאלהי אמן. והמספיד נענש אם אינו משבחו כפי מעלתו כמו שאירע לבר אבון ולבר קפוק במ"ק ומההוא טייעא דנתור ככיה ושיניה. ודרכי ההספד הראוים לגדולים למדו אותם רבותינו בספור הדברים שהיו אומרים הספדנים על פטירת רבותינו הקדושים בבבלי ובירושלמי ואמרו בשבת מהספדו של אדם ניכר אם הוא בן העולם הבא ולכבודם היו מניחים ס"ת קרוב למטתם וגם לרבות ההספד והבכי והיה מהם מי שלא היו רוצים שיניחו ס"ת על מטתו כדאיתא במ"ק. וההספד הוא במקום רבים לחכמי' כדאמרינן במגילה פ' בני העיר ר"ל דספדיה לההוא דתאני הלכתא בכ"ד שורתא והיו מושיבין ישיבה על קברם כדאמרינן בקמא פרק א' ומ"ק ובכתובות ועיין שם במעשה בפטירת רבינו הקדוש ואמרנו כי מהספדו של אדם ניכר מי הוא וכו' ראיה זה מאבנר דבחמים דוד עליו בכו כל העם עמו כמה דאמרו בשבת הא דמחממי ליה ואחים ומשם נראה כי הבכי והקינה הוא על הקבר וראשונה להם ההספד שכן כתיב חגרו שקים לפני אבנר ובעת הקבורה שהוא התעוררו' הרחמים עליו כאשר יבא אז התחיל לבכות על קברו וכל ישראל גומלי חסדים אחריו. ואח"כ קונן עליו כמו שנאמר ויקונן המלך על אבנר ואז ויוסיפו כל העם לבכות עליו. בבכי ראשון עוררו רחמי זעיר. ובשני רחמים גדולים מאריך. גם משם ראיתי כי ראוי להתענות ביום קבורת הצדיקים שכן דוד לא אבה לטעום לחם או כל מאומה וייטב בעיני כל העם ואנשי יבש גלעד התענו שבעה ימים על קבורת עצמות שאול ובניו. ומשבעה מעמדות הנז' נתפשט אצלינו המנהג לישב ז' פעמים ביציאה מבית הקברות וממה שהעלינו למעלה בששה מדרגות הטומאה והטהרה שביעית וגוברת עליהן יהיה טעם למה יושבין ז' פעמים ששה להבריח הרוחות וא' להכין עצמו לקבלת הטהרה על דרך וישב העם בקד"ש. ובין קד"ש ובין בר"ד הם שבעה ואפילו היכל השביעי מהיכלי התמורות יש כחות הפורחים באויר ומזיקים לצד טומאתן לעשות נסים בעולם לעומדים בצד הקדושה ויש לו פתחים מכוונים נגד הקדושה ומאירה באפילה ההיא ושם יש מקום לחסידי א"ה הנק' כבוד. הנה כי בז' ישיבות ובפרט בכח שיר של פגעים נעלה ונראה אל הר הקדושה. וקודם זה עושים רמז לתחיה כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ. וזה עם תלישת העשבים מהבית חיים ואומרים ויציצו מעיר כעשב הארץ. ועוד אמרו שהוא להפריש בינם ובין המות ירצו כחות המטמאות הגוף המזדמנות בעת המיתה. ובהשלכתן לאחוריהם רמז כי נשכחתי כמת מלב דכיון דלא איכפת להו למיתי יותר מהאי עלמא כדאמר שמואל לרב יהודה חק בשאול מי יודה לך לכן גם החי שוכח אותו כי גזרה היא על המת שישתכח להיותו נגזר מחיי עולם הזה ועושה דרור בעולם שכלו ארוך. אך על החי שסבור שהוא מת אינו שוכח אותו כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. עוד סוד העשב הוא כי יש שדה במדור הראשון שהוא מקום כניסת ההיכלות בכל לילה. ובאותו שדה גדול יש סוד המלאכים שהם מאכל למלכות שמצד חיות הקדש הנקראת בבחינת בהמה ועשב זה הוא מזון ושפע התחתונים. ולהיות כי הנפטר נסתלק ממזון תחתון הנרמז בעשב מן הארץ שהוא מאכל לנפשו הבהמית על כן תולשין העשבים להורות כי נתעלה ללחום לחם אבירים. עוד עשב הם ע"ב שמות וראשי תיבותיו הם ע"יקר ש"כינה ב"תחתונים ושמות אלו יש מהם קדושים נפלאים למעלה שהם סוד שפע אילן עץ החיים הנק' תרומת הקדשים ועליו נאמר מזריע זרע למינהו. וכן קודם החטא כתיב הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע. אבל ואכלת את עשב השדה לא נאמר בו זרע כי הוא ע"ב שמות למטה שהם מתלבשים בהנהגת מטטרון והם עשב השדה התחתונים שהם מאכל בהמה ועם כל זה אדם ובהמה תושיע ה' כי עתה מתלבש בכתנות עור בגשמי הגוף הזה ואוכל עשב השדה. וזה נשפע בלי טורח כל כך אבל סוד לחם מתבואה עליונה שהיא שכינה המסתופפת בספירות ופורשת סוכת שלום עלינו והיא מעין נבואת מרע"ה עליו נאמר בזיעת אפך תאכל לחם ועליה נאמר כי לא יראני האדם וחי. והנשמה הזוכה אחר מיתתה מלחם אביה תאכל הנקרא תרומת הקדשים אמנם בעודה בגוף הזה כל תפלותיו ותקוניו הם מקבלים ע"י העשב השדה שהם כחות מזומנים לקבל כל עסק תחתון להעלותו למעלה והיינו ע"ב שמות תחתונים שהם סוד ההיכלות שכלם פתוחים לדיני האדם ולכל מעשיו ויש למטה מזה מדרגה שהיא מזדמנת חנם תמיד לפני האדם וצריך ליזהר ממנה מאד שהם החיצונים הנקרא קוץ ודרדר הבאים להכשיל האדם כנגד אלו יש שלש מדרגות בנבואה. האחד טומאת בלעם ולבן וכיוצא והנכנסים בפרדס הנפגמין. מדרגה שנייה הנכנס ויוצא בשלום וכמה מדרגות אלו ע"ג אלו עד סוד הנבואה העליונה. הג' סוד לחם שהוא מזון נפרץ פירוש נבואת מרע"ה כדכתיב ביה קראן לו ויאכל לחם ולהיות כי אחיזת קוץ ודרדר וגם אכילת עשב השדה אינו אלא עד שובך אל האדמה זה יהיה טעם לשבח לתלישת עשב השדה והשלכתן לאחוריהן לסוד האחורים ומכאן ולהבא מזון הנפטר יהיה מלחם הקדשים לא מעשבי השדה עוד. ועושין כן ג"פ לרמוז שנפש רוח נשמה של הנפטר מתעלין למזון העליון לחם ענ"ג:
1