מעבר יבק, שפת אמת ל״דMa'avar Yabbok, Sefat Emet 34
א׳תנחומי אבלים הוא עקר גדול בג"ח ואמרו במדבר רבה פ"ח שהקב"ה מראה פנים לאבל. ונחם אברהם ויעקב תנחומי אבלים וכן ביצחק כתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וביעקב נאמר ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו. ועיין בפרקי ר' אליעזר פרק י"ח משכר מצוה זו ומכמה מקומות למדנו זה וב' שערים היו בבית המקדש אחד לחתנים ואחד לאבלים ומה שתקנו אחר חורבן הבית בזה. ויזהר האדם בנחמו שלא יהא ח"ו גידוף כדאמרי' פ' שור שנגח מאי אית ליה לגבי נחמתא דבבלאי וכו' ויזהרו שלא יבכה על מתו יותר מדאי פן יתריס נגד מדת הדין כנראה ממעשים בפ' אלו מגלחין. והנחמה היא גמילות חסדים גם לנפטר כדגרסינן במס' שבת מי שאין לו מנחמין הולכין עשרה בני אדם ויושבין במקומו וכן נראה ממעשה שאירע לר' יהודה שם. ויפתח האבל תחילה כדאמרינן בסוף פרק מציאת האשה. ויאמר דברי נחמות נגד האבלים ודברי שבח נגד המנחמין ולכל ישראל כדגרסינן במ"ק ובכתובות בר"ל עם מקרי בניה דא"ל קום אימא מלתא וכו' ואל יכנס א' לדברי חבירו ובפרט אם הוא חכם כדחזינן במיתת בניו של רבי ישמעאל. והאבל יודה למספידים ולמנחמים על הכבוד שעשו לו ויפטרם בשלום שראינו שר"ע עמד על ספסל גדול ופטר ישראל לשלום שהספידו בניו הספד גדול. ובשלשת רעי איוב כתיב לנוד לו ולנחמו מלת לנוד תורה לנו כי הנחמה מעלה האבל ומנידו ממקום השפעת הדין למקום נייחא ותנחומין כמו שכתוב ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים ופי' רוח הנחה ותנחומיו העביר על הארץ ואז וישוכו המים הזדונים. ונחמה היא מן השמי"ם שבו נכללו הרחמים בדין ולכן אומרים מן השמים תנוחם ולנו דרכים ישרים מאומתים בעצמם לתת טעם לכל מה שאמרו במ"ק שהאבל אסור בהם וכן עטיפתו וישיבתו על גבי מטה כפויה או על גבי קרקע וכן כל מה שחייבוהו רבנן לנהוג בימי אבלתו שאשר הוכיחו מקראי שם. אך להיות כי יאריך הדרוש בחרתי להשמיע אותם ונבון יבין דעת מעצמו רק נציע פה לבד ריש מלין בטעם האונן וההבראה בהודיע כי האבל צריך סעד לתומכו בתנחומים ורחמים. פוק נא חזי כמה אתחלש חיליה של מי שמתו מוטל לפניו כי אפי' לענות אמן אחר ברכת המברך לא הרשוהו כדאמרי' בירושלמי אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו. וברבה פ' וילך אמרו כיון שרואה צרתו לפניו דעתו מובלגת. אבל כשנקבר כל ימי האבל הוא זקוק לכל דבר של מצוה. וזה להיותו עומד ומושפע מתוקף הדין וכל יחוד הוא בחסד באופן שהמקורות עליונות אינם מתייחדות על ידו ומחוץ למחנה שכינה מושבו כי היא חפצה ביחוד ולכן האונן פטור מכל מצות האמורות בתורה. ואמרי' במדרש פ' חיי שרה על פסוק ויקם אברהם מעל פני מתו מלמד שהיה רואה מ"ה מתריס כנגדו ומוכח משם שאונן פטור מכל מצות האמורות בתורה מדכתיב ויקם ואח"כ וידבר ואם ירצה האונן ליכנס למעלה בסוד עץ החיים בתפלה ותורה וברכות יערב רע שהוא בו בטוב העליון. ויכניס חול בתוך שבת ונמצא מחלל ח"ו. כי עתה ירד ללבושים תחתונים ונקרא עלה תאנה שהביאו תואנה לעולם ועל דרך זה אמרו החכמים בטעם למה נמנע אכילת עץ החיים לאדם הראשון אחר שנתלבש כתנות עור ונתפשט מכתנות אור מלבד מה שדרשנו בזה למעלה. ומטעם הנזכר פטרו האבל מד"ת כי היא סוד עץ החיים שבתוך הגן. ואמרי' במדרש רבה פ' צ"ח שאין אבל נכנס בפלטרין של מלך לכן לא נכנס יוסף בפלטרין של פרעה במיתת אביו. וישב בדד וידום מד"ת ותפלה בהיותו באנינותו יען כי מטפל בכחות הדין לצורך מתו כי האונן הוא למטה מעלמא דדכורא ומעלמא דנוקבא וכמעט מתאחד באינון עבדים שהם מסטרא אחרא דאין בהם מצות ואפי' עבד כנעני שהוא בסנדלפון פטור מכמה מצות כל שכן מרכבות שלמטה ממנו. ומלת אונן הוא מקום האנינות ממשלת הלילה על כן כתיב באונן ותקרא בתי"ו שהוא עולם הנקבה וכן פרץ היה מצד אונן רמז שהלבנה פרוצה. ברם אחר שקבר מתו סליק מאתר דפגימו לעלמא דנוקבא ונקרא אבל אבל אונן אינו מברך כי טוב עין הוא ראוי לברך ואינו מזמן דאין בו כח להמשיך מעתיק ששם רמז הזימון ואינו אוכל בשר שמשם שכר כנזכר ואינו שותה יין פן יעורר היין המשכר כי מאכילת דברים אלו יתלבש יותר ויותר בכחות הגבורה ונקרא אונן מלשון בן אוני שכמעט מדובק בכהן און שהוא עושר פי' בבחינה מצד שמאל שמור לבעליו לרעתו וזהו ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי פי' שהגביר כחו של עגלי ירבעם ואמרי' בזהר שבעגל שעשו ישראל נכלל כל כח שהיו בשני עגלי ירבעם אחד מהם היה בחינת הזכר של הקליפה והאחד בחינת הנקבה הטמאה יותר. וירידת האונן לדיוטא התחתונה זו הוא דוקא בחול בעוד שמתו מוטל לפניו. ואילו יכול לישן על גבי מטה כי היא מוכנת ליחוד. רק כפויה שהוא מושפע מהאחורים לא מהפנים אבל בשבת ויום טוב כח ההנהגה הקדושה המתגלית ביום ההוא תגין עליו לבל ירד פלאים: ולכן אין לעסוק בצרכי מתו בשבת ואפי' ביום טוב ראשון הוא על ידי עממים וחייב בכל מצות האמורות בתורה אך בתשמיש המטה שהוא בחינת היחוד בעצמו יש אומרים שאינו כדאי לכך ואסרוהו לו ואחר שהעלה מתו למקום מנוחתו כובע ישועה על ראשו וחייב בכל המצות אך אינו ראוי לאכילת קדשים שהוא לעורר כחותיהם עליו וליהנות מזיום ביחוד הפנימי של אברים פנימיים בחדרי בטן ורזי עולם ותעלומות סתרי כל חי סוד הנשמה המחיה הכל אין כח להראות בעצמו כך עד יעבור עליו יום המר שהוא יום ראשון ממיתה וקבורה ופי' הסבא בפ' משפטים דף ק"א ע"ב דקדש הוא מעלמא דדכורא שהוא מיסוד ולמעלה קדוש הוא ומסתלק לעיל והאבל ביום ראשון משבעת ימי אבלו הוא בעלמא דנוקבא ובגין דלית ליה מגרמיה כלום אוכל מלחם הנשפע לו מאחרים ואם עבר יום ראשון ולא אכל כגון שמתענה כיון דאידחת ההבראה אידחת שנתעלה לסוד עלמא דדכורא: וזה יהיה גם כן טעם שפטור מהנחת תפלין כי איך יתפאר בכחות הרחמים בעלמא דדכורא ועדיין הוא מלובש בדין בעלמא דנוקבא שלכן אשה שרוצה להניח תפלין מוחין בידה מה שאין כן בשאר מצות עשה שפטורה מהם ומיכל בת שאול שאני דבת מלך היתה. ועוד שהיתה תוכה כברה ורמז לזה נתנו דורשי רשומות כי מיכל בא"ת ב"ש הוא מיכל. ועדיפת מינה שהיתה אשת דוד. ועוד יש אומרים שמנעו אותה. והמבין סוד שער של תפלין יבין עוד טעם לשבח למה האבל פטור מהם ביום ראשון וכן בט"ב שבעונותינו ירדנו פלאים אין מניחין תפלין בבקר בעת האבל. וראיתי יחידים שאינם מונעים עצמם מתפלין לא ביום א' של אבלות וגם לא בט"ב ועיין בדברי הפוסקים בזה. והמניחים ב' זוג תפלין מניח ביום ט"ב תפלין של רש"י לבד שכחן יפה להיות כסדר כתיבתן בתורה וקבלום עליהם רוב העולם ונמצאו על בימת יחזקאל הנביא אמנם בשאר הימים שניהם יחד טובים כפי ההנהגות כנודע מגלוי שמר ת"ם וראה יש"ר שהוא רש"י ור"ת וזה צריך שמוש חכמים. וכל אלו רמזים מלבד פשוטן של דברים הכתובים בדברי הגמרא והפוסקים שהם אמת ותורתן אמת ומנייהו לא נזוע ובזה פתחנו קצת פתח לכל הדברים האסורים לאבל והחכם יבין דעת ויוסיף משלו כי מה ידעתי אני הקטן אפרוח שלא נפתחו עיניו ולא ידע כל תלמידהון דרבנן וגם אויל מחריש חכם יחשב:
1