מעבר יבק, שפת אמת ל״הMa'avar Yabbok, Sefat Emet 35
א׳כתוב בר"מ פ' עקב אוקמוה רבנן דמתני' שעת אכילה שעת מלחמה. וזה לפי שהמלפתים ארחותם נגד בני אדם להדיחם מעל ה' מזדמנים שם בראותם שהחומר נהנה מהעה"ז. לכן אמרו שהם ככלבים עזי נפש שאינם נדחים משם בדחייה ראשונה. על כן צריך שתי הזמנות לברכה מלבד חלקם הניתן להם במים אחרונים של מקום חובה יורדים פן יערבבו שמחת הברכה שעולה ביחודה על כל שאר ברכות הנהנין על כן היא מן התורה. וכ"ש שיסולו דרכם יחד בסעודת האבל. לכן המנחמים היו מברכים ברכת רחבה להשפיע עליו ועליהם משפע רחובות הנהר המריק ברכות עד בלי די כנזכר לעיל. ולכן האבל יושב בראש כדאיתא פרק אלו מגלחין מקום מוצא ההשפעה כי הוא צריך לחסד אל בעצם ובראשונה להיות החרב שלופה לקראתו ונוטל ידיו תחלה ואח"כ המנחמים. ונמצא כתוב במנהגים שהוא בוצע המוציא על הפרוסה שנותנים לפניו ומברך לעצמו ואח"כ בוצעין המנחמים לעצמן וכן מוזגין הכוס ונותנים לפניו ומברך לעצמו ושותה ואח"כ הם מברכין לעצמן ושותים. הנה כי כוונת אכילתו ושתייתו משונה מכוונת אכילת המנחמים לזה הוא מברך לעצמו תחלה והם לעצמם ואסמכוה אקרא דכתיב אבחר דרכם ואשב ראש כאשר אבלים ינחם. ואמרו ג"כ כי מנהג שאין שותין בכוסו אלא לאחר שמדיחין אותו והבוצע בסעודת האבל שהוא דוגמא דעמודא דאמצעיתא דהיא חייתא עילאה קדישא דכל שאר חיותא אחידן ביה ואשתלשלו בגוה כדאמרי' בפ' בשלח דף מ"ז ע"ב לכן הבוצע נותן פרוסה ביד האבל וזו הוא הכנה לו לנחמו מכל אחד מז' הבלים כי הוא מתפאר ומתאחד בתוכן כנודע. וכיון שזכה ללחם מן הארץ שהיא כתר הנקרא זאת מיוחדת עם ת"ת בזאת יבא ליכנס אל הקדש. והביצה היא רמז למלכות בסוד אור החוזר כדפי' בתקונים הנה לחם וביצה סוד אור ישר וחוזר ע"כ הביצה היא מגולגלת ומשם עולה למדרגה יין המשמח שהוא פרי מן העץ החיים. וכיון שהוציא וזכה להשפעה לחם ויין משם להיות כהן לאל עליון חסד אל ולכן נברא יין לשמח אבלים. ולהיות המנחמים עסוקים לעורר ג"ח העליונים לכן הרואים פני האבל פטורים מן התפלה כי תקונם במקום גבוה יותר מהתעוררות התפלה. ואמרי' בויקרא רבה פ' ל"ד על פסוק ועניים מרודים תביא בית אלו אבלים ומרי נפש. ומי משמחן יין. הנה כי שפע יין המשומר והמשמח מביא בבית ומכניס להכלל בעלמא דדכורא האבל ומר נפש. וזה טעם ג"כ שהעוסקים בצרכי רבים פטורים מן התפלה וכן בצרכי חתן וכלה כנראה בפ' בלק בעובדא דההוא ינוקא. וממה שכתוב ר"מ פ' עקב דף רע"א ע"ב בסדר הסבת הסעודה למארי סעודתא דמלכא הוא כי גדול מסב בראש תניינא תחותיה ותליתאה תחות תניינא ואמר דאלין אתקריאו ג' מטות לקבל ג' אבהן לקבל כהנים לוים וישראלים ומכאן ואילך לית להו סדר אלא כל הקודם זכה. נ"ל ג"כ שהסדר הזה הוא במנחמי האבל שאחר הג' מנחמים הראשונים איש כפי מדרגתו כל הקודם זכה משם ואילך וכן יהיה ברחיצת ידי האבל בסוד אם רחץ ה' את צואת בנות ציון שכל א' מתכוין לעשות ג"ח זה לו והכל הוא להבריח מעל ידיו כחות ששורות בו כי האצבעות הם התפשטות הכחות עד למרחק עד אחיזתם סמוך לחצונים לכן קרובה הקליפה להתאחז שם וכו' ובישמעאל ידו בכל ויד כל בו והצפרנים הם הקליפות שהם מותרי הכבוד ולכן צואה שתחת הצפורן חוצץ בטבילה שנראה טובל ושרץ בידו. ומה גם שלא כנגד הבשר שאז הטומאה היא במקום המותרות מכל וכל: ולפי שכשאדם ישן ביציאת נשמתו רוח טומאה שורה על גופו ומטמאו כמו שבמותו רוח רעה וטומאה שורה עליו אך בחזרת נשמתו לו מתעברת ההיא זוהמא מגופו ונשארת בידים לבד והם עדיין מתות במיתה וטומאה. על כן אין לברך בידים מסואבות מפני שהטומאה נוטלת חלקה מהברכה ח"ו והנשמה מתפשטת בתוך המיתה. ובזה יצא לנו טעם לשבח רחיצת ידי האבל שכל הטומאה והרוחות נאספו בידיו. לכן מנהג לשפוך כל המים שבכלי אחר שנטל ידו מהם כדאמרי' במים של שחרית. ובכח מי חסד שיריקו עלידיו יתפרדו כל פועלי און ומה טוב להריק עליו המים בג' פעמים דלא גרע מנט"י שחרית דבת מלך היא ומקפדת עד ג' פעמים. ואינה רוח בעלמא כמו ידים המטונפות מבית הכסא. ולכן שופכים אותם המים במקום מדרון החוצה לרוחות הפורחות כי בזה בעלי החובה יקחו חלקם ויתרחקו מעל האבל. ואין לערב מים במים פן יחזקו מוסרותם כי פיזור לרשעים הנאה לעולם ובזה יבושו ויחתו מגבורתם. ועוד הג' פעמים ירמזו לג' הנהגות שיחדו יהיו תמים להריק עליו שפע שבע רצון ע"כ מנהג לעשות חסד זה ע"י גדולים המנחמים. וגם בזה נאמר כי מהג' ראשונים ואילך אין להם סדר כי כשנעמיק בדברי ר"מ בטעם שנתן לדבריו. סדר זה יהיה בנין אב בכל מקום שיש רבים ונכבדים וגם שבנטילת ידים שבסוף הסעודה פסק מהרר"י קארו בסי' קפ"א שכיון שלא נשארו אלא ה' מהמסובין שלא נטלו ידיהם באחרונה אז נוטל המברך ולא שמר שם הסדר מר"מ מהג' כבר כתבו הטעם שהוא מפני עיון הד' ברכות של ברהמ"ז כמתבאר שם: ברם בעליית ס"ת יש סדר אפי' אחר כהן לוי ישראל מפני שהס"ת הוא דיוקנא דזעיר והוא במקום הג' מטות ששם יש סדר. לכן אמרו אחריהם מי קורא וכו' כדאיתא במס' מגילה. ושם בר"מ פי' כי ידים מזוהמות פסולות לברכה דאינון שניות לטומא'. וכד אינון טהורו' אינון שניות לברכה דברכה לא שריא אלא על טהרה והכהן שהוא איש טהור איש חסד. שריא עליה ברכתא ואמרו כל כהן המברך מתברך. ומאשר הצענו נבין ג"כ טעם לנטילת ידים אחר קבורת המת כאשר יתבאר במקומו עוד. וכן לכל הדברים דאמור רבנן דצריכים נטילה אשר הביאם מהרר"י קארו בסימן ד':
1