מעבר יבק, שפת אמת ל״וMa'avar Yabbok, Sefat Emet 36
א׳פה יתבאר למה נחום אבלים הוא בברכת המזון ולא בתפלה או במקום אחר ואמרי' במדרש ויקרא רבה פ' כ"ג ר' יונה הוה מליף לתלמידיו ברכת אבלים אמר הוה גברין בהם. ממה שמתבאר בפ' ויקהל הודיע לנו כי בשעת ברכת המזון הוא עת שמחה ורצון דאמר מאן דמבריך לקודשא בריך הוא מגו שבעא בעי לשואה רעותיה בחדוה ולא ישתכח עציב וכמה דהוא מברך בחדוה ובעינא טבא הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא ובגין כך לא ישתכח עציב כלל אלא בחדוה ובמלין דאורייתא וישוי רעותיה למיהב ברכה לאתר דאצטריך דארבע רתיכין שלטין בארבע סטרין אתזנו מההיא ברכתא דשבעא ומאינון מלין דברוך אתה אתהני ואתרבי ואתדכי בהו. ובחול אתהני מגו אינון מלין דסלקין מגו שבעא וכלהו שבעין ורוון בחידו. בשבת אתהני ממזונא ממש ובההוא חדוה דמזונא דמצוה: ולכן טוב עין הוא יברך וינחם בברכת הטוב והמטיב שהוא סוף התפשטות הברכה במלכות מלבד מה שהופיע עליו רחמים גדולים בברכת המזון שנברך שאכלנו משלו הוא בעלמא עילאה דלא ידיע ואין שם תפיסה לכן מדבר שלא לנוכח דמזוני ממזלא עילאה נינהו ואוצרם הוא בהוד כנודע ושם אמר נברך וברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובזה יתברך ויתנחם מבחינת הראש והסוף ואמרו כי המברך ברכת המזון ברצון ובשמחת הלב כשמסתלק מן העולם מקום מתוקן לו למעלה בסוד עליון בהיכלות קדושות ולכן אמרו כי גדול מברך. וכהן ת"ח לו נאה לברך להיותו מצד החסד כי כן צד ימין מוכן להאיר לעולם. ולכן הכהן מוכן לברך מעלה ומטה ובעת ברכת כהנים ברכות מהמקור העליון מדליקין הנרות ומאירים כל הפנים וכנסת ישראל מתעטרת בעטרות עליונים. ואמרי' שבכל מקום שתשרה השפעת הימין עין הרע אינו שולט בו וכל ברכת המזון הוא בימין ואין שטן ואין פגע רע לכן מנחמים האבל בו וצריך לומר בברכת המזון וקידוש והבדלה ובברכת אירוסין ונשואין סברי מרנן והם עונין לחיים להורות כי נקשרים באילן החיים יין המשמח לא באילן דמות שהוא גפן שחטא בה אדם הראשון כך כתוב בתקון כ"ד: ושמעתי הטעם שהוא לפי שהיו משכרים בקורט לבונה שמשימים תוך היין למי שהיה חייב מיתת ב"ד אחר שהתודה כדכתיב תנו שכר לאובד וגו' ובהשקות אותו היו אומרים סבר מרנן והם עונין למיתה. ואולי יהיה זה לשאול למחייבי' אם עדיין עומדים בטעמם לחייבו כי אם מצאו לו זכות פטרוהו. והם משיבים כי בשמועתם עומדים. ולכן עתה עונין לחיים. עוד נאמר כי ברשות רבותי שאומרים קודם המוציא וכן סברי שאומרים על היין להיותו באמצע הסעודה הוא מדבר עם כחות הקדושה המזדמנים שם לקבל אותם ברכה ולהיות ברכת היין חשובה על כן מנהג להזמין השומעים תחלה שיתקדשו לקבל רוחניות הברכה ההיא וכבר נודע טעם שכתבו הפוסקים על זה ומנייהו לא נזוע והקהל עונים לחיים שרומזים לחיות המתפשט בספירות דעלמא דדכורא וברשות רבותי המסובין עונין ברשות שמים גם הם מאמתים שצריך ליטול רשות מהכתות העליונים ולהזמינם שיבואו לענות אמן אחר הברכה והקדושה ההיא ולהריחה ריח ניחוח לה'. ועל הפת שהוא מן הארץ מקום תחלת הכניסה לקדושה אומרים ברשות רבותי ושם הוא סוד שפע הנקרא אכילה כי בהתעוררותם מסלקין ומעלין שפע לרעים דלא מתפרשן לעלמן ועל היין שמקורו מן סוד עץ החיים אומרים סברי מרנן דסבי עצה וטעמא וסברא ומשם ממעלה למטה יורד השפע לדודין תתאין וזהו שתו ושכרו דודים וזה יהיה לדעתי כוונת האומר מרשים על הפת וסברין על היין ובעל הלבושים נתן טעמים לזה לפי דרכו והבורר יברור לעצמו. וכל קדושה שהיא על היין צריך ברכה וקדושה וכן השבת ג"כ. על כן בקבלת שבת אומרים ב' פעמים בואי כלה בואי כלה נגד קול חתן וקול כלה. ועיין בתקון מ"ז דף פ"ז מתקוני השלחן באורך:
1