מעבר יבק, שפת אמת ה׳Ma'avar Yabbok, Sefat Emet 5
א׳עוד לנו לדעת כי בזולת שנשמת האדם בכלל כלולה מי' ספירות עוד היא כלולה מד' יסודות עליונים כגוף שכלול מד' יסודות תחתונים. וד' יסודות של אצילות נודע שהם גגת"מ ומלבוש שאמרנו שהוא בבריאה יהיו יסודותיו ד' עמודי כסא שהם לד' רוחות העולם אדנ"י למזרח. אל לדרום. אלהים לצפון ולמערב. ואופן אחד משתרבב משם לארץ דלא ישארון תתאין בלא אשגחותא. עיין בזוהר שיר השירים מזה. ובמלבוש היצירה יהיו ד' פני החיות. ובמלבוש העשיה רוחניות יהיו יסודותיו ממראה האופנים הנכללים באופן אחד בארץ לארבעת פניו. ועוד כתיב ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן. ומכאן יהיו יסודות הצלם שזכר המלך החסיד והצללים שנים שזכרם החכם בנו בשיר השירים ובמלבוש הגלגלים שמהם כח הנפש החיונית הגנוזה בבי קברי. ואולי עליה אמרו בפ' אלו מגלחין כשקם חזקיה בריה דרב חייא מקבריה לחלוק כבוד לרב הונא קם בהדיה עמודא דנורא ואסתכן ר' חגי. וחלקי נפש הזאת הבלא דגרמי ועצבונא דבשרא יהיו יסודותיו מהגשם החמישי אם שיהיה הוא מבחר היסודות התחתונים. או מהות גשמי נכבד מאד עומד בפני עצמו זולתם אשר לא הוכר מהפלוסופים. ולעולם הנשמה כלולה מי' אלא שמלבד זה היו גוברים ומתגלים בה ד' יסודות הנזכרים על דרך שיתראו בה ד' פנים אלו מאירים בה יותר משאר העשר. וכבר אמרנו למעלה כי אחר הפטירה תשאר הנפש בעה"ז בקבר. וברוחניות העשיה יש מקום ידוע הנקרא גם הוא בי קברי וחצר מות. ושם תנוח נפש דעשיה. ולא תשאר בקבר ממש התחתון זולתי הנפש החיונית שהיא מהגלגלים. והרוח דיצירה מנוחתה בג"ע של מטה. והנשמה דבריאה שוכבת ומנוחתה בפרגוד והוא גן עליון לפנים מן הפרגוד האמצעי תחת כסא הכבוד והרוחות שהיו מספרות זו עם זו מה ששמעו מאחורי הפרגוד דמס' ברכות הם שני אחורים לפרגוד ההוא א' מיצירה וא' מעשיה. ונשמות הצרורות בצרור החיים אינן מתלבשים בשום מלבוש אוירי כי אם לעתים ידועים. כרבי בעת שהיה אומר קידוש גם שבמתים חפשי מן המצות אז היה כחי לכל דבריו ולא נקרא מוציא שם שמים לבטלה וכן ר' יוסי הגלילי היה בא לביתו בכל ערב שבת ושני תלמידים עברו ושמעו קולו שהיה שונה בתורה. וכתוב ביוחסין דף קל"ב ע"ב כי רבינו יחיאל אביו של הרא"ש הר' יהודה בן אשר נינו העיד עליו בצוואתו ששחק בארונו לפני כל הקהל כששאל ממנו חברו החכם שיקיים שבועתו שיחלקו בעה"ב והניע ראשו ושחק. ואמרו שבא לביתו ולבית מדרשו אחר פטירתו כרבינו הקדוש ע"כ. ויעקב אבינו שאמרו עליו שלא מת נשמתו אינה נשארת ערומה מהלבוש אפי' שעה אחת אלא נשמתו בצרור החיים ובלבוש אצלה תמיד מזומן וחופף וכל זמן שנשמתו רוצה להתלבש בו מתלבשת וכשישראל בצער הגלות נשמת יעקב לובשת המלבוש כי יכול להתראות כאליהו ומבקשת רחמים בכח תפלתה ממשכת כח הרחמים לבניו ואח"כ שבה אל צרור החיים בלי לבוש כי א"א לנשמה להתפלל ולהמשיך שפע לתחתונים אלא בלבוש זה. והנשמה שהיא מאצילות תתעלה לשרשים העליונים. ולפעמים גם הנפש והרוח והנשמה דבריאה ויצירה עשיה תתקשרנה זו בזו ותעלה שם כי מאחר שהם נצוצות מתפשטים מהאור העליון לכן כשיהיו העולמות מתיחדים יתיחדו הענפים בשרשים כמו שיזדקקו ויתיחדו ההיכלות ויתעלו אל שרשם העליון בסוד התפלה כן הדבר בנפש רוח ונשמה כי העשיה תתיחד ביצירה והיצירה בבריאה והבריאה באצילות והאצילות בנקודה העליונה. ולא הכל זוכים אל הרוח אפי' דיצירה כ"ש נשמה דבריאה. וכבר אמרנו בחלק ראשון כי יש עוד תוספת נשמה מאצילות לעתים בעסקו במצוה ובשבתות וימים טובים. והזוכה בחול לקבל נשמה מצד אצילות מבינה יתוסף בו בשבתות וימים טובים נשמה יתירה מצד הכתר. כי תעלה נשמתו שתי מדרגות אחד למדת לילה ואחד למדת יום. ולרוב בני האדם בימי החול הוא יונק ומתלבש בנשמה מסטרא דיצירה ובריאה עבד ואמה והוא במדרגת עבד דכתיב ששת ימים תעבוד. אבל בשבתות שיתלבש בתוספת נשמה מצד האצילות נאמר בו תשבות מפני שהוא מלך בן חורין ונקרא אז בן, ובחול עבד. וכבר בארנו בחלק שפתי צדק מציאות ב' מלאכים שהם יצ"ט ויצה"ר ומרכבתם זה רוכב בטמאה ויצר טוב בטהורה ושניהם קדושים מתחלת יצירתם ועליהם נאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:
1