מעבר יבק, שפת אמת ו׳Ma'avar Yabbok, Sefat Emet 6
א׳אחר שמפי סופרים וספרים העלינו בפרקים הקודמים קצת ממהות חלקי נשמת האדם הדרן למאן דפתחנא ביה בפ"ק מחלק זה כי הנה בחיי האדם יתקשרו נשמה רוח נפש ונפש המרגשת שהיא הבהמית שזכרנו למעלה שבה ה' חושים וגוף האדם שבו הבלא דגרמי ועצבונא דבשרא ומתייחדים בו מלמעלה למטה. אמנם אחר המות שהיא החפשיות מן העבודה במתים חפשי ועבד חפשי מאדוניו ואין דביקות החלקים האלה כלפי מטה אל הגוף כמו בחייו אלא כלפי מעלה שהנפש נקשרת ברוח ורוח בנשמה כדדרשו בזהר פ' ויחי והחלקים האלה נפרדים זה מזה כי אחר המות משכן הנפש בעה"ז על הקבר על הדרך שבארנו בפ' הקודם וכן ב' כחות הנקראים הבלא דגרמי ועצבונא דבשרא ויש אויר למעלה מבית הקברות שהוא קבר עליון הנקרא חצר מות והוא מדור הנפשות ומשכן הרוח בג"ע של מטה ורב חמאי גאון קרא מדור הזה חדרי ג"ע והנשמה בג"ע של מעלה כדפי' בזהר פ' הנזכר ובמדרש הנעלם פ' תולדות יצחק ויתקשרו לעתים כגון בראש חדש ויום טוב ושבתות אך לא כקשר הקודם. ואולי בזה נבין קצת טעם למנהג שאין עושים קשרים בתכריכי המתים וכן באבנטו שמלבד כי מורה בטחון התחיה כדאמרי' בגמרא ובירו' בצוואות חכמים רבים באופן לבישתם והעמדתם אחר מיתתם ג"כ ירמוז כי אין קשר לנר"נ יחד מתמיד רק עד זמן התחיה דאז נשמתא אתוספא אורה גו אספקלריאה דנהרא לאתנהרא גופא לקיומא שלים כדקא חזי. ומהקשר הזה המועט יש עדון לגוף שעקרו הם החמשה חושים הדבקים בעצם שתחת מוח האדם בפנימיות הגלגולת ואינו דבק בו אלא עצם אחד והוא קטן כשעורה אמנם הוא עגול קרוב אל המרובע ובו חוטי דם כדמות קורי עכביש מסובכים אלו באלו ובאותם הורידים מיוסדים ה' חושים זהו דעת החכם קורדואיר"ו במציאות עצם הנזכר וכן הביא בעל צרור המור בשם הרמב"ם ז"ל הגם שמדברי רבים נראה שהוא עצם לוז שבסוף שדרתו של אדם דכרע במודים בכל ח"י חוליות שבשדרה והעצם הזה חי לעולם כדאמרי' במדרש ובקהלת רבתי שנבקע הסדן ואש אינו יכול לשרפו ולכן הוא חי סמוך לחי. ובפ' ויקרא רבה פ' י"ח מעשה באדריאנוס ששאל לר' יהושע מהיכן הקב"ה מציץ האדם לעתיד לבא. נראה שהוא עצם הנקרא לוז. ומצאתי כי נקרא בשם זה שהוא להיותו עצומו ועקרו שרשו וממנו נתהוה האדם בעצם הטפה והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת האדם ושרשו הוא מעצם השמים והמקובלים קראוהו שקד ובעל הסוד כתב בספרו כי לוז של יעקב נשתנה שמו בית אל ובפרקי ר' אליעזר כתוב רב אמר אנא הוית בכרכי הים ושמענא דהוו קריין לגרמא דשדרה דאשתאר מכל גופא בתואל רמאה ומצאתי בשם חכם כי האדם מיסוד השמים מחצה שהוא מהכבד ולמעלה ומשם ולמטה מיסוד הארץ ולכן אמרו על רבינו הקדוש שלא הושיט ידו למטה מטיבורו. ומיסוד השמים נשאר עצם אחד שאינו כלה. ואמרי' בויקרא רבה מהיכן נברא אדם מלוז של שדרה ולעתיד טל התחיה ירד על העצם הנשאר כפי דעת כל אחד ויעשה כשאור בעיסה ויתפשט לכאן ולכאן ויתמתחו מתוכו כל האברים וכל הגידים ועור ובשר ויתגלגלו עד ארץ ישראל ושם יקבלו רוחם. ואינו נהנה רק מסעודת שבת ויש אומרים מיין הבדלה לבד ודעת אחרים שאינו נהנה כלל מאכילה ושתיה ומדברי מדרש הנעלם בדף קל"ז נראה שהוא בשדרה ונקרא רמאה דלא סביל טעמא דמזונא כשאר גרמי וכן גם כן הוא התקיף משאר גרמי ובדף קט"ז ממנו מתבאר צורך התחיה ותקון הנשמה והגוף וגדולת בני התחיה כאשר נבאר לקמן בעה"י. ובין למר ובין למר חלק הנפש הנשאר בעצם הזה היינו נפש הבהמית הדבוקה בעפר ורקב העצמות וזהו שנאמר ועצמותיך יחליץ על סוד חדוש הנפש הזאת ממה שנפש הקדושה מתענגת ברוח ובנשמה בשבת ויו"ט. ואמרי' במדרש הנעלם דשלש כתות של מלאכי השרת הולכים בכל חדש ושבת ללוות הצדיקים בעלי נשמה קדושה ובהיות אדם רשע כתיב ונפשו עליו תאבל עד ירחמנו עושהו ויוצרו יחוננו בדין ובמשפט שלם:
1