מעבר יבק, שפתי רננות י״חMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 18
א׳אחר ההקפות ירימו ארגז המת מעל הארץ על זרועותיהם ויכוונו להעלותו על זרועות עולם כדכתיב ומתחת זרועות עולם כי אחרי שמגמילות חסדים שעשו לו נעשה בסוד אמת והכניסוהו לתיבה בסוד נקוד' בהיכלה ממש ואז מתעלם בה"א אחרונה ושם נמתקו כחות בסוד הדין בסוד צדוק הדין והקדיש וההקפות כנזכר בסוף חלק ב' עתה בכח שם מ"ב שהזכירו ובקשו עליו רחמים בסוד שם זה העולה הנה הוא מוכן להעלותו לסוד זרועות עולם ומשם יסק ויעלה להסתתר ברום חביון אשר עין לא ראתה והוא טמור וגניז במקום שאין העין שולט בו בו ומעלימים אותו בקברו. ובעת שמכניסים אותו שם יכוונו כנזכר למעלה בעפר שתחתיו ובעפר שנותנים עליו שהם רמז עפר העליון ועפר תחתון בסוד שני ההי"ן שבשם ובוא"ו שהוא רומז לצדיק שביניהם המתעדן מעדון עליון ותחתון וג"ע של מעלה מכוון לעפר עליון וג"ע שלמטה מכוון לעפר תחתון כמו שהגוף מוצא מנוח בשובו ליסודו לעפר הלזו כך הנשמה והרוח והנפש שלו מוצאים מנוחה בשוב כל אחד מהם למקורו המיוחד ומיועד לו והמבין שותא דרבנן דאמר הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה ישכיל וידע כי דברי חכמים כדרבונות ועיין מזה בר"מ פ' צו דף ל"ד ע"ב. ויכוין במעשה הקבורה כנזכר למעלה להכניס נפשו למעלה בקבר עליון ונשמתו בסוד תלת עשר נהרי דאפרסמונא הנמשכים מי"ג תקוני דיקנא כנרמז בפ' ויקבור אותו בגי כנזכר למעלה. עוד יכוין להצפין נשמתו בתוך י"ג חופות שבהם מתעדנים הצדיקים בג"ע על דרך שאמרו ברשב"י דהוא יתיב על תליסר תכתקי פיזא ועיין בזהר פ' תרומה דף קמ"ז ע"א. ויאמר כל א' פסוק והוא רחום וגו' ג' פעמים וזהו ג"ח גדול למת להחליש ראשי המשחית הנזכרים בפסוק הזה ואם יאמרוהו כל הקהל ג"פ בקול הנה מה טוב שהם ל"ט תיבות כנודע ג"פ י"ג כנגד י"ג מדות רחמים וי"ג גבולים פי' מיני יחוד שבשלשה מקומות באצילות וכמו כן בבי"ע ובזה מקילים מעליו כח המלקות מחבוט הקבר ושאר דינים ואח"כ יאמרו וסר עונך וחטאתך תכופר. ונחך ה' תמיד וגו'. וישב עמי בנוה שלום וגו'. ויהו נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו'. וכוונתם תהיה לבסם ולהחליש כחות פולסי דנורא בכח מדת אמ"ת וחפ"ץ חס"ד כאשר ביארנו למעלה ולעורר הנעימות העליון עליו על ידי החמשים שערים המתפשטים מסוד עה"ב. ועיין פ' בלק דף קמ"ה למה נדון האדם אחר המות בז' עדנין אשר יחלפון עלוהי ואיך דנים האדם אחר מותו ובעת מותו. ודין אחר המות מתבאר בפרטות בפ' נשא דף קכ"ו. ולבך יהגה אימה ותבין כי חולי הנשמה בע"הב היא מחמת אהבתה לגוף כדדרשו על פסוק כי חולת אהבה אני. וטעם כמה דינים דמתדנא הנשמה והגוף הכל הוא לטובתם שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כי מבלי תקון ומרוק אין מאכילין לו לאדם מטוב מעשיו שא"א לאדם לקבלו כנזכר למעלה שכל עקר האושר אינו אלא ההתדבקות עם קונו וזהו ונהנים מזיו שכינה וכן כתיב והתהלכתי בתוככם ואמרו אטייל עמכם בג"ע וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ואמרו כל זמן שאדם חי נפשו נתונה בידו של הקב"ה דכתיב אשר בידו נפש כל חי וכשמת נתונה באוצר ואוצר זה הוא התכללותה בסוד אוצרות ביצה ותפארת ומלכות בסוד הבריאה יצירה עשיה רוחנית אחרי שתקנה מעשיה בעשיה גשמית ואם עקר האומר הוא הדבקות עם ה' איך יהיה לו כן והוא נפרד בעונותיו שהפסיקו החבור שהיה לו עם יוצרו בהשתלשלות חבור נפשו ורוחו ונשמתו באופן שכל מעשה הטוב אשר יעשה האדם יהיה אושר אורות מעשים ההם עם ה' אלהיו כמוס עמו יתברך עד ירחץ יטהר מכל טומאתו אשר הוא טמא לנפש על עונו כמ"ש על אלישע אחר שלא נהנה מתורתו עד שר"מ תלמידו הכניסו לצרוף סיגו בגיהנם וכשמת עלה עשן מקברו וכן לוי לא היו מכניסין אותו לישיבה של מעלה על שלא נהג כבוד לר' אפס. ומעשים כיוצא בזה בס"ה רבים. וא"כ הנשמה חיה חיי עד מאמת חלייה ויסוריה וכי הגוף וה"ה ביסורים הבאים בעה"ז כי יאמר אדם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ובזה יפשפש מעשיו אשר לעומת יסוריו ושב ורפא לו באופן כי טוב לו חליו מבריאתו כי בו יחיה את נפשו. ויש מקומות שאומרים כלם אחר ששמוהו בקברו אסיפת שלום תהיה אסיפתו ורביצת שלום תהיה רביצתו מחיצת שלום תהיה מחיצתו. שכיבת שלום תהיה שכיבתו. הנה מכון הנה מלון הנה מנוחה וכו'. ויאמרו כל קהל עדתו יבא שלום יבא שלום יבא שלום ינוח על קבורתו. בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר. יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. כל הנשמה תהלל יה הללויה. ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:
1