מעבר יבק, שפתי רננות י״טMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 19
א׳אין לישראל גומלי חסדים העוסקים בצרכי המת להתפלא ולומר איך נוכל אנחנו לסדר ולכוין העניינים אלו עם הפסוקים כי הכל הולך אל המחשבה טובה. והאדם עובד במעט והקב"ה עוזרו ותומכו ברב. אדם מיחד ואינו יודע לגמור הענין והעזר האלהי סומכו וכוננו וזהו נקרא שרוי שכינה במעשה האדם. כדפירש בזהר על מעשה ידינו כוננהו כדלקמן וכן אמרו פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם וכו'. וכל מלאכת הקדש נעשית מאליה ודי לאדם להתחיל בה כי ה' יגמור על ידו כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכן כתיב בעבודת אהל מועד ותכל מעצמה ובמקדש כתיב והבית בהבנותו ואם על העצים ועל האבנים לפי שהיו עתידים להתקדש נאמר כך כ"ש לגוף שהיה נרתק של קדושה. ודי שהגדול מאותם המתעסקים בו הוא יטול המשרה על שכמו לסדר דבריו ועסקיו של הנפטר יהיה רבו או חבירו או תלמידו ואחריו כל אדם ימשוך וכאשר יסדר ויאמר הוא כן יענו ויעשו אחריו דבתר רישא גופא אזיל. ואמרו בפ' פקודי דף רכ"ה שכל מקום ששלט צד הקדושה סטרא אחרא לא יכיל דדחייא לה מאתרה בכל מה שהוא עושה כנגדו כמו שפירשנו למעלה וכ"ש גוף תשמיש קדושה ועוד קדש אבריו עצמם בעשיית המצות ועוד יש בו חיות מה כי ודאי זכותו כדאי לסייע המתעסקים בו שיכוונו מעשיהם כראוי לו והועד לפני כי תלמידי המקובל אשכנזי זצוק"ל בשעה שרצו להטבילו אחר מותו נשמט גופו מתחת ידם ונשקע במים ואחר כך צף על פני המים מעצמו וגם שאין למדים מסוד קדושים אלו דהוה חמי מראות עליונות כדאמרו דחמא עמודא דנורא דאוזיף הגאון קורדואיר"ו לקבורתו מכל מקום כל אחד לפי מדרגתו וזכותו יסייע במתעסקים בו. וקודם צאתם מבית הקברות ירחצו ידיהם. מלבד טעם הנכתב במדרש שהוא להבריח הרוחות השוכנות על הידים בפרט מהטעם שכתבנו. עוד הוא רמז כי ידינו לא שפכו את הדם הזה לומר שלא מנענו ממנו צרכיו ובקורו בעת חליו. ויש שאומרים פסוק כפר לעמך ישראל וגו' ויכוין ג"כ לעורר אחר קבורת המת סוד הרחמים בכל עשרה שליטים עליונים ולבסם כחות שנתלבשו בדין ובזה יוסר בקצת חירוף השליטים תחתונים להכות הגוף בקבר וזה יהיה על דרך ויאמר למלאך המשחית די. עוד זה תהיה הערה לאדם שבכל עת יהיו בגדיו לבנים ויקדש עצמו מלמטה כי המות בכל עת ישלח חצו וברקו. ובנטילת ידיהם יאמר פסוק תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלהיכם. ועיין בזהר פ' נשא מסוד רחיצת ידים. ועל פי מה שכתוב בזהר על אותו צורבא מדרבנן שאמר רבי אלעזר ברכאן דאבא אצטריכו הכא ופעם אחת מצאו ר"ש בן יוחאי שהיה נוטל ידיו בשופע והתפלל עליו ואמר רבון כל העולמים מלא ידיו מברכותיך ומן היום ההוא והלאה נתעשר. על פי הדברים האלה הרגלתי עצמי לומר בכל פעם שאני נוטל ידי לסעודה רבון כל העולמים מלא ידי מברכותיך ומברכותיך יבורך בית עבדך לעולם ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך כי בשעת המעשה התפלה נשמעת ובפרט בעת התעוררות רחמים ברחיצה וכן א"ר חסדא אנא משאי וכו' ונ"ל שגם כן ברחיצת ידים מדי צאתו מבית הקברות טוב לומר זה להתפלל על הנפטר ולומר מלא ידיו מברכותיך וידיו יהיה מלשון מקום בהתפלל לה' יחננהו מאוצר של חסד וחנינה וימלא מקומו בג"ע עליון ותחתון ובחצר מות מברכות פיהו משפע מימי החסד הנוזלים ומלבינים עונות עמו ישראל בחסד וברחמים וטוב לשפוך המים על ידיו ג"פ. ולרוב הטעמים שכתבנו בנ"י זו טוב שלא לנגב ידיו במפה ועוד כי בזה מראה שאינו מסיח דעתו מן האבל ואינו משליך אחרי גוו זכרון יום המות וכבר כתבנו מזה בח"ב. והמנחם האבל בעי ליסדא מלין בקדמיתא דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט אבל לנחמא ליה לא בגין דבעי מלין דיודי עלייהו וכדין יקבל עליה דינא ויודי לאלהא קדישא כדעבד אליהו. זה לשון הזהר פ' קרח דף קע"ו. ויודיע אליו שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים שנאמר ואתחנן אל ה' כדאמרי' שם במדרש. והמנחם הוא במדרגת מדת המשפט הממתק האף וזהו יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני וכשהשפע ממדת המשפט בא למלכות אז היא מתטהרת מדיניה ומתנחמת מתגבורת הדין שהגבירו עליה עונות התחתונים. ולכן אומרים לאבלים מן השמים תנוחמו וכן לשון המשנה בסנהדרין תתנחמו מן השמים ועקר הנחמה הוא שיצדק דין שמים בלב האבל עד שבפיו יודה למלך המשפט ויברך על הרעה מעין הטובה שאז יזכה למה שאמר הנביא כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ירצה כי ישראל יקבלו נחמות כפלים מחטאתיהם אחד על כי יעשו תשובה מאהבה. וב' על קבלת היסורין מאהבה וכן צריך האבל לקיים בעצמו. כי יזכה לנחמות כפלים והמנחמים יזכירו ויזהירו על זה ולכן אמרו דנחמתא דבבלאי גידופא הוא כיון שלא היו משתדלים עם האבל שיצדיק עליו דין שמים וכמו שנראה מדברים שנחמו חכמי ישראל לר' ישמעאל:
1