מעבר יבק, שפתי רננות כ״בMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 22
א׳ומכאן מודעא רבה לעניים המקבלים ונהנים מקופות של צדקה החוזרים בבתי כנסיות וכן ממעשרות שמעשרים איזה בעלי בתים הן עשירים הן בינוניים שחובה עליהם להתפלל אל ה' עבורם ובעד קהלות הקדש ואצ"ל שיזהרו הרבה מאד שלא להוציא המעות ההם רק לצורך פרנסתם ופרנסת אנשי ביתם ולא יבעטו בהם בקנות מהם מותרות ואכילות גסות ובצחוקות כי אם ככה יעשו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. ואמרו בערובין כי הענקת עבד עברי שלא היה פחות משלשים סלע כדאמרינן בספרי ובמסכת קדושין היה לעצמו ואין ב"ח גובה ממנו. ור' יהודה אומר בפ' המקבל ופ' האומנין שאם בע"ה נתן מעות לעני ליקח בו חלוק לא יקח טלית שכל המעביר ע"ד בעל הבית נקרא גזלן וגם שאין הלכה כר"י יודו מיהא רבנן שאין לבעוט במעות צדקה כי סלקו שעבודא דב"ח מדאורייתא ממעות שקבץ עני בקבוצו כדפסק מהרר"י קאר"ו בסוף סי' רנ"ג מיורה דעה. וסמ"ג בסוף הלכות מגילה פסק כפי גירסא אחת לחומרא כר"ע דאמר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי לקנות מהם רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר ואפי' תימא דאמדינן דעת הנותנים שלא יקפידו מזה ודאי יקפידו לבל ירדו לטמיון במותרות והלעטות. ובזהר פ' בשלח בביאורו ד' מיני מזונות אשר בהם נזון כל חלקי המציאות ראשונה הוא מזון העולם הבא מן השמים והארץ. הב' מזון הבא ממדת צדק לעניים. הג' מזון החולים הבא מת"ת כדכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי שמשם ארוכה ומרפא מכח כ"ע ומזונם הוא חלב ודם במזון הקרבנות. הד' מזון החכמים הבא מהחכמה שמחיה בעליה. הנה שאמר בפירוש כי מזון העניים בא אליהם מצד הדין והעשיר הנותן לו מזון ממתק אותו הדין שלכן נקרא גמילות חסד. וא"כ אל יבעטו במה שבא להם מצד מדת הדין פן תקפוץ ח"ו ידיה יותר ויותר עליהם מלבד כי עון זה גורם שהעשירים יקפצו ידיהם מהם וצועקים ואינם נענים. וצריך הנותן צדקה שיתפלל לה' ימציא אליו אנשים מהוגנים ראוים לקבלתה ומאותם בפרט שאינם נהנים מהעה"ז אלא בברכות הנהנים על כל דבר תחלה וסוף כי זה עקר גדול לכל אדם כדאמרי' האי מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מלי דברכות כי הברכה היא מזון הנפש הנהנה ברוחניות הדבר הנאכל המתעורר בסוד ההבל העולה מהברכה כאש שבאבן שאם אין מכים אותה לא יתהוה ויתראה החוצה. כך הברכה היא הבטישה באור עליון כי יהל על הדבר הנאכל ויתעורר הרוחניות הכמוס בו ע"י השר המגדלו כי בכח הברכה גם הוא משורר למעלה ועונה אמן אחר ברכתו וע"כ מי שאינו מברך נקרא גוזל שמלבד הפשט שאותו הפרי אינו שלו עד אחר ברכה כדאמרי' בגמ' על קושיית השמים שמים וגו' וכן בירו' דברכות על פסוק אמרת לה' ה' אתה וכו'. עוד נקרא גוזל השבח שהיה משבח השר והממונה ההוא בכח הברכה לה' ועיין בר"מ פ' עקב כי הפליג לדבר בסוד ברכות הנהנין ובפרט כשעונין אחריהם וכן בכל הברכות אך אמר שסוד ברכות התפלה עולים על הכל ושם זכר עשרה דברים הצריכים לכל הרוצה לאכול על שלחנו מתכא דמלכא עילאה ובפרט ביום שבת שסוד אכילתו הוא ע"דן נ"הר ג"ן ואם חיוב הברכות לכל מי שיהנה כ"ש לעניים המקבלים מצד"ק וצדק"ה כי מאד צריכים שמור בהוצאת הצדקה כנזכר ובהנאתם ממנה ויתנו לה' תודה בברכות וברכה אחרונה אמרו שהוא כדי שיתברך המזון שבמעיו שברוחניית הברכה תהיה ברכה תוך המעיים ולא יתהוה מהמאכל מותרות המעפשים גופו וסרכות יען כי החצונים אין להם אחיזה במעיו בכח הברכה שבירך אחריו כי עבור ההשתלשלות מהפה למעים יתהוו בו מותרות ע"כ צריך לברך שנית אחריו להרחיקם ממנו ובזה ישבעו לחם ושארו מזון ויהיו טובים ובריאים ויראה מראיהם טוב כמו דניאל וחבריו. ואמרו ג"כ שאין ליתן לאכול למי שלא נטל ידיו והאוכל בלא נטילת ידים מלבד רעות רבות המשתרגות אליו עוד יאחזוהו חבלי עוני. ע"כ העניים בפרט יזהרו מזה כי אם כן יעשו יזכו עצמם והנותנים עמם ויהיו טובים לשמים ולבריות. וכן הכהנים הנותנים להם פדיוני הבכורים שהוא לפדותו מסטרא דשמאלא מכח הנחש המתגבר בבטן המבכרת ולכן ממשיכין עליו כח הימין מכהן איש החסד והוא בכח רחמיו מקבל פדיונו לפצות כח הדין מעליו כי צריך להוציא המעות ההם לפרנסתו ואם יקנה בהם דברים של מצוה כגון סעודת שבת ויו"ט ור"ח וכדומה הרי מה טוב ואל יבעוט בהם וכן כל מתנות כהונה כי נתנו להם למשחה ולגדולה כדרך שהגדולים אוכלים מאן רבנן שכל סעודתן היא מצוה ואוכלים לשובע נפשם כנזכר ואמרו בפ"ב דבכורים על משנת ונתנות סעודתן כהן שכונת המשנה שאינו בקי בטומאה וטהרה אבל הוא מחזיק בתורת ה' כי בפ' הזרוע אומר שמי שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנות. והעשיר יתן צדקה בסתר ולא בגלוי כי אז נקרא זורע לרוח ולא יקצור שכרה. ועוד כי תפלה בלא כוונה ומצוה שלא לשמה מעוררים קטגורא ח"ו ודברים אלו נמוקם עמם ודבר שפתים בזה אך למחסור:
1
