מעבר יבק, שפתי רננות כ״גMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 23
א׳מדברי ברזילי הגלעדי שאמר אמות בעירי לראה כי יש הנאה למתים שבניהם ואוהביהם ילכו על קבריהם להשכיב אותם ולבקש לנשמתם טובה ומטיבים להם באותו עולם ותפלת הבן על אביו שלמדו תורה וכן תלמיד על רבו ותלמידי חכמים הלומדים זה עם זה ודאי תהיה יותר רצויה ותעשה להם יותר נייחא מתפלת אחרים ובפרט בשבעה ימים הראשונים בביתו או על קברו וראיה ממה שהובא בזהר פ' ויחי בחד מן תלתא מלין דבעא ר' יצחק מר' יהודה הוא דיזיל לקבריה כל שבעא יומין ותבעי בעותך עלי ומשם נראה ג"כ כי זכות גדול לאב אם בנו עוסק בתורה שנתוספו לו חיים בגין דיזכה ר' יוסי בריה באורייתא. וכן הוא מתחלה חילה פני ר' יהודה שילמד בנו תורה ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותם כשיעשו הבנים הוא כאלו יעשוהו האבות כי ברא מזכי אבא. כיון שע"י האב זכה הבן. והמתים מתפללים על הבנים בפרט שנאמר ותעל שכבת הטל פלפול שכיבת שוכני קבר. ההשכבה שנהגו באיזה מקומות לאומרה בקבורת המת ובכל ז' ימים בביתו אחר התפלה וכן בכל עת שהולכים לבקר המתים הנה הוא בתחלת הספר. מנהג זכירת המתים בשבת אין ספק שזכירתם ביום המנוחה מועיל להם מאד מפני שהם נחים וע"י הזכירה נשמתם מתחדשת שיש תלייה לשם עם הנשמה ע"ד שאמרו בילקוט אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה איני יכול לעמוד על מניינם א"ל טול ראשי אותיות של שבטים שכל שם מורה על מהות ועצמות האדם ואמרו בירו' דסנהדרין פרק חלק על פסוק וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה רבי ברכיה בשם רבי חלבו אף שמותיהם פרחו מתוך טימסותיהם ופירושו קונטריסים שביד אחרים שהיו שמותיהם כתובים בהם. והנה בהזכרת שמו במנוחה מתחדשת שם מנוחתו ויהיה עתה במנוחה ודיוקן נשמתו מאירה. ומצאתי כי המלאך שאל ליעקב מה שמו יען כי עקר החיים והמות תלוי בשם האיש וגם במזל ומטעם זה הנהיגו קצת מקובלי אמת שלא לקרות שם בניהם כשמם והרבה סודות דברו החכמים בשמו של אדם. וכן רבנן אמרו שמא גרים ור"מ הוה בדיק בשמא. ואל תקרי שמות אלא שמות וע"כ לא מסקינן בשמייהו של רשעים ושנוי השם ושנוי מקום והתשובה משנים צבא השמים ומערכת הככבים כמו שלדברי קצת אחר חטא הקדום נתחדש כוכב אחד ברקיע הביאו בעל העקדה פ' בראשית שער ט'. ומצאתי בציוני בפ' בראשית גודל כח התעוררות תחתון הן לטוב הן למוטב כי אמר שמאנוש ואילך בא רפיון וחולשה בעולם ואמר בשם איש סודו כי היו מהלכים מסוף העולם ועד סופו ומביאים כסף וזהב ומרגליות ועשו מהם עבודה נכריה בארבע רוחות כשיעור אלף פרסה והיו מורידים חמה ולבנה וכוכבים ומזלות לשמש להם כדרך שמשמשים לפני הקדוש ברוך הוא כי שמחזאי ועזאל למדום כל מיני כשופים ואז קטרגו המלאכים ואמרו מהאנוש כי תזכרנו וע"כ אמרו אנוש שהיה ראש לע"ג. ואז עלתה השכינה ובזה לא יפלא ממנו יחס שם האדם עם המזל. וכ' בעל נוה שלום פ"ד מאמר ה' כי השם מורה על המהות. וא"כ חלוף השם מורה על חלוף המהות. ופירש בעל יפה מראה בר"ה פרק ראוהו ב"ד על מכאן היה ר"מ דורש שמות כי מה הוא שהמניח השם יסכים בו למציאות האדם. כדאמרי' בפ"ק דברכות מנלן דשמא גרים וכמו דחזינן נחש נחשת שעשה משה שהשם הסכים עם עקר מציאותו. גם שם של אדם יורה על עקר מציאותו שהוא הצדיק והרשע. ואם כינו אותו בשם אבותיו כוונתם שרוחו ונשמתו אליו יאסוף ולא יכרת שם המת מעל נחלתו ולא ימחה מישראל שמו. והגורל מה' כל משפטו. וכשמזכיר שמו במנוחה אחר מיתתו צריך כוונה מפני שדבור התחתונים פועל בעליונים מאד בסוד הבל פה העולה כנזכר ובפרט אם יזכר המת מבנו או מקרובו ובבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו וכ"ש אם הוא בנה אותה או הקדיש בה הקדשות שהכל מסייע להשכין נשמתו בענג שמתגלה באותו היום קדוש על הנשמות קדושות וכמו שהקדוש ב"ה מקדש נשמות הצדיקים החיים כ"ש שנשמות המתים ג"כ יקבלו מנוחה וענג ובפרט על ידי התעוררות המזכירים אותם: וברגלים מנהג לעשות זכרון נשמות ונדבות ביום טוב שני כי היום טוב שני אנו עושים אותו לכבוד שכינה שעמנו חוצה לארץ כדי שתתעכב בעבורנו ההארה הנוספת ביום טוב שני. כי להיותנו חוץ מארצנו אנחנו צריכים הארה יתירה וכמו שהאבות קיימו התורה קודם שנתנה להשכין שכינה עמם כן נהגנו אנחנו ביום טוב שני להשכין שכינה עמנו וזהו דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם והנדבות והזכרת נשמות זוכרים עמהם גם נפש אברהם יצחק ויעקב שהרחיבו גבול השכינה וכן נעשה אנחנו ביום טוב שני והזכרת הנשמות מוסיף אור למעלה ולכן מנהג הרוב להתנדב שמך לכפרת הנפשות כי הנרות בכנסיות הם מוסיפים ראיה והארה בנרות שלמעלה דבוצינין מתדלקן ונהורין נהרין וזהו העלאת הנרות שאמור בהדלקת המנורה במשכן ובמקדש כי היה מטיב בבקר ובערב נרות עליונות המכוונות נגד המנורה המאירה נגדה ועוד שבנר על ידי הכלי והפתילה והשמן והמים נעשה היחוד מד' אותיות שבשם ומאירים בכח החכמה שממנה מוצא השמן והשלהבת למעלה מהם רמז לקוצו של יו"ד על כן הרוב מתנדבים שמן אך גם צדקה אחרת זכות יחשב להם. וביה"כ גם כן יש כפרה לחיים וגם למתים כדאמרי' כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים כי בסוד לפני ה' תטהרו נכללים גם כן נפשות המתים כי צנור הנעלם מהכתר אל הבינה נפתח ביום האדיר ומתבשם הכל. ולכן נהגו להדליק נר כפרה לאביו ולאמו ביום הכפורים וכן לכל מתים ואין לכבות אותם במוצאי יום הכפורים: והצדקה תועיל למתים אם היה מנהגם לעשות אותה בחייהם ואם ישלשנה מחיים ודאי כי יותר זכות תחשב לו שעל זה נאמר מצוה לקיים דברי המת:
1
