מעבר יבק, שפתי רננות כ״הMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 25
א׳ממה שהעלינו מסולת נקיה מדברי חז"ל ראינו כי הצדיקי' זוכים לג' נייחות אחר מיתתם דכבר אמרנו שהרוח נכנס בג"ע ומצטייר שם בדיוקן הגוף בעה"ז במלבוש שמתלבש שם ומתהנים שם בהנאות וכסופין דזיו דג"ע ובשבתות וחדשים ומועדים עולה למעלה ומתהנית שם וחוזרת למקומה ועל זה כתוב והרוח תשוב אל האלהים תשוב ודאי בזמנים אלו נשמה עולה מיד למקום שיצאה משם ומחמתה מתדלקת נר שהוא אור חדש כי יגיה בגינה למעלה וזו אינה יורדת למטה לעולם ועמה נכללת המדרגה העליונה שהיא כלולה מכל הבחינות מעלה ומטה שהיא מלכות שמים. ועד שהנשמה עולה להתקשר במקומה הרוח אינו מתעטר בעטרותיו בג"ע של מטה והנפש אינה מתיישבת במקומה ובעלייתה לכלם יש נייחא. וכשבני העולם בצער והולכים לבית הקברות הנפש מתעוררת ומשוטטת ומעוררת לרוח והרוח מעורר לבחינת האבות שבג"ע ועולה ומעורר לנשמה ואז הקב"ה מרחם על העולם וכשהנשמה מתעכבת מלעלות למקומה הרוח עומד לפתח ג"ע ואינם פותחין לה ומשוטטת משם בעולם ואין מי שישגיח בה כמו שבני אדם אינם משגיחין בעה"ז על מעשה המצות וכן הנפש משוטטת בעולם ורואה הגוף המעלה תולעים ובאותו הדין ונפשו עליו תאבל וכל זה הוה על צד העונש. ועד שהנשמה מתקשרת במקומה נפש אין לה אור מעצמה כלום והיא המשתתפת בגוף לזונו ולענגו בכל מה שצריך כד"א ותתן טרף לביתה. בית הוא הגוף ונערותיה הם אברי הגוף רוח רוכב על נפש זו לשלוט עליה ומאירה בכל מה שצריך ונפש היא כסא לו נשמה שולטת ומאירה לרוח מאור החיים שבמלכות ועד שהנשמה העליונה אינה עולה תוך מקור עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין ומתמלאת ממנו תדיר בלא הפסק הרוח לא נכנס בג"ע והנפש העליונה אינה מתישבת במקומה תוך הגוף למטה הכי נמי מתפרשן בבר נש וכיון שכלם קשור אחד נשמה עולה למעלה תוך מקור הבאר. רוח נכנס בג"ע כדוגמת העליון. ונפש מתיישבת תוך הגוף בקבר. ונפש שלמעלה המתיישבת תוך הגוף תוך ההיא קליפה קשה זהו נקרא קבר עליון ועד"ז נפש תחתונה למטה בקבר תחתון וכל עת שהעצמות נמצאים תוך הקבר נפש זו נמצאת שם. וכבר אמרנו איך מתעלית נפש זו לשבח קב"ה בשבתות וי"ט ור"ח בדיוקא הגוף עם העצמות. ובעוד האדם חי אמרו בתקון ס"ט דף ק"ט דרוח יורדת ועולה בגוף ומתפשטת בכל ורידי הלב המנענעים הה"ד אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו אבל הנפש קבועה בלב כאשה הקבועה בביתה ושם אמר כי השקרים גורמים סלוק שכינה מעל האדם. וראיה מפ' חלק ממעשה דאיתרע בההוא אתרא דשמיה קושטא שבאור פני מלך חיים. וכתוב בספר החסידים בסי' תתשל"ו כי הנפש היא במיתה כמו בחיים וזהו שאמרו חז"ל שהבועל שפחה חרופה נקשרים יחד והביא שם מעשה מאחד שלא ראה צל על ראשו בליל הושענא רבא והתענה הוא ואוהביו צומות הרבה ופיזר נתן לאביונים בשפע וחי. גם מזה יראה כי תעניות אוהביו ורעיו של אדם מסייעים אותו להעביר מעליו הגזרה מהטעם שכתבנו. עוד אמרו כי לנשמות יש להם ספרים ערוכים על השלחן וכמו שרגילים בחייהם ללמוד כן לומדים במותם וכבר נתראה למשכילי עמנו דוגמא מזה ועיין לקמן בשם ספר הזהר מהו סוד השלחן של צדיקים בג' רגלים. והרב יוצא לקראת התלמוד במותו ולכן אמרו באותו תלמיד שנתחייב שריפה למקום הניחו לו שאדם גדול שמש כנראה מדברי הגמרא ואולי אז ר' יוחנן אחז ביד אלישע אחר שבא לקראתו כי שנה תורתו והעלהו עמו לג"ע. והמתים שמחים במיתת החיים אוהביהם ומתפללים עליהם קודם מותם. וע"פ מה שאמרנו שהנפש היא בעצמות ומתראים בדיוקן שהיו בעה"ז ע"כ צריך ליזהר שיהיו כל אבריו עמו בקברו ובפרט אותם שאין להם חליפין. וראיתי נוהגים שאפי' שני הלסתות שאין להם חליפין מצניעין אותם להקבר עמהם וכ"ש אם מחמת חולי הוצרכו לחתוך לו אבר אם אפשר להם יקברוהו עמו וראיה מדוד דאסיק רישיה לגבי גופיה דאבשלום. עוד אמרו כי יש עת מיועד לרוחות להתאסף יחד ואז פעמים קובלים זה מזה כדאמרי' דלא נימא לרב מילי עלי. ואמרו בירו' דסוטה פרק ה' שאמר רבי אלעזר בן עזריה לר"ע דאמר אליהו בן ברכאל זה בלעם. אי לית הוא עתיד להתווכח עמך. ואמרו במסכת חגיגה פ"ג בגמרין על אותו הרוג שהרג יהודה בן טבאי שלא כדין ואחר שמת יהודה לא היה קולו נשמע כמו שהיה נשמע בכל יום שהיה משתטח על קברו וא"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ממאי דילמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעיה. והמתים מתווכחים בב"ד של מעלה והצדיקים עושים ביניהם שלום. וכשהמלאכים מקצת מחייבים ומקצת מזכים כפי מה שפוסקת עיר וקדיש שנקרא בגמרא רוח פסקונית כן גוזרים מלמעלה. ואמרו בפ' פקודי כי גבריאל הוא שליח העה"ז ולכן הוא לבוש הבדים שמתלבש בלבושי העה"ז כמו שהנשמה מתלבשת לבושים דוגמת העולם העליון כדי לעמוד שם. וזה מעשיו מושכים מאור זיו העליון לבוש ליראות בו לפני קונו ומתוכו מסתכלים באספקלריא המאירה לחזות בנועם ה' כי להשיג אורות עליונות צריכים לבושים על דרך הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וכן משה ויבא משה בתוך הענן ואחד מתכליות בריאת העולם היה להיות לבושים לאורות והדרוש רחב במקומו:
1
