מעבר יבק, שפתי רננות ל׳Ma'avar Yabbok, Siftei Renanot 30
א׳אם כן גדול כחן של עושי מצוה בעוה"ב למה ינום אדם הנלבב ויישן אם הוא כשכיר יקוה פעלו להרבות כבוד עליון ע"כ תמיד לא יחשה מתורה ותעודה ויהיה רץ למצוה קלה כבחמורה כדי שיעשה לו הכנה לקיים תורה ומצות בסוד רוחניותם שבגן עליון ותחתון. ואם ירצה לזכות לפתורא דדהבא מוסמכת מזכות ג' אבות הגומלים חסדים טובים ומירכין עילאין ומסיומא דגופא יסדר שולחנו בעוה"ז לפני ה' ולפני הפנים עליונים שלכן אמרו כי היה נקרא לחם הפנים להיותו שואב מהפנים עליונים. וצריך על כל שלחן דברי תורה וחלק לעניים דכתיב ונפש נענה תשביע ואח"כ אז תתענג על ה' מכל אינון עידונין דאתמשכאן לההוא כבוד עליון ואמרי' בפ' תרומה דף קנ"ו ע"ב כי שלחן יש לצדיקים בעולם ההוא שהמזון וספוק של עידון שאוכלים באותו עולם הוא כמו מה שאוכלים מלאכים עליונים ומזה אכלו ישראל במדבר והוא סוד הטל דנגיד ונמשך מסוד עוה"ב ומשם נזונים סוד נשמות הצדיקים בג"ע ומתהנים שם שמשם נשמות מתלבשות בגן כמו שהיו בעולם הזה ומתפשטים ממנו בשבתות ובמועדים ועולים לראות בכבוד מאריהון ולהתעדן בעדן עליון. ופירוש יבא כל בשר כי כל זה הוא רוח השולט על הגוף הנקרא כל בשר כמו שכ"ל עליון נכנס בגוף עליון וזהו ויתרון ארץ בכל הוא וזהו יבא כ"ל בשר לא הבשר דוקא ועל עידון זה כתיב עין לא ראתה. וכל העוסק בתורה על שלחנו יהב תוקפא למאריה ומלאך סוריא נטיל כל אינון מלין ושוי דיוקנא דההוא שלחן קמי קב"ה ושלחן כזה מטהר לאדם מכל עונותיו ומזכה אותו לטוב עליון לעולם הבא וצורך תקון עליון הוא שדברי תורה יהיו נשמעים על השלחן קודם ברכת המזון. ומזכהו למזון עולם הזה ונזכר לטוב קמי עתיק יומין ומוסיף כח וחיל במקום שצריך ובזה יזכה לשלחן הגדול משלחנם של גדולים. ועל הכל יכוין בברכת המזון לתקון עליון ועיין בזה בפרשת תרומה קכ"ד וקנ"ז. ושם אמר דצריך לומר מזמור על נהרות בבל על השלחן ועיין בדף ק"ט בכוונת ד' ברכות וסמיכותן ובע"ב ביאר ההוא רביא סדר ז' ברכות החופה וסמיכותן ואמר כי רצון השכינה שכל העולם ישאלון מזונות שהיא מקבלת בראשונה ע"כ הלהגנו לבקש רחמים על המזונות אפי' בשבת כנראה בסדר יום ראשון ממעירי שחר כי זה נקרא צורך גבוה ושם פירש מה הוא הקושי ליתן מזונות לעולם וקושי קריעת ים סוף וכן קשים זווגים ושם בדף קע"א ועמוד ב' וע"ג ביאר דרוש על סדר הככבים יע"ש וכלן לצורך מעשה הצדיקים. ובעולם הזה העושי מצות נאחזים בעלים הנובלים מאילן עץ החיים וכל מעשה המצות בשעתו עולה וכותב עצמו שם בטרפי האילן שבתוך הגן. ונלע"ד ראיה לדרוש זה מטרפי דעלי שהזמין אליהו בגלימיה דרבה בר אבוה במציעא פרק המקבל ובתר כן שמע קלא דהוה אמר מאן אכיל לעלמיה בחייוהי כרבה בר אבוה. וזהו ספר המתקיים עמהם אך אינו מתראה לעין פמליא של מעלה וכ"ש למה שלמטה מהם רק ביום ראש השנה שבכח הגברת האש והדין המתרבה באותו יום למעלה בכסא מעשה הצדיקים והרשעים שמידי יום ביום נכתבים זה בחלק הטוב שבעץ הדעת טוב וזה בחלק הרע שבו אינו נקרא ונראה עד יום ר"ה כמשל הכתיבה העשויה מאיזה מי פירות כגון המיץ של לימוני שאין מתראה מה שכתוב בו עד כי יקריבוהו אצל האש כן בר"ה ג' מיני ספרים נפתחים שהם ג' מיני אוירים ספיריים אחד לצד ימין בחלק הטוב שבעולם מטטרון והוא מעשי הצדיקים ואויר ספיריי אחד שמצד שמאל בחלק הרע שבעץ הדעת טוב ורע ומשם יניקתו וכחו של ס"מ וחיילותיו ובו נרשם ונכתב מעשיהם של רשעים בסוד האפר שאינו עושה פירות ואויר דביני וביני חציו לצד מטטרון וחציו לצד ס"מ בו כתוב ורשום מעשיהם של בינונים ובכח האש הגדול המתלהט עליהם מכח עולם הכסא דכל נשמתין קדישין מתמן אתגזרו מביום הרת עולם שמלך המשפט יושב על הכסא וכל באי עולם מתראים לפניו בכל בחינותיהם חצוניים ופנימיים וכל צבא השמים עומדים עליו אז כרגע בכח מדת הדין האוקר כל נסתרות יוצא לגילוי רושם מעשים אלו דוגמא לזו אמרו בתקון דף ע"א ע"ב וגוונין אלו נהריו ברקיעא עד דיעול תמן קב"ה כי אז נאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וידוע כי כסא הכבוד מתעלה ומתהדר במעשה התחתונים ומשמח בתולת ישראל במחול שלו כשלהבת שתמיד מתנועעת כלפי מעלה וזה כי תאב להתדבק בעילתו בכח קשוטי התחתונים המתראים בו. לכן בשעת התפלה טוב לנענע עצמו דרך ימין ושמאל לרמז התעוררות הכסא ואמרי' בפ' תרומה דף קנ"ד ע"א כורסא קדישא לא אתקן לעיל אלא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון זכאין וחסידין וידעין לתקנא תקונוהי וזהו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. וכ"ש עולם היצירה והעשייה. ובזהר החדש במדרש הנעלם דף ל"ב תנו רבנן כשאדם הולך בדרכי קונו הרבה מסייעים אותו נשמתו מלאכי השרת שכיצה וכלם מכריזים לפניו בלכתך לא יצר צעדך וגו'. ובסדר שלש מיני אוירין אלו נבין פירוש שלשה ספרים נפתחים לא אמר נכתבים שכבר הם כתובים כל א' בשעת מעשה ברם ביום הדין כי הנה ה' באש יבא נפתחים שמתראה ונהגה מה שנרמז בהם בכח אש גלילי הכסא הרובץ עליהם וכמו שהעתידות בדעת עליון לא יחייבו הטוב והרע כן רושם שבאוירים אלו לא יחייבו מיתה וחיים לבעליהם עד כי יתראו למטה בסוד הכתיבה שהכתיבה היא הויה נגלית כדבר הנגבל בספר על ידי הכתיבה וסוד הכתיבה היא במלכות יד החזקה החתימה היא באימא יד הגדולה וכלא כ"ח פרקים ויש עוד יד רמה כנדרש בתקון נ"ה דף צ"ב בעולם המלאכים כתביאל ממונה על הכתיבה. חתמיאל על החתימה כתביאל מסטרא דאימא חתמיאל מסטרא דחכמה ותרווייהו חיים בהו ג' אצבעות מתייחדים לקולמוס לכתיבה ועליהם אמר בן זומא אין בין מים העליונים לתחתונים אלא בג' אצבעות ושנים סומכים להני ה"א תתאה כותב באות וא"ו שהוא קולמוס קנה הזרוע ה"א עילאה חותם באות יו"ד שהוא כף היד ובסוף תקון י' וגם בתקון י"ח דורש בכתיבה וחתימה פוק חזי. וכתיב באדם ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו וזה שמלבד דין ראש השנה כנזכר עוד יש דין המות ומי שהגיע זמנו למות קודם ר"ה אז מעשיו בכח הדין שדנין אותו נכתבין ונחתמין למעלה:
1