מעבר יבק, שפתי רננות ל״טMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 39
א׳מלבד הנדרש בפרקים הקודמים מהצירוף שהתקין אלהינו מרחם לנפשות ורוחות ונשמות לבל ידח מהם נדח עוד בפרק זה נשוב להוסיף בו מה שהורונו מזה חכמינו ז"ל וההוגה בו ימצא איזה חדוש כאשר עשינו בדרושי ג"ע ברחמי שמים. אמרו בבראשית רבה כי האדים העולים מן השמים ומן הארץ הם נפשות הנדחים וכתב הראב"ד בהקדמתו לספר יצירה בדף ח' שהם עצמם מתפעלים להיות באוצרות שלג ואוצרות ברד ובהם נפרע הקב"ה מן הרשעים שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה כי באבני ברד נפרע מפרעה ומאנשי ארץ ישראל בימי יהושע וכן בכל יום נידונים הרשעים מאש לשלג ומשלג לאש וכן התמורות וכן הובא בירו' בפ' חלק וכאשר יתמו עונם יחזרו להיות אפר הרומז למלכות תחת כפות רגלי הצדיקים יסוד וזהו כי לשלג יאמר הוה ארץ. ותרגום אשר חשכתי וגו' די גנזית תלגא נעידן עקתא בגיהנם וברדא ליום קרבא דפרעה. ואמר הראב"ד שם כי יש שני מיני שלג יעויין שם. ואיך גהינם מתהוה אחר המות לראויים אליו הוא כי צער החולי נדבק בו מיום אשר הנפש בחול עליו וחום החולי חוזר להיות חומר לחום האש היסודי אשר בצאת הנפש מגוף החולה תגיע ליסוד האש בכח הדמיון אשר הגיע לה מצער החולי וחומו והנה האש היסודי נדבק בנפש ההיא ונוסף חום על חומה עד שיגיע אליה האש היורד מן נהר דינור ותחול על האש ההיא ועוד ירד עליה סערת ה' חמה וסער מתגורר על ראש רשעים יחול והוא הדין למת מקרירות שיתחבר אליו דינים ושפטים מצד שלג וברד ושם הוי"ה יהיה בידו החיים והבריאות כי שמש ומגן ה' צבאות והוא משלח החיים לכל הנמצאים אמנם לא בשווי רק כפי הכנת כל אחד ולכל איש יש לו נתיב ידוע שבו יושפע שפע החיים אל הנתיב ההוא הפרטי וכן לכל פרט מפרטי הנמצאים וכן בעולם הגלגלים וכן בשכלים וכן בעולם המלאכים והמרכבות וכן בעולם הספירות. הגיהנם של מטה מצאתי שהוא בארקא הנקרא ארץ נוד ושם קודמות הנשמות קודם שיבואו אל עדן העליון ושם לילית הרשעה שהיא קדמת עדן נוכח הקדושה ואי אפשר ליכנס אל העדן אם לא יקדים האדם תחלה אל ארץ נוד וירצה שם פעלו ואמרו כי היא נמשכת מן האש היסודי של מעלה הנקרא פחד יצחק שהוא פנימי וחזק יותר משאר אשות ובו יכולת לשרוף רוח הנשמות הגם שהם דקות שמעלת זאת האש גדולה יותר ממקום שיוצאות הנשמות כי יש אש אוכלת אש וכותל אחד מפסיק בין ג"ע לגיהנם וג"ע הוא מצד צפונית מזרחית שנאמר וצפונך תמלא בטנם. ולצד צפונית מערבית יש גיהנם ומעין יוצא מג"ע והמעין היוצא מגיהנם הוא חס וכן אמרו חמי טבריא דחלפי אפתחא דגיהנם. ואמרו בפרשת תרומה דף ק"נ כי הגיהנם הוא אור דולק יום ולילה מחמימות יצה"ר של רשעים ובה ז' פתחים כנגד ז' מיני רשעים ובכל מדור יש מלאך ממונה תחת יד דומה וכמה חיילות עמהם. ואמרו כי אש הגיהנם הוא מאש גיהנם של מעלה ונשמות המתלבנות מזוהמת עוה"ז ועולים משם כאשר אמרנו נשארת הזוהמא ההיא שם ומדרגות רעות הממונים על אותה זוהמא נקרא צואה רותחת ושחטאו והחטיאו ומתו בלא תשובה נדונים שם ובו ז' מדורות עיין פרטותם בציוני פ' אחרי מות ושם האריך לבאר מהו דין הנקר' גיהנם בדף ס"ט וד' ע' ובדף ע"א וע"ב ביאר מהגמול בג"ע ועה"ב וימות המשיח והתחיה. וכן ליצה"ר ז' שמות כי מתאנה ומחטיא לאדם בז' מיני פתויים כפי שניו בי' שנים ראשונים באופן אחד וכן בכל עשר משבעים שנותיו ושמותיו הם כפי פתוייו כשתעיין בהם והאחרון שהאדם זקן נקרא צפוני כי מחטיאו בהצנע ובפתויי לבו בדעות כוזבות והמתפתה אחריו נופל באחד מז' מדורות אלו המכוונים לעצות יצה"ר למרק חטאו ממנו ולעתיד לבא יוסר כל כחותיו ואפי' החלק הנקרא צפוני וידחנו במקום שאין בני אדם להחטיאם דכתיב והדחתיו אל ארץ ציה וגו'. ואמרו כי באותו עולם מפשיטין את הרשעים מעדיים ומלבישים לצדיקים שאין להם כגון צדיק שמת בחצי ימיו לובש עדיי הרשע שתהה על מצותיו ועיין מזה בס' פרדס בשער הנשמה ותאנא כי בגיהנם יש מדורות ששם יורדים מחטיאי הרבים הנקרא צואה רותחת כנזכר ואינם יוצאים משם לעולם וכן המשחיתים זרעם נדונים שם לדורי דורות ובשבתות ור"ח וי"ט אינם נדונים אבל אינם יוצאים משם כשאר רשעים דיש להם מנוחה וישראל שלא שמר שבת בעה"ז אין לו מנוחה לעולם וממונה אחד מוציא גופו ומכניס אותו לגיהנם לעין הרשעים ורואין כי סביבו תולעים ונשמתו אין לה מנוחה באור גהינם ועליהם כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. וכשיוצא שבת אותו ממונה מחזיר הגוף למקומו ונדונים כל אחד לעצמו וכל זה בעוד שהגוף הוא בקיומו כי אחר שכלה נאמר ולא יעיר כל חמתו וכל הרשעים בעוד הגוף שלם בכל אבריו תוך הקבר נדונים גוף וריח כל אחד הראוי לו כיון שהגוף נאכל דין הרוח כלה הצריך לצאת יוצא הצריך לנוח ינוח הצריך להיות אפר תחת רגלי הצדיקים כל אחד כראוי לו נעשה לו. ולכן אפי' לצדיקים טוב להם להקבר בקרקע שיכלה הגוף מהר ושלא ידון הגוף והרוח יחד בכל יום כי אין שום צדיק שאין לו דין הקבר וכ"ש לרשעים וכיון שהגוף כלה הדין נח מכל אחד. ואמרו בזהר פ' תרומה דף קנ"ב שאות קוף רומז לסטרא אחרא שהיא כקוף בפני הקדושה אינה מתיישבת בשום מקום בעולם וסי' איש לשון בל יכון בארץ ושולטת במקום הגיהנם ואות טית מתיישבת בכל מקום ואין ישוב לאות ק' במקום ששולטת אור אות טית ועל עיר לוז נשארה בבריאת עולם אות טית תלויה באויר על אותו מקום ואור אות זה נותנת חיים בעה"ז ליושבים שם ובמקום המקדש והמשכן נצטיירו ונחקקו כל האותיות יחד כראוי ולכן הוצרך בצלאל במשכן שהיה יודע לצרף כל האותיות דוגמת הצדיק עליון:
1