מעבר יבק, שפתי רננות ד׳Ma'avar Yabbok, Siftei Renanot 4
א׳מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק בראותינו גם בני אדם גם בני איש כי הבל יהמיון ומלתי מילין הציקתני רוחי בטני בראותי המתאספים בבית הגוסס. וכן מדי עסקם בגופו אחר מותו ומספרים שיחות בטלות ודברים הרבה מרבים הבל שיש בו חטא ואוכלין ושותין ופוחזין כדאמרי' בירו' מסכת מ"ק כי אין לשעות בדברי שקר רק לעשות מלאכתן מלאכת שמים והרבה ריקים ופוחזים שפיהם שם עביט של מי רגלים ומנבלים פיהם בבית המת ובבתי הקברות ובזה מרחיקים הקדושה מהם ומהמונם ובדד ישבו כי הם נזופים לשמים וקיימי ארבעים יום דלא אשתמע צלותהון ולא עיילא לפרגודא. והרבה סוררים נשבעים שבועת שוא ושקר ומתלוצצים שם ובזה מעוררים כח הגיהנם ח"ו ובפרט בליצנות מחזיקים מוסרות הדין כדאמרי' בפ"ק דע"ג קשה ליצנות שתחלתו יסורין וסופו כליה שנאמר ועתה אל תתלוצצו וגו'. ופעמים מריבין ומחרפין ומגדפין זה את זה ומכים זה לזה. ובזה מסתירים כח הרחמים והדין הווה באויר המלא שוא ודבר כזב ואין בהם משכיל אל דל המוטל לפניהם נמצא הסניגור נעשה קטיגור ועבירה מכבה מצוה. וכמה פעמים צווחתי ככרוכיא ונתתי עליהם בקולי לבל יאשמו בזה. וכל שאפשר בידו למחות בהם ומוחה עושה חסד עם החיים ועם המתים וזכות הרבים תלוי בו והמצוה הזאת על הכהנים והשרים אשר בכל עיר ועיר להחזיק בדק זה. ולהרים מכשול מדרך עמי אני אהרן ברכיה ממודינ"ה יצ"ו הצעיר שבמשפחתי בינותי במקרא ושום שכל במזמורים ופסוקים מסוגלים בסדרם ובטעמם כל אחד קורא זה לזה בכוונה נאותה אפי' כפי פשטם מלבד שהמעמיק בהם ימצא נופת מתוק בסדר קריאתן והצעתי אותם לפני בני גילי הצריכים סעד לתומכם אשר על שפתם יכונו קצת מהם או כלם מדי עסקם בגמילות חסד של אמת וכן המזמורים הם מסוגלים לכוונה זו כפי פשט הפסוקים מלבד כוונה מסותרת שיש בכל א' מהם בכלל ובפרט ובראשי תיבות ובסופי תיבות ורמז תמורות של כ"ב אלפא ביתות קצתם יכוונו לתקון נפש רוח נשמה וחלוץ עצמות וכפרת אשמות וקצת מהם לדפוק על פתחי רחמים שעל הארץ יריקו וקצת מהם נגד נפשות הצדיקים המתים אשר שמה כי באים נגד הצדיק מאותן הצדיקים שעשו מעין מעשיו מלבד קריבוי ורחמוהי וזה נראה ברור מכמה מעשים שהובאו בירו' פ' אחרון דסוטה. ומהם לבסום כחות הדין ומהם ליחוד קב"ה ושכינתיה ומהם להגין מהחצונים בפסוקי היחוד כחות קדושים מקבלים עם כחות משפיעים. מקבלים דין מן דין ביחוד קרבנא דא דסליק כדפי' בפ' נח דף ס"ח דאמרו בר נש דאיהו זכאה איהו קרבנא ממש לכפרא ויחד כלם עונין ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ועיין בר"מ פ' בהר סיני דף ק"ט דפי' סוד כחות קדושים משפיעים וכחות מקבלים בדרוש שאומר כי התפלות מיחדות מדרגות האצילות המתלבש בשבת בהיכלות הבריאה ובחול על לבושי מלכות אלו יש לבושי חול כי הבריאה מתלבשת בז' היכלות היצירה. ברם התקרבות כורסיין ומלאכי דאינון אברים מלבד צריך הקרבות ונפש ורוח הצדיק ודאי בעלייתה היא קרבן לקרב גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא. ובכח עליית נשמתו עם הגה הקדוש המעלים החיים עליו יעשה קרוב ויחוד באורות עולם האצילות בפנימיותם ששם עולה הבל התפלה והתחנה עם סוד המחשבה שהיא בעולם הכל. ומשם היא מקור הנשמה. וכבר ידענו כי מההבלי העולים מפסוקי התורה נעשה מכל אות ואות מלאך רוחני המתעלה מדרגה אחר מדרגה עד שרש הענין ההוא ויפעלו למעלה פעולה נפלאת עד כי יתעורר שפע עליון לירד ולהשפיע דרך מקומות אחיזת נשמתו שנשאר שרשם למעלה כי אין דבר רוחני נעקר ממקומו ומה שנכנס באדם הוא מהתפשטות שרשה העליון. ונמצא חוט משוך בין הנפש לאדם וחוט אחר בין הרוח לאדם וחוט אחר בין הנשמה לו והם כשלשה חוטין של שתי והמצות והמעשים טובים הם כחוטי ערב המחזיקים ג' חוטי שתי אלו ועושה אותו יריעה קיימת כן האדם ע"י תורה ומצות מוסיף מאורי אור בחינות שרשי קדושת התורה ומצות בצנור המשכת קדושת חלקי נפשו והוא כמוסיף ערב על השתי. והעון מתדבק בנפש ומפסיק בין צנור קדושת חלקי נפשו לקונו. וזהו קפדתי כאורג חיי. ואין לו תקון עד ישוב יחבר ההבדל אשר הבדיל והפסיק בטומאת עונו ע"י תשובה בעה"ז או ע"י מירוק חלאת העון אחרי מותו כי עד אשר ישיב לחבר נפשו עם קונו א"א לו ליהנות מאושר מעשיו הטובים שכל עקר האושר אינו כי אם דבקות נפשו עם קונו ואיך יהיה לו כן והוא נפרד ממנו וגם כל מעשה הטוב אשר יעשה האדם לא יהנה ממנו אחרי מותו עד ירחץ יטהר מטומאתו כמשל האורג הקוצר יריעתו כמדובר. וכן אם יתפלל לא יעלה הבל פיו לרצון עד אחר תשובתו כי אח"כ יחזרו וישפיעו דרך מדרגות אחיזת נשמתו והכל לפי הכוונה. ואפי' פשטי הדברים יעוררו עד מלכות אך הוא כמי שמדבר מאחרי כתפיו וזה מתבאר בפ' חקת ועיין בפ' ויקהל דף רי"ז כי שם פי' איך מעוררים למעלה מלות התפלה והתורה ושירי זמרה:
1