מעבר יבק, שפתי רננות מ״אMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 41
א׳לבך תשית נא לדברים ואל יליזו מנגד עיניך כי בזה תדע ותבין איך משפטי ה' אמת צדקו יחדיו בדינו של נחש יצר הרע שבאדם ובדינו של הגוף ובדינה של הנשמה ואיך מרכיב חגר על סומא ודנם יחד:
1
ב׳בעת שאדם יפשוט גופו ויוצא מעולמו אז דנין אותו לפניו מדעתו ושומעים טענותיו ורואה שאין ממש בדבריו והוא טוען האשה אשר נתת עמדי הגוף הזה וטבעו הרע. והגוף משיב באימה הנחש השיאני והיינו סטרא דשמאלא וכל כחותיו המטעים והקב"ה גוזר על הנחש שיתעכל בגיהנם עד שתטהר הנשמה מחלאת טנופת החטא ושם כלים כל המשחיתים שנבראו בחטא האדם והיינו ארור אתה תקבל השפעת זיעת חיות הקדש והמותרות והקללות וכח הדינים הקשים הנשפעים משם וכל הפגם שגרמת אתה האדם בכל הבהמה וחית השדה שהם כחות קדושים הנפגמים בעונותיך אתה תקבל כל המותר והדין והקללה כדכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה אל גיהנם שם יחולו כל אותם הדינים והעונשים ומתהוה מהם מדרגות צואה רותחת כי הם טמאים ומוסרחים יותר מהאחרים ובזה המדרגות העליונות הנפגמות מחטאת הנשמה הזאת נטהרת ובזה טוב לה לנשמה הזאת כי לא תדחה כבראשונה. הנה כי נברא גיהנם לצרף הנשמות ולטוב להם ועפר שהוא חומר האדם הנברא מן העפר כדכתיב כי עפר אתה נאמר עליו ועפר תאכל כל ימי חייך כי הולך הגוף שהוא מעור הנחש בלבוש הזה להתעכל עפרו ואמרו שם ובמות הנחש כלים ונאבדים שם והיינו כל ימי חייך אין לך קיום ושמירה רק כל זמן שיש לך עפר זה לאכלו וכיון שהעפר כלה חייו כלים על דרך הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו דוקא לא חלק הנפש ח"ו. ואהבה הגדולה אשר אל החומר עם יצה"ר בעה"ז בעודו בחיים. אחר המות נפלה איבה ביניהם הנחש שונא את הגוף אבל מה יעשה שהוא משולח מלמעלה כאשר אמרנו על פסוק ואוכל את בשרו ולזה ואיבה אשית בינך ובין האשה החומר רואה שהחיצוני אשר אהבתו אהבה עזה ונמשך אחריו בא עתה לגבות את כל אשר שמע לעצתו ויהפך לו לאויב שכן דרך החיצוני ששונא ומשחית לאוהב אותו וכפי גודל אהבת האדם עליו כן יגביר עליו חצים ואבני קשת. על דרך דאמור רבנן טב לביש לא תעביד ובישא לא ימטי לך על זה אמר ואיבה אשית בינך ובין האשה שיש איבה אל החיצוני עם האדם שלא יהיה רוצה לשלוט בגוף אלא בנפש. והנשמה נמלטה למעלה מידו לטהרה והגוף החיצוני לא היה רוצה בו זהו כוונת ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. בין זרעך שזרעת במעשיך עמו ובין זרעה שזרע במעשיו עמך ואלו ואלו כלים יחד בקבר בדיניו הוא ישופך ראש שאפי' כחות דינו כלים בו. ואחר דין הקבר ששקט דיניו האדם מזומן לחלוץ עצמות ולתחייה שהוא כליון הנחש ואפי' בחלק העליון שבו מצד חוצה. ואתה תשופנו עקב שעתה הוא נושכו באחרית כחות החומר בסופו עקב מעשיו במספר לבד זהו גזרת החצוני הנגמר שם מיד. עד כאן דינו של נחש יצה"ר שבגוף האדם. דין הגוף עליו שהוא מיוחס לאשה נאמר הרבה ארבה עצבונך שם בקבר כי נפשו עליו תאבל והרונך שם מוליד כל מה שנתעבר בעכירות העבירות וזה יהיה פי' טול מה שנתת בי וגו' ימים הראשונים חבלי לידה יש לגוף כי מקשקשים בתוכו כל עכירות העבירות ותחיל תזעק בחבליו וזהו דין קשה של חבוט הקבר ושם הנשמה נכנסת אל הגוף אמנם אינו נכנסת כמו שהוא בחיים חיותו שא"כ מה יתרון תחיית המתים. אלא בזמן שאדם חי הנשמה בגופו מחייה אותו אמנם בקבר מכניסים הנשמה בגוף כאשה עוברה כעובר בתוך האשה הגוף הזה הוא מתעכר ושם הנשמה נעצבת בדיני הגוף. והיינו והרונך קשה רמה למת בבשרו כמחט בבשר החי ואפי' מספרי התולעים גוזרים מלמעלה לפי באשו וצחנתו אשר פעל ועשה וגרם בחייו ומספר קושי הרמה בבשר כמספר מעשיו הקשים ועם היות שאין לך אדם שאינו נדון ברמה ותולעה אינו שוה לכל בחינת קושי הזה שיש מי שיקשה לו מאד ויש מי שמרגיש אבל לא כ"כ ויש מי שאינו מרגיש. ואמרו בתוס' על מאמר שאין רמה שולטת בצדיקים לפי שתשמישי קדושה יש בהם כמו כן קדושה ומדרגה מצד ההנאה והתועלת שקבל הקדושה מהם ולכן תשמישי קדושה נגנזים והרחיב בזה הביאור החכם בס' הפרדס בשער המציאות יעויין שם. והכל לפי מעשיו וצרכו בדין כי הכל במדה ובמשקל בדעות של אל דעות וכפי צורך הגוף הזה בדין להטיבו באחריתו והיינו בעצב תלדי בנים שם תלדי בנים זרים כפי חשבון מעשיך ואל אישך תשוקתך כמה ישתוקק הגוף אל הנשמה להחליץ עצמותיו ומספרי הימים שנגזר שיתפרדו איש מאחיו עד יתוקן הגוף ותתקן הנשמה מלמעלה ותתעלה לסוד הצחצחות ותחזור אח"כ ותחלוץ. העצמות כל יום מימי הפרוד הזה יראו לו אלף שנים עד שינוחו דיניו ויצא הגוף להבעל מן הנשמה ואז לא תהיה חזרתה לתוכו כבראשונה בימים הראשונים להשפט יחד רק תרד לצחצח סוד רוחניות העצמות וזהו ואל אישך תשוקתך והענין הזה תלוי בסוף כי אחר שנח דין הקבר אז מתחילין דין הנשמה להיות נטהרה בנהר דינור עד שתתעלה לג"ע עליון וכבר בארנו למעלה שמץ קצת ממה תתענג שם. ואחרי עלותה משם מחלץ העצמות ומזיינם כדכתיב והשביע בצחצחות נפשך כשיגיע זמן שהנפש תשבע בצחצחות והיינו שלשה צח נפש צחות רוח ונשמה מיד ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וגו' וזה כוונת והוא ימשל בך הנשמה הנקרא הוא שממקום הנעלה מחצבה העקר תלוי בה כי עד שתזכה אל הצחיות האלו לא יזכה הגוף אל החליצות ע"כ הוא מדין הגוף:
2