מעבר יבק, שפתי רננות מ״בMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 42
א׳מצאתי בדרושי גורי האר"י כי אחרי הקבורה באים ד' מלאכים המשפילים הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת האדם וכדאיתא במדרש ולהיות כי הקליפה קשורה עם הנשמה ועם הגוף לכן מחברים אותם יחד ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל אחד מן הקצה שלו ומנערים אותו וחובטים אותו במקלות של ברזל כדרך שחובט אדם כסותו ומנערו להסיר ממנו העפר הדבק בו ולכן צריכים להעמיק הקבר כדי שיהיה מקום לצערו ולחבטו וכך הם עושים עד שתפרד מעט מעט אותה קליפה מן האדם עד שנעקרת לגמרי וזהו פירוש חבוט הקבר ממש. ואמנם לא כל האנשים שוים כנזכר כי הצדיקים אשר עשו מעשים טובים בחייהם היו חובטים עצמן מתפרדת קליפה זו מעליהם ע"י היסורין והצער שסובלין בחייהם וע"י התורה שמתשת גופו של אדם. ברם להפרידה בחיים לגמרי א"א ואין איש ניצול מחבוט הקבר אך הרשעים צריכים טרחא יתירה. ואמר האר"י משם חכם גדול שכל הנקבר ביום ששי אחר ה' שעות ביום והשעה החמישית בכלל אינו רואה חבוט הקבר כי קדושת השבת מפרידה ממנו בלי צער וזה סוד יום הששי ה' יתירה כי מאז ולמעלה הוא ערב שבת ממש. ואם האדם בהיותו בחיים היה יכול להשיג ולידע שם של אותה קליפה שעמו איך נקראת ואז משיג לידע למה נקרא שמו כך בזה היה יודע מקום הפגם ומציאות תקונו איך הוא ואז היתה נפרדת ממנו אפי' בחיים ולא היה נצרך אל חבוט הקבר ובזה נבין ענין הרשעים שאמרו במדרש שאינן יודעים שמם ולכן מכין אותם כי אם היו יודעים היו יכולים להסירה ולהפרידה יותר בקלות. עתה יהיו דברינו בדין הנשמה שדינה באחרונה והכל בא גלוי בפסוק ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך שהוא החומר והגוף ותאכל מן העץ דהיינו היות נמשך אחר הנאות העוה"ז במותרות ורוב אכילות ולרבות במשגל בלא זמן המיוחד לו וכדומה כי מהם בא אל האסורות שטפות זרות מטמאים אותו ומן ההיתר בא אל האסור וכן על זה הדרך בכל תענוגי בני האדם שמתהוים מהם כחות שגורמים לו שעובר על לא תעשה ומונע עצמו מן העשה וזהו ותאכל מן העץ אשר צויתיך זו היא שבועה שמשביעין הנשמה בבואה לעולם כי שמעה קול אלה האומר אליו לא תאכל ממנו הנה המקום העליון אשר שם היתה נשמתך תקועה כתוב לחיים בפרגוד עולם הכסא עתה נמחק משם הצורה ההיא והיא במקומה פגומה והמקום ההוא החסר עבורך המתקומם בו נובע לך דין ופגם עד שהנשמה תקבל כל עונשיה ותהיה ראויה לחזור אל משכן כבודה. ואם הצורה נמחקת משם מכל וכל ח"ו בעונות שיש בהם כרת וכדומה אוי לו שכבר נטרד מארץ החיים וכמה פרכוסין תפרכס עד שובה. ואם אינה נמחקת משם רק נפגמת החיות ורוחניות הנכלל במקומה ברשות עליון קובע לו דין עד שתכתב שם הצורה לחיים העליונים. ובזה יובן למשכילים שכרן של צדיקים ושל בינוניים וכו'. ארורה האדמה בעבורך גרמת שבלבלת היכל מלך בעצבון תאכלנה כל אותם הקללות ומעוטים שגרמת שם במעשיך הרעים כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך מחמת מעשיך בעצבון בדין גהינם תאכלנה עד שיתעכל כל ימי חייך שם וכל הימים אשר בחרת לחיות בתאות הגוף ולא המתה עצמך על דברי תורה. על דרך מה יעשה אדם ויחיה ימות אדם כי ימות באהל שם בעצבון תאכלנה ותעכל אותם. יש נשמה שנגזר עליה טבילה בעלמא. ויש מי שנגזר עליה דין שעה ויש שנגזר עליה דין שלשה ויש דין שבעה ויש דין שלשים ויש דין י"ב חדש הכל לפי מעשיו ופגמו בשורש נשמתו. וקוץ ודרדר תצמיח לך עם היות שאומרים נהר דינור אין עניינו מאש וטובל ועומד שם תוך האש לבד אלא כמה קוצים ודרדרים דנים אותו שם הכל כפי רשעתו במספר ואפי' מה שגרמת אל הכחות החצונים למרוד ולהטיח נגד הקדושה במעשיך גם מזה תענש וזהו וקוץ ודרדר תצמיח לך שם ואכלת את עשב השדה. אח"כ נגזר עליו שלא יכניס בג"ע ולא יהיה נדון אלא כך ימים ישב חוץ לג"ע ואינו אוכל בתרומת הקדשים אלא נזון מעשב מאכל גרוע ואח"כ נידונית שלא תתרפא ממכותיה ומנשיכותיה אלא מארכת בחלייה. עד שתתרפא ממחץ מכות נהר דינור שהוא אש גהינם עליון והיינו בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחת עד שתחזור אל המקום אשר ממנה חוצבה מפני שהכל היה מן העפר עליון עפר קדוש והכל שב אל העפר. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ואל עפר עליון תשוב. וכיון שהנשמה עלתה ותקנה עצמה מה נעשה מן הגוף מיד הנשמה מחלצת הגוף בחליצת עצמות והיינו ויקרא האדם שם אשתו חוה אינה חיה ממש אמנם יש לה קצת חיות מזה כי היא היתה אם כל חי באמת מהחומר והגוף נובע כל שכרו. א"כ הגוף ודאי אם לכל חי לנפש שהיא חיה בדירה ידועה בחצר מות ואל הרוח בג"ע של מטה ואל הנשמה בג"ע של מעלה אם לכל במעשיו וראוי שגם לגוף יהיה לו חלק בעדון. ואחר השכר הזה יש לו שכר נוסף שהיא התחיה והיינו ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו הנשמה והגוף יחד כתנות עור וילבישם כדכתיב עור ובשר תלבישני ולזה רמז באולי ר"מ דכתב בספרו כתנות אור שלבוש התחיה יהיה מטל עליון ומאור הקדוש אשרי מי שעומד בסוד ה':
1